יומן מסע | איינור רוני קגנו

אימוני חץ וקשת לקראת הצייד, ביקרנו דולפינים ורודים בנהר, צלילים מפחידים בחושך , סיור לילי לחיפוש נחשים ושינוי אורך המסע.

כמה אפשר להספיק ללמוד ולחיות בשבוע? צייד פיראנות,לאכול חיות אקזטיות,לפלט פגרים, טראקים בגונגל והישרדות. סיכום שבוע. וגם יש הפתעה בדקה הראשונה.

צדנו את הדג הנבזי ביותר.הפיראנה. ואיך שלא.גם אכלנו אותה. הילד חיטט לי בתמונות. והבנתי שאנחנו עשירים יחסית לכל העולם. הפספקטיבה שלי על החיים השתנתה.

הפתעת ארוחת בוקר.אכלנו ׳פאקה׳. אוגר ענק ששוקל 10 קילו שדומה לחפרפרת. מלחמה מול עכבישים,הנהר היה חסום, למדנו איך להדליק מדורה בגשם התחלנו קאמפ חדש ואפילו תפסתי דג. החיים עם האינדיאנים מתחילים להסתדר. לפחות להיום.

המסע הזה התחיל להדרדר מהר. המדריך טעה,וחזרנו את כל ההליכה של אתמול. ואז התחילו הרוחות והגשם. בזמן ההליכה על בולי עץ. כמעט לא נפלתי אל מותי. זה היה יכול להיגמר רע. מאוד. אה. וצחצחתי שיניים עם גרביים.כיף חיים.

לחצות נהרות ע״י הליכה על בולי עץ. שכחתי שהיה לי גידול במוח,שפגע לי בשיווי משקל. שכחתי שאני לא כמו כולם. המסע בגונגל היה קשוח. להרגיש נכה והחוליה החלשה בקבוצה. ליפול ולקום. זה תפס אותי חזק.

אני חושב שזה צילק אותי. לסחוב חיה מתה,להוריד לה את העור,להוריד את הכפות רגליים. ואז לבשל ולאכול אותה. שומעים איך הקול שלי נשבר ובמשבר. זה היה לא פשוט.

עצרנו ב״נקודת העצירה״ של הדייגים. הביקתה עם השאריות של החיות המתות. הדייג פיראנות שלי והצייד של אולג , היו כושלים. לא הצלחתי להשתין מרוב סטרס. ביקרנו בכפר אינדיאנים של נוצרים, מסתבר שהיכולות בנייה שלי כושלות. ההרגשה בתוך האמזונס בתור אדם לבן,מרגיש כלכך חלש ופגיע.

בגדול ? אני מרגיש כיאילו התחלתי משחק מחשב. Assassins creed האמזונס. עם 0 יכולות. לא מכיר את השפה.אפילו לא את הפירות. ללכת אני לא יודע(תבינו בהמשך). לא לדבר על צייד. לגמרי level 0 . כשילד בן 11 מלמד אותי הכל מהתחלה. יום ראשון עבר בהצלחה..כמעט,היו אבידות. בנוסף,נפלנו מתוך ה׳קאנו׳ (הסירה) לתוך הנהר אמזונס והייתי מוכן להילחם בתנין. פחד מוות. הקלטנו את הפרק בתוך הביקתה היחידה באזור. אז סלחו לי על רעשי החיות והסתירות נגד היתושים בעורף.

מסע חדש. הכרתי את אולג בבית חבד בסרי לנקה, אחרי 2 פגישות נפלתי בתאוריית הכן. חודשיים קדימה, אנחנו יוצאים לחודש הישרדות באמזונס. בלי ציוד.בלי אוכל ומים.רק עם מצ׳טה. בפרק אולג מעביר אותי תדריך לקראת המסע. מאחורי הקלעים.

4 חודשים בסרי לנקה זוהי תקופה ארוכה. אני משתף על הרומנים השונים. התשוקה של הצרפתית, בריטית מתוסבכת,שהאקס המוסלמי הסרי לנקי איים עלי. מערכת יחסים רעילה עם מעריצה, ו״שאמנית״ רוסיה. ויותר מכל,שכל זה לא משנה. כי מישהי כבשה לי ת׳לב בישראל.

Fake it till you make it. אז הפסטיבל טראנס הכי גדול של סרי לנקה פנה אלי. ביקשו שאבוא לנגן.אמרתי כן. חיי מאחורי הקלעים של אומנים בפסטיבלים, איך למדתי *באמת* לנגן, איך הסט הראשון שלי היה מול 1000 איש ובאמת גרמתי לזה לקרות. צחי חלה בדנגי. בקיצור,אם לא היו תמונות,גם אני לא הייתי מאמין.

מאחורי הקלעים העיסקיים של ההפקה וכיצד הפכתי את זה לעסק. איך הקמתי צוות של 6 עובדים, (קופאיים,דיגיים,עוזר הפקה,צלמת,פעלולני אש,עורכת) הפקה ותפאורה, שיווק אורגני וממומן, בניית מיתוג ,קשרים מקומיים לצורכי שיווק ושיתופי פעולה , אפשריות התרחבות למסיבות בריכה יוקרתיות, רווחיות והמודל העיסקי של המסיבה. מאחורי הקלעים לספר החשבונאות, ובתכלס, כמה כסף עשינו מכל זה.

ושוב.בטעות. איך מחמישה חברים שסתם רצו לרקוד, הפקנו ליין של 5 מסיבות טראנס המוצלחות ביותר שסרי לנקה הכירה. בהתחלה בכלל לא אהבתי טראנס, ואז הפכתי לאחד הדיגיי טראנס המצליחים בסרי לנקה.בלי לדעת לנגן.

הייתי צריך לצאת לחפש ויקינגים בסקנדינביה , ואז לקחתי עוגיית חשיש בנתבג והגעתי לסרי לנקה. מה. גם אני לא מבין.