בואו נדבר על זה

הפעם הנושא הוא "מרחב", ואנחנו מפרקים אותו לכמה תת כותרות. איך הדחף ההשרדותי לתפוס שטח ולהגיד "זה שלי!" גורם להווצרות של עמים ותרבויות? העולם הוא בית וכל מדינה ילד שצריך חדר משלו. אבל אז מה קורה במרחבים הציבוריים, כמו האינטרנט? ומה עם המרחב האישי של כל אחד ואחת? תשמעו ואולי תציעו דעה בעניין 😁

מסורת יכולה להיות דבר נפלא שמשמר ערכים חשובים בחברה. אך קל מאוד לאבד את המשמעות כשמפסיקים לשאול שאלות ולאפשר אבולוציה טבעית של אותה מסורת. אז אל תחכו לחג הבא, אפשר גם עכשיו לעצור לרגע ולחשוב על מה עושים ביום יום ומה היינו רוצים לעשות אחרת. כמו למשל לשמוע יותר פרקים של הפודקאסט שלנו...

בואו נדבר על יום כיפור! למה לענות את עצמך פעם בשנה כדי לעשות חשבון נפש? לא עדיף פשוט להיות אדם טוב ביום יום? שיהיה צום קל למאמינים ושנה טובה לכולם!

שבוע טוב! הפעם נושא שהוא ממש חשוב לכולנו: סיפוק. מאיזה דברים/מעשים/כימיקלים אפשר לקבל אותו? ומה ההבדל בין סיפוק רגעי לעתידי, ואיך אפשר למצוא את המקום המאוזן של שניהם? בואו נדבר על זה...

אנחנו עייפים ולא מתביישים לספר לכם על זה! נמאס לנו מהרעש ומהתבוסתנות שפשוט מובילה למנטליות של "אין מה לעשות". אנחנו טוענים שיש מה לעשות, צריך רק לקחת את עצמנו בידיים ולדרוש וליזום שיונוים בחברה הישראלית. מחינוך בסיסי ועד לרגולציית התאגידים, יש לנו אינסוף מקום לשיפור בארצנו הקטנטונת. אבל הכול מתחיל עם מודעות והתחשבות. אז פעם הבאה שאתם עולים לרכבת או למעלית, תנסו להוות דוגמה לחיקוי ותעמדו בצד. לכו לדעת, אולי אחרים יעשו כמוכם ונתחיל לאט לאט להוציא את הראש שלנו מהחול שבו קברנו אותו אחרי קום המדינה. אז שיהיה לנו בהצלחה!

יום ראשון רגוע, והיום הנושא על השולחן: השראה. השראה זה משהו שאפשר למצוא בכל סיטואציה בחיים, בין שקיעת שמש יפה לספר טוב או חשיפה לרעיון חדש או תרבות זרה. אצל מייק הבעיה היא איך להמיר את ההשראה במוטיבציה ממשית ליישם את המחשבה. צח מצידו מציע שצריך איזון בחיים בין דרכי הגעה למקורות השראה לבין השפיות הדרושה כדי להגשים. מפה לשם קצת ניורולוגיה מתבקשת אבל בשורה תחתונה אנחנו סבורים שהעולם הוא מקום מספיק גדול ויפה ששווה לקום כל בוקר ולחפש השראה חדשה בכל הפוגש אותנו בדרך.

אז רצינו לבחור נושא קליל יותר אבל בסוף הגענו ל"דימוי עצמי", וזה יצא לא רע! בטח שישר הראש קופץ למקום של דימוי גופני, וגם אנחנו כמו כמעט כולם עברנו תקופות בחיים שלא היינו מרוצים מהגוף. חלקנו אפילו ניסו לכפר על זה בהלבנת קצוות השיער. אבל דימוי עצמי גם יכול להתייחס לדימוי המוסרי, הנפשי, הרגשי ועוד הרבה קומפוננטים של איך אנחנו רואים את עצמנו. צח ומייק משתפים כמה סיפורים מהעבר ומההווה של משברי זהות שהם חוו וחווים. בסופו של דבר כל אחד חי במצב של שינוי תמידי, מעין אבולוציה אישית כזאת. ולכן תמיד יישאר מקום לשיפור גם בעצמנו וגם בדרך בה אנחנו רואים את עצמנו ואחרים. קצת חומר למחשבה באהבה!    

כולנו כועסים לפעמים, אפילו מייק וצח. כן, זה נכון. אז מה גורם לנו לכעוס ככה והאם אפשר להמיר את הרגש הזה במשהו אחר כמו רחמים? וגם כשהכעס מוצדק לחלוטין אנחנו יכולים לשלוט במידה מסויימת על התגובה שלנו. האם להמשיך את כדור השלג או להמיס אותו בהבנה ורוגע? זה תרגיל לא פשוט אך אחד שמחכה לנו מעבר לכל פינה בארצנו הקטנטונת, בין אם בכבישים לבין אם בכנסת. אז בואו נתחיל להתבגר כחברה ונלמד יחד לא להכעיס אחד את השני ולשלוט קצת יותר בתגובות שלנו. שיהיה לנו שבוע טוב ושקט, נטול בולדוזרים וגנבים שמתחזים לשוטרים.

שבוע טוב לכול הילדים וילדות! היום בפינת החומר למחשבה: קדמה! מה ההבדל בין קדמה מדעית/טכנולוגית לבין קדמה פילוסופית/חברתית ולמה זה חשוב? האם החומר האנושי הוא אכן אותו הדבר או ייתכן שגם הוא הולך ומתקדם למקום חיובי חס וחלילה? בואו נדבר על זה קצת ונראה אם לא נוכל למצוא איזה ניצוץ של תקווה שנפל לנו בין כריות הספה. האזנה נעימה!    

שבוע חדש והפעם הנושא על השולחן הוא: חרטה. על מה אנחנו מתחרטים ולמה בעצם? אילו עוד התמודדויות אפשריות לאחר קבלת החלטה כביכול שגויה? האם ניתן להבדיל בין הפן רגשי לבין המחשבתי ולהפיק לקחים לעתיד מבלי "להצטער"? בואו תשמעו את מה שאנחנו חווים ואולי תוסיפו את דעתכם בתגובות...אם אתם לא מפחדים שתתחרטו על זה

ברוך שובכם לפודקאסט הלוהט ביותר השנה בעמק זבולון! הפעם אנחנו ערים,ערניים ועל הכוונת: ודאות. ממדע לדת ליוון העתיקה אנחנו מפרקים את הוודאות ומגיעים למסקנה שאלוהים היא ככל הנראה שולחן והשמש כמעט בטוח עשויה מקרמבו מומס. האזנה נעימה!    

יום חדש, שבוע חדש, פרק חדש, החיים יפים! היום אנחנו מדברים על "השקעה", וברור לכם שלא מדובר בענייני בנקאות למיניהם. אנחנו ננתח מה זה אומר בפן האישי ואיך כל אחד מאיתנו משקיע מעצמו ומשפיע גם כן על אחרים. האם חוסר ההשקעה המקצועית בישראל תופעה מקומית או אנושית? איזה תפקידים משחקים התרבות, החינוך והתאגידים? מהו המקום הטוב באמצע שבו משקיעים מספיק בכל תחומי החיים מבלי להגזים במקום אחד על חשבון מקום אחר? הרי ברור לנו שאם כולם היו משקיעים בעולם כמו שצח ומייק משקיעים בפודקאסט, אז שלום אינו חלום.    

היי ושלום וברוך שובכם לפינת הקשקושיאדה הרשמית שלנו. השבוע באנו לדבר על "תקשורת" בכל מיני הקשרים כאלה ואחרים. ננסה ונשתדל וננתח קצת את התקשורת הבין-אישית, כולל החשיבות של קונטקסט ושאר האלמנטים של התקשורת הלא-מילולית. חס ולילה לא נשכח לדבר על התקשורת ההמונית (מדיה) כמו חדשות הטלוויזיה, רדיו, סרטים, ושאר הדרק הקפיטליסטי. צח נאלץ להזכיר למייק מספר פעמים שהמאזינים לא יכולים לראות את תנועות הידיים שלו, אבל משום מה זה פשוט לא עוזר. תודה שבחרתם להיות שותפינו לתקשורת הלא כל כך הדדית.

שמחים שבאתם אלינו לאולפן והפעם באנו למלא אותכם בתקווה לעתיד! קודם כול צריך להבין מה זה אומר בכלל תקווה, מה המשמעות הלשונית של הביטוי הזה ולמה אנחנו כחברה כל כל מחוייבים אליו. בואו תגלו איתנו שייאוש ותסכול הם חלק מהמציאות האבולוציונית שלנו אבל שגם הם עשויים להשתנות עם הזמן. הכול עניין של איך כל אחד מאיתנו בוחר להתנסח (רמז: אני ממליץ על כמה שיותר שימוש של הגוף הראשון). בסופו של דבר אנחנו נגד התבוסתניות הכל כך נפוצה ומעודדים לכולם לחשוב כמה שיותר מחוץ לקופסה. ועד שזה יקרה, הנה עוד פרק שיעזור לכם להעביר את הזמן.