סערה ברשת - הפודקאסט של המשבריסט

היתה לכם יד בקמפיין של עמותת אפרת? החולצות שלכם מלמדות בנות שהן צריכות להיות רזות? הצלחתן בגדול ולמרות זאת החלטתן לוותר על פמיניזם? מור בירן תהיה שם ובדיוק רב תשקף לכם מה זה אומר. הקופירייטרית מור בירן הפכה להיות הקול החד, האמיץ והברור, שמגיע מבפנים, מתוך תעשיית הפרסום. בירן לא מעגלת פינות ולא חוששת מביקורת או מהמחיר ומוציאה את זה ברשת. בירן לא עסוקה בתעופה עצמית מהוויראליות של הטקסטים שלה, היא כבר יודעת שאולי היום הם לא תמיד משיגים את התוצאה המקווה, אבל הם וקבוצת הפייסבוק "צריכה את זה לאתמול", בונים את התשתית ליום שבו הם יצליחו. מור התארחה בפרק ה-5 בעונה השנייה של סערה ברשת. היה חד

משבר משאיר עקבות: עדויות וזיכרונות ברשת, שמקשות על מי שעבר אותו להתקדם בחיים. יהיה מי שיחשוב שלגיטימי לפתוח דף חדש, יהיה מי שיחשוב שלא, אבל התעשייה של ניהול המוניטין שלנו ברשת קיימת, בועטת ונמצאת שם ברקע, בדרך כלל בלי שאנחנו שמים לב. יצא לי לשתף בעבר פעולה עם רן בלייר, הבעלים והמנכ"ל של פספרטו, וחשבתי שהוא יוכל לתרום למאזיני ומאזינות הפודקאסט של המשבריסט. יכול להיות שלא הצלחנו לגרד את הכל, אבל היה מרתק. ועדיין, אם תכתבו הערות, יכול להיות שנוכל להשלים. 

שאלתי את יונתן איבגי, איך מרגיש מנהל שיווק בזמן משבר. התשובה הקצרה היא לא טוב. התשובה הארוכה היא שיחה מעניינת על מאחורי הקלעים של ההיערכות למשבר והניסיון להדביק את התרחישים האינסופיים שיכולים להתרחש, כולל מקרה שאיש לא צפה, בו הופץ סרטון שבו שליח מחברה מתחרה זרק טלוויזיה מעל גדר. יונתן איבגי מביא לפרק הזה ניסיון של 14 שנים כמנהל סחר - שיווק ומכירות, בעברית - של הנציגות הישראלית במותג השליחויות הבין לאומי DHL. דיברנו על הבדידות של מנהל השיווק, האחריות שרובצת לפיתחו, מעמדו והתחושה שלא משנה באיזה שדה המשבר, התחושה היא שכולם אומרים לו - או לה - מה לעשות. היתה לי התלבטות האם להעלות את הפרק הזה ולא בגלל התוכן אלא בגלל תקלה טכנית במיקרופון של יונתן. החלטתי שהתוכן שווה את זה ואני מתנצל על התקלה. 

אומרים שהכתובת כתובה על הקיר אבל לא תמיד קוראים אותה. ניטור ברשת הוא אחד הכלים שמאפשרים לקרוא את הכתובת בכל מיני קירות, המהירות והמיידיות שבהן משבר מתפשט ברשתות חברתיות הגבירו את החיוניות של הכלי הזה. ועדיין, הרצון שלנו לקבל תמרור אזהרה מהלא נודע גורם לנו לא פעם להתעלם ממידע שנמצא שם ולפספס הזדמנויות כלכליות שנמצאות שם. אחרי שמיסד את תחום הניטור בישראל ועם תובנות של למעלה מ-15 שנות ניסיון, צביקה ונדר, המנכ"ל והבעלים של מכ"ם איסוף וניתוח מידע, הגיע לפודקאסט סערה ברשת. דיברנו על הדאטה שנמצאת שם, על ההזדמנויות שהרשת מעניקה ועל החסמים של מותגים למנף אותן. 

את רות עפרוני הכרתי אחרי הפוסט שהיא כתבה על דודה של סול, פוסט שתיאר רגע אנושי יוצא דופן עבורנו, פוסט שהצליח להיות ויראלי באופן שאף אחד לא חזה. אולי חוץ מרות. נכון, היא לא צפתה את נתוני התפוצה של סטטוסים מצייצים, אבל היא תכננה את הכתיבה שלה כדי שזה לא יישאר רק אצלה. במילים אחרות, היא פיצחה את הקוד של הפיימינג, שבעידן של משברי רשת הוא גם הקוד של השיימינג. הפרק הזה עוסק בקוד של הפיימינג, בחומרים שמהם הוא עשוי - אותם מרכיבים שאם תזהו אותם נכון, תדעו להיערך לפרגון יוצא דופן, אבל מההיבט המשברי תדעו גם מתי אתם צריכים לעצור את הכל ולזהות משבר רגע לפני שהוא פורץ. החדשות הרעות: אם הלקוחות שלכם מאזינים לפרק הזה, הם גם יידעו איך ליצור אותו.   רות עפרוני, מנהלת מחלקת טלוויזיה בחברת ההפקה גרינפרודקשיין וכותבת מוכשרת, פותחת את העונה השנייה בפודקאסט סערה ברשת וזו הולכת להיות עונה עם משברים ומרואיינים ומרואיינות מעניינים. תגבירו

מיה דגן, לא השחקנית - ההיא מהטיקטוק, היא הרבה יותר מ"לא השחקנית" או "ההיא מהטוויטר". דגן היא אחת התופעות הכי מעניינות היום באינטרנט והזירה שבה היא בחרה היא טיקטוק, שם היא פותחת מצלמה ויש לה ים עוקבים לתוכן האותנטי שלה. העניין הוא שמיה היא לא רזה והיא חוטפת שיימינג, פאט שיימינג, אבל לא רק שזה לא מפריע לה, היא הופכת את זה לאחלה תוכן, לשיימינג טרנאראונד שבו המבייש הופך למבוייש. ועדיין, היא שומרת על שני קווים:  1. היא מקפידה להישאר במחוזות השיימינג ולא לעבור לפגיעה ולבריונות נגד המבייש - ולדבריה, "יש מצב שמדובר בילד בן 13". 2. היא לא נעולה, יש מקרים שבהם היא יודעת שיש מקומות שבהם זה בסדר לחוש בושה - רמז, לא כשזה נוגע לדימוי גוף.   למה כדאי להאזין לפרק הזה? א. כי מיה דגן היא מדהימה, מצחיקה ועוצמתית. ב. כי הוא מעניק תובנות למי שחשוף לשיימינג. ג. כי מי שלא מכיר מספיק את טיקטוק, יכול לקבל פה רקע ותובנות שיחסכו לו כסף בפרסום לא רלוונטי. ד. כי יש כאן כמה טיפים למפרסמים שרוצים ליצור שת"פים עם משפיענים.  ה. כי הוא מעניין

למנהלי ומנהלות קהילות יש אחריות. השאלה היא מהם הגבולות שלה. מצד אחד יש את חברי וחברות הקהילה שמעוניינים בחופש מוחלט, מצד שני ישנם בעלי עסקים ועורכי דין שהאחריות הזו מהווה הזדמנות עבורם לצמצם ואף למנוע ביקורת. כדי להתמודד עם האחריות הזו קהילות פייסבוק מציבות בחוקי הקבוצה תנאי שאסור לבצע שיימינג. זו אמירה יפה אבל היא מתעלמת מהמציאות: שיימינג הוא אחד הכלים המשמעותיים בחייה של קהילה ולכן לא באמת ניתן למנוע אותו. אגב, לרוב הכוונה היא לבריונות רשת. אז מה מותר ומה אסור למנהלי קהילה, ומה נכון ולא נכון - עו"ד יורם ליכטנשטיין, מתמחה בדיני אינטרנט ובעל ניסיון עצום בנושא, התראיין לפרק שני בסערה ברשת, הפעם הוא מיועד למנהלי ולמנהלות קהילה.   למידע נוסף, תוכלו לעיין באתר האינטרנט של עו"ד ליכטנשטיין: https://www.y-law.co.il/   מומלץ להאזין לפרק הקודם, שמפרק את המונח שיימינג ומציב את הגבול בינו לבין לשון הרע. 

האם לגיטימי לפרסם ביקורת ברשת? האם לגיטימי לפרסם אותה גם כשהצד השני נפגע? איפה עובר הגבול ועוד הרבה שאלות שהן חובה לכל מי שמשתמש באינטרנט וברשתות החברתיות. אורנה היילינגר היא מנהלת נטיקה באיגוד האינטרנט הישראלי ולקראת יום המודעות לשיימינג 2021 היא התארחה בפודקאסט סערה ברשת, לשיחה פתוחה על המושג שרלוונטי לכל אחד מאיתנו, אבל מעטים מוכנים להקדיש לו זמן - עד שהוא נוגע בהם אישית ולפעמים זה מאוחר מדי.

השנה האחרונה הציבה שוטרים מול אזרחים באופן שלא היה בעבר. רמת האמוציות היתה בהתאם ולא פעם שוטרים "זכו" לשיימינג ולבריונות רשת בעקבות תפקודם בשטח. אבל השנה היה גם חידוש: השוטרים החלו לתבוע אזרחים ובכמויות. האם שוטרים לא זכאים להגן על שמם? האם הם צריכים לעשות את זה? האם זה השם או הכסף הפוטנציאלי? האם נכון ששוטרים יתבעו אזרחים? ומה קורה כשזה לא מצליח? מאשה אברבוך, עיתונאית באתר המקום הכי חם בגיהנום, בפרק נוסף על פרשת השוטרים התובעים  

טלגרם מאפשר אנונימיות ואנונימיות זה טוב - לא אם את נערה שהתוכן הכי אינטימי שלך דלף או נגנב ומגיע לקבוצות. הסרטונים והתמונות האלו מופצות עם תוכן נוסף: שם וקישור לפרופילים של הנערות ברשתות החברתיות. בקיצור משבר רשת אישי ובניסוח אחר: סיוט. העיתונאית מאשה אברבוך, מהמקום הכי חם בגהינום, חקרה את התופעה והיתה שם בבית המשפט כדי לבייש את האחראים. בפרק עצוב ומטלטל, היא מספרת את הסיפור שאולי לא כולנו שמענו, אבל הוא בהחלט חובה.   בעולם אידיאלי הייתי מגביל את ההאזנה לגיל 18. בעולם שבו אנחנו חיים, כדאי להכיר את התופעה מגיל הרבה יותר מוקדם.

מסתבר שרן בר-זיק קורא את המשבריסט, אבל לדבריו בעוד הרוב קורא את הבלוג כדי ללמוד איך להתמודד עם משברים או בגלל עניין, הוא לומד ממנו איך ליצור משברים. והוא מצליח. בר-זיק הוא מפתח בכיר, איש הייטק, אבל הוא גם עיתונאי בהארץ וגם פעיל חברתי, שפועל למען סביבה דיגיטלית בטוחה ופרטיות המשתמשים. הוא גם היוצר והמטמיע של ביטויים, כגון הקולחוז, בוראטלנד, פאקקיסטן וכו' - וזו בדיוק הסיבה לארח אותו לפרק מיוחד ליום העצמאות. האם ישראל היא מקום שטוב לחיות בו מבחינה דיגיטלית? למה הפרת פרטיות ואבטחת משתמשים לא מתורגמת אוטומטית למשבר בישראל, מהו האקס פקטור, שגורם לחברות וארגונים להיכנס למשבר נושאים האלו? (רמז, תגובות לא נכונות של דוברים). האם אנחנו בכיוון טוב? וגם: שירביט, המשרד לעניינים אסטרטגיים, משרד החינוך, שר הסייבר, מיקי זוהר ועוד. פרק חובה לדוברים ומנכ"לים, פרק חשוב לגולשים   

התנהגות של עובדים ברשת עלולה להפוך לכאב ראש של כל שדרת הניהול, כולל המנכ"ל.ית. לפעמים מדובר בשיימינג שנעשה לעובד בעקבות תיפקודו ולפעמים המעסיק מוצא את עצמו מבוייש ואף נכנס למשבר רשת, בגלל התנהגות של עובד בחייו הפרטיים.   מה צריך המעסיק לעשות במקרים מסוג זה? מה אומר החוק? איך זה משפיע על מקום העבודה ועל מיתוג המעסיק שלו? עו"ד שירה להט, מתמחה בדיני עבודה ושותפה במשרד ארנון ושות' התארחה בפודקאסט סערה ברשת, לפרק חובה על יחסי עבודה ברשת  

שירות לקוחות בעידן הרשתות החברתיות הפך להיות מורכב יותר. אם פעם התגובה היתה מגיעה באפיק דיסקרטי, היום היא מגיעה פומבית, ברשת ויכולה להגיע ברשת ולצבור אהדה, תלונות נוספות וליצור נזק למוניטין של המותג או העסק - לא משנה הגודל.  הפרקטיקה שהתפתחה היא לחלק בין מי שיוצר את התוכן "המגניב" לדף לבין מי שמטפל ב"תיק" הזה של לענות ללקוחות, אבל דומה שציפי צ'סטר, מנהלת שירות הצרכנים של שטראוס, שברה את הפרקטיקה ומצאה את הדרך לענות באופן ענייני, משעשע ומצנן, ושווה להקשיב לתובנות שלה ולמה שיש לה לומר. 

חנה רדו היא יזמית חברתית ומנהיגה מעוררת השראה. בקיצור, לא בדיוק הטייפקאסט שעושה שיימינג. אבל רדו גם חתומה על שינוי נורמה בולטת במגזר העסקי והיא ייצוג נשים בכנסים. הדרך שלה ליצור את השינוי הזה היה באמצעות שיימינג והיה לי הכבוד לארח אותה בפרק הפתיחה של הפודקאסט סערה ברשת.

בינואר 2022 פורסם בוואלה ראיון עם יהודה נהרי ובו הוא טען שאסי עזר הטריד אותו מינית. 4 שנים אחרי מהפכת המיטו, התברר שמעבר לקושי האישי להיחשף, החברה עדיין לא מחבקת ואף מכוונת את האש שלה כנגד המתלונן. איך זה להיות בצד השני של המשבר ולהרגיש את השיימינג חוזר כנגדך? מאיפה המוטיבציה והיכולת להמשיך ולאן הלאה? לרגל יום המודעות לשיימינג, יהודה נהרי התארח לפרק מיוחד בפודקאסט של המשבריסט, סערה ברשת.   

דני בולר הוא אחת התופעות הכי מעניינות בטיקטוק. הוא לוקח מדע וידע והופוך אותם לתוכן נגיש, מעניין וגם ויראלי. לערוץ הטיקטוק שלו @ask_dani יש למעלה מ-130 אלף עוקבים ו-5 מיליון לייקים. הבן אדם עונה כמעט על כל השאלות ששואלים אותו ובעידן שבו אנחנו חיים, יש שאלות שהתשובות עליהן יעוררו חוסר נחת ואף התנגדות. ההתנגדות הזו לא פעם מתורגמת לשיימינג ולפעמים גם לבריונות רשת. וזו סיבה מספיק טובה להתארח בסערה ברשת, הפודקאסט של המשבריסט

שיימינג זה משפטי או לא - כך מתחיל הפרק הנוכחי בפודקאסט סערה ברשת, ויש לאן להתקדם. לעו"ד יורם ליכטנשטיין, המתמחה בדיני אינטרנט, יש ניסיון רב בתחום שמוביל אנשים מהרשת לבתי המשפט ולמרות זאת (ובאופן מפתיע) הוא לא נגד שיימינג.  אבל, כדי שתוכלו לצמצם את הפוטנציאל לקבל מכתבי התראה או להגיע לבית המשפט, יש לעו"ד ליכטנשטיין מספר טיפים שיעזרו לכם לצמצם את הפוטנציאל להגיע לזה. למידע נוסף, תוכלו לעיין באתר האינטרנט של עו"ד ליכטנשטיין: https://www.y-law.co.il/  

מהי אותנטיות ומהו הכוח שלה? מהי גישת הפייק שעדיין מגדירה את המציאות ולמה היא לא יעילה בניהול משברים? נעם מנלה הוא חוקר תודעה דיגיטאלית ושיחה איתו לפני החג היא הזדמנות להכריז על פסח כחג החירות המחשבתית. סערה ברשת הוא פודקאסט די צעיר, אבל אפשר לקרוא לפרק הזה בשם הבלתי נמנע: ספיישל.