ספר בראשית - הרב אורי שרקי

ספר בראשית הוא הספר המברר לנו את זהותנו ולכן אנחנו נתחיל בו.לימוד החומש יש בו כמה קשיים שצריכים להיות מודעים להם. הקושי הראשון הוא השפה. זאת לא העברית שלנו אלא זאת העברית הנבואית.קושי נוסף, המושגים שונים לגמרי ואפילו הפוכים מהמושגים של האדם המודרני. לכן את הדמויות של התנ"ך צריכים לראות לא כמונו ולא כענקים אלא כאחרים. הם חיו בספרה רוחנית שונה משלנו, ספרה שבה יש מפגש עם הא-לוהות, ולכן גם העבירות שלהם או המצוות שלהם צריכות להיות מובנות על פי האוויר, האור המקיף, של אותם הימים.קושי נוסף, אנחנו מושפעים מאוד ברוב מושגי התרבות שלנו מהנצרות, שחדרה אל תוך המנטליות שלנו ואל מושגי היסוד.קושי נוסף, להבין מה המטרה לשמה נכתב הטקסט. היו שטעו לחשוב שהמטרה היא רק הלכתית למשל.דבר נוסף, צריך להבין שעבור הדור שקיבל את התורה הדברים האלה היו קודם כל בעל פה, רק אחר כך הם גם נכתבו. לכן צריך להבין גם מה הייתה המשמעות של הדברים בשעת אמירתם. ועוד עניין מתודי: כאשר אנחנו לומדים פסוק אנחנו לא יודעים מה אומר הפסוק הבא.שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherטלגרם: https://t.me/yomiלפניותhttps://wa.me/message/E6OP25O34AVSbeit.yehouda7@gmail.comL1: rckiאןSupport the show

פרשת בראשית פרק א פסוק אהלימוד שלנו, לימוד הפסוקים, איננו פשוט בכלל, ואפשר לראות את זה בפסוק הראשון, כמה הוא לא מובן במבט ראשון:"בראשית" - לא נאמר בראשית של מה."ברא" - בריאה היא תופעה שמעולם לא היינו עדים לה אז איך ניתן להבין את פירושה."א-להים" - אולי המילה הקשה ביותר. תעלומה."את" - מילה שעל פניו חסרת משמעות בעברית."השמים" - לא ברור על מה מדובר. הכחול שאנחנו רואים בבוקר זה הרקיע שנקרא אמנם שמים - "ויקרא א-לוהים לרקיע שמים" - אבל זאת ההוכחה שהשמים עצמם הם משהו אחר שאיננו ברור."הארץ" - מילה אחת מתוך שבע שלכאורה ברורה לנו.פסוק של שבע מילים שבתוכו רק מילה אחת מובנת זה קצת מתסכל. דבר נוסף: כדי להבין באמת טקסט כלשהו, צריך להבין עבור מי נכתב הטקסט. התורה היא דיבור, היא לא חכמה לגביה חסר משמעות מי הלומד, לכן חשובה השאלה למי הדיבור הזה מופנה. אפשר לומר שהדיבור הוא לבני ישראל, אבל מי הוא הישראל הזה שהתורה פונה אליו. דבריו של רבי יצחק ברש"י הראשון "לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם" שלכאורה תמוה מניין לו מהיכן היה צריך להתחיל את התורה, הם דוגמא לכך שהתורה פונה אל בני ישראל דרך חכמי ישראל, אליהם מופנית התורה. רבי יצחק הוא חכם מחכמי ישראל, לכן הוא מבטא את הזהות שבשבילה ניתנה התורה. לכן האינטואיציה של רבי יצחק מה התורה צריכה לומר היא אינטואיציה נכונה.אם היינו שואלים את אריסטו: כשאתה קורא בחומש, מה החלק המעניין ביותר? ללא שום ספק הוא היה עונה: בראשית! כמו שהוא כותב במטפיזיקה בפרק הראשון שהחוכמה היותר עליונה היא חוכמת ההתחלות. המצוות מבחינת אריסטו לא מעניינות. לעומת זאת, הנחת היסוד של רבי יצחק, שהיא הנחת היסוד של התורה, היא ששום ידיעה מטאפיזית, עליונה ככל שתהיה, איננה מעניינת אותנו אם אין לה השלכה מעשית. כי כל זמן שאין לה השלכה מעשית אתה לא יכול לדעת מה זה באמת אומר. ורש"י בעצם עונה לשאלה "מה טעם פתח בבראשית?" - שיש לזה גם השלכה מעשית, השלכה פוליטית: שאם יאמרו אומות העולם מה שיאמרו אנחנו נענה להם כך וכך.שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק א פסוק אאין בתנ"ך מילה שמתארת את כל היש ("עולם" בתנ"ך הוא מושג שמציין זמן ארוך או אינסופי). כשרוצים להגיד כל היש אומרים: שמים וארץ. כלומר, יש בעברית מסר כזה שהעולם מלכתחילה הוא דואלי. בעוד שהא-לוהות היא אחת, "ה' א-לוהינו ה' אחד", העולם שלו איננו אחד, העולם שלו הוא תמיד שניים: השמיים והארץ.אם כן, מה הפסוק הזה - "בראשית ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ" - בא ללמד אותנו?כאשר אנחנו שואלים את בעלי המיתולוגיות השונות (אליהם התורה מתייחסת, כהנגדה), היוונים למשל או המצרים העתיקים, מאיפה הכל התחיל, הם אומרים שהכל התחיל מהכאוס, מהתוהו ובוהו. הם מתחילים את התורה מפסוק ב'. מה שאין כן התורה, היא מחדשת לנו שלפני פסוק ב' יש פסוק א'. ראשית, הכוונה: מחשבה, סדר, רצון. לפני התוהו יש ראשית. ואם יש ראשית יש אחרית טובה. באמצע יש בלאגן, אבל התוהו ובוהו הוא בהכרח זמני.אם כן, הכוונה של הפסוק הראשון היא לומר לנו שיש ראשית לפני התוהו, יש משמעות לכל מה שנעשה.הקורא יודע שיש א-לוהים, הקורא יודע שהעולם נברא, אז זה לא מה שזה בא לחדש לו, אלא זה בא לחדש לו שיש סדר לפני הבלאגן. דבר נוסף שאנחנו לומדים מהפסוק הראשון: יש לקדוש ברוך הוא כוונה בבריאה. ראינו שמוכרחים להבין את המילה הזאת "בראשית" לא כפשוטה. רש"י מפרש: בראשית - בעבור ראשית. (כמו בפסוק "ויעבוד יעקב ברחל"). הפסוק לא בא לספר לי שהעולם נברא אלא הוא בא לספר לי בשביל מה הוא נברא, מה המטרה, המגמה. (לפי זה כל הניסיונות לישב בין תורה ובין מדע הם מיותרים, כי המדע מתאר את סדר המציאות והתורה את מטרת המציאות. שני נושאים שונים לחלוטין).נותר רק לברר מהי הראשית בעבורה נברא העולם (המדרש מביא שבע דברים שנקראים ראשית).שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק א פסוק אאם אומרים לי שמי שברא את העולם זה א-לוהים אז ברור שהעולם שמדובר עליו הוא עולם מושלם. פסוק א' מתאר עולם מושלם ופסוק ב' מתאר עולם שבור.לא נאמר "השמים היו תוהו ובוהו" אלא רק הארץ. פירוש הדבר שהעולם מלכתחילה הוא עולם מושלם, ובמציאות הוא עולם שבור. זה מקביל למושגים הגבוהים מאוד של תורת האר"י: הצמצום השבירה והתיקון.הארץ היא הנושא מפסוק ב' ואילך: "והארץ הייתה תוהו ובוהו". על השמיים לא מדברים יותר. זה מראה על הדואליות שיש בעולם."ברא" בעברית פירושו מלא. הרעיון הראשון שעולה מהמלים "בראשית ברא" הוא: שהדבר מושלם.משמעות שניה למילה "ברא" בתנ"ך - לפנות מקום. שזה כבר משמעות הפוכה."ברא" בארמית זה בחוץ. זה בא לומר שהקיום של הנברא הוא מחוץ לא-לוהות. "בראשית ברא" - הוא הוציא החוצה. וזה הבסיס לנוסטלגיה הא-לוהית בעולם. שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק א פסוק אמטרת הבריאה היא עבור הראשית והשאלה היא מה היא אותה ראשית. יש לנו במדרש שבע תשובות שונות. מסביר המהר"ל שהראשית מופיעה בכל המדרגות הללו. בכל דבר יש ראשית. זאת אומרת, גם בישראל, גם בתורה, גם בחלה, וגם במעשרות וכו', זו בעצם אותה הראשית שמופיעה בווריאציות שונות לפי המקבל.בגלל שהמילה בראשית פירושה "בהתחלת" ולא כתוב בהתחלת מה, לכן מוכרחים לדרוש. הפסוק כאילו אומר: אתה חייב להבין אותי כמטאפורה, אתה חייב לדרוש אותי. "אין המקרא הזה אומר אלא דורשני".הרב רובינשטיין, זכרונו לברכה, הסביר כך: "אין המקרא הזה" -התנ"ך כולו- "אומר אלא דורשני כמו שדרשו חז"ל". כלומר, כדי להבין את כוונתה האמיתית של התורה אתה צריך להיעזר בתורה שבעל פה. למה? בגלל שהתורה ניתנה דווקא לישראל לכן ההבנה של חכמי ישראל היא הקובעת את כוונת התורה. מה טעם פתח בבראשית? חייבת להיות לכך השלכה מעשית. לפי רש"י הנפקא-מינה היא פוליטית, לעומת הרמב"ם שסובר שהטעם הוא רוחני שכלי. "משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים'". ולכאורה זה מוזר. אתה בא להגן על זכותך על ארץ ישראל ואתה מביא פסוק שאומר שזה של הגויים. בעיה נוספת בדברי רש"י היא שאם מדובר בגויים שמאמינים בתורה אז ברור להם מכל מקום אחר בתורה שארץ ישראל היא שלנו ואם אינם מאמינים בתורה מה יעזור שהתורה פתחה בבראשית.מסביר מניטו שמדובר בגויים שמאמינים בתורה והטענה שלהם איננה שהארץ לא שלנו אלא הטענה שלהם היא: "ליסטים אתם שכיבשתם", לא הייתם צריכים לכבוש.שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק א פסוק אא. למה להביא פסוק שאומר שהארץ היא של הגויים, כאשר אתה רוצה להוכיח את ההיפך. ב. באיזה גויים מדובר. מסביר הרב אשכנזי: מדובר בגויים שמאמינים בתורה, והכוונה לנוצרים, והטענה שלהם היא: "ליסטים אתם שכבשתם": אומנם זה שלכם אבל אין לכם זכות לכבוש, עד שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יגיש לכם את זה על מגש של כסף. וזה בנוי על האידאולוגיה הנוצרית שאומרת שהאדם הוא חוטא במהותו מלידה, ולכן רק אם אלוהים בעצמו מעניק לו בחסד עליון את המתנה מותר לו לקחת.זאת הטענה שהשמיע האפיפיור בפגישה עם גולדה מאיר - זעזוע מהאלימות שיהודים מפעילים בארץ הקודש - וגולדה ענתה בתגובה יהודית ספונטנית כמו רש"י: זה שלנו! "כח מעשיו" - בזכות הכוח. "וכבשוה" (פסוק כ"ח בתורה).הפסוק כן מתאים כתשובה לטענת הגויים כי זהו ביאורו: הגויים סבורים שאדם צריך לקבל את הארץ בנחלה, כמו שאדם מקבל נחלה בלי לעשות מעשה, ואילו אנחנו סבורים שזה נעשה על ידי מתנה, שצריך לעשות מעשה מכוח הקונה. וזה מה שאומר הפסוק: "כח מעשיו הגיד לעמו" - גילה את ממד הכוחניות שבמעשה בראשית - "לתת להם" - במתנה, מה שהגויים מקבלים בתור נחלה ("נחלת גויים").יש קריטריון מוסרי עליון על פיו מקבלים את הארץ ואת זה הקדוש ברוך הוא הכניס בתוך הארץ עצמה: "כל הארץ של הקדוש ברוך הוא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו" - הוא נתן את הארץ על פי מהות שמונחת בבריאה של הארץ. אם אנחנו קיבלנו את הארץ בדורנו זה סימן שאנחנו ישרים גם אם אנחנו לא צדיקים. הקריטריון הוא היושר ולאו דוקא הצידקות.  "ונתנה לאשר ישר" - הרצון להיות ישר, לעומת האדם העקום בגלות, שבא לידי ביטוי בצורה נאיבית אידיאליסטית סוציאליסטית, הוא זה שהביא אותנו בסופו של דבר אל הארץ בדור שלנו. לפי זה "ברצונו נתנה להם" הכוונה כאשר היו רצויים לפניו. (רש"י: רצון לשון ריצוי).שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק א פסוק ב"הארץ והארץ…". ברגע שמכפילים משהו - כאן מתחילות הבעיות. השמים נשארו נקיים, אין עיסוק בשמים עד מעמד הר סיני, אבל "והארץ" - כשנכנסים אל העולם הממשי כאן מתחילות הצרות. זה ההבדל בין העולם התיאורטי לבין העולם המעשי, בין הדברים כפי שהם באמת ובין הדברים כפי שהם במציאות."תוהו ובוהו" - תוהו זה משהו שתוהים עליו, שמטרתו לא ברורה. וכי ב"אלפיים תוהו" לא נבנתה ציביליזציה אנושית? ודאי שנבנתה. אלא שהיא היתה ללא מטרה. "ובוהו" - גם כן, מלשון בהייה. הבהייה היא ציפייה שמשהו יסתדר, אבל זאת ציפייה מאוכזבת."וחושך על פני תהום" - חושך מלשון חסוך, כלומר חסר בו משהו. תהום זה מים.המילה "תהום" והמילה "תוהו" זאת כמעט אותה המילה, רק שזה סתום, המ"ם סותמת את התוהו."ורוח א-להים". אפשר לפרש אלהים במובן של חזק, כמו "צדקתך כהררי אל". רוח אלהים - רוח חזקה.חז"ל אומרים: "תוהו" - זה בבל, "בוהו" - זה פרס, "חושך" - זה יוון, "תהום" - זה רומא. הבינו חז"ל שהתיאור הראשוני הסתום הזה בודאי בא גם ללמד אותנו משהו. גם בהיסטוריה שלנו יש תוהו ובוהו וחושך ותהום, ישנה הרגשה שמי ששולט בעולם אלו הרשעים. מלמדים אותנו חז"ל שהרצון לעוצמה הזה שהוא כל כולו אלימות ופרעות בא מהתוהו ובוהו הקדמון. וכשם שלתוהו ובוהו הקדמון יש בסוף פתרון - "ויאמר א-להים יהי אור", כך לתוהו ובוהו ההיסטורי יש פתרון - "ורוח א-להים מרחפת על פני המים"."רוח א-להים" - הרצון הא-להי מרחף על פני המים. (המילה "רוח" בתנ"ך פירושה הרצון. כמו "ילדי רוחי"). "פני" זה יכול להיות פָּנִים, השטח החיצוני, וזה יכול להיות פְנִים, מה שבפנים המים.לבן זומא היה קושי להבין איך יש יסוד של פירוד במקום שבו אמורה להיות האחדות. הפתרון לכך הוא שהפירוד הזה איננו מקורי. היתה עוד אחדות קודמת שנפרדה והתורה לא מדברת עליה."ורוח א-לוהים מרחפת" - זה רוחו של מלך המשיח. כלומר, מתוך כל המלכויות והתוהו והחושך יש מגמה היסטורית שהולכת ועולה. "ורוח א-לוהים מרחפת" - זה משיח בן יוסף. "ויאמר א-לוהים יהי אור" - זה משיח בן דוד.שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק א פסוקים ב-דלא רק אחרי התוהו ובוהו יהיה טוב, גם בתוך התוהו ובוהו - "רוח א-לוהים מרחפת על פני המים". לכן אמרו במדרש: "רוח א-לוהים" - זה רוחו של מלך המשיח. יש כיוון משיחי שמתרחש תוך כדי הבלאגן. כל אחד עוסק בשקו ותעניתו והקב"ה הולך ובורא -מתוך העיסוק של כל אחד- אורו של משיח. כל אחד עושה את חלקו ואיננו מודע למגמה הסמויה העולה מהדברים. "ורוח א-להים מרחפת על פני המים"."מרחפת" אותיות: מ"ת רח"ף. רח"ף בגימטריה - 288. לפי המקובלים יש 288 ניצוצות של קדושה שנפלו לתוך הקליפות שאותם צריך להעלות על ידי רוח א-לוהים שמרחפת על פני הניצוצות שבקליפות האלה.הרב דרוקמן מסביר ש"רוח א-לוהים" זה משיח בן יוסף, "ויאמר א-להים יהי אור" - זה משיח בן דוד."יהי אור ויהי אור". זה המקום היחיד שבו אנחנו רואים שאין הפרש בין הציווי לבין הביצוע. לעומת כל מעשה בראשית בו אנחנו רואים מגמה שבכל מקום שיש ציווי - בפועל זה לא הולך. וכך גם בכל התורה. זה הרעיון של כשלון מתוכנן. הרעיון הזה בא לומר שאף על פי שיש כישלון מתמיד, אבל בכל זאת יש מגמה של עלייה. ההתקדמות של העולם היא דרך כישלונות, דרך נפילות."אור - זה מעשיהם של צדיקים". אור פירושו תפיסה -'לאור דבריך'- והצדיקים הם אלו שיודעים לתפוס נכון את המציאות."אור - אלו מעשיהם של צדיקים, חושך - אלו מעשיהם של רשעים, ואיני יודע איזה מהם עדיף. כשהוא אומר 'וירא א-לוהים את האור כי טוב' יודע אני שמעשיהם של צדיקים עדיפים" (מדרש). הרב אשכנזי מסביר את המדרש התמוה הזה שהיה לכאורה מקום לחשוב שעדיף לעשות מעשיהם של רשעים ולחזור בתשובה מאשר לכתחילה לעשות מעשיהם של צדיקים, שהרי רצון השם מתגלה גם באור וגם בחושך, ואם כך אדרבה יהיה מעלה לעבור דרך החושך כדי לגלות את אור השם בכל. מחשבה שבתאית. לכן כדי להוציא מהמחשבה הזאת נאמר: "וירא א-להים את האור כי טוב".היה צריך להיות כתוב: "ויבדל א-להים בינו ובין החושך", שהרי הנושא הוא האור. מפרש חכם אחד מטבריה: אחרי שנעשתה הבדלה הייתה תוספת אור.שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת בית יהודה - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.לפניות: beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק א פסוקים ד-ההשלמה: אחד ההסברים לסגולת ישראל- הרי עם ישראל בא מהאנושות אז איך הוא שונה מהאנושות? עצם ההבדלה יוצרת כבר צורה חדשה.את מי זה משמש שא-לוהים קורא לאור "יום"? חז"ל מסבירים ש"קרא" הכוונה שהוא הפקיד את האור על היום ואת החושך הוא הפקיד על הלילה. זה אומר שיש שתי הופעות במציאות: אחת של מילוי והשניה של ריק; המילוי - אור, הריק - חושך. "ויקרא א-להים לאור יום". יום כמו ים פירושו כלי, כלי לפעולה. (הרבים של יום כמו של ים - "ימים", והים בתנ"ך הוא הכלי, הקרקעית, ים של שלמה). מה שאין כן החושך שהוא שלילה של פעולה. לילה מלשון לא.המילה ערב היא מלשון מעורבב. על שם הראיה: בלילה אני לא רואה טוב. לעומת בוקר, הזמן שבו הדברים מבוקרים. ביקורת - אתה רואה את ההבדל בין דבר לדבר. כל ההתפתחות של הבריאה בנויה על שלבי תערובת ושלבי הפרדה. בהתחלה תערובת - ערב, אחר כך הפרדה - בוקר. וכך העולם מתקדם. יוצא לפי זה שהלילה איננו היעדר מוחלט אלא הוא הזמן של ההכנה של הבוקר. כלומר, בכל מציאות, או שמשהו יצא אל הפועל או שמשהו מתכונן לצאת אל הפועל. כמו הריון. "ויהי ערב ויהי בוקר". "יום אחד".מדוע לא כתוב "יום ראשון", הרי אחר כך אומרים "יום שני". הכוונה: יום אחד! אף על פי שאתה רואה שיש יום ויש לילה, יש חושך ויש אור, יש ערב ויש בוקר; בכל זאת כל זה יום אחד. יוצא שיש מגמה כפולה בתוך הבריאה. יש מגמה עבור הבריאה ויש "אחד" שזה מגמה לעצמה, כלפי הבורא. אם כך, מה זה "יום שני"? השני שהוא אחד. יום שלישי - השלישי שהוא אחד.אפשר לראות את כל סתרי התורה רמוזים בתורה במספר מילים מעטות - המילה "אור" שחוזרת שבע פעמים ביום הראשון.בכל יום בבריאה אפשר למצוא ארבעה שלבים: תוכנית, ביצוע, שיפוט וסיכום.שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית, פרק א פסוקים ו-ח"מים" זאת מילה בלשון רבים של "מה".  כל מה. המילה "מים" מציינת את כללות המציאות, ללא אבחנה. המים זה חומר מדבק. הרקיע לעומת זאת עניינו להבדיל. רקיע מלשון רקוע. לרקוע זה למרוח דבר באופן קבוע. כלומר, זה ראשית המחלוקת.כדי להבין את ההבדל שיש בין הציווי לבין המציאות אפשר להשתמש במשל של המראה החד כיוונית: תלוי מאיזה צד מסתכלים. ההבדלות הם תמיד ממטה למעלה ולא ממעלה למטה. מבחינתנו אנו העומדים למטה אנחנו רואים חילוקי מדרגות ומחלוקות במציאות. אבל ממבט עליון, מצד המים אשר מעל לרקיע, אין מה שמבדיל מהמים אשר מתחת לרקיע. "ויהי כן" הכוונה: כמו הציווי, בערך. המציאות תמיד נמוכה יותר מן הציפייה.המשמעות של המילה "עשייה" היא: דבר מושלם. כמו "ועשתה את ציפורניה", שיהיו מתוקנים. "ויעש א-להים את הרקיע" - הכוונה: הרקיע לא צריך תוספת, אין ברקיע התפתחות, לפחות מבחינת זמנו של האדם.אם א-לוהים קורא לרקיע "שמים" אני מבין שהרקיע  זה לא שמים. ויקרא א-לוהים לרקיע של עכשיו על שם השמים של פסוק א'. "ויקרא א-להים לרקיע שמים", זה רק דומה. הרקיע מזכיר לנו את השמים, אבל השמים זה העולם הערכי המוחלט, העולם של המידות האבסולוטיות. כאשר אדם מתבונן בכחול של הרקיע זה נותן לו יראת שמים. "ויקרא א-להים לרקיע -כאשר אתה מסתכל ברקיע, אז -- שמים"- אתה שם לב שיש גם משהו מעליך. אם אנחנו מסתכלים על הרקיע בתור שורש ההבדלות, הן גם מסבירות לנו שיש עולם ערכי עליון. על ידי הרקיע אתה זוכר את השמיים. "יום שני" - השני להיות אחד. כל יום יוצר עולם בעל משמעות מיוחדת לו.שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק א פסוקים ט-יב"יקוו" - גם מלשון מקווה, וגם מלשון קו, תקווה. לראשונה יש כיוון. ברגע שיש תקווה יש גם מגמה.כאשר יש קו בתוך המים יש גם מקום.מ-קו-ם. היבשה זה המקום שמאפשר חיים אוטונומיים. ביום השלישי נוצרים כאחד גם מגמה וגם המרחב המאפשר את החיים.כמו הרקיע והשמים, גם היבשה נקראת ארץ על שם הארץ של הפסוק הראשון. זאת אומרת, בעולמנו היבשה תמלא את התפקיד שיש לארץ שזה מקום מימוש הערכים."ולמקווה המים קרא ימים" - יש יכולת קיבול, יש כלים לפעולה בעולם."וירא א-לוהים כי טוב". הטוב הוא יצירת הרקיע שביום השני. עכשיו כשנתבררה המגמה, והמחלוקת שביצירת הרקיע בעצם אפשרה יצירת בועה אוטונומית לפעולתו של הנברא בעולם, לכן נאמר ביום השלישי פעמיים "כי טוב" גם רטרואקטיבית."תדשא" בהיפוך אותיות "אש-דת". בסוף התורה ההופעה היא כמו אשד - מלמעלה למטה, ובתחילת התורה מתברר שיש גם מגמה שצומחת ממטה למעלה.החידוש ביום השלישי: ראשית האפשרות של נברא לייצר נברא. "עץ פרי עושה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ". יש כאן החדרה של מימד מהאינסופיות בתוך העולם הסופי. העולם שלנו הוא עולם שבו אין שום דבר נצחי, אבל מתברר שיש בו אפשרות של נצחיות דרך הדורות. וזה מתגלה קודם כל בצומח.מה ההבדל בין מקום שכתוב בו "יהי" למקום שלא כתוב בו "יהי". רבנו אברהם בר חייא הנשיא מברצלונה אומר כך: כל מקום שכתוב "יהי" הכוונה לדבר שקיים תמיד.שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק א פסוקים יב-טזאין טעם העץ כטעם הפרי זה אומר שיש הפרש בין האמצעי לבין המטרה, ורוב העיסוק שלנו בעולם או באמצעים ומעט מאוד במטרה. הצד הטוב שבזה הוא שכל אותם דברים רבים בהם אנחנו עסוקים הם אמנם אינם המטרה אבל בכל זאת הם משמשים למטרה. יש אחדות אורגנית בין הדברים שאנחנו עושים כאמצעי לבין המטרה.היום הראשון והיום הרביעי עוסקים באותו הנושא: האור! האור - סטאטי; המאורות - אור בתנועה. וכך גם היום השני והיום החמישי. ביום השני - רקיע וים; ביום החמישי: עופות - תנועת חיים ברקיע; דגים - תנועת חיים בים. וכן היום השלישי והיום השישי. ביום השלישי - יבשה וצומח; ביום השישי: יבשה בתנועה - אדם; צומח בתנועה - בעלי חיים. שני הצדדים האלה בימי הבריאה - סטאטי ודינאמי - באים לידי ביטוי באופן הכפול שבו התרבות האנושית תופסת את העולם: מזרח ומערב; קביעות וקידמה.הבדל נוסף: בסיומו של היום השישי יש שבת. ואילו אחרי היום השלישי אין שבת. זה בא לומר לנו: בעולם סטאטי אין מטרה, ואילו בעולם דינאמי יש לאן להגיע - ליום השבת. אולם מה עושים ביום השבת? את מה שעושים בשלושת הימים הראשונים, נחים. אלא שיש הבדל בין מנוחה שהיא אחרי עמל למנוחה שלא קדם לה עמל. אפשר לומר שביום השביעי יש גם מנוחה וגם זכר לתנועה הקודמת - כלומר, אני נח מן התנועה. איפה התרבות של עם ישראל נמצאת, במזרח או במערב? התשובה היא שאנחנו באמצע. באמצע יש לנו את יום השבת שבו יש תנועה ועמידה כאחד.שורשי האינטואיציות של התרבויות האנושיות כבר נמצאים בתוך מעשה בראשית. "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים". לכוכבים יש חיים ומטרות משל עצמם, ואילו התועלת שיש לנו מהמאורות על ידי נתינת קצב לזמן זה לא חלק מהתכנית המקורית אלא נספח נלווה.לִמְאוֹרֹת֙, בלי ו"ו, מלשון מארה. לעומת האור של היום הראשון שהוא אור אינסופי, מופשט, כאן יש אור מוקטן כיון שהוא תלוי בכלים - שמש וירח - ועל כן יש בו מארה, יש בו חיסרון. וזה בא לידי ביטוי גם בכך שבמקום שני מאורות גדולים, יש בביצוע אחד גדול ואחד קטן.שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק א פסוקים כ-כוספר הזוהר אומר שהפסוק כפשוטו - "שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל־הָאָ֔רֶץ" - מדבר על שורש המציאות של המלאכים: "עוף יעופף - אלו המלאכים". ו"שרץ נפש חיה" זה הנחש, כלומר האדם הטבעי.השורש ב.ר.א מופיע שלוש פעמים במעשה בראשית. המילה "ברא" מציינת חידוש גמור, כמו הופעת החיים במציאות, ובאופן מיוחד הופעת הנשמה מן העליונים, לעומת שאר הדברים שאינם חידוש אלא התארגנות מחדש של מה שכבר קיים.מי אלו התנינים הגדולים? חז"ל אומרים שזה הלוויתן ובת זוגו. הדג הגדול הזה נמצא בקרקעית הים ומציין את הכוח העלום האפל הבלתי נשלט הפועל במציאות.מי זו "נפש החיה הרומשת"? גם כאן הזוהר מפתיע אותנו: "'נפש חיה הרומשת' - זה עם ישראל". הכוונה: שורש הנפש החיה. "נפש חיה הרומשת". כלומר, מתגברת על כל הכוחות הבהמיים של התנינים וכדומה.בארמית נון זה דג. האות נו"ן היא גם האות של הריבוי. נו"ן בגימטריה 50, מציין את הריבוי הנעלם שכנגד חמישים שערי קדושה או שערי בינה שיש בעולם. כלומר, מהיום החמישי ואילך  הריבוי הולך ותופס יותר ויותר מקום.מתגלה פער בין התכנית לבין הביצוע: הארץ, שהיא הכוח הטבעי, לא מצליחה לייצר נפש חיה, שזה האדם, והכוונה לנשמה שבו. הטבע הוא דטרמיניסטי לכן ברור שהנשמה שיש בה חרות ויכולת של בחירה בין טוב לרע איננה יכולה להיות פרי הטבע. לכן אומר הקב"ה: "נעשה אדם" - אני והארץ יחד. לראשונה יש נברא שהוא פרי של שיתוף פעולה בין שני גורמים: פעולה ישירה של הקדוש ברוך הוא ופעולה של הטבע.שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק א פסוקים כו-כזפסוק כו' משתמש בשם א-לוהים, אשר מציין את הפעולה של הבורא דרך הטבע. כ"ו זה שם הוי"ה בגימטריה. כלומר, מונח ביסוד הטבע יסוד על טבעי, מוסרי, שנקרא "שם הוי"ה".האדם נברא כתולדה של שיתוף פעולה בין הארץ לבין הקדוש ברוך הוא, וזה יוצר איזשהו מתח פנימי באדם - האם הוא נשמה מן העליונים או שמא הוא גוף מן התחתונים. האדם הוא היצור היחיד שבנוי משני מקורות. השאלה היא: מי המוביל? האם המוביל יהיה האדם הטבעי או האדם המוסרי."בצלמנו כדמותנו" - אומר ה"נפש החיים": כשם שאנחנו, כלומר הקדוש ברוך הוא והמלאכים, מפעילים את כל המציאות כולה, יש השפעה של הפעולה הא-להית על כל ההוויה ולא רק על מקום נקודתי, כך גם האדם "בצלמנו כדמותנו" - הוא כולל את הכל ומתוך כך יכול לפעול על הכל. התולדה של זה: "וירדו בדגת הים וכו'".מהו התחום של רדיית האדם?  מהעולמות העליונים - "עוף השמים" - ובכל הכוחות החיים שבעולם עד תוכו עצמו - "ובכל הארץ".המטרה הייתה לפתור את הכישלון של הארץ שלא הצליחה להוציא נפש חיה. האם זה הצליח? האדם היה צריך להיעשות - "נעשה אדם", ומה קרה במציאות? "ויברא"! יוצא שהאדם הוא יצור בלתי מושלם - הוא נברא למרות שהוא היה צריך להיעשות. שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק א פסוקים כז-לא"ויברא א-להים את האדם בצלמו".האדם נברא, לא נעשה, והמשמעות היא שהוא נוצר בשותפות - חצי מא-להים וחצי מהאדמה. החצי מא-להים - היכולת לשלוט בכל מכוח נשמתו."זכר ונקבה ברא אותם". ההבחנה בין זכר לנקבה באדם היא קדומה ליצירת האישה והסיפור של הצלע. התכונה הביולוגית של הרבייה הייתה קיימת מלכתחילה. על גבי ההבחנה הביולוגית בין זכר ונקבה יש לנו הבחנה אחר כך בין איש לאישה ועוד מדרגות נוספות.החידוש בבריאת האדם לעומת בעלי החיים נמצא במילה: "וכבשוה". לפי הרמב"ן משמעותה לחצוב מתכות מתוך האדמה, דבר המחייב פיתוח טכנולוגי ועיסוק בחכמה, ומכאן אנחנו לומדים דבר חשוב: העניין הרוחני ביהדות מקיף את העולם.הסבר נוסף. לכבוש, לעומת פרייה ןרבייה שזה דבר טבעי, זה דורש מאמץ. "וכבשוה" מלמד אותנו שבניגוד לתפיסה הנוצרית, הקדוש ברוך הוא נותן את מתנותיו על ידי מאמץ של האדם. לכן מתאים שזה נאמר בפסוק כח - "כח מעשיו הגיד לעמו"...גולדה מאיר ענתה לטענה כזאת של האפיפיור "למה כבשתם?", בצורה יהודית ספונטנית: כי זה שלנו! היהדות אומרת: הצדק הוא חלק מעולם הערכים ולכן בשם הצדק: "וכבשוה". אם זה שלי - לא רק שיש לי זכות להשתמש בכוח כדי להחזיר את זה אליי, אלא יש לי אפילו מחוייבות בשם הצדק. "הנה נתתי לכם…"האדם צריך היתר מיוחד כדי להשתמש בבריאה. וזה בגלל ההבדל שיש בין האדם לבהמה, אצל האדם ישנה תודעה והכרה מצפונית. לכן השימוש בעולם צריך להיות על פי תפיסה ערכית, ועל כן הקדוש ברוך הוא נותן את הכללים - מה אוכלים, מה לא אוכלים. מצד שני, יש כאן הנחייה שצריך לאכול. כאשר אוכלים, הדבר הנאכל מקבל את התכונה של האישיות האוכלת. למדנו מזה שעל ידי האכילה האדם מעלה את כל הבריאה. שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק א פסוק לאבכל מקום שבו כתוב "יהי" זה קיום מתמיד. אם לא כתוב "יהי" זה קיום חולף. האור הרקיע המאורות - קיימים תמיד (כל ימי הקיום האנושי).בכל מה שביולוגי - צמחים, חיות, אדם - לא כתוב "יהי", כי הקיום שלהם הוא חולף.אם יש לנו קיום אחד שעליו נאמר שהוא ניצחי -"יהי"- וכתוב אחר כך "ויהי", משמע שיש עוד קיום כזה. ואם זה לא העולם הזה אז זה העולם הבא. כלומר, יש עוד קיום מעבר לקיום הראשון והוא הקיום לעולם הבא. (הדבר הזה מראה שהכתוב מקבל את מציאות העולם הבא כבר במעשה בראשית; שתי דרגות של קיום. רמז חזק). רק על האור והאדם נאמר "ויהי" ועל כן רק הם קיימים לעולם הבא. "וירא א-להים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד". מה כלול בביטוי "כל אשר עשה"? על הרקיע, המאורות וחלק מהחיות נאמר לשון עשייה, ולכן הם כלולים ב"והנה טוב מאוד". האדם לא כלול בזה. על האדם נאמר: "אשר ברא א-לוהים לעשות", האדם הוא הנברא היחיד שלא הושלמה עשייתו, והכתוב פורס בפנינו תוכנית שלמה כיצד להשלים את עשיית האדם.התחושה הזאת של חסרון ההשלמה והצימאון להשלמה, מורגש עוד יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. לכן בולט אצלן עניין הלבוש והאופנה, דבר אשר מייחד את האדם לעומת החיות, ושונה אצל האדם היום לעומת אדם לפני אלף שנה ואפילו לפני מאה שנה, ומסמל את השינוי והמשך עשייתו והשלמת בריאתו של האדם.שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק ב פסוקים א-גביום השביעי, בשונה משאר כל הימים, לא מופיע משפט סיכום: 'ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי'. הסיבה לכך מסביר מניטו היא בגלל שהיום השביעי טרם הסתיים, אנחנו עדיין בתוך היום השביעי, שהוא בעצם ששת אלפי שנות ההיסטוריה.ביום השביעי הקדוש ברוך הוא שובת ולכן אין התערבות א-לוהית בבריאה ורק כשאין ברירה ויש סכנה למהלך ההיסטוריה הקדוש ברוך הוא "מחלל" את שבתו ואז מופיע נס.כאשר המשימות של היום השביעי יושגו נוכל לסיים את היום השביעי ואז נוכל להיכנס ליום השמיני.המשימה של היום השביעי מבוארת  בפסוק ג': "ויברך א-להים את יום השביעי ויקדש אותו". האדם כדי להשלים את עצמו  צריך להיות קדוש. על פי ויקרא יט' "קדושים תהיו כי קדוש אני", המשמעות של המושג קדושה הוא מצב של מפגש, דיאלוג ישיר בין הנברא לבורא.ואילו על פי ויקרא ט' א' היום השמיני כבר התחיל: "ויהי ביום השמיני"! כאשר אני נכנס לתוך המקדש אני נכנס אל היום השמיני; אני יוצא מן המקדש אני חוזר ליום השביעי. המקדש הוא שגרירות של היום השמיני בתוך היום השביעי. אנחנו זקוקים לבית מקדש כדי להתקדם אל עבר היום השמיני.שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק ב פסוק ד"אלה" - 'פסל את הראשונים', במובן הזה שמכאן ואילך מתחיל תהליך חדש - תהליך התולדות. "אלה תולדות השמים והארץ" - כלומר: מכאן ואילך השמים והארץ בוראים את עצמם. "בהבראם" - כשהם בוראים את עצמם. "בהבראם" ה"א קטנה, כנגד הה"א האחרונה שבשם הוי"ה, מידת המלכות, שהיא מכוונת כנגד השותפות של הבריאה בהיווצרותה. את המעבר לתהליך התולדות ניתן לצייר כמעבר מקו אנכי, בו הפעולה נעשית מהבורא לבריאה, אל קו מאוזן, הוריזונטלי, בו הבריאה יוצרת את עצמה.שלושה סוגי אדם: הראשון שמו "אדם". הוא לא שותף לבריאתו. השלישי - "בן אדם", כינוי למשיח בכמה מקומות בתנ"ך. האדם המושלם. ובאמצע יש אותנו. אנחנו לא "אדם" ואנחנו עוד לא "בן אדם". זה מה שנקרא "הזהות האנושית".מעמדו של האדם זה משהו שמתוח בין  התחלה אידיאלית - מצד הבורא - לבין סיום אידיאלי - על ידי הצלחת ההיסטוריה; ובאמצע - האדם הבלתי מושלם שהולך ומשתלם. המילה "תולדות" מופיעה 14 פעמים בתנ"ך. ראשונה (כאן) ואחרונה (תולדות השושלת המשיחית ברות) - בכתיב מלא; באמצע - חצי מלא; ופעם אחת לגבי תולדות ישמעאל - חסר, בלי ו"ו בכלל, כי הוא החלק המסובך שבתהליך התולדות. צירוף נדיר בתנ"ך  - ה' א-לוהים: שם "א-לוהים" מציין את מי שברא את הטבע ואשר פועל לפי חוקות הטבע, לעומת זאת, שם הויה מופיע דרך ההכרה המוסרית, וממילא בעיקר דרך האדם. שילוב בין שם א-להים הבורא ושם הויה הגובר. האם שם ה' עיקר או שם א-לוהים עיקר? בזה נחלקו הנביאים ולהבדיל שפינוזה. הנביאים אומרים: "ה' הוא ה-אלוהים". ואילו שפינוזה אומר: האלוהים הם ה'. כלומר, מכלול ההופעות של האלוהות בטבע זה האלוהים."ארץ ושמים" - ברגע שזה מתחיל מן הנברא אז ארץ קודמת לשמים (לעומת "את השמים ואת הארץ" בתחילת התורה).שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק ב פסוקים ה-זבפרק א' האדם הוא הסוף. ואילו בפרק ב' זה הפוך - האדם קודם לצומח וקודם לבעלי חיים. זהו סדר ערכי: המרכז של ההוויה לפי פרק ב' הוא האדם ועל פי זה הכל נבחן, מה שאין כן בפרק א', שם המרכז של ההוויה הוא הבורא.בפרק ב', לעומת פרק א', הצומח נקרא "שיח", מלשון דיבור. הציפייה להופעת הדיבור, שהיא מיוחדת לאדם, נמצאת כבר בשלב הצומח. (ובעצם אפשר לראות את זה בכל מדרגות המציאות: דומם - דיבור אפסי; חיה -- חווה, "יביע אומר - יחווה דעת"; 'האדם המדבר'. הבריאה כולה היא השתוקקות להופעת הדיבור).וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־הָֽאֲדָמָֽה. האדם מופיע בתור האישיות המתפללת. רש"י אומר: לא היה אדם שיתפלל."ואדם אין". יש אדם אבל הוא בבחינת אין.הגר"א: כדי להבין את התורה צריך להתבונן ב"אין" המוקדם בתורה (אצלנו) וב"אין" המאוחר בתורה ("אין כאל ישורון"). המהלך שהתורה כולה מעבירה אותנו הוא מהעדר מציאות - "ואדם אין" - לאדם שהוא כאל, מתעלה ומקבל את הישות שלו.וְאֵד יַעֲלֶה. אד זה התחלה של אדם, אדם בהתהוות, ציפייה להופעת האדם.מצב של "אד יעלה מן הארץ", שבו כמו בנילוס במצרים לא צריך לדאוג, איננו חיובי, כי הוא מצב שחסרה בו התפילה. כאשר האדם לא צריך לדאוג זה הופך אותו לסוג של פטריה: הוא מחובר אל הטבע ואין לו פנייה כלפי מעלה. "וייצר" זה משהו שבין "ויברא" לבין "נעשה". הדבר כשהוא בהתהוות נקרא "יצירה".גם כאן אנחנו פוגשים באדם שני מרכיבים, כמו ב"נעשה אדם" שם למדנו שהכוונה היא האדמה והקדוש ברוך הוא יחד, וכאן האדמה נקראת עפר. מה זה עפר? ע-פר. עי"ן - מעיין, מקור. פר - לפרות ולרבות. ע-פר - החלק החיוני הפורה שבתוך הדומם."ויפח באפיו נשמת חיים". נשמה בתנ"ך הכוונה נשימה. כביכול נשימה א-לוהית שמופיעה באדם, וזה הופעת הרצון החופשי באדם, שלא בא אליו מהטבע הדטרמיניסטי אלא משתלשל אליו מהחופש העליון. האדם הוא בצלם א-לוהים בכך שהוא ממשיך את החירות בתוך עולם החוקים.רבי צדוק הכהן מלובלין אומר שכיון  שההופעה הראשונה של אדם הייתה על ידי נפיחה - "ויפח באפיו" - אנחנו חוזרים לזה כשאנחנו תוקעים בשופר בראש השנה, שזה היה ראשית האדם, ובתקיעת השופר אדם חוזר אל ראשית הוויתו.שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show

פרשת בראשית פרק ב פסוקים ז-טוַיִּ֩יצֶר֩ ה' אֱ-לֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים. מבטא את היות האדם מחבר בין עליונים לתחתונים. וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה. הכוונה לנפש חיה שהוזכרה בפרק א': "תוצא הארץ נפש חיה". בסוף האדם הוא אותה נפש החיה במובן הזה שהוא עצמאי ביחס לכוחות הטבע.דיוק מעניין של רבי חיים מוולוז'ין:  "לנפש חיה". הלמ"ד מציינת תפקיד ביחס למישהו אחר. הוא הופך להיות הנפש החיה של מישהו אחר, כלומר של כל הבריאה כולה! הוא מקבל את התפקיד של "בצלם א-לוהים", ומכיוון ש"אלוהים" לפי ההלכה פירושו "בעל כל הכוחות כולם" אז האדם מוצב בעמדה כזאת שהוא נפש חיה של כל היש. כל היש כולו תלוי במעשיו.וַיִּטַּ֞ע ה' אֱ-לֹהִ֛ים גַּן־בְּעֵ֖דֶן מִקֶּ֑דֶם וַיָּ֣שֶׂם שָׁ֔ם אֶת־הָֽאָדָ֖ם אֲשֶׁ֥ר יָצָֽר.גן מלשון הגנה. לעומת העדן, יש לו גבולות. עדן זה מלשון עדיין, מה שעתיד להיות. העדן לא מושג בכלל. העדן הוא "יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית". במצב אידאלי מוחלט היין משומר בענביו. כלומר, המקוריות כוללת את ענפיה והענפים אינם באים על חשבון המקוריות. אפשר לומר: עדן -- עולם הבא. בתוך המגמה העתידית הזאת יש גן, כלומר: מקום שאיננו באופן מוחלט העדן, שאפשר להתקיים בו."מקדם". כלומר: זאת השאיפה שאליה מתקדמים."וישם שם את האדם אשר יצר".האדם נברא לא מושלם. הוא רק בגן עדן ולעדן הוא לא הגיע. האדם נמצא אומנם במצב לא מושלם אבל הוא גם לא במצב רע אלא בינוני, הוא לפחות בגן עדן ולא בעולם השפל. "ויצמח ה' א-לוהים מן האדמה כל עץ".  המילה עץ זה זכר של עצה. עץ זה תוכן של חוכמה. גם בימי קדם לפני שהציויליזציה התפתחה אנשים היו נפגשים תחת העץ שם היו מתייעצים, מועצה. "וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר". "איש היה בארץ עוץ" -  ארץ החוכמה (מלבי"ם).שלושה סוגי תכנים ראויים לציון: "עץ נחמד למראה וטוב למאכל"; "ועץ החיים בתוך הגן"; "ועץ הדעת טוב ורע".מה פירוש "בתוך הגן"? בעברית מקראית זה לא בפנים אלא באמצע. "אמצעיתו של גן", אומר רש"י. לפחות על אחד מן העצים אנחנו יודעים איפה הוא נמצא.שיעורי הרב אורי שרקי בספר בראשית שניתנו במסגרת השיעור היומי בקהילת "בית יהודה" - כל שיעור באורך עשר דקות בדיוק.להצטרפות לשיעור היומי לחצו כאןווטסאפ: http://tiny.cc/yomiravcherkiטלגרם: https://t.me/yomircלפניות: https://wa.me/message/E6OP25O34AVSL1beit.yehouda7@gmail.comSupport the show