לטייל בקלילות

הפעם, לראשונה, אירחתי שני אורחים כדי לקבל כמה זוויות על הנושא ה״שנוי במחלוקת״ הזה - צילום סטילס. האם אפשר לשלב צילום בהליכה, בטרקים, במסעות או שהצילום הוא נושא בפני עצמו והדרך להתמקד בו היא לצאת למסעות צילום נטו (שהם יותר סדנאות מודרכות)? לימור צדוק - צלמת תרבויות ורוח אנושית ואילן שחם - צלם נופים, שניהם הגיעו לעולם הצילום מתוך תשוקה ולאוו דווקא כדרך חיים מקצועית שבחרו לראשונה. בסוף כולם אוהבים לצלם ולשתף ויש בנו את השאיפה להוציא תמונה ״טובה״. רק איך עושים את זה באמת? מה המחיר שצריך לשלם מבחינת ציוד, קשב והתעסקות בטרק כדי לקבל גם תוצאה מצולמת טובה? לימור ואילן מביאים את ה״אני מאמין״ שלהם בשילוב צילום במסעות, נותנים טיפים וכיוונים איך לשפר את העניין שאנחנו יוצרים בתמונות שלנו. אתר הבית של לימור https://limorzadok.co.il/ אתר הבית של אילן https://ilanshacham.com/phototours/

מה שחשוב לשיר אורן להראות זה לאוו דווקא שהיא פורצת דרך ייחודית או מפלסת סיגנון באמצעות כוחות על. להיפך: ״אם אני יכולה, כל אחת יכולה לטרק״ אומרת שיר, וזה לא בגלל שהיא מזלזלת בעצמה. דווקא מנקודת ההתחלה שלה, בה חשבה שזה לא בשבילה והיא לא מסוגלת, שיר החלה לפלס ולגלות את דרכה בעולם הטרקים. שלב אחרי שלב היא פרצה מחסומים, התגברה על מיליון חששות וכמו רבים אחרים התמכרה. בעולם לא פשוט ולא תמיד בטוח לאישה יחידה, שיר יוצאת גם לבד, מעמיסה על גבה ציוד מלא והולכת בדרכים מאתגרות ולא תמיד נוחות. היא לא נותנת לשום דבר לעצור אותה ולא מוותרת על מה שהיא באמת רוצה רק כי היא לבד. מהמקום הזה היא מנסה להראות את הדרך לאחרות באמצעות קהילת ה״טרקיסטיות״ המעודדת נשים נוספות לגלות את העולם המופלא הזה של טרקים ומצליחה לשלב גם עבודה בדרך מה שהופך אותה גם לנוודית דיגיטלית. שיחה נהדרת עם אישה אמיצה מלאה תובנות חיוביות. קישור לקהילת הטרקיסטיות בפייסבוק https://www.facebook.com/groups/womenyourwaytrek

דניאל קרן הוא אדם מעט חידתי. יש בו סקרנות גדולה והיא אולי הגורם המניע שלקח אותו להתנסויות שלו בכל קשת פעילויות החוץ. הוא נגע בכל כך הרבה דברים - מסעות ארקטיים בתנאי קיצון לקטבים, טיפוסי סלע אפיים, העפלה לפסגות הימאליה וטיפוסים אלפיניים ושלל מירוצים, בינהם מה שמכונה ״המירוץ הקשוח עלי אדמות״ בניו זילנד. מעבר לפעילויות החוץ הענפות הוא גם מתח את גבולות הפנים, בשהיות ממושכות במנזרים בודהיסטים, עשרות שנים של עיסוק באמנויות לחימה וכתיבת ספרים בז׳אנרים שונים המבוססים על התנסויותיו. אחד הדברים היפים אצל דניאל הוא החיבור של אנשים נוספים לפעילויות אם זה באמצעות קבוצת הריצה שלו שפעילה כבר 18 שנה ואם באמצעות מפעל ״מסעות דניאל״ המוציא אנשים למבחר מסעות ברחבי הגלובוס - לתרבויות, למקומות ופסגות - שוב, מתוך ארסנל ההתנסויות שלו. למידע נוסף חפשו על דניאל קרן בגוגל. תוכלו להתרשם מהאתר שלו https://danielkeren.com/ ערך הויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%9C_%D7%A7%D7%A8%D7%9F

את אריק פגשתי במקרה בפירנאים מקרין את סירטו בבקתת הרים בה לנתי בזמן טרק קצר בהרים המדהימים האלה. זה לא דבר שכיח בבקתה בהרים. בסוף יום הליכה ואחרי ארוחת הערב אתה רגיל לצלול לשינה, אבל כשראיתי שהבחור שמקרין את הסרט הוא גם היוצר והסרט הוא בעצם עליו או יותר נכון על המסע המדהים שהוא עבר, נישארתי לראות. הסרט ״12 רסי הרים״ ריתק אותי. מצולם מדהים ומעביר את החוויה הייחודית של הליכה ארוכה בהרים. מדובר גם בפרוייקט מדהים שלא הולך בעקבות שבילים רגילים. חציה של 12 רכסי הרים באירופה, בינהם האלפים והפירנאים בתנאי קיצון לפעמים. אריק נצמד לעקרונות מסע בני קיימא שטבע לעצמו כדי להקפיד על שמירת סביבה ועבר חוויות עמוקות שרק חובבי מסעות אמיתיים יוכלו להבין. כדי להבין יותר לעומק את מה שהניע אותו ומה עבר עליו, ניפגשתי עם אריק לשיחה שהפכה לפרק הנוכחי בפודקאסט. הפרק אינו שלם ללא צפייה בסירטו של אריק ולשם כך לקחתי על עצמי להנגיש אותו לקהל הישראלי והסרט זמין באתר של אריק עם תרגום לעברית. תמיכה בסרט היא תמיכה בסביבה, במסעות ובאהבת הטבע. אריק מתפרנס מהקרנת הסרט ואני מזמין אתכם להיות שותפים. כדי לבצע הרשמה דרך האתר שהוא בצרפתית כדאי להשתמש בגוגל טרנסלייט - סך הכל התהליך די פשוט ותמורת כמה יורו בודדים תוכלו לצפות בסרט באיכות גבוהה. Les Douze Cimes באתר של אריק לאסקר https://cielmonbivouac.com/film.php?film=12_Cimes

בשנת 2009 לקראת יום ההולדת ה-60 שלו יוני בן שלום החליט לחצות את השלט הפנימי המכריז ״גבול לפניך״. יוני הוא אולי לא הראשון לצאת למסע של חציית יבשת אמריקה מהנקודה המיושבת הצפונית ביותר באלסקה (מפרץ פרודו) לדרום היבשת ואושואויה, הנקודת המיושבת הדרומית ביותר בדרום אמריקה, ארגנטינה. אבל, יוני ״תקף״ את הפרוייקט הזה ביסודיות שאין שניה לה, בתכנון קפדני ומדוייק ותיעוד סופר מפורט שאיפשר לי ולהרבה אחרים בזמנו, לעקוב בצימאון רב אחרי המסע המדהים שנמשך כ-7 חודשים ונמתח על פני עשרות אלפי קילומטרים. את המסע הוא תיעד על גבי אתר שהקים - הרפתקה דוט קום (harpatka.com) שהפך מאז לקהילה עצומה דרכה מתעדים רוכבי אופנוע ישראלים את המסעות הארוכים שלהם על גבי הגלובוס. יוני אינו מגדיר את עצמו כ״רוכב אופנוע״. הוא קודם כל הרפתקן, איש מסעות ואדם של מפגשים אנושיים. דרך הסיפורים שלו מקבלים שוב ושוב את זריקת האופטימיות הזאת של התקווה והאמונה שיש משהו בסיסי, חם וטוב בחיבור בין אנשים, במיוחד אלה הנמצאים במסע. יוני הירצה מאות פעמים על סיפורו האישי ומזמין את המעוניינים ליצור איתו קשר ולהזמינו להרצאות נוספות. אם אתם גם מתכננים מסע רכוב ארוך תוכלו ליצור איתו קשר -הוא זמין לדיבור והתייעצות ומספר הטלפון שלו: 0544-947489

מה מביא בחור צעיר, בקושי בן 30, ללכת למדינה לא שלו ולבנות בה שביל חדש שחוצה אותה לאורך מאות ובהמשך גם אלפי קילומטרים? שביל ארוך הוא לא משחק ילדים ויובל ילין יודע את זה ומביא חזון מרתק שהוא מתמיד בו כבר 3 שנים. הוא בדרך למפעל תיירותי מרשים שמחבר בין המטיילים, לשטח ולקהילות המקומיות. בחדרים אפלוליים הוא מדפדף בין ספרי מפות ענקיים מהתקופה הסובייטית ומחבר עמק לעמק, הר לעמק, לכדי שביל ארוך ומאורגן שהוא יוצא לבדוק כל מטר ממנו במו רגליו. איך הגיע לזה, מה הביא אותו לשם ומה הוא מתכנן להמשך. על כל זה הוא מספר לי בשיחה ארוכה שחושפת היסטוריית הליכה ארוכה שהתחילה די מוקדם. אפשר ליצור קשר עם יובל דרך האתר של שביל ה-KNT https://www.kyrgyznomadtrail.com/

הצורך לתעד תמיד סיקרן אותי. בעיני, במידה רבה, זו תעסוקה שגוזלת אנרגיה ומסיטה אותי מהמסע עצמו, מההתבוננות. כשמדובר בתמונות סטילס זה דבר אחד אבל צילום וידאו הוא משימה תובענית מאד ברמה המחשבתית ואצל רון גם ברמת משקל הציוד. ניפגשתי עם רון ברק שמשלב כבר שנים רבות בין אהבת ההליכה שלו לצורך האובססיבי ממש ליצר סיפור במסעות. אצל רון, אם ההליכה אינה מלווה בתיעוד ויצירת סרט, סרט ממש, הוא מרגיש פיספוס. בשיחה רון מספר על התהליכים שעוברים אצלו בזמן המסע, על החיפוש המתמשך לסצינות מצולמות, על הצורך והתשוקה לספר סיפור. אפשר לומר על רון שהוא ״צלם של פעם״, שמרני קצת בגישתו. אבל רון לא מצלם לשם פרס או להוכיח משהו - הצילום שלו לגמרי בשביל עצמו ועדין, הוא מצא את שביל הזהב שרותם את אהבת היצירה שלו, לפרנסה שמאפשרת לו להסתובב בעולם כבר כ-30 שנה ברצף, בתדירות שתעורר קינאה אצל רוב האנשים. אפשר לראות עבודות של רון בדף הפייסבוק שלו ״סרטים עם ברק״

סקיפריות יש לא מעט, אבל כמה באמת מהן מחזיקות סירה בבעלותן? לפי ליאורה לוי ממש מעט. אצל ליאורה כלום לא שיגרתי ואת המסע שלה אפשר לסכם רק בדרך אחת - הים הוא הקו המנחה של חייה והכל סובב סביבו, מהלידה. הסיפור של ליאורה הוא מסע איטי הבונה את עצמו שלב אחרי שלב למה שעוד יקרה בעתיד כנראה - חיים מוחלטים בים ונדודים על פני המים. בינתיים היא מתארת בצורה חדה ומדוייקת איך זה נראה כשהים זורם בעורקים... מוזמנים לבלוג של ליאורה - https://seaplusplus.co.il/

אתוס או Athos הוא ההר הקדוש המתנשא לגובה 2000 מ׳ ונמצא בקצה של הלשון המזרחית מבין 3 הלשונות של חלקידיקי, איזור הנופש הפופולרי ביוון. יש פער עצום בין החופש המשכר באיזורי הנופש ללשון השלישית, אתוס, השייכת לכנסיה היוונית האורתודוכסית. אתוס מתנהלת כישות ניפרדת, כמעט מדינה, עם צורך באשרת כניסה מיוחדת והמון הגבלות. מדובר בשטח נזירי וככזה הוא שזור מבני מנזרים מדהימים בני למעלה מאלף שנה. מתוקף היותו מסוגר כל כך עם הגבלות רבות - מדובר באיזור שאינו מתועד כמעט, בטח לא מבחינה ״טיולית״. לבנות מסלול הליכה רציף של 4 ימים היה בהחלט ללכת על המון אי וודאות וכך מתגלות אינסוף הפתעות. חשוב להזכיר שתחת מסך הציפורו ששתינו תוך כדי הקלטת הפרק, שכחנו לציין כי עובדה חשובה שגילינו במהלך הביקור היא שתוכנית ב׳ שלנו - במידה ונפספס את המעבורת האחרונה, לא ניתנת בפועל ליישום. הכניסה הרגלית לתוך חצי האי אינה אפשרית היות ויש גדר ארוכה שמונעת זאת. הדרך היחידה היא באמצעות מעבורת וכדאי לתכנן על זה היטב. תמיד אפשר גם לקחת סירה פרטית שתקפיץ אתכם לאחת הנקודות בחצי האי.

הקמינו דה סנטיאגו. קמינו - דרך. דווקא המסע הספציפי הזה, מסע עולי הרגל הנוצרי, הפך להיות סמל למסעות. דרך עולי רגל שלכאורה אין בה המון משותף לטרקים, למסעות טבע עוצמתי. הקמינו דה סנטיגו היא דרך פשוטה, עירומה מריגושים. איש אחד כתב - במקום בוא אתה לא הולך בטבע עוצמתי אתה צריך לפגוש בעיקר את עצמך. ואולי זו הסיבה שהקמינו, הדרך הפשוטה נטולת היומרות מצליחה לזקק את מהות המסע. גולן רייס לקח את כל התובנות האלה וברגישות מופלאה כתב מחשבות שהפכו למילים מרגשות שנוצקו לתוך ספר - ״בדרך לסנטיאגו״. אחרי 27 פרקים בא גולן רייס ועוזר לי סוף סוף לדבר לעומק על מהות המסע, לגעת בדברים קצת רוחניים ומופשטים יותר ולחבר את הכל לכדי רעיון אחד שעובר במשותף בין כל האנשים היוצאים למסעים בהליכה ברגל. קישור לספר של גולן ״בדרך לסנטיאגו״

יש אנשים שלוקחים את המסעות שלהם למקום קצת יותר מובנה. אתם יכולים להיתפס לזה שקוראים לזה ״מירוץ״ אבל בסופו של דבר כמו בכל מסע טוב, אתה בסך הכל מול עצמך. יוסי יהלום יצא גם הוא לפגוש את עצמו בחולות של הסהרה. להגיע למקום כל כך קיצוני כמו הסהרה זה בעיקר אפשרי במסגרת מובנית כמו מרתון החולות למשל, אירוע מיוחד שהוא אמנם מאורגן אבל חובה עליך כמשתתף לשאת את הכל עליך, אתה לא מקבל כמעט כלום מהמארגנים, בטח לא אוכל. המאמץ שמושקע בלהפחית משקל באירוע כזה שבכל זאת דורש קצת לרוץ כדי לעמוד במינימום, הא אדיר. המשמעות של ״כל גרם נחשב״ היא הרבה יותר אינטנסיבית מכל הפחתת משקל של מטייל רגיל. מה עובר עליך ב-7 ימים של חול אינסופי, דיונות, אפיסת כוחות ונפילה לתוך שינה תוך כדי הליכה/ריצה? יוסי ישב איתי לשיחת קצוות אמיתית. קישורים לדברים שמוזכרים בפרק: אופיר ורדי - רץ למרחקים ארוכים מאד שמספק אתר נהדר עם תיעוד של מסלולים וציוד יניב שושן ובית הספר לריצת הרים - מעביר בין השאר סדנאות לשימוש במקלות הליכה/ריצה וכמובן - מרתון החולות, האתר הרישמי

אבא של עומר נפגע במלחמת יום הכיפורים ובגיל 20 מצא את עצמו על כיסא גלגלים. בשלב מסויים עומר החליט שגם לאבא שלו מגיע טרק ״אחרי צבא״. מכאן צמח עסק חברתי בשם ״פאראטרק״, עסק עם מסר חברתי ענק המחבר בין אנשים שיוצאים לטרק ״כרגיל״ לכאלה שזקוקים למכשיר כמו הטרקר, הנותן להם אפשרות לחוות גם טרקים כמו טיפוס על הקלימנג׳רו. למעשה - כמעט ללא הגבלות. זה לא עניין של צד נותן וצד מקבל אלא טרק משותף. איך זה עובד? איך העסק צמח? מלא סיפורים מרגשים היו כאן. עומר בנה כאן דבר עם משמעות עמוקה. האתר של פאראטרק https://www.paratrek.org/

מיקי גולן מחלק את החיים שלו לפרקים. בפרק הראשון הוא מוצא עבודה המתחברת במידה רבה למה שנהוג לכנות ״ג׳וב החלומות״. במשך 30 שנה הוא מתפרנס מלטייל. אם נדייק, אז הוא אחראי על הפיכת שבילי ישראל לכאלה שאפשר לטייל בהם בביטחה. באמצעות לוגיסטיקה ומיומנויות שבנה עם הזמן הוא מגיע לכל פינה ומתקין את העזרים הנידרשים כדי לשרוד את השבילים בלי להיפצע. אבל, מיקי חשב קדימה והחל מגיל 50 החל לחשוב איך הוא יכול באמת לבלות את חייו בטיול ונוודות. הוא חיבר את היכולות שצבר במשך השנים, והחל לצבור חוויות - מחלק את חייו בין קראוון נגרר בישראל, אוטו-קראוון באירופה ואמצעי שיט שונים שהביאו אותו למקומות מופלאים. בגיל 71 הוא עדיין צמא לקילומטרים והרפתקאות.

העובדה הפשוטה והחותכת היא שדורון אראל היה פשוט הראשון. ראשון באופן מוחלט. לא שבעיניו מדובר בפיסגת ההישגים שלו. אבל בתקופה שיש כל מני שיאים חלקיים, דורון היה באמת הישראלי הראשון שהצליח לעמוד על פיסגת האוורסט, הישראלי הראשון שהשלים את כל שבע הפסגות (ההר הגבוה בכל יבשת) והישראלי הראשון שבעצם בחר בדרך ההרים כדרך שמתווה את מסלול חייו. למעשה, בתקופה שהוא עמד על הפיסגה הגבוהה בעולם, פחות מ-300 אנשים עשו זאת מאז ומעולם. הוא הגדיר את עצמו כמטפס מקצועי ועבד בזה ללא פשרות. כאדם תחרותי, ההישגים היו חשובים לו והאוורסט ביסס את היכולת שלו להתפרנס מהמקצוע המוזר הזה של אדם שמסתובב על פסגות הרים. דרך חייו ממש לא מסתכמת באוורסט וכפורץ דרך הוא בחר לפני כ-14 שנה לרכוש פיסת קרקע בפינה נידחת בטבע הקנדי הפראי באמת ולארח שם אנשים, היכולים להגיע רק באמצעות מטוס קטן, הנוחת באגם. גם אחרי עשרות שנים, ההרים לא מעייפים אותו. להיפך - ״ההרים הצילו את חיי מהשיעמום״ אומר דורון אראל. מפגש מרגש בשבילי - כאשר כילד קראתי בצמא את הרפתקאותיו מעל דפי ידיעות אחרונות.

יואב נגב מטייל מגיל 6, כבר מעל ל-40 שנה. הוא אמנם יוצא למסעות רציניים ומכסה ברגליו קילומטרים רבים עדיין, אבל בסופו של דבר הוא מחלק את זמנו מעל ומתחת לאדמה. יואב הוא מייסד מועדון המערנות הישראלי ועסוק באיתור ובדיקת מערות חדשות כל הזמן. הוא ממש מקדיש לזה יום בשבוע. מערות הם עולם שלם של פעילות חוץ ועד כמה שזה נשמע מפתיע יש ״מסעות״ שלמים שמתרחשים במערות, בצורה של משלחות מחקר. להיכנס לימים שלמים למערה חשוכה וקרה זו פעילות אתגרית ביותר ורבת סיכון. על כך ישבתי לדבר עם יואב ולגלות עולם חדש שהוא לא לגמרי חשוך אבל בהחלט מפתיע ומרתק.

באתר של גיל אפרת הוא כותב - ״טייל למרחקים ארוכים שיצא בעשור האחרון למאות מסעות במקומות מרוחקים ברחבי העולם״. זאת הצהרה כבדת משקל והוא עומד מאחוריה במאה אחוז. גיל הוא לא המבוגר שגדל מילד שהטיילות טבועה אצלו בדי-א-איי. חלום ילדות שאיכשהו התקבע אצלו הביא אותו להתחיל דווקא במסע ארוך את קריירת הטיולים שלו עם אפס ניסיון ואפס ידע. גיל הוא הדוגמה לכך שרק נחישות ועקשנות ויכולת להתגבר על חששות היא מה שנדרש כדי לצאת לטרקים. מכאן הוא שואף להנחיל את האהבה הזאת לכמה שיותר אנשים כדי שלא יוותרו על החלומות שלהם. האתר של גיל אפרת מכיל המון מידע וידע בדיוק כדי לעזור לטיילים בתחילת דרכם. גיל הוא אוצר בלום של ידע ובשיחה הנהדרת שניהלנו בפרק - הוא מספר על האמונות והפילוסופיה שלו בכל הנוגע לאהבת הטרקים

פרק מיוחד מבחינתי - אני מוציא את עצמי לפרונט. הזמנתי את איתי חן שהוא בעל פודקאסט בפני עצמו, ״מטוסי נייר״, לראיין אותי על חוויה אקסטרימית ופרוייקט ייחודי שהוצאתי לפועל בנובמבר. לצאת לטרק בעונה חורפית זהו תמיד אתגר - בסוף נובמבר (או בחודשים המשיקים לחורף) אירופה הקרובה קפואה ומבחר האפשרויות לצאת לטרק מצומצמות מאד. בדרך כלל זה דורש להרחיק ליבשת אחרת או פשוט להתאפק עד לעונה המתאימה. דווקא בקפריסין הקרובה, מזג האוויר מאפשר למתוח את העונה מאד ולצאת מחוץ לישראל בחודשים פחות ידידותיים מבחינת מזג האוויר. האם טרק במקום כזה יכול לספק את החוויה שאנחנו מספקים? האם קפריסין בפני עצמה היא יעד טוב לטרקים? התשובה היא בהחלט כן, ויחד עם זה - עדיין אפשר ליפול על מזג אוויר קיצוני וצריך להתמודד איתו. על מסע שכלל מכל אלה אני מספר בפרק לפניכם. מוזמנים להצטרף לחוויה חורפית באי השכן, מרחק של 40 דק׳ טיסה בלבד. מוזמנים להוריד את המסלולים בהם הלכנו במשך 5 ימים (שני חצאי ימים ושלושה ימים מלאים) https://connect.garmin.com/modern/activity/12857297184 https://connect.garmin.com/modern/activity/12883963155 https://connect.garmin.com/modern/activity/12883993859 https://connect.garmin.com/modern/activity/12893791477 https://connect.garmin.com/modern/activity/12906463396

לחנוך רדליך יש יכולת מדהימה לחלום חלומות (ולהגשים) או בעצם יכולת פיזיולוגית נדירה לשאת סבל לאורך זמן, או אולי יכולת לקחת את עצמו לקצוות של קושי - בעצם מדובר על כל אלה יחד. חנוך רדליך לא מגדיר את עצמו כטייל - הוא אמנם יוצא למסעות ארוכים, של מאות ואלפי קילומטרים על אופניו, אבל חשוב לו לסיים אותם הכי מהר שהוא יכול, גם אם זה כרוך ב-3 שעות שינה בלילה. חנוך בחר בדרך משלו לחוות את המסעות שלו ולמרות התחרותיות, שבדרך רחוקה מהעולם שלי, היא לגמרי נהדרת בעיני, באותנטיות שהוא מציג אותה ועומד מאחוריה. הוא בנה את עצמו דיווש אחר דיווש לדרגת ״מכונת אולטרה אנדורנס״, ויכול לסמן לעצמו מטרה אליה הוא חותר בעקשנות גם אם יש כישלונות בדרך. הוא שולט ללא עורערין בתחום הזה בארץ והגיע גם להישגים בינלאומיים מכובדים. הצטרפו אלי לכמעט שעה של שיחה מרתקת בה פורש חנוך את הדרך שלו ומסביר מה עומד מאחוריה. הזדמנות ייחודית להכיר מקרוב אדם, שחווה את המסעות מהצד התחרותי שלהם - על אופניים.

איתי סליאר הוא האיש שהביא אותי לסקוטלנד. דרך הידע שלו והסיפורים שנחשפתי אליהם לפני יותר משנה הגעתי להשתתף באתגר ה-TGO - אתגר ההליכה הוותיק בעולם כנראה ואירוע יוצא דופן באופיו. במקום שאספר לכם בעצמי על זה הבאתי את המומחה. איתי מדבר על פן ידוע פחות של סקוטלנד, הצד הפראי, הטבע הקשוח ששונה מהתדמית הפופולרית של המדינה שבדרך כלל דווקא נחשפת בשביל ה-WHW. סקוטלנד היא הרבה יותר מהשביל הזה. גן עדן להלכים מנוסים שמחפשים קצת יותר הרפתקאות. בחיקויים סקוטיים שהפילו אותי לרצפה מצחוק, איתי מעביר בחן רב את הייחוד של שקוטלנד ואת מה שגרם לו להתאהב במדינה במהדינה הזאת ולחזור שוב ושוב. על הדרך דיברנו גם על מיזם הטיולים הייחודי של איתי Hike Like Me, סטארטאפ עליו הוא עמל בשנה האחרונה. הצטרפו אלינו לשעה, להיכרות עם האיש המיוחד הזה והידע העשיר שלו על טיולים ומסעות בכלל וסקוטלנד בפרט.

מה אפשר לומר על מנחם מרקוס? כל כך הרבה שלא בטוח שתירצו לקרוא. הוא בוודאי אגדת מסעות, טיול והכרת הארץ. מנחם נולד לטייל, ללכת ברגל והוא עשה זאת בעוז על פני שנים רבות, בימים שבהם כמעט כל דבר היה גילוי, מחקר ופריצת דרך. את שבילי הארץ וגם את המקומות נטולי השבילים הוא מיפה היטב דרך סקרי נוף של רשות הטבע והגנים ומעבר לזה יצא למסעות מטורפים - קודם כל בסיני וירדן אבל מעבר לזה, באלפים, פירנאים (אותם אהב במיוחד וכתב ספר שלם עליהם) וגם ארה״ב. מעבר לזה הוא מספר סיפורים נפלא ואת כל זה תוכלו לשמוע בפרק הנוכחי של הפודקאסט. חוויה יוצאת דופן להאזין למנחם מרקוס - הוא ירתק ויצחיק אתכם עד דמעות. חלק מהסיפורים של מנחם בפרק מופיעים בסיפרו הנהדר ״בדידותו של ההולך למרחקים״ - לאחרונה הודפס במהדורה חדשה וניתן עדיין להשיג עותקים. צרו קשר דרך פייסבוק או האתר planmytreks.com