תיאטרון, יהדות ותנועות הנפש

יצירה - המרכז לתרבות יהודית ישראלית מגיש: תיאטרון, יהדות ותנועות הנפש - פודקאסט העוסק בחיבור של תיאטרון ויהדות, ככלים ואורח חיים העוסקים ביכולת להניע את הנפש. אליה בקשי ויהב גל משוחחים על עולם תנועות הנפש, בחירה, רצון, פעולה, כוונה, אמונה, דמיון ועוד.. מה הכוחות הפועלים בנפש, וכיצד רותמים אותם להתפתחות פנימית. פרק 9 - מי בעל הבית על העולם הפנימי שלנו? בחיי האדם בכלל והשחקן בפרט, תחושת חוסר היכולת לבחור, לנוע בשליטה ולהשתנות בחיים ועל הבמה, מקורה בפחד מכישלון. הפחד לטעות. בתהליך לימודי המשחק יש צורך קריטי לאפשר לעצמך לטעות. גם אח"כ בחזרות, צריך לנסות, לטעות, ולנסות שוב. הפחד שלנו מטעות הוא הפחד מכישלון. לכל אחד חוויות כישלון מוקדמות בחייו, וגם מאוחרות יותר. הפחד מלחוות זלזול, לעג, תחושת טיפשות ואכזבה עצמית תוקעות אותנו במקום מוכר. והופכות את המרחב הפנימי שלנו לצר יותר ויותר מיום ליום. הן יוצרות צורך בלתי פוסק להצדיק את עצמי ולהצטדק. 'ככה אני', היא אחד התירוצים הפופולרים והידועים ביותר. הפחד הזה מונע שינוי. מונע התקדמות ויוצר סבל אל האדם. פעמים רבות אנשים שאינם שחקנים באים לתיאטרון קהילתי ולסדנאות כדי להצליח 'להיפתח'. הם אינם יודעים בהתחלה שהם מבקשים להיפתח לעצמם. אל העולם הפנימי שלהם. אל היכולת להביע את עצמם בלי פחד מטעות, בושה, אשמה וכיו"ב. לכן השחקן נתפס כ'פתוח', הוא למעשה מאפשר למציאות הפנימית שלו לזרום החוצה, עד כדי להשתלט על הסיטואציה, מה שהופך אותו לפעמים לממש מעצבן... ביהדות, ההתעלמות מהעולם הפנימי, יוצרת מציאות של 'בשפתיו כיבדוני וליבו ריחק מאיתי'. (ישעיהו כט, יג) פעמים רבות אנשים דתיים, ושחקנים דתיים נרתעים מלתת דרור לעולם הפנימי שלהם. אבל ללא העולם הפנימי אין יצירה, אין חידוש ואין פרשנות לחיים, מה שלא מאפשר יצירה. נוח להתחבא מאחורי כללים, חוקים, ופאראדיגמות על החיים, אבל הנוחות הזו יוצרת תחושת סגירות וחוסר יכולת לנוע בחיים בביטחון. מפני שכל סיטואציה בלתי מוכרת היא סכנה לחשיפת העולם הפנימי ולטעות. ע"י כלים ויצירת מקום בטוח, פנימי וחיצוני, המאפשר טעות, הכלה, ניסוי וטעיה, ניתן ליצור תנועה פנימית שיש לה גבולות, ובכל זאת היא חופשית. הפרדוקס הזה הוא מרכז הלימוד והעשייה של עולם המשחק. והתיאטרון מומחה בכלים ליצירת תנועה פנימית חושית - ובשליטה. לתוכן נוסף הכנסו לדף הבית של עמותת יצירה: https://bit.ly/495Tpfa @yetsira #תיאטרון #יהדות #שחקן #אמונה #יהודי #תפילה #ישראל #ישראלי #אחדות #אמנות #יצירה #יצירתיות #אמנות #אומנות #מחשבות

יצירה - המרכז לתרבות יהודית ישראלית מגיש: תיאטרון, יהדות ותנועות הנפש - פודקאסט העוסק בחיבור של תיאטרון ויהדות, ככלים ואורח חיים העוסקים ביכולת להניע את הנפש. אליה בקשי ויהב גל משוחחים על עולם תנועות הנפש, בחירה, רצון, פעולה, כוונה, אמונה, דמיון ועוד.. מה הכוחות הפועלים בנפש, וכיצד רותמים אותם להתפתחות פנימית. פרק 8 - תיאטרון יהודי, תיאטרון חילוני. העבודה עם הכח המדמה, עם אינסוף האפשרויות של הדמיון מביאה לצורך בבירור ושימת גבולות בלתי פוסקים. תיאטרון שעובד בלי להכיר בדמיון, בכח המדמה, בייצר הרע, בבירור העמוק שכל אדם עובר בכל רגע בחיים, יוצרת תיאטרון ריק, כבוי, שאין בו קונפליקט והוא אינו מסוגל ליצור הזדהות. להפך, הוא יוצר דחייה מצד הקהל מפני שהוא נתפס כמטיף, וביקורתי כלפי הקהל. תיאטרון שמבוסס על חוסר גבולות של המדמה, מביא לתיאטרון בהמי, אלים, גס עד כדי פורנוגרפיה רגשית ופיזית. הוא גורם לשחקנים לאבד את עצמם, להשתגע ולהפוך ליצורים אגואיסטים. התיאטרון היהודי של ימינו אינו מכיר בצורך ליצור מתוך הזדהות וחשיפה אישית של השחקן, והקונפליקטים הפנימיים שלו. ר' נחמן מברסלב מדבר על ספר תהילים כעל תיאור בכל פסוק של כלים כיצד להילחם עם היצר הרע וחילותיו. אבל בתרבות הדתית של ימינו אין שום התייחסות לכך. הדתיות של ימינו עוטה מסכה של צדיקות כאילו אין בירור. אין קונפליקט, אין בעיות ואין יצר. אלא יש פתרונות ותשובות פשוטות לכל דבר. ולכן היצירה התיאטראלית היהודית בימים אלה נתפסת כילדותית במקרה הטוב, וריקה מתוכן ומשעממת במקרה הפחות טוב. לעומתה התיאטרון ה'חילוני' עוסק בהעצמת הייצריות של האדם, הבהמיות והקונפליקט לרמה המוחצנת ביותר שלו, מתוך תפיסה שאנו חיים במציאות קהת חושים, ושעל האמנות 'לזעזע' את הצופה בכל דרך. משם לבהמיות הדרך קצרה. כיצד מגשרים על הפער? מאיפה מבררים את גבולות השימוש בכח הדמיון? לתוכן נוסף הכנסו לדף הבית של עמותת יצירה: https://bit.ly/495Tpfa @yetsira #תיאטרון #יהדות #שחקן #אמונה #יהודי #תפילה #ישראל #ישראלי #אחדות #אמנות #יצירה #יצירתיות #אמנות #אומנות #מחשבות

תיאטרון, יהדות ותנועות הנפש - פודקאסט העוסק בחיבור של תיאטרון ויהדות, ככלים ואורח חיים העוסקים ביכולת להניע את הנפש. אליה בקשי ויהב גל משוחחים על עולם תנועות הנפש, בחירה, רצון, פעולה, כוונה, אמונה, דמיון ועוד.. מה הכוחות הפועלים בנפש, וכיצד רותמים אותם להתפתחות פנימית. פרק 7 - לרתום את המחשבה ואת כח הדמיון מקום שמחשבתו של אדם נמצאת - שם הוא כולו. וכך עוברים לפניו בגשמי. הבעש"ט. הבעל שם טוב, כשהוא מדריך לעבודה רוחנית נותן כלים עצומים איך לשוטט בעולמות העליונים בעזרת המחשבה. השימוש בכח הדמיון הוא הדרך לעבודה פנימית ורוחנית. בניגוד למה שמקובל לחשוב, למחשבה יש השפעה גדולה הרבה יותר בעולם מאשר פעולה פיזית. השחקן יודע את זה. יש קסם בתיאטרון, שבו כששחקן מרוכז בעולם הפנימי שלו, בדימוי פנימי אישי, באופן פלאי הקהל רואה את הדימוי שהשחקן עובד איתו ממש. וחש את החוויה של השחקן שמשדר את פנימיותו למוח של הקהל. ככה גם מוכרים לנו מוצרים. משקה שהוא אושר, קפה שהוא גברי, חרדת אקלים, ועוד ועוד שימושים שמשתמשים עלינו כדי להפעיל אותנו בחיים. איך אפשר להימלט מזה? ללמוד לשלוט בעולם הפנימי שלי, במחשבה שלי ובהשפעה שלה על המערכת הפנימית שלי. רבי נחמן מברסלב אומר שאדם יכול וצריך להטות את המחשבה שלו כמו סוס שמטים אותו בעזרת המושכות. ללמוד את עבודת המחשבה, כי בלעדיה אדם מאבד את דרכו. אנחנו רותמים את הדמיון שלנו לעבודה רוחנית, ולעבודת שחקן. שחקן עובד באותה הצורה עם דימוי. כששחקן נמצא בפעילות פיזית על הבמה, הוא חייב להיות נוכח באותו הזמן במקום אחר לגמרי במחשבה שלו. הוא פועל בתוך דימוי אחר לגמרי, אחרת המשחק שלו ריק מתוכן, שטחי ומשעמם. הכלים לעבודה עם הדמיון ניתנים לפיתוח ולחיזוק. זה חלק מעבודת השחקן, וחלק חשוב ביותר מעבודה רוחנית. לתוכן נוסף הכנסו לדף הבית של עמותת יצירה: https://bit.ly/495Tpfa @yetsira #תיאטרון #יהדות #שחקן #אמונה #יהודי #תפילה #ישראל #ישראלי #אחדות #אמנות #יצירה #יצירתיות #אמנות #אומנות #מחשבות

יצירה - המרכז לתרבות יהודית ישראלית מגיש: תיאטרון, יהדות ותנועות הנפש - פודקאסט העוסק בחיבור של תיאטרון ויהדות, ככלים ואורח חיים העוסקים ביכולת להניע את הנפש. אליה בקשי ויהב גל משוחחים על עולם תנועות הנפש, בחירה, רצון, פעולה, כוונה, אמונה, דמיון ועוד.. מה הכוחות הפועלים בנפש, וכיצד רותמים אותם להתפתחות פנימית. פרק 6 - הדמיון - חומר מסוכן. הדמיון הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. הוא כח עצום שדוחף אותנו להגיע, לחדש, ליצור, לשאוף, לחלום. הוא כולל דמיון חושי, רגשי, מחשבתי, הוא חלומות בלילה ובהקיץ, הוא היכולת ללמוד דבר מתוך דבר, לדמות דבר אחד לאחר ולהסיק מסקנות. הוא גם מטעה אותנו כל הזמן, גורם לנו להבין דברים בצורה מעוותת, גורם לנו פחדים וחרדות, שגעון גדלות ופסיכוזה ממש. הוא היכולת להתחבר לאדם אחר, והוא היכולת לחשוב שהאדם הזה מסוכן לנו ולהביא לפגיעה בו או בעצמנו. ר' נחמן מברסלב מדבר על הכח המדמה כעל לב האמונה ממש. ובמקביל על היותו של הכח המדמה שלנו - הייצר הרע עצמו. העבודה עם הדמיון שלנו היא תנועה בלתי פוסקת. היא משפיעה על כל רגע בחיים שלנו. היא דוחפת אותנו להתקדם, היא זיכרון של כוויה קטנה שמגינה עלינו מלחטוף כוויה גדולה, אי אפשר לחיות בלעדי הדמיון, אבל יש לברר כל הזמן שלא איבדנו את עצמנו בדמיון. איך עושים את זה? לתוכן נוסף הכנסו לדף הבית של עמותת יצירה: https://bit.ly/495Tpfa @yetsira #תיאטרון #יהדות #שחקן #אמונה #יהודי #תפילה #ישראל #ישראלי #אחדות #אמנות #יצירה #יצירתיות #אמנות #אומנות #מחשבות

יצירה - המרכז לתרבות יהודית ישראלית מגיש: תיאטרון, יהדות ותנועות הנפש - פודקאסט העוסק בחיבור של תיאטרון ויהדות, ככלים ואורח חיים העוסקים ביכולת להניע את הנפש. אליה בקשי ויהב גל משוחחים על עולם תנועות הנפש, בחירה, רצון, פעולה, כוונה, אמונה, דמיון ועוד.. מה הכוחות הפועלים בנפש, וכיצד רותמים אותם להתפתחות פנימית. פרק 5 - 'סנטר' הביטוי 'סנטר' center לא קיבל תרגום עברי בעולם התיאטרון. המרכז העמוק ממנו אדם פועל, עין הסערה, המקום השקט והמתבונן ממנו הוא משקיף ומקבל החלטות הוא נקודה ששחקנים מחפשים תמיד. היא הנקודה שממנה ניתן להחליף רגש. לתת למחשבה או רגש או פעולה 'להשתלט' עלי, כמו שדיברנו בפרק 4. היא הנקודה שבה אני 'לובש' את הדמות. והיא הנקודה שבה עלי 'לפשוט' את הדמות לפני שאני הולך הביתה. היא נקודת מודעות עצמית שקטה, שבה אני נמצא בשליטה על המערכת הנפשית שלי. היא 'מידת רוחק' כפי שמכנה אותה ימימה אביטל. מרחק מההתרחשות. מרחק מהסערה. זוהי הנקודה שבה היהודי מפנה את המקום ופועל למרות רצונותיו המידיים, בניגוד לתאווה המיידית, בניגוד לטבע הבהמי. ללא נקודת המבט הזו אנו סוערים כל הזמן ואין לנו באמת יכולת לנוע בבחירה בחיים. איך מוצאים אותה? איך מרחיבים אותה? איך נשארים בה ואיך בוחרים ממנה צעד אחרי צעד, רגע אחרי רגע בחיים? לתוכן נוסף הכנסו לדף הבית של עמותת יצירה: https://bit.ly/495Tpfa @yetsira #תיאטרון #יהדות #שחקן #אמונה #יהודי #תפילה #ישראל #ישראלי #אחדות #אמנות #יצירה #יצירתיות #אמנות #אומנות #מחשבות

יצירה - המרכז לתרבות יהודית ישראלית מגיש: תיאטרון, יהדות ותנועות הנפש - פודקאסט העוסק בחיבור של תיאטרון ויהדות, ככלים ואורח חיים העוסקים ביכולת להניע את הנפש. אליה בקשי ויהב גל משוחחים על עולם תנועות הנפש, בחירה, רצון, פעולה, כוונה, אמונה, דמיון ועוד.. מה הכוחות הפועלים בנפש, וכיצד רותמים אותם להתפתחות פנימית. פרק 4 - פינוי מקום . איך מבררים? איך מקבלים החלטה? על סמך מה? יש לי אינסוף אפשרויות לעשות כל דבר. יש לי המון דרכים מונחות לפני ללכת בהן. לפי מה אני בוחר? בתיאטרון שחקן צריך לתת לעולם הפנימי שלו 'להשתלט עליו' ברמה מסויימת. עם גבולות ברורים, אחרת הוא עלול לפגוע בעצמו ובאחרים. יש תנועה פנימית של פינוי המקום, פינוי החלל הפנימי של השחקן, המחשבות שלו, הרצונות שלו ואפילו האישיות שלו, על מנת לקיים מציאות מדומה. כי התיאטרון הוא מציאות מדומה. ביהדות אדם נדרש לפנות את ליבו, ואת מחשבותיו כדי להפוך צינור לנתינה. ר' נחמן מברסלב מדבר הרבה על הפסוק: 'וליבי חלל בקרבי'. (תהילים קט, כב). איך אדם מפנה את עצמו במעשים, בתפילה, בכוונה שלו כדי לתת למהות עליונה לנבוע מתוכו אל תוך פעולותיו. עד כדי שבליקוטי מוהר"ן בתורה קל"ח הוא אומר שעיקר האלוקות הוא בלב, ועל ידי פינוי הלב יוכל אדם לדעת עתידות ממש. פינוי העצמי מעצמי, היכולת לשים בצד את המחשבות שלי, הרגשות שלי והדיעות שלי, הוא חלק יסודי וקריטי בבניית נפש חזקה, יכולת תקשורת עם הסביבה, וביצירה של תרבות על כל רבדיה, ומרחב ציבורי שמכיל את כל המשתתפים. לתוכן נוסף הכנסו לדף הבית של עמותת יצירה: https://bit.ly/495Tpfa @yetsira #תיאטרון #יהדות #שחקן #אמונה #יהודי #תפילה #ישראל #ישראלי #אחדות #אמנות #יצירה #יצירתיות #אמנות #אומנות #מחשבות

יצירה - המרכז לתרבות יהודית ישראלית מגיש: תיאטרון, יהדות ותנועות הנפש - פודקאסט העוסק בחיבור של תיאטרון ויהדות, ככלים ואורח חיים העוסקים ביכולת להניע את הנפש. אליה בקשי ויהב גל משוחחים על עולם תנועות הנפש, בחירה, רצון, פעולה, כוונה, אמונה, דמיון ועוד.. מה הכוחות הפועלים בנפש, וכיצד רותמים אותם להתפתחות פנימית. פרק 3 - כוונה. הכוונה היא לב היהדות, ולב עבודת השחקן. ביהדות הכוונה שלך היא לב העניין. רוב הזמן אם עשית מצווה בלי כוונה אמיתית, בלי חיבור לכוונה, כאילו לא עשית. בתיאטרון הכוונה היא לב עבודת השחקן. היא כלי העבודה הכי דק, הסכין הכי חד שבעזרתו שחקן מנתח את הדמות, הטקסט ואת הפעולות שלו. זה חיבור מופלא ועמוק, ועצוב לראות איך דווקא בתיאטרון הישראלי יש דחייה עמוקה ללמוד מחכמי עם ישראל שעסקו בבירור וניתוח הכוונה לעומקים בלתי נתפסים. אלפי שנים של חקר הכוונה הפנימית בנפש, במחשבה בדיבור ובמעשה, נדחות ע"י שחקנים רבים שמתרחקים מלימודי רוח יהודיים. זה חלק מהדחייה שיש בישראל מלעסוק במהות היהודית, דחייה שבאה מתוך ניסיון להפוך את היהדות ל'דת'. לאוסף של חוקים יבשים שאין צורך להתחבר או להבין אותם. במידה מסויימת, איפשרנו ל'דתיים' לגזול מאיתנו את היהדות. לתוכן נוסף הכנסו לדף הבית של עמותת יצירה: https://bit.ly/495Tpfa @yetsira #תיאטרון #יהדות #שחקן #אמונה #יהודי #תפילה #ישראל #ישראלי #אחדות #אמנות #יצירה #יצירתיות #אמנות #אומנות #מחשבות

יצירה - המרכז לתרבות יהודית ישראלית מגיש: תיאטרון, יהדות ותנועות הנפש - פודקאסט העוסק בחיבור של תיאטרון ויהדות, ככלים ואורח חיים העוסקים ביכולת להניע את הנפש. אליה בקשי ויהב גל משוחחים על עולם תנועות הנפש, בחירה, רצון, פעולה, כוונה, אמונה, דמיון ועוד.. מה הכוחות הפועלים בנפש, וכיצד רותמים אותם להתפתחות פנימית. פרק 2 - בירור. אנחנו חיים במציאות של בירור והחלטה בלתי פוסקת. מהרמה הפשוטה ביותר של לקום בבוקר ולבחור משחת שיניים, מה לאכול ומה ללמוד, ועד מי אני ומה אני רוצה בחיים. הדור שלנו הוא דור מברר מאד, יחסית לעבר. מי אני, מה אני, מה אני רוצה...? זו זכות שיש לנו בדור הזה. כי ההורים שלנו לא שאלו את עצמם את השאלות הללו. לא היה להם זמן ולא פנאי לזה. אנחנו פחות שורדים פיזית, ויותר מחפשים. בבירור כזה נדרש חיבור לכוונה. הכוונה מובילה אותנו בין אם נרצה ובין אם לאו. זה במיקרו. במאקרו יש בירור עמוק מאוד בעם ישראל, בין מהות לזנות. מה הכוונה האם לעשות מה שבא לי, כי אני יכול, המלחמות לא עצומות ואין לנו חרב על הצוואר בתחושה שלנו, מה אני עושה עם הזמן שיש לי והזכות הזו שיש לי - לברר. לבחור. האם זו זכות או חובה? יש תנועה אחת שמחפשת רוחניות בין אם יהדות ובין אם דברים אחרים רוחניים, טבעונות, יוגה, וכיו"ב, אל מול זה תנועה המה שבא לי - אכול ושתו כי מחר נמות. מה בא לי עכשיו, אני יכול לעשות משהו עכשיו, זו האמת שלי ולמה שלא אעשה את זה. יש את השאלה-מה בא לי לעשות? בא זה מה שבא. רצון זה תנועה, זה כח מניע. חלקו מודע וחלקו תת-מודע. בא לי, זה איש באמונתו יחיה, וזה מוביל בסופו של דבר לאנרכיה. כל אחד מחליט מה חשוב ומה לא. רצון דורש הסתכלות ובירור. ואח"כ להתאים את המעשים לרצון הזה. התיאטרון כל עניינו זה בירור. והבירור בתיאטרון חייב להיות משותף לכל הקהל. התיאטרון כשלעצמו הוא בירור. הוא מציג מראה, כמו ביהדות הוא לוקח סוגיה. למשל המחזה 'אותלו' - אותלו מתחיל איש נעלה, טוב לב ונערץ, ומסיים בסוף רוצח את אישתו. איך זה קורה לו? התיאטרון הוא לא על העלילה, אלא על 'איך זה קרה לו'? אני מסתכל במה הוא מאמין, איך בחר לפעול בסיטואציה, מה הוא חושב? נותן פרשנות של איך זה קרה לו. ומכאן שחקן חייב להיות במסע של התבוננות. את הכלים האלה אפשר לקחת לחיי היומיום שלנו ולצמוח מהם. לתוכן נוסף הכנסו לדף הבית של עמותת יצירה: https://bit.ly/495Tpfa@yetsira #תיאטרון #יהדות #שחקן #אמונה #יהודי #תפילה #ישראל #ישראלי #אחדות #אמנות #יצירה #יצירתיות #אמנות #אומנות #מחשבות

יצירה - המרכז לתרבות יהודית ישראלית מגיש: תיאטרון, יהדות ותנועות הנפש - פודקאסט העוסק בחיבור של תיאטרון ויהדות, ככלים ואורח חיים העוסקים ביכולת להניע את הנפש. אליה בקשי ויהב גל משוחחים על עולם תנועות הנפש, בחירה, רצון, פעולה, כוונה, אמונה, דמיון ועוד.. מה הכוחות הפועלים בנפש, וכיצד רותמים אותם להתפתחות פנימית. פרק 1 - תיאטרון, יהדות ותנועות הנפש - מי אנחנו ומה אנחנו עושים פה? הפודקאסט נוצר בעקבות חיבור שנוצר על רקע מקצועי והתפתח לדיאלוג רחב בין אליה בקשי ויהב גל. שני אנשים מרקעים שונים מאד. אבל עם מבט וחיפוש דומה בחיים. אליה, יוצר תיאטרון, מנחה קבוצות, ובישורת האחרונה לקראת תואר שני בתיאטרון באוניברסיטת ת"א. דתי מבטן ומלידה, בוגר ישיבות גבוהות, גדל בגוש קטיף והגיע לעולם התיאטרון כדי לחפש חיבור של הנפש והרוח לעולם היצירה היהודית. יהב, יוצר תיאטרון, עושה תיאטרון מגיל 10, בוגר ומורה בסטודיו למשחק ניסן נתיב מזה 20 שנה, שחקן, בימאי, ומורה. גדל בבית ציוני מאד עם נגיעות מסורת. הגיע לתיאטרון כדי לחקור את תנועות הנפש, ומצא את עצמו בחיפוש אחר מהות ליצירה בעולם התיאטרון הישראלי שמרגיש מנותק מעולם היהדות. למרות הקשר העמוק שיש בין העולמות הללו. קצת עלינו והרבה על מה זה תיאטרון, איך הוא מחובר בעומק בלתי נתפס לעולם היהדות, ועל איך מושגים כמו רצון, כוונה, דמיון, דעת, מחשבה, רגש מחברים עולמות שונים כל כך, ועל הצורך הקריטי שלנו היום כעם, בתרבות שיש בה עומק ושורש למקום שממנו באנו. התיאטרון ככלי בתוך שיבת ציון. לתוכן נוסף הכנסו לדף הבית של עמותת יצירה: https://bit.ly/495Tpfa @yetsira #תיאטרון #יהדות #שחקן #אמונה #יהודי #תפילה #ישראל #ישראלי #אחדות #אמנות #יצירה #יצירתיות #אמנות #אומנות #מחשבות