פילוסופיה‫,‬ אלוהים והמימד העל‫-‬טבעי

אנחנו ממשיכים היום לחלק נוסף של הנבואה העוסק במטרה שלשמה סבל עבד יהוה ובתוצאות של מותו ותקומתו מן המתים. עצם קיומה של נבואה זו מבהיר לנו שהמוות של עבד יהוה הוא לא טעות, הוא לא מקרי, המוות שלו תוכנן על ידי אלוהים בשביל השגת מטרות מאוד מסוימות הפועלות עד עצם היום הזה לטובת המין האנושי.

אנחנו ממשיכים היום לשני חלקים נוספים של הנבואה העוסקים במטרה שלשמה סבל עבד יהוה, בתוצאות של מותו ותקומתו מן המתים, ובפרטים עובדיים לגבי נסיבות מותו וקבורתו. עצם קיומה של נבואה זו מבהיר לנו שהמוות של עבד יהוה הוא לא טעות, הוא לא מקרי, המוות שלו תוכנן על ידי אלוהים בשביל השגת מטרות מאוד מסוימות הפועלות עד עצם היום הזה לטובת המין האנושי. נתחיל בקריאה של שלושה פסוקים, ישעיהו נ"ג פסוקים 6-4 פסוק 4: אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. פסוק 5: וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא־לָנוּ. פסוק 6: כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ.

אנחנו ממשיכים היום לחלק נוסף של הנבואה העוסק בקושי הכללי שיש לנו להאמין לעדות על עבד יהוה ישוע, שעל אף היותו זרוע אדוני בעצמו הוא לא היה בעל מראה מרשים במיוחד והוא לא השתדל למצוא חן בעיני השכבות השולטות בחברה בימיו.

המסר העיקרי של חמישה-עשר הפסוקים האלה מתרכז באיש אחד, שייסוריו ונצחונו מתוארים בפרטי פרטים. בפרק נ"ב 13, האל מכנה את האיש "עַבְדִּי". לקראת סוף פרק נ"ג, בפסוק 11, הוא מוזכר שוב באותו הכינוי – "עַבְדִּי". שמו אינו מוזכר, אף לא פרטים מזהים נוספים כגון תקופת חייו או מקום מגוריו. הפרשנים העלו השערות שונות בנוגע לזהות האיש. בין היתר חשבו על אברהם, דוד, משה, ישעיהו עצמו או על העם היהודי כולו. מכל מקום, אף לא אחת מבין הפרשנויות הללו עולה בקנה אחד עם העובדות המפורטות שמופיעות בנבואה עצמה.

המסר העיקרי של חמישה-עשר הפסוקים האלה מתרכז באיש אחד, שייסוריו ונצחונו מתוארים בפרטי פרטים. בפרק נ"ב 13, האל מכנה את האיש "עַבְדִּי". לקראת סוף פרק נ"ג, בפסוק 11, הוא מוזכר שוב באותו הכינוי – "עַבְדִּי". שמו אינו מוזכר, אף לא פרטים מזהים נוספים כגון תקופת חייו או מקום מגוריו. הפרשנים העלו השערות שונות בנוגע לזהות האיש. בין היתר חשבו על אברהם, דוד, משה, ישעיהו עצמו או על העם היהודי כולו. מכל מקום, אף לא אחת מבין הפרשנויות הללו עולה בקנה אחד עם העובדות המפורטות שמופיעות בנבואה עצמה.

בשידורים הקודמים עסקנו בשחרור מהעידן הנוכחי, מהתורה ומהעצמי. בשידור הזה נעסוק בשחרור מהבשר, או מהטבע הבשרי שלנו.

בשידורים הקודמים עסקנו בשחרור מהעידן הנוכחי, ומהתורה. בשידור הזה נעסוק בשחרור מהעצמי, מה שחלקנו עלולים לכנות האגו.

הרבה מאמינים לא מבינים כיום את הצורך שלנו להשתחרר מהתורה. היחס שצריך להיות לנו לתורה הוא אחד הנושאים המוזנחים ביותר בלימוד של הברית החדשה. הרבה מאמינים מדברים על להיות תחת החסד, אולם הם חיים באיזשהו איזור דמדומים שבין החסד והתורה מבלי ליהנות מהיתרונות של אף אחד מהם.

היום נתמקד בשחרור הראשון, שחרור מהעידן הנוכחי. קודם כל נשאל את השאלה, מה אנחנו יודעים על העידן הנוכחי?

כיצד ניתן להתגבר על החטא? בספר "כפרה" דרק פרינס מלמד באופן ברור ומקיף מה התרחש על הצלב וכיצד זה יכול לשנות את החיים שלנו כיום. בסדרת השיעורים הזו אנחנו נתמקד בהיבט מאוד מיוחד של הצליבה של ישוע ונענה על השאלה: מה הצלב יכול לחולל בתוכי? כיצד הצלב יכול לפעול בי?

מעטים האנשים המוכנים למות יקיריהם. גבר ואישה יכולים לחיות 30, 40, 50 שנה ולא להיות מוכנים כאשר אלוהים יקרא לאחד מהם הביתה. כמובן שזה לא ראלי, מכיוון שבמוקדם או במאוחר אלוהים יקח אחד מהם. לעיתים נדירות קורה שזוג נשוי הולך יחדיו. או יתכן שאלוהים יקח - זה יכול להיות אפילו אח או אחות, או קרוב אהוב אחר. ולהורים שמביננו, אלוהים לוקח ילדים הביתה גם. לא כל הילדים גודלים למלוא הגיל והבגרות. ישנם ארונות קבורה לכל גיל; לכל גיל תמותה. אני לא מנסה להפחיד כשאני אומר את הדברים האלה, אני מנסה להיות מציאותי.

היום אני הולך להציג בפניכם יישום מאוד אישי ופרקטי של כל האמיתות שהצגנו בסדרת השידורים הזו. הנושא שלנו כיום הוא, "כיצד להתמודד עם המוות." והרשו לי להזכיר לכם פעם נוספת, שאחת הפגישות אותה לא תפספס היא הפגישה עליה אדבר עכשיו. אם ברצונכם לעמוד מול המוות עם שלום, עם ביטחון, שלוה בלתי מעורערת, ישנם ארבעה דברים עיקריים שעליכם לעשות ואנחנו הולכים לפרט אותם כעת.

חשוב לזכור את ההבדלים האלה: משפט המאמינים יהיה לפני כיסא המשפט של המשיח ולפני מלכות אלף השנים. משפט הלא מאמינים - לפני כס מלוכה גדול ולבן בסיום מלכות אלף השנים. התיאור של המשפט המאוחר הזה - המשפט של הלא מאמינים; אלה שלא קמו בתקומת הצדיקים - מופיע בספר התגלות כ, 11-15. יוחנן מספק תמונה אדירה ובהירה של כיצד המשפט האחרון והגדול הזה יראה. הוא אומר: וָאֵרֶא כִּסֵּא לָבָן וְגָדוֹל וְהַיֹּשֵׁב עָלָיו מִפָּנָיו נָסוּ אֶרֶץ וְשָׁמָיִם וְלֹא־נִמְצָא לָהֶם מָקוֹם׃

היום, אנחנו הולכים לדבר על האירוע המרכזי הבא שיהיה אחרי תקומת המאמינים - וזה משפט המאמינים. הביטוי הזה עלול להפתיע את חלקכם. אתם עלולים לומר "האם באמת צפוי משפט למאמינים?" כן, אכן צפוי! הכתובים מאוד ברורים לגבי זה. אני קורא מהראשונה לפטרוס ד, 18-17: כִּי עֵת הָחֵל הַמִּשְׁפָּט מִבֵּית אֱלֹהִים וְאִם־מִמֶּנּוּ רִאשֹׁנָה מַה־תִּהְיֶה אַחֲרִית הַמַּמְרִים אֶת־בְּשׂוֹרַת אֱלֹהִים׃ 18 הֵן צַדִּיק כִּמְעַט לֹא יִוָּשֵׁעַ אַף כִּי־רָשָׁע וְחוֹטֵא? הדברים האלה מאוד ברורים - המשפט מתחיל במשפחה של אלוהים.

היום אנחנו הולכים להתקדם שלב אחד נוסף באותו נושא: אנחנו הולכים לדבר על על גוף מסוג חדש שעימו המאמינים יקומו מהמתים, גוף התקומה של הצדיקים.

בברית החדשה, התקומה של המאמינים הצדיקים תמיד קשורה לביאתו השנייה של המשיח. ישנם הרבה נבואות שונות בנוגע לחזרתו של ישוע; ישנם כמו כן הרבה פרשנויות לגבי מה שאמור להתרחש בביאתו השנייה של ישוע. חשוב שנבין שהמשמעות המקורית של המילה המתארת ביוונית של הברית החדשה המילה את חזרתו של ישוע היא נוכחות. זה הגיוני לחשוב שאם מישהו היה נעדר, ואז לפתע נעשה נוכח, הנוכחות שלו מעידה על חזרתו. בנוגע לעניין הזה ממש ברצוננו להביע בפשטות את דעתנו. על בסיס ההבנה של המשמעות המקורית של המושג שמבטא את חזרתו של ישוע, "נוכחות", יתכן ולא מדובר באירוע יחיד וריגעי, אלא זה יכול להיות משהו שממשיך לאורך זמן מה, יתכן אף מספר שנים. אולם זאת רק דעה. במקום להיכנס להיבטים שנויים במחלוקת בנושא זה, נסתפק בלציין חמישה מטרות, שכולן יתממשו על ידי חזרתו של ישוע.

בשידור האחרון התחלנו לעסוק בנושא שתמיד העסיק את הדמיון של המוח האנושי, "מה קורה אחרי המוות?" בחנו מספר תיאורים מהכתובים על מה שקורה לנפשו של אדם אחרי המוות, כשהוא עובר לעולם הבלתי נראה. ראינו שמאפיינים מסוימים חוזרים בכל הפסקאות המתארות את החיים אחרי המוות: קודם כל, ישנו זיכרון מסוים של דברים שקרו בארץ. דבר שני, ישנה שמירה מוחלטת על האישיות. דבר שלישי, ישנו זיהוי הדדי של נפשות המתים. דבר רביעי, קיימת תקשורת בין הנפשות השונות. דבר חמישי, קיימת מודעות למצב הנוכחי בעולם הבלתי נראה, והדבר השישי, ישנה התאמה מסוימת עם מעמדם הקודם על פני הארץ; לדוגמא, אלו שהיו מלכים על פני הארץ עדיין מזוהים כמלכים בעולם הבלתי נראה. מכל מקום, ישנו מאפיין חשוב נוסף אותו מגלה לנו ישוע עצמו בסיפור של אלעזר והאיש העשיר; ישנה הפרדה מוחלטת וסופית בין נפשות הצדיקים ונפשות הרשעים. נפשות הצדיקים היו במקום מנוחה שנקרא "חיק אברהם," אך נפשות הרשעים היו במקום של סבל ועינויים. היום אנחנו הולכים לראות כיצד נפשו של ישוע, אחרי מותו, בזמן שגופו היה מונח בקבר, ירדה לשאול וכתוצאה מכך, מספר שינויים חשובים בלתי הפיכים התרחשו. התיעוד של מאורעות אלו נמצא בעיקר באיגרת הראשונה של פטרוס. עלינו להסתכל על שתי הצהרות שונות. הראשונה היא מאיגרת פטרוס הראשונה פרק ג, 18-20.

אישיות האדם היא איחוד של מרכיבים משני מקורות שונים: מרכיב פיזי, מהארץ מטה; מרכיב רוחני מאלוהים מעלה. אנו צריכים לזכור את העובדה החשובה הזו בזמן שאנחנו לומדים על הגורל המתמשך של האדם. במותו שני המרכיבים האלה באדם, שוב נפרדים. הגוף חוזר לאדמה ממנה הוא נוצר ונרקב. הנפש עוברת לעולם הבלתי נראה. לעולם הבלתי נראה הזה יש שם בתנ"ך. הוא נקרא שאול.

טוב להיות אתכם שוב היום בפודקאסט נוסף בסדרה, "ניצחון על המוות". אנחנו ממשיכים לבדוק ולחקור מהי הדרך שבה הכתובים מתמודדים עם המוות. אנו נחלוק אתכם אמיתות בפודקאסט הזה שיכולות למנוע מכם כישלון ולהוביל אתכם להצלחה בחיים הרוחניים. בשידור האחרון דיברנו על שלושה משמעויות שיש לתקומה של ישוע עברו כל אחד מאיתנו. קודם כל, זהו חותם הביטחון על ההצעה של אלוהים להעניק לנו סליחה וישועה. דבר שני, זהו הערבות לתקומה שלנו. דבר שלישי, זוהי מטרה או היעוד של חיי האמונה שלנו במשיח. היום אנחנו הולכים לחזור אחורה לתנ"ך על מנת שנוכל לראות כיצד התנ"ך חזה בבירור את התקומה. לצד זה שנרחיב את הבנתנו אודות התקומה, זה ישמש אותנו בנוסף כדוגמא נפלאה לדיוק המדהים של הנבואה בתנ"ך. בראשונה לקורינתיים טו, 3-4, שאול מתמצת את מהות הבשורה. אלו הם דבריו: כִּי רֵאשִׁית כָּל־דָּבָר מָסַרְתִּי לָכֶם מַה־שֶּׁקִּבַּלְתִּי כִּי־הַמָּשִׁיחַ מֵת לְכַפֵּר עַל־חַטֹּאתֵינוּ כַּכָּתוּב׃ וְנִקְבַּר וְהוּקַם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּכָּתוּב. חשוב להבין שהמושג "הכתוב" מתייחס לתנ"ך בלבד, מאחר ובימי שאול כתבי הברית החדשה לא הושלמו עדיין ולא אוגדו לספר כתובים. שאול אומר שהבשורה מכילה שלוש עובדות היסטוריות: המשיח מת לכפר על החטאים שלנו, הוא נקבר, הוא הוקם ביום השלישי. והוא אומר שהתוקף העיקרי שיש לכל אחת מהעובדות האלה, הוא שהן התגשמות של נבואה תנכ"ית; ככתוב. הוא מציב את הסמכות של הכתובים לפני זאת של עדי הראייה של התקומה שהוא מצוטט בהמשך. אנו צריכים לשאול את עצמנו, מן הסתם, לאיזה קטע מהכתובים שאול התייחס? איזה קטע בתנ"ך חזה את התקומה של ישוע המשיח? לפני שאנחנו לומדים את זה, עלינו להבין עיקרון של פירוש נבואות התנ"ך כאשר זה נוגע למשיח. העיקרון הזה מופיע באיגרת פטרוס הראשונה א, 10-12. פטרוס אומר: אֵת הַתְּשׁוּעָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ חָקְרוּ וְדָרְשׁוּ הַנְּבִיאִים הַנִּבְּאִים עַל־הַחֶסֶד הַצָּפוּן לָכֶם׃ 11 לַחְקֹר לָדַעַת מַה־זּוּ וְאֵי־זוּ הָעֵת אֲשֶׁר הוֹדִיעָהּ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם בְּהַגִּידוֹ מֵרֹאשׁ אֵת עִנּוּיֵי הַמָּשִׁיחַ וְאֶת־הַגְּדֻלּוֹת אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם׃ 12 וְנִגְלָה לָהֶם אֲשֶׁר לֹא לְנַפְשָׁם כִּי אִם־לָנוּ הָיוּ מְשַׁמְּשִׁים בַּדְּבָרִים הָהֵם אֲשֶׁר הֻגַּד לָכֶם עַתָּה עַל־פִּי הַמְבַשְׂרִים אֶתְכֶם בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַשָּׁלוּחַ מִשָּׁמַיִם... כעת אנחנו צריכים לנסות להבין את זה ולבחון היטב את מה שפטרוס אומר. הנביאים האלה של התנ"ך (ודוד הוא דוגמא מובהקת לאחד כזה) דיברו בגוף ראשון. הוא אמרו, "הדבר הזה או דבר אחר קרו לי," אך דבריהם לא התייחסו לעצמם. על אף שהם דיברו על עצמם, דבריהם לא יוחסו לעצמם, הם התייחסו רק למשיח. במילים אחרות, הם לא דיברו מנפשם או מדעתם, אולם רוח המשיח, שהייתה בתוכם, דיברה על דברים שיתגשמו רק במשיח. דבר שני, המסר שלהם לא נועד לבני דורם, אלא למאמינים בברית החדשה. זכרו זאת, בנוגע לנבואות התנ"ך הללו. קודם כל, הנביאים לא דיברו על עצמם אלא על המשיח; דבר שני, המסר שבפיהם לא נועד לבני דורם, אלא עבורנו. כעת הבא ניישם את העקרונות האלו על תהילים טז, 8-11, שזהו מזמור של דוד: שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד; כִּי מִימִינִי, בַּל־אֶמּוֹט׃
9 לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי; אַף־בְּשָׂרִי, יִשְׁכֹּן לָבֶטַח׃
10 כִּי לֹא־תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל; לֹא־תִתֵּן חֲסִידְךָ, לִרְאוֹת שָׁחַת׃
11 תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת־פָּנֶיךָ; נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח׃ ישנן מספר עובדות חשובות בפסקה הזו. קודם כל, היא מצוטטת בברית החדשה, הן על ידי פטרוס והן על ידי שאול, ושניהם מייחסים אותה לישוע, לא לדוד. פטרוס מציין שזה לא יכול להתייחס לדוד משום שדוד נקבר וגופו נרקב בקבר, וזה שדוד מדבר עליו, אומר שאלוהים לא ייתן לגופו להירקב. המילים אחרות, פטרוס אומר, שעל אף שדוד דיבר בגוף ראשון, כאילו שהוא מדבר על עצמו, דבריו לא יתייחסו לעצמו אלא לישוע המשיח. אנחנו צריכים להבין שנפשו של ישוע ירדה לשאול, אך לא נותרה שם. הוא אמר, "לא תעזוב נפשי לשאול." באותו זמן גופו שכב בקרב. הוא אמר, "אף בשרי ישכון לבטח," אולם לא עבר תהליך של ריקבון. כותב המזמור אמר, "לא תיתן חסידך לראות שחת." ואז הפסוק הסוגר מדבר על התקומה: "תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת־פָּנֶיךָ; נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח." מכאן אנו מבינים שבאמצעות התקומה, המשיח הושב לנוכחות אלוהים האב. הבא נעבור על זה פעם אחת נוספת, במהרה. הפסקה הזו צוטטה על ידי פטרוס ושאול וכל אחד מהם ייחס אותה לישוע; היא לא יוחסה לדוד; ניתן ללמוד מהפסוקים האלה שהנפש של ישוע ירדה לשאול, אולם לא נותרה שם; שגופו היה מונח בקבר, אולם לא נירקב; ובאמצעות התקומה, הוא הושב לנוכחות של אלוהים האב. אנו רואים את אותו עקרונות חוזרים על עצמם בתהילים עא, 20-21, היכן שכותב המזמור אומר את הדברים הבאים: אֲשֶׁר הִרְאִיתַנִי צָרוֹת רַבּוֹת, וְרָעוֹת תָּשׁוּב תְּחַיֵּינִי; וּמִתְּהֹמוֹת הָאָרֶץ, תָּשׁוּב תַּעֲלֵנִי׃ תֶּרֶב גְּדֻלָּתִי, וְתִסֹּב תְּנַחֲמֵנִי. אותו עיקרון נכון גם פה. הדברים שנאמרו כאן לא התממשו בחיי כותב המזמור. הוא לא עלה חזרה מתהומות הארץ; הוא נותר קבור. מצד שני, זה התממש בדיוק רב בחוויה של ישוע. הבא נציין ארבע שלבים עוקבים: קודם כל, ישוע סבל צרות ורעות רבות שבאו עליו בעקבות הציות שלו לאלוהים. דבר שני, אחרי מותו על הצלב, הוא שב לחיים. דבר שלישי, הוא הועלה מתהומות הארץ, מתוך הקבר ומתוך השאול. דבר רביעי, הוא הושב למקום הגדולה והכבוד לימין האב בשמים. נחזור על זה פעם נוספת. ישוע סבל צרות ורעות רבות אך הוא הושב לחיים. הוא הועלה מתהומות הארץ והוא הושב למקום הגדולה והכבוד לימין האלוהים. ייתכן ויהיו אנשים שיאמרו לך שאין כל נבואה החוזה תקומה בתנ"ך. ובכן, זה לא מדויק. אני לא יכול לחשוב על משהו שיכול לחזות תקומה כל כך בבהירות כמו המילים שמצהירות בבהירות שאלוהים יכול להשיב אדם לחיים, ולהעלותו מתהומות הארץ. אין דבר שיכול לממש את המילים האלה חוץ מתקומה. הבא נפנה להושע ו, 1-3, ונראה מה יש להושע לומר בעניין. לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל־יְהוָה, כִּי הוּא טָרָף וְיִרְפָּאֵנוּ; יַךְ וְיַחְבְּשֵׁנוּ׃ 2 יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם; בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו׃ 3 וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה, לָדַעַת אֶת־יְהוָה, כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ; וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ, כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ׃ שימו לב לדגש שיש על היום השלישי. הברית החדשה מייחסת חשיבות רבה לעובדה שזה נובא מראש שישוע יקום מהמתים ביום השלישי. איזו פסקה בתנ"ך חזתה זאת? התשובה היא, הפסקה מהושע שקראנו כעת. על מנת להבין את מלוא המשמעות של הפסקה מהושע עלינו להבין עיקרון חשוב. עיקרון ההזדהות הדו כיוונית. קודם כל, ישוע הזדהה עימנו. הוא הפך לבן אנוש. הוא הפך לקורבן האשם של החוטאים. הוא לקח את מקום החוטאים. אך אנחנו נושעים על ידי כך שאנו מזדהים עם ישוע באמונה, באמצעות כך שאנו חולקים איתו את מה שהוא חווה. הדברים האלה נאמרו על ידי שאול באפסים ב, 4-6: אֲבָל־הָאֱלֹהִים הַמָּלֵא רַחֲמִים בְּרֹב אַהֲבָתוֹ אֲשֶׁר אָהַב אֹתָנוּ׃ 5 אַחֲרֵי הֱיוֹתֵנוּ מֵתִים בַּפְּשָׁעִים הֶחֱיָנוּ עִם־הַמָּשִׁיחַ בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם׃ 6 וַיְעִירֵנוּ אִתּוֹ אַף־הוֹשִׁיבָנוּ בַּמְּרוֹמִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ. שימו לב שבאמצעות ההזדהות שלנו עם ישוע, שבאה בעקבות ההזדהות שלו איתנו, אנו חולקים איתו שלוש חוויות. אלוהים מחייה אותנו. אלוהים מעיר אותנו, או מקים אותנו; ואלוהים מושיב אותנו במרומים. אנו חולקים את התקומה שלו. התקומה שלו הייתה התקומה שלנו. כעת נחזור לרגע להושע ו, 3 ונראה שוב מה נאמר שם: וְנֵדְעָה נִרְדְּפָה, לָדַעַת אֶת־יְהוָה, כְּשַׁחַר נָכוֹן מוֹצָאוֹ; וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ, כְּמַלְקוֹשׁ יוֹרֶה אָרֶץ. שלוש עובדות חשובות: קודם כל, ההתגלות הזו של התגשמות הנבואה של הושע מיועדת רק עבור אלה שרודפים לדעת את האדון. זה לא מיועד עבור אלו שמסתפקים ברפרוף בין דפי הכתובים, אלא זה נועד לאלו שקוראים את הכתובים עם לב פתוח וראש פתוח, מחפשים את האמת שאלוהים חפץ לחשוף. שנית, מדובר כאן על אדם שמימוש החזון שלו הוא בטוח כמו השחר; השחר מופיע כמובן אחרי הלילה החשוך. השחר מדומה כאן לתחייה או לתקומה של ישוע אחרי לילה ארוך וחשוף בתחום החטא; ואז נאמר לנו: וְיָבוֹא כַגֶּשֶׁם לָנוּ... הגשם בתנ"ך, בייחוד בספר הושע, מייצג את רוח הקודש. לפיכך, הנבואה הזו לא חוזה את התקומה של ישוע בלבד, אלא גם את בואו של רוח הקודש ביום חג השבועות שצוין בברית החדשה באיגרת מעשי השליחים. ישוע קם מהמתים כמו השחר אחרי החשכה; חמישים יום לאחר מכן, רוח הקודש ירד כגשם על התלמידים של ישוע שעמדו בתפילה ובצפייה. אנו רואים שנבואות התנ"ך לא בלבד חוזות אירועים אלא גם חושפות את החשיבות הרוחנית. במילים אחרות, הנבואה הזו לא צופה את התקומה של ישוע ביום השלישי בלבד, אלא היא גם מציינת שאנחנו מזדהים עם ישוע בתקומתו. וכמובן, רעיון ההזדהות שלנו עם ישוע מופיע בצורה יותר מלאה ומקיפה בברית החדשה, אך הוא כבר מופיע שם באופן יותר עוברי בנבואות התנ"ך. ברצוני לציין שיש עוד הרבה דוגמאות נוספות לנבואות תנ"כיות המדברות על התקומה מן המתים, בספרו של דרק פרינס, "ניצחון על המוות." אנו מזמינים אתכם המאזינים לפודקאסט הזה לכתוב לנו אימייל ל HYPERLINK "mailto:contact@dpi.co.il" contact@dpi.co.il’, ולציין שם וכתובת ואנחנו נשלח לכם את הספר בהקדם. בשידור הבא שלנו נתעסק עם נושא שתמיד העסיק את הדמיון האנושי, "מה קורה אחרי המוות," אז אל תשכחו להתחבר אלינו. תודה שהאזנתם לפודקאסט נוסף של מבט לכתובים, דרק פרינס ישראל.

ייתכן ואתם מקשיבים לפודקאסט הזה ובתוככם אתם עדיין בקונפליקט עם השאלה הזו, 'האם ישוע קם מהמתים? האם הוא המשיח?' המצב הרוחני של רובנו מוכיח בגדול את ההצהרות הפשוטות האלה. אנו יכולים לדחות את ישוע, את תקומתו מהמתים, להתווכח ולהתפלפל ככל שניתן, אך דבר אחד אנו לעולם לא נכיר ונחווה באופן אישי, אם נמשיך לדחות את האמת: את השלום והשמחה של חטאים שנסלחו. התקומה של ישוע היא חותם הביטחון על ההצעה של אלוהים לסלוח לנו ולהושיע כל אחד מאיתנו.