Discoverהחיים שאחרי המוות
החיים שאחרי המוות
Claim Ownership

החיים שאחרי המוות

Author: מעיין זוסמן

Subscribed: 40Played: 122
Share

Description

פה נדבר על מה שלא מדובר. ננסה להסביר את מה שלא מוסבר.
טובי המומחים בארץ ובעולם יצטרפו אלי לדבר על הדברים שהלוואי והיו מסבירים לי ולסובבים שלי אז, כשנגמרו החיים כפי שהכרתי אותם. נדבר על אבל ואובדן, על התמודדות עם טראומה - כזו שכולנו בעצם שרויים בה במידה מאז ה 7/10. נצחק, נבכה ונלמד על החיים, החיים שיש שאחרי המוות.
**************************
אם אתם פה כדאי להתחיל בלהכיר אותי בפרק 0 - למה מי מת?
17 Episodes
Reverse
מסכמת. מנסה לפחות. ולא רק אני, גם כמה מהאנשים היקרים לי ביקום (כן כן גם את בן זוגי תשמעו). אולי נפגש לעונה נוספת, אולי לא. מה כבר בטוח בחיים האלה? רק, רק המוות. 
כשחווים טרגדיה נדמה שהכיוון הוא חד סטרי. מטה. אך האם אפשר גם לצמוח מתוך אסון? ד"ר פנינית רוסו-נצר, מרצה בכירה וחוקרת מהמובילות בעולם בתחום הצמיחה הפוסט טראומטית, חוסן, משמעות, ופסיכולוגיה חיובית, הצטרפה אלי לצלול לתוך המקום האפל ביותר ולהפיק ממנו מידע על צמיחה, גדילה, התפתחות והמון תקווה. לאתר של ד"ר פנינית רוסו נצר: https://www.pninitrn.com/ ולערוץ היוטיוב: https://www.youtube.com/@dr.pninitrusso-netzer9765/videos
הורים שכולים וחיי מין? אלמנה שאוהבת שניים? אחים שצריכים לנהל זוגיות עם מי שכואב פחות מהם? פרק בונוס קצר שלא היה מתוכנן מראש אבל שעל תוכנו לא הייתי מסוגלת לוותר. דר' אפרי בר נדב, אותו פסיכולוג מומחה אבל ושכול שאתם כבר מכירים מפרקים קודמים, גלש איתי לשיחה שכולה זוגיות ומיניות... שאחרי המוות.
אהבה וזוגיות אחרי אובדן? לא דמיינתי יום בו ליבי יוכל לאהוב איש נוסף, אך אהבה, גיליתי, בין אם בזוגיות חדשה או קיימת, היא...לב העניין. אפילו בחיים שאחרי המוות. את הביולוגית, סופרת וחוקרת הרגשות בוגרת מכון ויצמן - ד"ר ליאת יקיר אתם אולי זוכרים מפאנל המומחים של 'חתונמי'. יחד עם ליאת ניסיתי להבין אם הצורך שלנו באהבה וזוגיות גם לצד הצער הגדול ביותר בעולם הוא ביולוגי וממשי - לא "רק" עבור אלמנים/ות הנותרים/ות ללא זוגיות אלא גם עבור מתאבלים עם תחזוקת זוגיות קיימת במצב שבור ומעורער. כיצד אנחנו מתאהבים, משמרים זוגיות ואיך הביולוגיה לא רק עוזרת אלא מסבכת את הדברים?
כאשר אדם אהוב וקרוב מת אז לא "רק" הוא מת, אלא רבדים נוספים מתים איתו. בספרות קוראים להם "אובדני משנה - secondary losses" אך הם כלל לא משניים בחשיבותם אלא פשוט, נוספים. על ההרגשה ש"הכל הלך" - על אובדן תחושת הבטחון, השתייכות חברתית, יכולות תפקודיות ובעיקר על תחושת אובדן הזהות העצמית, שוחחתי עם דר' אביטל ליטוין גרשפלד, פסיכולוגית רפואית בכירה בביה״ח תל השומר, מרצה ומרכזת יחידת האובדן והאבל במכון ״מפרשים״.
אם במקום האפל ביותר של עמנו היה גם מקום לצחוק, האם ניתן להסיק שאפשר או אפילו רצוי לצחוק גם בסיטואציות האיומות ביותר? גם לצד או אחרי המוות? ההיסטוריון, חוקר השואה, הסופר והעיתונאי -איתמר לוין, הצטרף אלי לשיחה מרתקת על נושא שהחיבור בין מילותיו נשמע הזוי ולא הגיוני. הומור בשואה. הפרק הזה מספק לא רק פרספקטיבה וידע אלא גם לגיטימציה לצחוק במקומות לגמרי לא צפויים. גם אז, גם היום. 
מה קורה במשפחות אחרי אובדן? לא תמיד מה שנדמה לנו, זה בטוח. למה אחוזי הגירושים מזנקים אחרי טרגדיות ומדוע לעיתים משפחות מתפרקות במקום להתאחד? ומה לגבי קרובים ממעגל שני - מי רואה אותם? ד"ר אפרי בר נדב, פסיכולוג מומחה אבל ושכול פגש לא פעם באבלים החווים לא "רק" את כאב האובדן אלא גם הפרעות משפחתיות הנדחקות לפינה ועלולות לגמור גם את מה שנשאר.
מה קורה כשהתקווה אבדה לפרט ולנו כאומה? האם אובדן הוא גורם סיכון לאובדנות ומה בכלל מצבנו הנפשי כאומה שחוותה אובדנים בדרגות שונות ב7.10 ומאז? על הכל שוחחתי עם פרופסור יוסי לוי בלז, ה-מומחה למניעת אובדנות. על בן הזוג שחזר מהקרב, המתבגרת שסגורה למעלה בחדרה, השכן שלא מרבה לצאת לאחרונה, וכמובן, על מי שאיבד אדם אהוב לאחרונה.
האם אנחנו פועלים באופן רציונלי כשזה מגיע למוות? למה אנחנו מדחיקים את הסוף הבלתי נמנע של כולנו במקום להתכונן אליו? למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים כאשר המוות כן מגיע? למה קוברים? עבור מה או מי מנציחים? ולמה אנשים לא משקיעים יותר בהגנה כל כך פשוטה מפני הדבר שהוא סיבת המוות הראשונה? הייתה לי ההזדמנות לדון בשאלות הללו עם האדם המבריק ששמו השני הוא חשיבה רציונלית, או היעדרה - פרופסור דן אריאלי. וכיצד דן אריאלי עצמו היה רוצה שמותו יראה? לתרומה לפרויקט הדפיברילטורים לזכר אורן: https://bit.ly/2MVL2Lq קרדיט צילום אבישג שאר ישוב ושקד זוסמן סופר
פרק המשך ובו פרופ' זלצמן, מנהל בית החולים לבריאות הנפש גהה ופסיכיאטר נוער וילדים ימשיך לענות על שאלות בנוגע למפגש של ילדים עם מוות, על כל צורותיו. האם כדאי לבכות מול ילדים או להסתיר את הצער? להנכיח או לא לעסוק במי שכבר אינו? האם ילדים תמיד צריכים טיפול אחרי אובדן ומה בכלל עם ילדים שאיבדו כתינוקות? נדבר על כל אלו, על זוגיות שניה וילדים, ועל כיצד להוסיף יציבות בתקופה הקשה של ימינו. וגם, תשמעו משלושת המומחים הקטנים ואישיים שלי שאין עליהם בעולם. * אם זכיתם לפגוש את אורן ויש לכם זכרון, ולו הקטן ביותר, זה המייל שהוזכר בפתיח לפרק - rememberingoren@gmail.com
איך והאם לדבר עם ילדים על מוות? ואיך להתנהל במידה וילד חווה אובדן קרוב? פרופסור גיל זלצמן, מנהל בית החולים לבריאות הנפש גהה ופסיכיאטר מומחה ילדים ונוער הצטרף אלי לשני פרקים מרתקים לשפוך קצת אור על הנושא הכל כך מבלבל של חוויות מוות ואובדן בקרב ילדים בכל הגילאים. וכן, גם שלושה אורחים קטנים אך מנוסים במיוחד סיפקו פניני חכמה ונסיון.
"אולי זה בכלל נפשי?" מי לא תהה אם תופעה פיזית שאנחנו או מישהו מקרובינו חווים היא תוצר של לחץ, דיכאון וכד'? המונח 'גוף-נפש' קיבל קונוטציה רוחניקית אך בפועל מדובר בעניין קונקרטי, רפואי ומבוסס. עניין המקבל לעיתים ביטוי ניכר לאחר אובדן. ד"ר אורי גנור, מומחה הפרעות פסיכוסומטיות, הצטרף אלי לספר על שעובר לכולנו במידה כזו או אחרת על הגוף ועל הנפש. https://x.com/orenzusman⁠ לחשבון המתואר בפרק
האם הדרכים בהן אנחנו מתאבלים הן אך ורק נגזרת של רגש או שהן מושפעות מהחברה בה אנו חיים? המנהגים שלנו הם אקסיומה ברורה עבורנו, אבל האם הם באמת אבסולוטיים, ואיך זה נראה בתרבויות לגמרי, אבל לגמרי שונות? ד"ר דניאל נוה חי כאנתרפולוג חוקר במשך שנה בקרב חברת ציידים-לקטים ביערות דרום הודו, והצטרף אלי לספר אם ואיך ניתן לעשות את זה אחרת.
מדוע אנחנו נאכלים מאשמה כשאנחנו ממשיכים לחיות? אשמת השורד/ הניצול היא תופעה נפוצה ופוצעת המכה אחרי אובדן, וכנראה שכולנו סובלים ממנה במידה מסוימת מאז ה-7.10. בפרק זה התארחו שני מומחים - אחת עם נסיון מקצועי עשיר בטיפול באשמת השורד של ניצולי/ות פגיעות מיניות - רהב באוסי גרוס, והשני מומחה לטיפול באבל ושכול שראה אינספור מקרי התמודדות עם אשמה מייסרת אחרי מוות של אדם אהוב - ד"ר אפרי בר-נדב.
האם אפשר בכלל לטפל באבל? כיצד טיפולים שונים פועלים ומקלים על הסבל הכרוך בו? פרק פרקטי ומלמד על טיפול פסיכולוגי, תרופתי וחברתי עם אחד המומחים הגדולים ביותר בטיפול נפשי בארץ - פרופסור שלמה מנדלוביץ, מנהל בית החולים הפסיכיאטרי שלוותה.
איך הייתם חושבים שתגיבו בנקודה הקשה ביותר בחייכם? אני ממש לא דמיינתי את תגובתי. איתי לדבר על מה קורה לנו אחרי אובדן, מה תקין ומה לא, ואיך בכלל להמשיך מאותה הנקודה - ד"ר דפנה שפט. דפנה היא פנימאית ופסיכיאטרית מנהלת המרפאה לגיל השלישי בביה"ח שלוותה, בעלת זווית ייחודית השמורה למי שמטפלת בשני הקצוות - ניצולי שואה וגם ניצולי השבעה באוקטובר.
מי אני ומה אני עושה פה? שאלתי את עצמי את השאלות האלו מיליוני פעמים מאז שהוא מת לי. אז אם גם אתם תוהים לגביי, רוצים לשמוע קצת על איך הגעתי ליצירת פודקאסט שכזה ומה בכלל הוא יכלול... היכנסו והאזינו. הפרק הזה יסביר הכל.