על הזיקה בין התפיסה הקבלית של הרמח"ל לבין דבריו על מידת הקדושה במסילת ישרים. יש קשר הדוק בין הגוף לנפש, לכן אקט פיזי יכול לגרום לקדושה. צריך לדאוג לגוף כדי להגיע להרמוניה. טהור משתמש בעולם כאמצעי, וכשהוא מגיע לטהרה העולם הופך לקדוש ותכלית שהוא יכול ליהנות ממנה.
דיון המנגיד בין מכניזם אבולוציוני עיוור לאמונה בתכנון תבוני. עולה השאלה, האם בתוך עולם שנוצר ע"י מכניזם חסר תודעה ניתן ליצור משמעות ותכלית דתיים? הרמח"ל יאמר שגם הנהגת הטבע נובעת מהיחוד האלוקי.
בשביל שיהיה יחיד, צריך לשלול את מה שהוא מחוצה ליחיד. כך ה' כביכול מגדיר את עצמו בשלושה שלבים – 1. הצהרה על עצמו, 2. בריאת עולם חיצוני לו ושלילתו, 3. סינתזה של השלבים הקודמים, ע"י המפגש בין ה' לעולם.
לפי הרמב"ם, המציאות והמהות אצל ה' מאוחדים. הוא מחויב המציאות, ויחיד במובן שלא ניתן לספור אותו. אצל רבנו בחיי, העולם מאוחד והאדם מאוחד, וזה הביטוי של היחוד האינסופי של ה'.
הטוב המוחלט הוא טרנסצנדנטי ובכל זאת טבעו להיטיב לעולם ולצאת מהאינסוף. דבר סופי הוא לא מוחלט, כל דבר סופי מכיל ריבוי של המציאות והמהות, ודבר עצמי הוא לא סופי.
לאחר שהראשונים התמקדו בשאלות פילוסופיות כמו יחוד ה', השאלות העיקריות שהרמח"ל מתעסק בהן הן שאלות קיומיות כגון תכלית הבריאה, משמעות החיים ושכר ועונש.
הקדמה לדעת תבונות. הצגת הגישה של הרמח"ל לקבלה, הסוברת שהתוכן שלה מתקיים באופן ממשי מציאותי, אל מול שיטות אחרות שרואות בקבלה משלים מופשטים.