מפגש עם דמותו של ר' לוי יצחק מברדיטשב ואמירה מפתיעה של ר' ישראל מרוז'ין עליו, יבארו לנו שתי דרכים בהתמודדות עם כשלונות וחולשות, בין אדם לעצמו, לחברו, ובינינו להשם יתברך. שתי הדרכים משתקפות ביחס שבין ראש השנה ליום הכפורים.
רבותינו דרשו ששופר בא לשפר את המעשים. הפרשנות הפשוטה היא לשנות את המעשים אולם רבי נחום מבאר בדרך חסידית שעיקרה של התשובה הוא ביכולת לראות את המעשים באור אחר, וכך עם ישראל עומד בראש השנה ויוצר הסתכלות אחרת על המציאות ועל המקום שלנו מול הקדוש ברוך הוא, שמבטלת את הדין ומעוררת את הרחמים.
מעשה ממפגש בין ר אלימלך לדוד המלך יעורר אותנו להתבונן בתפילה שלנו על המתח שקיים בה בין תפילה פרטית לתפילה כללית. אנחנו באים לסליחות ומבטאים שהשם מקבל את התפילה על כל צדדיה. אנחנו באים לתפילה ובטוחים שהשם יתברך יודע לקבל ולמצוא תפילה אחת בתפילות שונות ומגוונות.
מצות מעקה מטילה על האדם אחריות למנוע נזק של אדם אחר בביתו. ר' נחום רואה בזה דוגמה לאחריות הרוחנית שלנו שלא לדחות אחרים מהתורה. הוא קורא להקשיב לביקורת ולראות כיצד היא מציפה חיסרון פנימי בעולמנו הרוחני וקוראת לנו לתקן אותו ממבט עמוק ורחב יותר.
חז"ל דרשו ששאול המלך לומד מפרשת עגלה ערופה לא להרוג את עמלק. ר' נחום מבאר שהדברים נוגעים למתח בשאלה מה מתוך הכוחות בעולם הזה נכנס לקדושה ואיזה דברים מתקרבים דווקא על ידי דחייתם. בשאלה מה מכניסים ומה נשאר בחוץ מתבררת גם בדברים שכותב מרן הרב קוק ביחס לתחיית האומה.
ר' שמלאי שואל מדוע מבקש משה להכנס לארץ. וכי לאכול מפריה הוא צריך? ר' נחום מסביר שמשה רבינו מבקש לפתור את ישראל מהגלות, הוא מבין שעם ישראל ידרש למסע ארוך במציאות כדי לגלות את התקון שישנו בה.הוא מציע את עצמו, את דעתו את הגלוי שלו בשביל לקצר תהליכים. כבר ביציאת מצרים מתקיים דיון בינו לבין ה', וה' אומר אהי-ה אשר אהי-ה.אולם משה רבינו מבקש לקצר את זה.ה' אומר לו רב לך – אתה עצמך לא יכול לרדת אליהם. אבל גם העולם צריך אותך כמו שאתה. ומעבר לזה, יש כאן תהליך ארוך, של שבירה תיקון גלות. רק בסופו תתרחש הגאולה.
משה רבינו אומר לבני ישראל ראה נתתי לפניכם את הארץ אשר נשבע ה' לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם. ואמרו חזל על זה, לתת להם אלו עולי מצרים, ולזרעם אלו עולי בבל אחריהם אלו ימות המשיח. ר' נחום מנסה להבין למה מראש הקדוש ברוך הוא מבטיח לעם ישראל שלש נתינות של הארץ ומסב את תשומת לבנו, שההבטחה הראשונית היא לאבות.ר' נחום מבאר שלעולם ירושת הארץ קשורה בקשר עמוק לדרך שבה עם ישראל חווה את הקשר עם הקדוש ברוך הוא. בימות המשיח אנחנו ממתינים לגילוי מסוג אחר, גלוי של רחמים. אנחנו לא מבקשים ניסים, אלא חיים כאן בתוך מציאות מוגבלת, ומאידך אנחנו מבקשים שהמציאות המוגבלת, בעלת המסגרות, והחוקים והדיוק, תאיר את אור ה' בצורה מלאה. זו הגלות הארוכה ביותר מכיון שהיא מבקשת את הדבר המורכב ביותר.
פרשת נדרים בה אדם מקבל על עצמו לפרוש מדברים שהתירה התורה, מהוה בסיס לבחון את ענין הפרישות. ר' נחום מנסח עמדה שבוחרת לפגוש את ה' מתוך העולם ולהתקרב מתוך ההנאה והעילוי שלה לשם שמים.
השם יתברך מכונה צור לבבי, שוכן בתוך הלבבות שלנו. ר נחום מבאר כדרכו שבתוך רחשי הלב של כל יהודי ניתן למצוא את הקדוש ברוך הוא. רגשות ורחשי לב של חול הם בעצם ניצוצות של קודש שמבקשים להפגיש אותנו עם הקדוש ברוך הוא. הדרך לפגוש אותו עוברת דווקא דרכם אולם מציבה מורכבות מחשש לכישלון בגלל המפגש העצמתי עם העולם הזה. גם מעשה פנחס וזמרי מתפרש על דרך זו.
כאייל תערוג על אפיקי מים - הערגה בציפיה להופעת השם, נמשלת במדרש חז"ל לאיילה שעומדת ללדת, הציפיה יוצרת עולם רוחני חדש, שלפי מדרש חז"ל, נולד על ידי הכשת נחש. ר נחום מסביר את עומק הדברים ומבאר שזו ברכת בלעם כי לא נחש ביעקב.
ר' נחום מבאר איך כל אדם מישראל נושא בתוכו חלק בתורה, רק בהצטרף כלל נשמות ישראל מופיעה התורה בשלמותו.אולם בשביל זה צריך להמית עצמו, לבטל את השקיעה בעצמו כדי להופיע את הנקודה הזו.
הכניסה לארץ ישראל מחייבת התמודדות עם מציאות שבורה. העולם נברא שבור, חלקים שונים בעלי עצמה, לא מתחברים זה לזה. בארץ ישראל יש את היכולת לחבר את השברים. המרגלים נרתעים מההתמודדות. תיקון חטאם קשור לשבר התרבותי שאנחנו חווים בארץ ישראל וליכולת לצמוח ממנו ומתוכו.
מצות העלאת הנרות אל מול פני המנורה מלמדת על הציפיה שהמצוות שמשולות לנר, יאירו את האור שגנוז בהן.נבאר את ההתיחסות החסידית למצוה ונפגוש את המבט של חסידות פולין על קיום מצוות, אל מול העבודה החב"דית ועבודתם של תלמידי הגר"א.
יסר יסרני י-ה ולמוות לא נתנני, מבאר ר נחום, בגלל שרצה להציל אותי ממוות, נתן לי יסורים. היסורים והמצוקה נועדו כדי לעורר אותנו לכך שמשהו לא בסדר ובכך למנוע מצב חמור יותר.נשא את ראש בני גרשון - כך נרים את המצבים בהם אנו כביכול מגורשים מפני השם
המנין בפרשת השבוע מבטא לפי ר' נחום את החשיבות של כל אחד מישראל, ואת הרצון האלוקי שלא ידח ממנו נדח.לאחר חטא העגל לפני השראת שכינה, מבקש השם להביא כל אחד ואחד מישראל חזרה לשרשו. שתי דרכים לזה, או ישירה דרך האבות והתורה, או בתלאות וגלגולים שונים.בשני אופנים אלו אנחנו נגשים לקבלת התורה בחג השבועות.
מכירת בתי ערי חומה משמשת את ר נחום לבחון את משמעות הגבולות ומה שהם יוצרים.התורה פותחת באות ב שמבטאת יראה. לבית יש בתוכו גבולות חיצוניים שיוצרים מרחב פנימי. כך התורה יוצרת מרחב על ידי הצבת גבולות.
סיפור יפהפה שסיפר הרב שלמה קרליבך על ר' מנדלה מויזניץ מפגיש אותנו עם הצורך לשוחח עם המקומות הנמוכים והילדותיים שבנו.מתוכו נלמד את ביאורו של ר נחום על דברי חזל - אמור ואמרת - להזהיר גדולים על הקטנים
נדב ואביהו מתים מתוך התקרבות להשם. ר נחום מסביר שנדב ואביהו צריכים להתקרב כי יש להם יכולת לקרב מדרגות נמוכות אל הקודש. אולם דווקא מי שמתקרב בתנועה כל כך חזקה מרחוק, עלול לאבד את החיבור לחיים הטבעיים בלי למצוא את הדרך להביא את הקדושה לתוך החיים.
המצורע מקבל את ענשו בגלל שדבר לשון הרע על ישראל.ר נחום מבאר שהקב"ה רואה בישראל את הטוב, מדבר לשון הרע פוגע במבט הזה ולוקח מהשם את העונג שיש לו בבניו.הוא גם כעובד עבודה זרה, כי משתמש בכח הדיבור שהוא כח אלוקי בניגוד למה שהשם רוצה שיעשה בו. מתוך הדברים אנחנו לומדים גם עלינו כמי שצריכים לדבר טוב על ישראל בכל זמן ובפרט בימינו שזכינו לראות עם שמלא בזכויות ומצוות כרימון
.ר נחום מניח בפרשה את אחד היסודות המרכזיים במשנתו ובעולמה של חסידות פולין, שעיקר הדבקות היא דרך ההתעוררות הרגשית, ושעובד השם הוא אדם שחי עולם רגשי עשיר