המגבר

בוסה נובה בפרק על ההארד-בופ, כשאמרתי שזה הסגנון האהוב ביותר עלי, אני פשוט שכחתי את הבוסה נובה. הווווו, בוסה בוסה אהובה. מה שיפה כל כך בבוסה זה שגם אני וגם יאיר המאסטר המתנשא ממש אוהבים אותה. זה בשל הגאוניות של אבי הבוסה נובה – טום ג'ובים. כברזילאי צעיר, הוא ויתר על ניסיונות לא נעימים להשתלב בסצינה הניויורקית הקשוחה ובחר לפתח סגנון ברזילאי שהיה די משמים. ג'ובים הכניס אלמנטיים ג'אזיים מורכבים לתוך הסגנון תוך כדי שהוא שומר על מלודיות יפייפיות ששואבות השראה דווקא מהמלחין הנודע שופין (בפלייליסט שערכתי לפרק יש השוואה מאלפת בין פרילוד 4 של המלחין לשיר של ג'ובים). היופי בסגנון הזה הוא המורכבות החבויה בו וההרמוניות שנשמעות כל כך נאיביות ומתנגנות אבל למעשה הן לא טריוויאלות בכלל. כל זאת ועוד (כולל פינת הגיטרה התורנית של יאיר) בפרק שכולו בוסה נובה. פלייליסט לפרק: https://www.youtube.com/watch?v=u91KqTfymgY&list=PLmq8L0vIe6BLVMjSFt8xrSWUgsDKw38VE האזנה נעימה

בהמשך לסקירת הסגנונות השונים של הג'אז, הפעם יאיר ויוני משוחחים על אחד הסגנונות הכי חשובים - הביבופ. סגנון עצבני וקשוח להאזנה שלא לדבר על ריקודים. הביבופ טומן בחובו מחאה ותסכול של ציבור דפוק ומקופח. אך בניגוד לסגנונות מחאה אחרים שהיו פופולריים, האומנים של הביבופ בחרו דווקא להתנתק מהפופולריות של הסווינג ולהתמקד בנגינה ואלתור מורכבים על סף הבלתי נסבל. מתוך ההתרה של אילוצי הפופולריות, נולדו אפשרויות ביטוי ויצירה אומנותיות רבות ואפשר לומר שהביבופ הוא נקודת תפנית לטובה, במתן ההזדמנות לנגנים רבים להתבטאות מוזיקלית יוצאת דופן. האזנה נעימה

לקחנו הפסקה מהפודקאסט כי יאיר הוזמן ע"י חברו הוויברפוניסט לנגן יחד בכמה הופעות בפילדלפיה.  לרגל חזרתו, החלטתי לחכות רגע עם הרצף של הפרקים ולשוחח עם יאיר על הנסיעה שלו. כך נוכל להתרשם ולהבין איך נראים חייו של נגן ג'אז. איך מתכוננים לנסיעה כזו? עם מי יאיר ניגן? את מי הוא ראה מופיע בניו-יורק, איפה? מה עם סצינת הג'אמים הניויורקית? ואיזה גיטרות מיוחדות אפשר לראות שם? הפרק הזה זו הזדמנות להתרשם, לחוש ולהבין מה זה להיות מוזיקאי. הופעות, סטנדרטים, סולואים וג'אמים. כל מה שדיברנו עליו עד כה היה שם. הסצינה של הג'אז חיה ובועטת. ברוך שובך, יאיר

אנחנו בסקירה של הסגנונות השונים בתוך הג'אז והפעם נדון ב"סווינג". סגנון חשוב ביותר שהניח הרבה מן היסודות להתפתחות הג'אז בשלב מאוחר יותר. הסווינג היה מוזיקת הפופ של שנות ה20-40 של המאה הקודמת. בתקופה הזו התבססה תעשייה שלמה סביב הג'אז. איך זה עיצב את הג'אז בשנים הבאות? מי השמות הבולטים? איך המאפיה קשורה לזה ומה עושים שנשלף אקדח באמצע הגיג? ומה קבר את הסווינג בסופו של דבר? יאיר לוינסון הוא אושיית ג'אז בינ"ל ויוני בלייך הוא השותף של יאיר והמנכ"ל של "טון-ליין", קמפוס וירטואלי ללימודי נגינה און-ליין. יאיר ויוני משוחחים בשעת לילה מאוחרת אודות הג'אז בצורה מנגישה שאפילו יוני מבין. פלייליסט לקטעים המוזכרים בפרק: https://www.youtube.com/watch?v=ZEcqHA7dbwM&list=PLmq8L0vIe6BKtnkQUoyQmRTdykSEOK5Ih האזנה נעימה

אחרי שדיברנו על הבסיס של הג'אז, נפנה לדבר על סגנונות שונים. נתחיל עם אחת מהתופעות הכי משמעותיות במוזיקה של היום והיא הבלוז. נדבר קצת על ההיסטוריה של הבלוז, ועל היותו מקור להמון אלמנטים בסוגי מוזיקה שונים כמו מוזיקה קלאסית, רוק ובעיקר בג'אז. נדבר על המאפיינים של הבלוז שנכנסו לג'אז וגם על אלה שלא נכנסנו. נסקור את ה"טיפול" המערבי בבלוז, נבדוק עד כמה הוא התרחק מהמקורות ואילו צבעים וגוונים הוסיפו לו אומני ג'אז שונים. הפלייליסט : https://www.youtube.com/playlist?list=PLmq8L0vIe6BK8lT_vneP26zFFAsS2q55C ובונוס: קישור לסרט crossroads המומלץ בפרק: https://www.youtube.com/watch?v=GlE2SqbOxis&list=PLG5q1uUwTND96I5GxCR-ROnFtp2agx9FI&ab_channel=LightningBoyXXX תהנו להאזין

אילתורים מהווים את הרוב המכריע של הביצועים בג'אז. האילתור הוא ההזדמנות של הנגן לבטא את הרעיונות והפרשנויות שלו לקטע. האילתור הוא ייחודי לשיר, לכלי, לנגן, ליום, למצב הרוח של הנגן ולהלך הרוח הספציפי באותו הרגע כך שהאילתורים בתחילת הופעה יהיו שונים מבסופה. מה יש שם באלתורים? עד כמה זה ספונטני וכמה מדובר בתבניות קבועות שמוגשות באופן שונה? כיצד האילתור מתפתח? מה הקשר למנגינת השיר ומה הקשר להרמוניה? מה ההבדל באילתורים בין כלי הנגינה ודוגמאות לכלים שמחקים כלים אחרים, ההתפתחות של האילתורים לאורך ההסטוריה. כמו כן, יש חלק המיועד לנגנים בו יאיר ממליץ כיצד כדאי להתאמן על אילתורים ואיך הוא מאלתר. הרבה תוכן. על מנת לא ליצור הצפה חילקנו את הפרק לשני חלקים. פלייליסט לחלק ב: https://www.youtube.com/watch?v=TWF9TwTg9yE&list=PLmq8L0vIe6BLG3BAnZof_mTUmoQV75kff&ab_channel=HerbieHancock-Topic תהנו להאזין

האילתורים מהווים את הרוב המכריע של הביצועים בג'אז. האילתור הוא ההזדמנות של הנגן לבטא את הרעיונות והפרשנויות שלו לקטע. האילתור הוא ייחודי לשיר, לכלי, לנגן, ליום, למצב הרוח של הנגן ולהלך הרוח הספציפי באותו הרגע כך שהאילתורים בתחילת הופעה יהיו שונים מבסופה. מה יש שם באלתורים? עד כמה זה ספונטני וכמה מדובר בתבניות קבועות שמוגשות באופן שונה? כיצד האילתור מתפתח? מה הקשר למנגינת השיר ומה הקשר להרמוניה? מה ההבדל באילתורים בין כלי הנגינה ודוגמאות לכלים שמחקים כלים אחרים, ההתפתחות של האילתורים לאורך ההסטוריה. כמו כן, יש חלק המיועד לנגנים בו יאיר ממליץ כיצד כדאי להתאמן על אילתורים ואיך הוא מאלתר. הרבה תוכן. על מנת לא ליצור הצפה חילקנו את הפרק לשני חלקים.   פלייליסט לחלק א: https://www.youtube.com/watch?v=qFrUd77x4g8&list=PLmq8L0vIe6BKg-hTbCjnAswmzo2KQkJI_&ab_channel=JazzandBluesExperience תהנו להאזין

הפרק אולי הכי חשוב. לא סתם קצב וקשב הן מילים דומות. בעוד אנו שומעים את הצלילים, הקצב הוא מה שתופס את האוזן ומשפיע לנו על הגוף. אנחנו מדברים בפרק על משקלים – 3 רבעים מול 6 שמיניות, על מקצבים – סמבה מול בוסה נובה, על טמפו – בלדות מול קצב מהיר ועל המושג המעניין והחמקמק מכולם: גרוב - נוכל לשמוע את אותו קטע מבוצע באופן משעמם או באופן סוחף\מעיף\מקפיץ או מרגש. זה רק עניין של גרוב. הפלייליסט של הפרק: https://youtube.com/playlist?list=PLmq8L0vIe6BKQxHpy0xFoMVZcDbFVwOk6 תהנו להקשיב

הג'אמים הם חלק בלתי נפרד מהג'אז. גם לנגנים וגם למאזינים. ג'אם סשן הוא מפגש נגינה ספונטנית של נגנים שמתחלפים ויוצרים הרכבים שונים ומגוונים במפגש אחד. בפרק הזה אנו מדברים על ההסטוריה של הג'אמים, על הפורמט הזה היום ברחבי העולם וגם בישראל. מה קורה במפגשים הללו? למה חשוב מאוד לקחת חלק כנגן? ומה מעניין כמאזין? הג'אמים הם מעבר למוזיקה - הם עומדים בבסיסה של הסצינה המקומית בכל מקום בעולם. בפרק משולבות הקלטות מהג'אם החיפאי ובסוף ג'ימג'ום קטן של יאיר ויוני לקינוח. תהנו להאזין

הפרק של היום הוא קצת מסריח. אבל זה סירחון נרכש – כמו של גבינה צרפתית מקולקלת ככה משהו טוב. אנחנו מדברים על הסאונד המיוחד של הג'אז. לא מה מנגנים, אלא איך מנגנים. הבנו שסאונד ג'אזי הוא תוצר של כמה אלמנטים: המקצב הסווינגי המשוחרר, צלילי צבע (כרומטיים), מהלכי אקורדים מיוחדים וסאונד מיוחד של הכלים. ניתן ליהנות מהקטעים המוזכרים בקטע בפלייליסט הבא: https://www.youtube.com/watch?v=4xng_QbhHGY&list=PLmq8L0vIe6BK1YRuK8ruN312Y987A64ap&ab_channel=coltrane1966

בפרק השלישי אנחנו נדבר על סדר מקובל לביצועים ושירי ג'אז. בניגוד לשירים בז'אנרים אחרים, בג'אז המנגינה לא חוזרת על עצמה בבתים ופזמון. למי שלא מכיר, זה יכול להיות מאוד "מעייף" כי הכל נשמע כמו משהו אחד ארוך וחסר צורה או סדר. אבל למעשה, יש סדר מסויים, ואם מכירים אותו, אפשר לצפות לדברים מסויימים בתזמון מסויים ואף להעריך שינויים מחושבים בתוך הסדר הזה. ג'אז היא מוזיקה יחסית חופשית, עם אלמנטים של אילתור והמון ביטוי ותגובתיות בזמן אמת. אבל יש סדר בחופש הזה. וזה מקל מאוד על מאזינים, קהל וגם על מוזיקאים.  הפלייליסט הבא מכיל את הדוגמאות המובאות בפרק:  https://www.youtube.com/watch?v=I1PrTs7n12g&list=PLmq8L0vIe6BKC7eIrJMnqVI2Ll2CugQBK&ab_channel=%E3%81%8A%E3%82%80%E3%81%A9

ז'אנר הג'אז מנוגן בחלקו הגדול בשירים ידועים ומוכרים שנקראים סטנדרטים. שלא כמו קאברים בזאנרים אחרים כמו רוק, החשיבות של גרסאות המקור היא משנית, והאומנים הגדולים ביותר מתהדרים בביצועים שלהם לסטנדרטים. בפרק הזה, אנחנו בוחנים את התופעה הזו שמקיפה חלק נרחב מאוד מהג'אז. נבין מה עושה ביצועים מסויימים לגדולים מהמקור, נראה איך ביצועים לסטנדרט מסויים מציגים התפתחות בחשיבה של המוזיקה הזו לאורך השנים. מהיום אל תאמרו: "שמעת את השיר החדש של אביצ'י?" כי אם "הביצוע החדש של קיט ג'ארט לאוטום ליבס הוא פשוט מהפכני!!!" :) המלצות שמיעה שקשורות לפרק: Yves Montand: "Les feuilles mortes": https://www.youtube.com/watch?v=wRe1U17n5OY&ab_channel=EdmundStAustell Bobby McFerrin & Chick Corea - Autumn Leaves: https://www.youtube.com/watch?v=jFrt5z18JRU&ab_channel=allhits.ge Eric Clapton -Autumn Leaves : https://www.youtube.com/watch?v=UQlFOX0YKlQ&ab_channel=AndrewKeogh Cannonball Adderly & Miles Davis - Autumn Leaves: https://www.youtube.com/watch?v=tguu4m38U78&ab_channel=M0rganFReelance Kenny Barron trio live "Autumn leaves": https://www.youtube.com/watch?v=T8JvzWyEL1c&ab_channel=hothouse1468

 הפרק הראשון בפודקאסט של טון-ליין - ג'אז: טעם נרכש. לפני שנתחיל לדון בפינות הנסתרות של המוזיקה הזו, נשוחח על מה זאת המוזיקה הזאת בכלל ובשביל מה היא טובה.

הפעם בפודקאסט המגבר אנחנו דנים ברמת החופש שיש בסגנונות שונים. מוזיקה היא סוג של ביטוי אומנותי ויצירתי. היכולת של האמן להביע רעיונות חדשים שהתעצבו כהדהוד של רעיונות אשר רבים וטובים הביעו והמציאו קודם לכן, היא מה שיגדיר את ההשפעה של האמן על התרבות והחברה. הסגנונות המוזיקליים השונים נבדלים זה מזה בגבולות הגזרה היצירתיים של המלחינים והמבצעים. במוזיקה קלאסית למשל החופש הוא מועט יחסית: למלחינים יש מסגרת די נוקשה של עשה ואל תעשה – כמו במקרה שסיפרנו על דביסי שסולק מהאקדמיה הצרפתית כיוון שהשתמש בקווינטות עוקבות רחמנא ליצלן - והמבצעים נמדדים ומוערכים בביצוע המדויק ביותר של היצירות. אולי יש מרחב מסוים של חופש בכל מה שקשור לאופן שבו הם יכולים לפרש את ההוראות הקפדניות שבתווים. בצד השני יש את הג'אז שהוא סוג של סביבת קוד פתוח מוזיקלית. כל אחד לוקח משהו ומשלב דברים אחרים או ממציא רעיונות חדשים לכדי משהו חדש. החוק היחידי הוא שזה אמור להישמע בסדר בסופו של דבר (וגם זה לא באמת חוק). כמובן שיש את הסגנונות שבאמצע: רוק, בלוז, פופ וכו'. בנוסף, שוחחנו על הרצון של הקהל לשמוע משהו מוכר לעומת הרצון שלו לשמוע משהו חדש ומקורי ועל המקום של כל אחד מאיתנו כנגן, יוצר ואמן בכל רמה טכנית או התפתחותית מבחינה מוזיקלית. הפרק הוא סוג של פרק סוף עונה כי הפודקאסט יוצא לפגרה. אז נפגש בעונה הבאה ובינתיים... האזנה נעימה

הסיבה שגיבסון הוא לא יצרן הכלים הראשון שאנו סוקרים בפודקאסט שמדבר על האנשים שעצבו את המוזיקה כפי שאנחנו מכירים אותה (הראשון היה ליאו פנדר), היא אינה בגלל שהכלים שחברת גיבסון פיתחה וייצרה פחות חשובים בהיסטוריה של המוזיקה, אלא מפני שהפריצה הטכנולוגית של גיבסון ששמה אותה על מפת ההיסטוריה המוזיקלית הגיעה לאחר מותו ובהנהגתו של מהנדס אקוסטיקה גאון בשם לויד לואר שהגה את הרעיון לצייד את הגיטרה הקמורה של גיבסון בפתחי תהודה בצורת האות "אף" והציג לעולם את גיטרות הג'אז בהן מנגנים עד היום אשר נקראות ארץ'-טופ. בפרק יאיר סוקר מספר דגמים וחברות שהיוו תחרות מרה לגיבסון החלוצה מה שדחף את התעשייה הזו לסטנדרטים הגבוהים ביותר. היום כולנו נהנים מהסאונד המשובח שהתחרות הזו יצרה וחלקנו (כולל יאיר) רודפים אחרי כל פיסת סאונד שכזאת שבוקעת מגיטרות שנבנו על ידי הגדולים ביותר והעצים הטובים ביותר בשנים הטובות של גיבסון ומתחרותיה כמו דיאנג'ליקו, אפיפון וסטרומברג ודגמי הדגל שלהן. כמובן שיש התייחסות לדגם הלס-פול ה"מחבטית" שמכרה יותר מכל דגם מרשים אחר של החברה. הסיפור של גיבסון הוא מופלא כי מדובר על הצלחה עסקית מדהימה שנשענה על איכות וחדשנות של איכות. מייסד החברה אינה דמות המפתח בהצלחה שלה ולמרות זאת ההצלחה המשיכה כ70 שנה עד שאותה איכות שעמדה בבסיסה התדרדרה והחברה יחד איתה. במהלך הפרק יאיר זורק שמות של חברות ודגמים כמו סוכריות על עוגת יומהולדת, אז כשרות לציבור ערכתי טבלה של הדגמים השונים: https://lnkd.in/dJiv38p8 האזנה נעימה