במעבר חד - החיים ברילוקיישן - סיון מושקוביץ ואלי ונטורה

כשהיה בן 14, גיא עזב את כרמיאל ועבר עם משפחתו לבולגריה – רילוקיישן שקטף אותו מהמציאות המוכרת וזרק אותו לחיים אחרים. בהתחלה היה קשה. ממש קשה. אבל אז הוא נפתח, פרח, וכנראה שם נולד הזרע למה שיבוא הרבה שנים אחר כך. הוא ואשתו תמיד ידעו שהם יעשו רילוקיישן, הם רק לא ידעו מתי. הם כבר גרו במזרח, טיילו, חיו חיים קצת מחוץ לקווים. ואז הגיעו הילדים. והקורונה. ומהלך עסקי שהיה אמור לקרות – והתפוצץ בדקה התשעים. במקום להיאחז במה ש"אמור היה לקרות", הם החליטו לעשות את מה שתמיד רצו. הם בדקו את פורטוגל, את קפריסין, ואז הגיעו לסלוניקי בטיול שהיה כל מה שלא צריך להיות – מזג אוויר גרוע, עומס, תיירים. ובכל זאת, משהו שם הרגיש נכון. שלושה חודשים אחר כך הם מכרו את הרכב, את הרהיטים, ארזו שבע מזוודות – וטסו. בלי תוכנית ב'. בלי בית שמחכה להם. רק תחושת בטן. בחודשים הראשונים זה היה קשוח. מאוד. הם הכינו את הילדים, דיברו איתם, הסבירו. אבל הם שכחו להכין את עצמם. ופתאום הגיעו הלחצים, העצבים, הבירוקרטיה. המציאות. מישהו אמר לו פעם – "אל תשפוט רילוקיישן בשנה הראשונה. לעולם." זה אולי המשפט הכי מדויק ששמע. וזה הסיפור של גיא – סיפור של משפחה אחת, שמוכנה להתחיל מחדש גם כשהכול מסובך, כי היא זוכרת שלפעמים, רק ככה באמת גדלים.

מה גורם לעורך דין מימ״ר חוף להתפטר ביום שהילד השלישי שלו נולד? ומה הקשר בין הופעה של קולדפליי בברצלונה לבין רילוקיישן משפחתי עם שלושה ילדים? בפרק הזה, עידן לוי משתף במסע חייו: מהשירות המשפטי במשטרה, דרך הקמת משרד עצמאי, ועד למעבר מפתיע לברצלונה בעקבות חלום זוגי – ובירה קרה... אבל הפרק מקבל גם תפנית מקצועית מעניינת – כשהוא מגלה פער משפטי מהותי: מה קורה לילדים שלך אם חס וחלילה קורה משהו להורים ברילוקיישן? הוא יוצא לחקור, לא מוצא מענה – ומתחיל לבנות פתרון מאפס. דיברנו על זוגיות בין תרבויות, ילדים רב-לשוניים, צוואות בינלאומיות, נדל"ן בברצלונה, ומה קורה כשעורך דין יוזם תחום חדש – פשוט כי אף אחד אחר לא עצר לחשוב עליו. פרטי הקשר של עידן להתייעצויות:  Idan@levi-co.com

מה עובר על ילדים כשהמשפחה מחליטה לעבור למדינה חדשה? איך זה מרגיש לעזוב חברים, להיכנס לבית ספר חדש, לדבר בשפה אחרת, ולגלות טעמים חדשים בארוחת הצהריים? בפרק מיוחד וחד פעמי, נתנו את המיקרופון למי שבאמת חשוב לשמוע – הילדים עצמם. יהל, תום, שיר ואפק ענו על שאלות כמו: מה המשפט הראשון שלמדת בספרדית? מתי הרגשת שהתחלת להרגיש בבית? איך נראים החיים החדשים במדינה חדשה? מה הטיפ שאתם יכולים לתת לילדים שהולכים לצאת לרילוקיישן בקרוב? זה פרק מלא בכנות, הפתעות, חיוכים וגם קצת געגועים – שיעשה לכם חשק לשאול את הילדים שלכם את אותן השאלות.

מלי ארנודו – מהייטק לפסגות האלפים: רילוקיישן שלא היה בתוכניות   לפעמים החיים לא דופקים בדלת – הם פורצים דרכה. מלי ובעלה חיו את החיים ה”נכונים”: מודיעין, הייטק, שני ילדים, שגרה צפופה. ואז באו הפיטורים. ואז ה-7 באוקטובר. ואז ביטול הצעת עבודה ברגע האחרון. ושם – בתוך הכאוס – התחיל להיוולד החלום. עם שני ילדים, כרטיס בכיוון אחד והמון אינטואיציה, הם נחתו בכפר איטלקי מוקף הרים, 20 משפחות סך הכול. מה שהתחיל כפיילוט של שבוע הפך לבית לחמישה חודשים – ומשם לעיירה חדשה, קצב אחר, חיים אחרים. בפרק דיברנו על איך משחררים שליטה, איך מגדלים ילדים בטבע, איך בונים קריירה יצירתית במאה אחוז מרחוק – ואיך מוצאים שקט, גם כשהכול סביבך זז. זה פרק על מעבר גאוגרפי – אבל בעיקר על חזרה לעצמך. 💫 לעקוב אחרי מלי ולראות איך נראים החיים בין פסגות, יצירה והורות מחובר, באינסטגרם  

בגיל 40 אתה אמור להיות כבר 'מסודר'. קריירה, בית, ילדים, אולי כבר חופשות סקי שנתיות. אבל מה אם פתאום, באמצע כל זה, אתה שואל את עצמך – אולי הגיע הזמן להתחיל מחדש? זה פרק על רילוקיישן באמצע החיים. על אומץ, זהות, זוגיות, קריירה – ובעיקר על השאלה: האם באמת יש זמן נכון לעשות שינוי… או שפשוט הגיע הזמן שלך? רילוקיישן בגיל 40+ – מאוחר מדי או בדיוק בזמן? בגיל שבו רוב האנשים כבר התמקמו, יש כאלה שבוחרים להתחיל מחדש. בפרק הזה אנחנו מדברים על רילוקיישן בגיל 40 פלוס – על הפחדים, הדילמות, ההזדמנויות, והזהות שמקבלת צבע חדש במקום חדש. מה עובר על זוגיות? על הקריירה? על ההורות? והאם זה באמת אומץ – או פשוט הקשבה פנימית למה שבאמת מגיע לנו עכשיו?

ליהי גרין – מפצחת האגוזים מה עושה אישה שמסרבת לרילוקיישן, מתעקשת לא לעבוד שנה – ובסוף בונה עסק מצליח דווקא בזמן קורונה? ליהי גרין לא רצתה לעבור. לא ראית את הערך האישי בשביל עצמה. אבל ברגע של דמיון ברחובות ברצלונה – היא שינתה כיוון. המשפחה עברה עם שלושה ילדים (ועם כלב מובטח), הגיעה קורונה, ואז פתאום נולדה הזדמנות: עסק שעוזר לאנשים לפענח את עצמם דרך ניתוח אסטרולוגי. בפרק דיברנו על הכאוס של רילוקיישן, על השיעורים שהוא מביא איתו, על החיים שפתאום נהיים יותר חברתיים בעיר גדולה, וגם על האמת שלא תמיד מדברים עליה: רילוקיישן לא פותר בעיות – הוא פשוט מעביר אותן למקום אחר. לינק לפייסבוק של ליהי לינק לאתר של ליהי

מה עושים כשחיים שלמים נבנים בין יבשות? ואיך מתמודדים כשהעבר טורף את הקלפים בהווה? בפרק הזה אנחנו פוגשים את שרית הוך, אישה שהחיים לקחו אותה למסע בין שלוש יבשות – מישראל לארגנטינה, וחזרה, ואז שוב לספרד. כבר בגיל 4 עזבה את ישראל בעקבות מלחמה, למדה ספרדית מאפס, חזרה לבד לישראל בגיל 17 מתוך תחושת שליחות ציונית, חוותה פיגוע טראומתי מחוץ לאוניברסיטה, ולא ויתרה. היא התאהבה בעולם המסעדנות, ניהלה מסעדות, עשתה רילוקיישן עם בעלה וילדיה, וב-2017 בחרו להתחיל מחדש בסנט קוגט, ספרד – מתוך רצון לחיות במקום דובר ספרדית, אבל גם להישאר קרובים למשפחה בארץ. כשהקורונה עצרה את העולם, היא דווקא בנתה עסק חדש – ליווי משפחות ברילוקיישן. אבל שום דבר לא הכין אותה לבוקר של 7 באוקטובר 2023. כשאבא שלה ואחותה – תושבי נתיב העשרה – לא ענו, והיא מתחילה לקבל הודעות מחרידות על חברים שנהרגו. המציאות שוב השתנתה באכזריות. זה פרק על זהות, טראומות, בניית קהילות, נשמה יזמית – ועל איך אישה אחת מחברת בין מקומות, שפות ואנשים – אבל הלב שלה נשאר תמיד במקום אחד. לינק לאתר של שרית

איב כהן חי כבר כמה חיים בגלגול אחד. קצין לוחם, מאמן טריאתלון, יזם, סופר, איש ביטחון – והכול תוך כדי נדודים מישראל לרואנדה, ממדריד לברצלונה, ממקסיקו סיטי לקנקון. בפרק הזה איב פותח את הלב ומשתף במסע שכולו תנועה, חיפוש, משמעות ובחירה מודעת. זה סיפור שמתחיל אחרי השירות כקצין לוחם בסיירת נח"ל, ממשיך לאפריקה, שם הוא בנה עם הצוות שלו את הצבא של רואנדה, ומסתבך – כמו בחיים – באהבה לא צפויה לחדר כושר ולנערה ספרדייה. הם עברו לספרד, בנו חיים, עסק, חנויות. ואז – הקורונה. הכול נסגר. אבל זה לא הסוף, אלא התחלה חדשה.  למד קואצ’ינג, אימן יזמים, הוציא ספר בשם "לב של איש ברזל". ואז הגיע השבעה באוקטובר. בזמן שהוא מאמן טריאתלון על חוף בברצלונה – הארץ בוערת. משם, הוא הפך למרכז פעילות: הסברה, תרומות, שלטים, תמיכה – תוך שהוא מתמודד עם התחושות של להיות רחוק מישראל בשעת משבר. כשהגיעה הזדמנות לעבודה במקסיקו, הוא יצא לבדוק, ואז הזמין את אשתו לבדוק את השטח. בסוף – קנקון הייתה התשובה. שם הוא מרגיש שקט. בדיוק השקט שהוא צריך כדי לבנות את החיים שהוא רוצה.

בפרק הזה אנחנו צוללים לתוך השנה הכי מטלטלת במעבר לחו"ל – השנה הראשונה לרילוקיישן. זו השנה שבה שום דבר לא מובן מאליו – לא הדרך לסופר, לא התקשורת עם השכנים, לא המילים של הילד בבית הספר. מצד אחד – הרפתקה מרגשת, מצד שני – בלבול, קושי, והתמודדות אינטנסיבית. דיברנו על הכל: איך זה להרגיש זר שוב, למה גם מדינות "מערביות" יוצרות הלם תרבות, ואיך זוגות וילדים חווים את השינוי כל אחד בדרכו. נכנסנו לבירוקרטיה (ויזה, ביטוח, חשבון בנק), מציאת דירה, חיפוש קהילה, ובעיקר – מציאת מקום פנימי חדש במציאות שונה. אבל לא הכול קשה – דווקא מתוך האתגר מגיעים גם רגעים של גילוי עצמי, תחושת חופש, הרגלים חדשים ואנשים שלא הכרת, שהופכים למשפחה. במהלך הפרק שיתפנו גם תובנות, טעויות שהיינו מתקנים, וטיפים למי שנמצא בתחילתו של המסע.

בתקופת הקורונה, כמו רבים מאיתנו, טלי ריסיס ברוידא מצאה את עצמה בסטופ. מנהלת תקשורת שיווקית בתיאטרון גשר, אמא לשני ילדים, יושבת בבית – ופתאום עולם התרבות קורס, ולא נשאר לה במה להיאחז. היא התחילה לעקוב אחרי משפחה שעברה לקופנגן, תאילנד – והרעיון נזרע. בקורס ייעוץ תעסוקתי שבו השתתפה, קיבלה משימה: לדמיין את היום המושלם שלה. היא עצמה עיניים וראתה את עצמה עובדת עם לפטופ על חוף בתאילנד. בדיוק שנה לאחר מכן – ב־1.9.2021 – היא, בעלה ושני ילדיהם נחתו בקופנגן, והתחילו חיים חדשים. בן זוגה, מעצב UI עצמאי, קיבל את הרעיון במהירות: “אם אפשר לעבוד מכל מקום, אז למה לא ממקום עם נוף?” מאז, טלי לא רק חיה את החלום שלה – אלא גם מלווה משפחות נוספות שמגשימות את החלום שלהן. בפרק הזה טלי משתפת איך רגע של דמיון הפך למציאות של חופש, גמישות, קהילה חדשה ושקט פנימי. לינק לאינסטגרם של טלי לינק לאתר של טלי

הסיפור של ורד ושישי מתחיל ממש כמו של רבים מאיתנו: ב-2017, עם עסק מצליח בתחום כוח אדם לאירועים, תינוקת מתוקה בבית, ודירה בפתח תקווה שלא ממש מרגישה כמו חלום. הפקקים בדרך למשרד ברמת גן אכלו את הנשמה, והחיסכון של 400,000 ש"ח – פשוט שכב בבנק. הם ניסו להבין איך לעשות עם הכסף משהו אמיתי. קנו קרקע בחדרה – אבל שום דבר לא התקדם. ואז הגיע הרגע שבו המציאות השתנתה: בעיות עסקיות, תביעה של 150,000 ש"ח על זכויות יוצרים, מינוס 200 אלף בבנק, והמון בלגן. במקום לקרוס – הם החליטו לעוף. עברו לקפריסין בעקבות חברים, התחילו להעלות פוסטים על החיים שם, בלי אסטרטגיה, פשוט מהלב. הפוסטים התפוצצו – כמו אש בשדה קוצים. פתאום הבינו שאנשים רוצים לשמוע מהם, ובעיקר – להשקיע כמוהם. חברת נדל"ן מקומית זיהתה את הפוטנציאל, והציעה להם להפוך לשגרירים – הם קיבלו רכב, שכר דירה, והחלו להרוויח מעמלות ליווי השקעות. משם הדרך לקוסטה ריקה כבר הייתה טבעית: הם גילו קהילה ישראלית חמה, גלוית לב ופתוחה, ומאז הם חיים בין העולמות – קפריסין בקיץ, קוסטה ריקה בחורף. הם חיים את החלום שהם עצמם רק העזו פעם לחשוב עליו: גמישות מוחלטת, חינוך ביתי לבתם, שיח פתוח על כסף, יצירתיות ואורח חיים שלא תלוי במקום או בשגרה. שישי, חסיד גור לשעבר, שאמר תמיד שהוא רוצה לטרוף את העולם – פשוט יצא וטרף. ועם ורד, הם הפכו את המשבר הכי גדול שלהם – להזדמנות הכי גדולה של חייהם. קישור לפודקאסט של ורד ושישי: https://open.spotify.com/show/0al37JfdLXRCvEUN5WUoHA?si=63b5772b3d104be0

בפרק הזה פגשנו את דביר בר ורן, זוג שהגשים חלום שנולד לפני עשור – לעבור לברצלונה. זה התחיל בטיול לפארק גואל, המשיך בהתלבטויות בין ליסבון לתאילנד, ונחת בברצלונה עם 15 מזוודות, שני תאומים, וראש מלא חזון. דביר, שף ואיש תוכן קולינרי, ורן, מחנך ומורה לשעבר, עברו מהחיים בישראל לעיר שמאפשרת להם לשלב בין קריירה, משפחה וחיים טובים באמת. הם הגיעו עם חלום להקים סיורים קולינריים ללא גלוטן, מתוך הצורך האישי של דביר כצליאקי – ותוך שבועות, היומן התמלא. בעקבות הביקוש הם הרחיבו את הפעילות גם לסיורים רגילים, וכיום הם מארחים קבוצות מכל העולם. הם משתפים בכנות על הקשיים – להיפרד מהמשפחה, להסתגל לשפה, להתארגן מאפס בדירה ריקה, לעבור תקופה של אי ודאות רגע אחרי שפרצה מלחמה. אבל גם על כל מה שנבנה בזכות ההתמדה: קהילה ישראלית חמה, זוגיות שפורחת, ילדים שהשתלבו, ועסק שצומח בקצב מרשים. כמו שדביר אומר בפרק: "הקורונה הייתה מתנה. מי שלא לקח את הקורונה והשתכלל איתה, פספס הזדמנות." והם לגמרי לקחו – ובנו ממנה חיים חדשים. לאתר הסיורים של דביר ורן:  https://www.barcelonafoodie.com/

בפרק תוכן של הפודקאסט דיברנו על אחת מאבני היסוד של חיי הרילוקיישן – הקהילה. שיתפנו מהחוויות שלנו, איך בהתחלה בכלל לא חיפשנו קהילה, אבל עם הזמן הבנו עד כמה היא קריטית. בדיוק כמו שאלי אמר בפרק: "פתאום הבנו שקהילה מחוץ לישראל זה משפחה." מהשוקולד בפורים ועד חיבוק בשעת משבר – הקהילה הישראלית סביבנו מספקת חיבוק רגשי, חברתי ופרקטי שלא תמיד ידענו לחפש, אבל כשמצאנו – אי אפשר בלעדיו.  דיברנו על כל מה שמרכיב קהילה: מפגשים קבועים, תמיכה בזמן שמירת היריון, ערבי פיפ"א, מסיבות פורים, שבתות, וגם אמנים ישראלים שמגיעים להופיע ומביאים איתם ניחוח מהבית. שיתפנו איך זה מרגיש כשכל האנשים שמסביבך הופכים להיות המשפחה שלך – במיוחד ברגעים המאתגרים שאחרי ה-7.10. דיברנו גם על מה שהקהילה מעניקה ברמה הכי יומיומית – תמיכה, קשרים, חוויות, רכישות מרוכזות של מוצרים מהארץ, וגם רגעים של חום ושייכות פשוטה. וגם תהינו – האם רק אצל ישראלים זה ככה? או שגם קהילות אחרות מרגישות כך? זה פרק אישי, חשוף ומלא בלב. פרק על שייכות, על האנשים שעוטפים אותך כשאתה הכי צריך, ועל התחושה הזאת שלמרות שאנחנו רחוקים – אנחנו ממש לא לבד.

מרינה שפירא עברה לקנדה ב-2013 כדי לעשות דוקטורט בפסיכולוגיה, מתוך סקרנות לאקדמיה בצפון אמריקה. עם הזמן הבינה שהיא רוצה להשפיע בצורה אחרת – לא דרך מחקרים, אלא דרך חיי היומיום של אנשים. אחרי שסיימה את הדוקטורט, חזרה לישראל ומצאה תפקיד מרתק בהייטק – כזה שמחבר בין העולם המקצועי שלה לעשייה פרקטית. היא הכירה בן זוג, התחתנו, חיו בהרצליה, עבדו בעבודות טובות – אבל המצב הביטחוני בישראל המשיך להטריד אותה. בתור מי שגדלה בירושלים ונחשפה לפיגועים וטילים בבאר שבע, השאלה על חיים במקום רגוע יותר לא עזבה אותה. בזכות הדוקטורט היו לה נקודות זכות להגירה לקנדה. היא הגישה בקשה, ואמרה לבעלה: "אם זה יקרה – נשקול את זה ברצינות." ואז באוקטובר 2019 הם טסו לקנדה, קיבלו את התושבות, והרעיון התחיל לקרום עור וגידים. לא הרבה אחר כך – הגיעה הקורונה. הם איבדו את מקום העבודה, וב-1.7.2020 עלו על טיסה לטורונטו, בידיעה שמכאן הם יוצאים לדרך חדשה. השנה הראשונה הייתה מאתגרת: בידודים, חורף קנדי, ריחוק חברתי. אבל זה גם חיזק מאוד את המשפחה. עם הזמן מרינה גילתה הפתעה – דווקא בקנדה, מדינה של מהגרים, היא הרגישה חיבור חזק יותר לזהות היהודית והישראלית שלה. הקהילה בטורונטו מחבקת, יוזמת, מגובשת – חגים, שבתות, חיי קהילה עם תחושת בית. ובתגובה למלחמה בישראל, כשקנדה פתחה את שעריה לישראלים – ההגירה צמחה והקהילה גדלה. מתוך כל זה נולד המיזם שלה – "המעגל", רשת של מידע, עסקים מומלצים וכלים קהילתיים שעוזרים לישראלים חדשים בטורונטו להרגיש שייכים מהר יותר.

מיטל תמיד ידעה שרילוקיישן הוא אפשרות, אבל כמי שאוהבת שליטה ותכנון, היא לא הייתה מוכנה לצלול פנימה בלי לבדוק את השטח. בעלה, איתי, עסק בנדל"ן בפורטוגל במשך שנים וניסה למשוך לכיוון המעבר, אבל היא הרגישה צורך לחוות את המקום קודם. בשנת 2022, עם שלושה ילדים, הם יצאו לחודש בפורטוגל – לא סתם טיול, אלא ניסיון אמיתי לדמיין חיים שם. הם חקרו אזורים שונים, ביקרו בבתי ספר, טיילו בין הערים הגדולות – ואז, כשהגיעו לפורטו, מיטל הרגישה חיבור מיידי. היא הצליחה לראות את עצמה חיה שם. כשהם חזרו לישראל, ההחלטה התקבלה – בשנה הבאה הם עוברים לפורטוגל. אבל עם ההחלטה הגיעו גם החששות: איך תתרגל לחיים רחוק מהמשפחה? איך תסביר לילדים? איך תשתלב במקום חדש? כדי לשמור על תחושת שליטה, היא החליטה לקחת קורס אינטנסיבי בפורטוגזית ולהתייעץ עם מומחים שיעזרו להם לצלוח את המעבר בצורה הטובה ביותר. במקום להתמקד בפחדים, היא שאלה את עצמה: מה אני הולכת לקבל מהמעבר הזה? איך אני הולכת להתפתח? כיום, החיים בפורטו מרגישים הרבה יותר רגועים. סדר היום המשפחתי השתנה – הלימודים מתחילים מאוחר יותר, הערבים רגועים יותר, והיא מרגישה שעברה ניקוי אנרגטי. גם תרבות העבודה בפורטוגל השפיעה עליה – היא רואה איך העובדים המקומיים באמת מתנתקים בהפסקות, אוכלים צהריים כמו שצריך ולא מול המחשב. יחד, היא ואיתי מנהלים חברת נדל"ן שמלווה משקיעים בפורטו, והם מצליחים לשלב בין עבודה לחיים מאוזנים – משהו שהיא חיפשה כל הזמן, אבל רק בפורטוגל באמת מצאה. ** במהלך הפרק חווינו מעט בעיות טכניות שעלולות להפריע קצת לרצף הדברים, עמכם הסליחה.