על הדרך | שיחות עם טובי פולק

ממש במקביל להחלטה שלי, לפני כשלושה חודשים, על ייסוד פינת בחירות שבועית שתלווה את כולנו עד ליום הבוחר, השיק גבע קרא-עוז את פרויקט "מדד 120" שלו, מודל שנבנה על ממשק בינה מלאכותית שהתבסס על נתונים סטטיסטיים ושקלול כל הסקרים שפורסמו לאורך הדרך. אז שילבנו כוחות והקלטנו מדי שבוע פינת בחירות שהביאה את נתוני אותו שבוע: מספרים, אחוזים, טרנדים, מגמות, תחזיות וכל השאר. פינת הבחירות המסכמת מציגה את התמונה (האחידה למדי) שהתגבשה אצל כל הסוקרים (כמעט) ויש סיבה לאופטימיות (מאוד) זהירה. מי שפרש כבר לא רלוונטי וכך גם כמות התרחישים האפשריים, שהצטמצמה מאוד. נראה שגם פרישות של הרגע האחרון או אי מעבר של אחוז החסימה אצל אחת או שתי המתנדנדות, כנראה שלא ישנו דרמטית את התמונה הסופית. נתראה ביום (או בשבוע) שאחרי היום הגורלי

בהצטרפות מקרים קוסמית כמעט, שתי מדינות דמוקרטיות (אכן? עדיין?) יילכו לבחירות בהפרש של שבוע, בחירות גורליות שתוצאותיהן יסמנו אחד משני כיוונים: סיכוי לשיקום והצלה - או המשך ההידרדרות לתהום. ציפי שמילוביץ' סוקרת את מה שלדעתה צפוי לקרות בבחירות האמצע: האם אכן צפוי צונאמי כחול? האם יש סיכוי שהרפובליקנים יאבדו את הרוב בשני בתי הנבחרים? ואם כך יקרה, עד כמה זה ישפיע על ממשל טראמפ? ובכן, הצפי הוא שזה אכן יקרה בקונגרס, שם הפרשנים צופים רוב דמוקרטי. לגבי הסנאט המצב קרוב וצמוד יותר. אבל גם אם הניצחון הכחול יהיה גורף, לא ברור עד כמה זה יבלום את מעללי טראמפ. ומעבר להחלטות הכלכליות, אישורים תקציביים, בריאות, רווחה ואפילו יחסי חוץ ומלחמות - התקווה המעשית אולי היחידה היא בלימה מסוימת של השתלטות טראמפ ושליחיו על מערכת המשפט

ביום שישי הבא יתפרסמו הסקרים האחרונים  לבחירות הנוכחיות, ולפחות על-פי התנודות והמגמות של השבוע האחרון - מה שנראה בשבוע הבא יהיה דומה למדי לתמונה היום (אם לא ייפול עלינו אירוע חיצוני קיצוני). בפינת הבחירות מס' 8 מסביר גבע קרא-עוז מה אומרים המספרים שאנחנו רואים היום, היכן לדעתו מצויה התקרה של גוש הקואליציה ומה מצבן של המתנדנדות, שכניסה שלהן או כישלון  יהיה כנראה המשתנה היחיד שיקבע את תמונת המנדטים הסופית. הצד של נתניהו מצוי כרגע בנחיתות גם במספר המנדטים הכולל, בהסכמי העודפים החסרים, בסנטימנט הציבורי , בחולשתם היחסית של חלק מהשחקנים ובעיקר שלו עצמו. ואילו בצד של השינוי כולם מביטים בתדהמה ובחוסר הבנה במעשיו של אביגדור ליברמן, שבניגוד למה שהיה נדמה לרבים בתחילת הדרך, לא ברור אם הוא יודע מה הוא עושה ולאן הוא חותר

סיפור של הבחירות האלה הולך להיות - בסבירות גבוהה - מעמדן של ה"ציונות", ה"יהדות" ובעיקר העליונות היהודית, נושאים שנדחקו והודחקו מתחת לשטיח כור ההיתוך, ההתגייסות והמחויבות, אבל עכשיו פורצים החוצה בכל הכוח. יש מצב שבו אף אחד מהגושים לא ישיג רוב "ציוני" (כינוי מכובס ושקרי לרוב "יהודי"), וזינוק באחוזי ההצבעה בחברה הערבית יטרוף כנראה את הקלפים. וכך, ההצהרות הנחרצות של ראשי "גוש השינוי" נגד שיתוף פעולה כלשהו עם ערביי הארץ, מביכים ומדאיגים אלפי ישראלים שתכננו להגיע מכל רחבי העולם ולהצביע, בתקווה לתרום לשינוי המיוחל וכבר לא משוכנעים שהמאמץ שלהם לא יהיה לשוא. וגם: כמה מילים על עיתונות, עיתונאים (שהם לא ממש עיתונאים), אג'נדות פוליטיות, הטיות והטעיות ומולם יועצים (יועצים למי בדיוק?) ומקורבים והיחסים שביניהם, על רקע הפרשיות האחרונות. בשורה התחתונה: לא מדובר על שירות ציבורי וגם לא על עיתונות. מונולוג

אחרי חופשה קצרה גבע קרא-עוז חוזר עם פינת הבחירות (מס' 7) ועם מדד ה-120 שלו (מדד בינה מלאכותית שמבוסס על נתונים רשמיים, מקורות גלויים ושקלול כל הסקרים) שחוזר איתו. שבועיים וחצי לפני מועד הבחירות, שוחחנו על הרשימות שעלולות (עשויות, במקרה שלנו) לא לעבור את אחוז החסימה (וינטר, הנדל-זליכה), על מידת ההשפעה של אירוע כזה על התמונה הכללית, על המשמעות המספרית של אחוז החסימה בכפוף לאחוז ההצבעה הכולל וגם (אולי) חשפנו את הסוד שמאחורי הקמפיין הרדום של איזנקוט ושות'. כללית, המספרים שהתקבעו לפני כמה וכמה שבועות לא ממש משתנים: מי שכבר עבר צד לא יעשה סיבוב פרסה, מספר המתלבטים בין הגושים זניח והמתלבטים בימין מהססים בין הצבעה לסחורה הישנה להימנעות מהצבעה מכל וכל