עין לציון

האזנה נעימה!

"בעיניי זה המפעל החשוב ביותר במדינה. בית החרושת הענק שמייצר את אורחות החיים שלנו. הסיבה שאנחנו ממשיכים להפעיל את מערכת החינוך, שבתי החולים שלנו עובדים, שכבישים נסללים, שהתחבורה עובדת, שהשירותים הציבוריים עובדים - היא שיש מפעל ענק שמניע ומפעיל את זה בצורה יום יומית. ולכן, לצד כל הדיונים הפוליטיים והאידיאולוגיים שמלווים אותנו, זה הלב הפועם והחשוב ביותר שמניע את החיים עצמם".המגזר הציבורי או השירות הציבורי, הוא עמוד השדרה עליו בנויות תשתיות המדינה והוא שמאפשר את קיום השגרה בכלל תחומי החיים במדינה. ככזה, מובן היה שצעירות וצעירים רבים ימצאו את דרכם ואת דרכן אל משרדי הממשלה והחברות הממשלתיות השונות והרבות, ואולם לא כך במציאות. פגשנו את תומר לוטן, מי שכיהן בעברו בתפקידים רבים בשירות הציבורי, ובין היתר כמנכ"ל המשרד לביטחון פנים תחת השר עמר ברלב, לשיחה בנוגע להיכרות עם השירות הציבורי, תפקידיו השונים, הפוטנציאל שלו, ובשאלה איך גורמים לצעירים לשוב ולקחת חלק בעולם הציבורי, שלעתים יכול להראות אפור ובירוקרטי מדי. בעיקר, באנו לשמוע ממנו על תכנית עבודה פוטנציאלית ומדוע הוא עדיין אופטימי.על השירות הציבורי בשנת 2025, על מנהיגות ציבורית, ועל היכולת של צעירות וצעירים לשוב ולהוביל את המגזר הזה, כל זאת ועוד בפרק.

במהלך השנתיים האחרונות, נלחם עמרי רונן על עתידה של מדינת ישראל. בין שעשה זאת במאבק בהפיכה המשטרית ברחוב, בין שנלחם בשדה הקרב במהלך מלחמת חרבות ברזל ושירת למעלה מ200 ימי מילואים, ובין שעושה זאת כיום בשיקום ובנייה של שכונת הרצפות הירוקות בקיבוץ כפר עזה, קיבוץ הולדתו של עמרי.כחלק משמעותי בארגוננו, וכמודל לחיקוי עבור צעירות וצעירים רבים, פגשנו את עמרי לשיחה על חברה אזרחית, על דור צעיר ונחוש שלוקח אחריות וקם לפעול אל מול אתגרי המדינה מבפנים ומבחוץ, על ציונות היום ועל תקווה.

בחייו הקצרים, הספיק ברל כצנלסון לעלות לישראל, להפוך לאחד ממנהיגי תנועת העבודה ומנהיגי הפועלים בארץ ישראל, להקים ולהיות שותף בבנייה של מוסדות רבים כמו קופת חולים כללית, הוצאת הספרים עם עובד, עיתון דבר ועוד. ברל היה ממעצביה המרכזיים של החברה בתקופת הישוב, רגע לפני הקמת המדינה- מבחינה רעיונית-תרבותית, והן מבחינה מוסדית ומעשית.במלאות 80 לפטירתו, הקלטנו את העונה החדשה של עין לציון, בעקבות הגותו, רעיונותיו וחיבורו של ברל לימינו.בתקופה הדורשת בחינה מחודשת של המציאות אל מול קריסת הקונספציות; כשאנו נדרשים למשימות לאומיות גדולות; וכשעלינו לשוב ולבנות יחד ולהשיב את ישראל למסלולה, פגשנו את רגב בן-דוד, לשיחה על ברל האיש, על הגותו, ועל הרלוונטיות הגדולה שלו אף כיום.

** הוקלט לפני ה- 7.10.23 **בני דור המייסדים, ביקשו לבנות להם מולדת ישנה חדשה. ברוח הלאומיות הגיעו ארצה, דיברו על חברת מופת, וביקשו להקים בית לעם היהודי בארץ ישראל. היה להם סיפור משותף שחיבר ביניהם דרך העבר וההיסטוריה של העם והארץ, התרבות והמסורת היהודיים, וחלום משותף בן אלפיים שנים שנים, לשנה הבאה בירושלים. מגמות ותהליכים הביאו את דור הבנים לחפש מעבר למרחב הלאומי ולמקומי הסגור וחיפוש, שלא אחת הובילו לזניחה והתנכרות לאותו סיפור משותף. תהליך, שבקפיצת דור הביאה לניתוק משמעותי של בנות ובני הדור השלישי מהווייתם היהודית, ציונית ולאומית. מילים כמו יהדות, מסורת וציונות החלו להיעלם מהשיח הליברלי ונוצר נתק בין צעירות וצעירים ישראלים רבים לבין ההיסטוריה של מדינת ישראל, העם היהודי, המורשת היהודית ושרשרת הדורות. ציבור שוויתר על המורשת ועל הסיפור והתרבות שלו. בעולם שהפך בינארי, בו הכל משויך מיד למחנה פוליטי כזה או אחר, וללא הכרה בעומקם של הדברים; ללא ניסיון להיכרות עם רעיונות וטקסטים מקוריים; ומתוך תחושה של פסיביות גדולה, הרגשנו לפני שבע שנים, שאנחנו מוכרחים לקחת אחריות ולעשות מעשה. החלטנו לנסות ולספר מחדש, לנסות ולכונן סיפור ישראלי משותף, ברוח התנועה הציונית ובהתאם למגילת העצמאות. אז הקמנו את ארגון "יהב-מחנכים לציונות".בין תפיסה של "להתחיל הכל מחדש" אל מול גישה של "דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות" ביקשנו ללמוד ולהכיר, לחפש את המורכבויות, כדי בסוף היום לצאת לפעולה.בפרק היום נדבר עם נחשון אלוני, מייסד שותף ויו"ר ארגון יהב-מחנכים לציונות. נדבר על הקמת הארגון, על החזון, הדרך, הפעילות, וכמובן האנשים. נשוחח על לימוד שמוביל לכדי מעשה, על הרוח ועל משימות לאומיות. נתהה על מקומה של מנהיגות צעירה, ועל החשיבות - היום יותר מתמיד - לחזור לקחת אחריות ולהוביל את המדינה.