צו וזרוז | יומנו הרוחני של האדמו"ר מפיאסצנה | הרב אורי יעקב בירן

מהו הסוד הגדול ביותר בעולם?האדמו"ר מודה שאינו מסוגל להגיע למדרגה עליה דיבר הבעל שם טוב, שבהסתכלות על העולם רואים בעליל את ה', אך שבהסתכלות על כך שהעולם הוא סוד, הוא חש בליבו ובנפשו את אור ה', ולא רק את ההיעדר. אולם, כל ניסיון להבין זאת משאיר אותנו עם הסתר. לאור זאת פונה האדמו"ר לעולם שיסיר את המסך, אך במקביל מבין שרק עבודה יחד עם העולם תוביל להרגשת קירבת ה'.!מועדים לשמחהאשמח מאוד לתגובות ומחשבות - [email protected]

מדוע האדם מפחד להתפלל?האדמו"ר מציג שתי אפשרויות של מפגש עם ה' - שתיהן אפשריות לכל איש ישראל. אחת על ידי השכל והדמיון של האדם, מפגש בהשתלשלות של ה' בעולם הזה, והשנייה על ידי הנשמה מעבר ללבושים ולגבולות של העולם הזה. שתיהן מובילות את האדם לפחד ויראה, אך הדרך להבחין ביניהם היא האם היראה של האדם היא עמוקה כל כך, עד שהוא מתבטל לגמרי, לא מסוגל אפילו לאהוב, לירא ולהתפלל. מסתבר שמה שמחזיק את האדם ברגעים אלו הוא עצם רצונו יתברך, עצם המפגש עם ה'.אשמח מאוד לתגובות ומחשבות - [email protected]

מדוע האדמו"ר עשה גלגול (התהפכות) בחנוכת ספר התורה?לפי האדמו"ר, כאשר האדם חש תשוקה למסור את הנפש אך אין לו את הכלים הרוחניים להביא זאת לידי ביטוי, הוא יכול ליצור מעשה שייחשב כקדוש לשעה. נדמה, כי דווקא העובדה שמצבו הרוחני של האדם ירוד, הוא מה שגורם ליצור מעשה שמבטא את השפלות שלו, כגלגול (התהפכות) שהאדמו"ר עשה בזמן חנוכת ספר התורה, ושורשיו אצל דוד המלך מול ארון ברית ה'. פעולה זו מביאה לידי ביטוי את הרצון הפנימי, משפיעה על הגוף, ומראה את אמונתו של האדמו"ר בכך שכל יהודי מסוגל ליצור ולחוש את הקדושה. אשמח מאוד לתגובות ומחשבות - [email protected]

מדוע האדמו"ר מפיאסצ'נה נשבר דווקא בסעודה שלישית?האדמו"ר מפיאסצ'נה משווה את סעודה שלישית לתפילת כל נדרי הפותחת את יום הכיפורים. זאת, לאור חוויותיו האישיות בסעודה זו, כפי שמתוארות בקטע - תחושת משבר, בושה, יגון וצער שנובעים מעמידה לפני ה', פניה לקב"ה בכל מקרה למרות הקושי, והתחזקות ושמחה לאחר מכן. באופן מרתק, הדברים מתכתבים אך שונים מהתיאור שלו כיצד נראית סעודה שלישית אצל החסידים (לדוגמה, בהכשרת האברכים פרק ד').אשמח מאוד לתגובות ומחשבות - [email protected]

מה היחס הנכון לאנשים שלא אכפת להם מעצמם?האדמו"ר משווה בין התגובה של אנשים כלפי אדם המתאבד, לבין אי תגובתם כלפי אדם ש"מת מבפנים". אדם שלא אכפת לו אם ימות, יחיה, גן עדן או גיהנם, הוא במצב של חוסר הכרה בעצמיות שלו, הדומה למצב של השפלות המרומה בחובת התלמידים. נדמה שהפתרון שהאדמו"ר מפיאסצ'נה מציג פה מתחיל באכפתיות והדאגה של אנשים אחרים לאותו בן אדם, דבר שיכול לעורר בו את ערך עצמו.אשמח מאוד לתגובות ומחשבות - [email protected]