שיעורי הרב אליעזר קשתיאל

הרב קשתיאל לפרשת האזינו וחג סוכות תשפ'ו:פרשת האזינו - הנושא המרכזי שלה הוא השגחת ה' על עם ישראל.אין בה הלכות או דינים. גם לא חיזוק על נושא מסוים של מוסר. אלא השגחת ה' לאורך כל הדורות. לא תשכח מפי זרעו כל הימים.כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו ילל ישימון יסובבנהו יבוננהו - רש'י: סיבבם בעננים, בתורה ובבינה. שם נתן לנו הכול.בזכות ענני הכבוד קיבלנו את התורה.לא רק ששמרו עלינו מפגיעות חיצוניות, אלא גם היו מלאים בשכינה ועזרו לנו לקבל את התורה.חג סוכות זכר לאותם עננים.מי שנמצא בסוכה - עוזרת לנו להכניס ללב את התורה.התורה חודרת לתוך הנפש.הרמב'ן בסוף שמות: ענני הר סיני ירדו ונכנסו לאוהלי ישראל.העננים לוקחים את התורה, הדיבור, המילים לתוך החיים.כמו שיש ערפילים שיורדים, של לחות, שלאט לאט נספגים בכל מקום.עוד ברמב'ן שם: גם האבות היו עם עננים.הם חיו את התורה, לא הלכו עם ספר.חדור בנשמתם.כל האבות - היו עננים על האוהל שלהם. כמו האוהל של שרה.התורה שרתה בלב האבות.סגולת הסוכה - שהתורה חודרת בתוך החיים שלנו, ע'י העננים.בחג מתן תורה קיבלנו את התורה ובסוכות נכנסת לתוכנו.אנחנו מזמינים את האבות לסוכה. כדי שהתורה תהיה חלק מהחיים שלנו.וזאת ברכה רק לעם ישראל - ואין עימו אל נכר.גוי יכול ללמוד תורה אבל לא תחדור לחייו.בזה מבדילים העננים בין ישראל לעמים.אומות העולם לא מצליחים לדבוק בתורה. לכן לא מצליחים הגויים לקיים מצוות סוכה, כמסופר בתחילת מסכת עבודה זרה.כמו שמגדלים צמח - זאת מעטפת שלמה של מה שגדל בתוכנו.ואנו מודים לקב'ה על השראה זו שרק בתוכנו.בזכות שכינה זו אנו בטוחים שה' יגן על עם ישראל לנצח נצחים.כמו שאומרים בסוף השירה:ואין אלוקים עמדי. מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל.כשיבוא הקב'ה לגאול את ישראל אין מי שיפריע לו.ה' ילמד זכות על ישראל.לעתיד לבוא: הרנינו גויים עמו.רש'י: אומות העולם ישבחו את ישראל שלא עזבו ישראל את ה' למרות כל התלאות.הקב'ה יפייס את ישראל ואת ארץ ישראל.וכיפר אדמתו עמו - לשון פיוס.רש'י: כשעם ישראל מתנחמים - מתנחמת ארץ ישראל.במה? כשיאספו כל ישראל לפה.חג האסיף.יחזרו כל הבנים לכאן.שירת ההשגחה, הסיעתא דשמיא המיוחדת במינה.מעלה מיוחדת ללמוד תורה בסוכה. לא רק לאכול ולשתות.לדבר בה דברי תורה ולשיר בה.יושבים ללמוד דווקא בסוכה.כשהרב מן ההר היה מגיע לסוכות באלון שבות היה מגיע למניין המוקדם. היה מוציא את כולם מבית הכנסת להתפלל בסוכה. היה אומר שהשכינה שם ושם צריך להתפלל. וביקש לעשות שם גם את כל השיעורים.על הרב חרל'פ בירושלים מספרים שלא היה יוצא כמעט בכלל מהסוכה כל החג.מטרת חג סוכות שנעסוק בתורה בסוכה.בחוץ לארץ היתה פעם סוכה רק בבית הכנסת, וכיום בארץ בכל מקום, ברוך ה'.מתוך לימוד התורה בסוכות נזכה לשמחה גדולה בתורה בחג שמחת תורה.הגויים רואים זאת ומקנאים בנו, ומנסים להילחם בנו. דווקא בשמחת תורה.אבל כל כלי יוצר עלייך לא יצלח.אתמול בתל אביב היה כינוס ענק של תפילת נעילה. כאלפיים איש.כי לא תשכח מפי זרעו.בסבלנות. בנחת. הארת הארץ והקדושה תקיף אותנו מכל הכיוונים.שבת שלום.

.

.

מהות התשובה איננה רק תיקון מעשים או מניעת טעויות, אלא חתירה אחת ויחידה – לשוב עד ה’, כלומר להגיע עד כיסא כבודו, מתוך רצון טהור להידבק ברצון ה’ בלבד.סיכום בבולטים:הפסוק "ושבת עד ה’ אלוקיך" – מלמד שמטרת התשובה איננה טכנית אלא מהותית: לשוב עד ה’.תרגום יונתן והגמרא ביומא – מפרשים "עד ה’" = עד כיסא הכבוד. כלומר, התשובה מגיעה לדרגת קרבה עליונה ביותר.ספורנו – מבאר כי בניגוד לשינויים רגילים שאדם עושה בחיים (כלכליים, אסטרטגיים, אישיים), התשובה צריכה להיות ממניע אחד בלבד: רצון ה’. לא מתוך פחד, תועלת או נוחות.גדולת התשובה – בכך שהיא שונה מכל שינוי אחר: היא מונעת רק מהרצון להידבק בה’ ולעשות את רצונו."ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם" – התפילה בראש השנה מבטאת את אותה מגמה: אחדות אמיתית מתוך מניע אחד בלבד – רצון ה’.כיסא הכבוד – מסמל את מלכות ה’ ורצונו בעולם. החזרה אליו מבטאת קבלת עול מלכות שמיים בלבב שלם.מנהגי התפילה (כמו קריאת "המלך" בראש השנה) – נועדו לעורר את התודעה הזו: שהתשובה הרצויה היא לא רק תיקון חיצוני אלא מיקוד פנימי מוחלט ברצון ה’.🔑 מסר מסכם: תשובה אמיתית איננה עוד שינוי או תיקון בחיים, אלא תנועה ייחודית ששורשה ברצון עמוק להמליך את ה’ עלינו, להידבק בו ולפעול אך ורק מתוך כוונה לעשות את רצונו בלב שלם.

התשובה בפה — מה זה ולמה חשובההתשובה שבפִּה היא אמירת חרטה והכרה בחטא בפומבי או לפחות באופן מילולי — לא רק בלב.כשהאדם מדבר — הוא מבטא שינוי פנימי ומשקף פתיחות ושקיפות.בפרשת ניצבים, משה חוזר ומדגיש בפני בני ישראל את המצוות, הברכות והקללות — קריאה להתעוררות, להחלטה מודעת.התשובה בפה היא כלי מרכזי בהתעוררות הזו: להפנים, להודות ולהתחייב לשינוי.מחזקת את הקשר האישי עם האל — בכך שהאדם מדבר ומביע חרטה בצורה ברורה.מאפשרת תיקון עם הזולת — כאשר המילים יוצאות החוצה, יש אפשרות לבקשת מחילה, לשיתוף ולקירוב.מעניקה מימד מעשי להתשובה — היא מעבר למחשבה, דיבור מחייב פעולה.יש להיות כן בכוונה, לא רק לומר לשם לומר.חשוב שהדבר יתלווה בחרטה אמיתית — להביט פנימה ולזהות את השגיאות.כדאי גם לברר אם פגענו באדם אחר — להתוודות בפניו, לבקש סליחה.לא די בתשובה בלב; התשובה בפה היא צעד הכרחי שמגשר בין מודעות פנימית לשינוי ממשי.היא מעין פתיח לפעולה ולדרך חדשה — שיקום רוחני ומוסרי.

הרב קשתיאל לפרשת כי תבוא תשפ'ה:האלשייך שואל למה דווקא מצוות ביכורים זכתה לכל כך הרבה רושם?תהלוכה עם חליל, שור קרניו מצופות זהב, יוצאים לפניהם כל אנשי ירושלים, בעלי מלאכה קמים לכבודם. ועוד..למה שלא נעשה אירוע לכל מניח תפילין?במסילת ישרים פרק י'ט באמת אומר שמביכורים לומדים כבוד כל מצווה.ובאלשייך: ביכורים בא לבטא הענווה הגדולה ביותר, היושרה של האדם.יש לאדם שדה שמעבד אותו, שותל, וכל השנה עובד - ותחושת הבעלות על הקרקע וההצלחה מאוד חזקה.האדם מרגיש משנה לשנה יותר שזה שלו.לבוא לומר שכל זה, השדה והפירות הכול שלך, של ה'. ומי אני בכלל. אנחנו היינו עלובים, במצרים. ורק אתה הבאת אותנו אל הארץ ונתת לי הכול.להשתחוות לפני ה'.זה אירוע גדול של ענווה, התבטלות, יושר.עושים מזה אירוע מרכזי שישפיע על כל החיים שלנו.האדם והאומה צריכים לזכור שהכול מה'.כולם באים כדי להפנים את זה.כל מה שיש לנו מאת ה'.בסוף עשרת ימי תשובה מגיעים לתפילת נעילה, ואומרים שם שלימד ה' אותנו להודות על עושק ידינו.מסביר הרב סלובייצ'יק שבר'ה אנחנו מפנימים את עניין הראשית, שהכול שלו, והולכים ומתמלאים בעשי'ת בענווה גדולה.ואז מתחילים לדאוג: אם הכול שלו, אז מה זה עושה אצלנו? אלא למען מטרה!נגיד קיבל חייל בצבא טרקטור. לוקח את הטרקטור עובד לעצמו.לא יעלה על הדעת! גזל.הקב'ה הביא לך שכל בשביל שחשוב מחשבות טובות.וביום כיפור מתוודה וחוזר בתשובה על שהשתמש בשכל שלא לטובה, וזהו 'עושק ידינו'.אחרי פרשית ביכורים - -וידוי מעשרות.בודק אדם את עצמו לפרטים על כל תבואתו ומעשרותיו, ואם עשה כל שצריך לעשות.ככל שבראש השנה זוכרים שלה' המלוכה, הארץ וכל אשר בה, קולטים שאם לא השתמשנו כראוי זה עושק, ומתוך כך מתוודים.אותו ביטוי בסוף וידוי מעשרות:ברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו.שמעתי בקול ה' אלוקיי עשיתי ככל אשר ציויתני - רש'י: שמחתי ושימחתי. כיוונתי הכול לדברים הנכונים.אנחנו מקבלים מה' כוחות, זמן.עוד במסל'ש בפרק ח': אנן שכירי יומא. מקבלים כסף על כל שעת עבודה.ומי שלא עובד - גוזל זמן.כשאדם חושב שהזמן שלו - הוא מבזבז את הזמן.ואברהם זקן בא בימים - בא עם הימים.הקב'ה מביא לנו את האדמה המשובחת ביותר בעולם, ארץ זבת חלב ודבש.ובימינו ה' רוצה להביא לנו עוד הרבה אדמות!חיילים בסוריה לומדים היום תורה.יש להם אדמות וזמן... ;)בע'ה כך בכל הארץ נביא ברכה.השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה.כשעם ישראל נמצא באדמתו - מביא ברכה.כמו שהביאו היהודים ברכה לארץ כשגרו בגוש קטיף, ועתיד להיות כל בכל הארץ!יש כבר 1000 משפחות שרשומות לגרעין עזה...שבת שלום ובשורות טובות לכל בית ישראל.

• המילה "כי" חוזרת בכל הפרשה:"כי תצא למלחמה""כי יהיה לאיש שתי נשים""כי יהיה לאיש בן סורר ומורה""כי יקח עופור לפניך""כי תבנה בית חדש"• הפרשה עוסקת במקרים נדירים:מלחמה מחוץ לארץ ושבייה יפת תואראיש עם שתי נשים (אהובה ושנואה)בן סורר ומורהמצבים מסובכים שאינם שגרתיים• התורה לא מוכנה לנטוש שום מציאות:אפילו המצבים הרחוקים והמסובכים ביותרכל דבר זוכה להדרכה ופתרוןאין מעשה מנותק, אין רגע אבודאפילו על שכחה יש הדרכה ("כי תקצור ושכחת")• הלכות בכרם הרע:"כי תבוא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך לשובעך ואל כליך לא תתן"שאלה מעשית: עובדים בגדיד תמרים - מותר לאכול תמר שנפל?אין פרט אבוד, אפילו תמר אחד יש לו דין• חייל מזהה את הפרשה במציאות:בצבא חילקו מעדרים לחייליםהסמל הסביר על צורך חפירה וכיסוי בשטחחנן פורת: "זה בדיוק כמו בתורה - 'ויתה לך יתד על אזנך'"הסמל התפלא: "התורה שלכם מדברת על זה?!"המסר: אין נושא בזוי מדי או רחוק מדי מהתורה• עמלק מייצג ניתוק וניטוש:תוקף את הנחשלים והמנותקיםעם ישראל נלחם בגישה הזושואף לחבר את כל הרחוקים• מסר ישעיהו:"הרחיבי מקום אהלך... האריכי מיתרייך"אין משהו מחוץ לאוהלהעולם הרוחני הישראלי מתפרץ לכל מקום"שלא ידח ממנו נידח"• "אחד" בקריאת שמע:ילד שאל למה הרב מאריך ב"אחד"הרב: "כשאני אומר 'השם אחד' - אני חושב על כולם"מצרף את כל עם ישראל באחדותרצון שלא יהיה אף אחד נידח• אכפתיות מוחלטת: עם ישראל דואג לכל שבוי, חלל, משפחה• כל אחד חשוב: אין דבר קטן מדי או רחוק מדי• השבת הנידחים: תפילה להשיב את הבנים לגבולם, את כל חלקי ארץ ישראל, ואת כל היהודים מכל קצוות הארץהמסקנה: התורה והעם היהודי מאופיינים ברצון להקיף ולחבר את כל המציאות, מבלי להשאיר דבר נידח או נטוש.פרשת כי תצא - "אין דבר נידח"המילה "כי" - הכותרת החוזרתמקרי קצה ומצבים חריגיםהעיקרון המרכזי - "אין דבר נידח"דוגמאות מעשיותסיפור רבי חנן פורתהמלחמה נגד עמלקהפטרת השבוע - "הרחיבי מקום אהלך"סיפור הרב חרל"פ והרב זוסמןהמסר הכללי

• שלושה סוגי כלאיים:כלאי צמחים - איסור לערבב צמחים שוניםכלאי בהמה - איסור לשתף בעלי חיים מסוגים שונים (שור וחמור)כלאי בגדים (שעתנז) - איסור ללבוש בגד מצמר ופשתן יחד• מיוחדות של כלאי בגדים:האיסור רק על עם ישראלמותר לייצר, אסור ללבושמותר למכור לגויים• קשר לסיפור קין והבל:הבל הביא קורבן מצמר (צאן)קין הביא מפשתן (פרי האדמה)המפגש בין השניים הביא לרצח הראשוןלכן התורה אוסרת לערבב צמר ופשתן• משמעות רוחנית של הלוואה (לפי הרדב"ז):מבטאת את האמונה באחדות ה'יוצרת יחסי גומלין בריאיםכל הטבע פועל על עקרון של השאלה הדדית• למה אסור בריבית:הורסת את יחסי הגומלין הבריאיםיוצרת חוסר איזון (חזק מתחזק, חלש נחלש)מפרה את רוח החיבור והשותפות• יש להבחין בין:חיבורים מבורכים שיוצרים יחסי גומליןערבוב שמוביל לחיסול הדדי• דוגמה: מים ואש - יכולים להרוס זה את זה, אבל בחיבור נכון יוצרים קיטור (מהפכה תעשייתית)• בציצית מותר לערבב צמר ופשתן• משמעות (לפי הזוהר): בגד מלכותי שמבטא רצון לחיבור מבורך של מידות שונות• נגלה ונסתר חייבים לעבוד יחד אבל לא להתערבב• ערבוב מהיר בין הגישות השונות יוצר בלבול ופירוק• צריך חוכמה ממלכתית ליצור חיבור נכוןכל המצוות באות לעצב אותנו כבני מלכים - ללמד אותנו איך לחבר דברים בחוכמה ובאחריות, ליצור ברכה כוללת במקום חיסול הדדי.פרשת כי תצא - מצוות כלאיים והלוואהמצוות כלאייםהסבר החזקוני למצוות כלאייםהלוואה ללא ריביתהעיקרון הכללי - חיבור נכון מול ערבוב הרסניציצית - חריגה מאיסור כלאייםמסר החתם סופרמסקנה

.

.

.

.

.

.

צמצום השמחה אינו דיכוי, אלא תיקון: בימי בין המצרים לא מבטלים את השמחה לגמרי – אלא מחדדים את גבולותיה ומעמיקים אותה.שמחה מתוך אחריות מוסרית: השמחה הרצויה בזמן הזה נובעת ממודעות למציאות – לא שמחה שטחית, אלא שמחה שצומחת מתוך רצינות וצער על חורבן.שילוב של צער ותקווה: התקופה דורשת איזון בין אבל אמיתי על העבר לבין תקווה ובניית עתיד – זהו צער שמוליד כוונה ותנועה קדימה.הזמנה לחשבון נפש אישי ולאומי: צום ותשעה באב מזמינים את האדם לחשוב מחדש על מקומו, זהותו ותחושת השייכות שלו לעם ולסיפור ההיסטורי.מבט מנהיגותי על רגשות לאומיים: המנהיג (או האדם האחראי) צריך להוביל לא מתוך הדחקה או עודף רגש, אלא מתוך כנות, רגישות ומבנה נפשי מאוזן.

.

.

.

הרב קשתיאל לחג מתן תורה תשפ'ה:בעל הלבושים אומר שבמעמד הר סיני נפתחו השמים וכל ישראל ראו מראות אלוקים.כל אחד ואחד ראה מלכות ה'. המרכבה.כבמדרשים: ראו דגלי המלאכים, ורצו גם דגלים.ולכן מנהג ישראל כבמסכת מגילה להפטיר במעשה מרכבה.ואנחנו גם שומעים זאת בבוקר.וזה אתגר, אחרי לילה בלי שינה...במעשה מרכבה יש ארבע קומות:*אופנים* - נוגעים בארץ.מעליהם *חיות* שיש להם רוח חיה שדוחפת האופנים.על ראשי חיות *כיסא*.מעל הכיסא *דמות אדם*.אנחנו רוצים לעבוד את ה' בכל המישורים:אופנים-עולם המעשה. כאופניים-מתגלגל. לקדם בעולם - *עשיה*.נדחף מעולם ה *רגשות* שדחפו אדם לשם. אדם מזדרז במצוות מתוך רגש.הרגשות מגוונים: גיבור כארי, קל כנשר.הרמב'ם מו'נ ח'ג: לכאורה פני חיות, אבל כתוב פני אדם להם - כולם אינם חיות ממש.הרמב'ם בכלל שכלתן ודרכו מסודרת, אך לפעמים מתנוצץ חוש הומור שלו. וכותב שהולך אדם ברחוב ורואה בהבעת פני אדם דברים חייתיים... אחד שור, אחד פני נשר..מעל החיות יש כיסא-ברמב'ם: בא לבטא יציבות. כיסא מלכות. כיסא ה'. הדבר היציב.ומהו היציב באדם? - השכל, ההגיון. עולם ההלכה. עבודת ה' השלישית שלנו היא *יציבות של מחשבות*.מעל הכול מטרתנו להיות דמות אדם - להיות כמו אותו אדם ששם למעלה, *צלם אלוהים* שהאדם שאליו אנחנו רוצים להגיע.ומסביר המהר'ל שהאדם האמיתי השלם באמת איננו פה. אלא בעליונים. שם. זכינו לקבל בשבועות לראות מהו מראה האדם שאליו אנחנו רוצים לחתור ולהגיע אליו.בגמ' משווה אמורא בין קשרים~~ ואומר עליו אמורא: דא בר נש.כבפיוט על רשב'י: נעשה אדם נאמר בעבורך.חסד גדול שעשה ה' איתנו להראות לנו מהו אדם ומהי הדרך להגיע לכך.בשבועות קוראים בתורה בנביאים ובכתובים. רות.רות - מה המבוקש. כיצד נראה אדם. כרות וכבועז.אבן עזרא עושה חשבון שבועז היה מבוגר.כל מטרת נישואיהם להביא גאולה. למכלון וחיליון.רות מביאה את בנה לנעמי. אומרת לה שהוא יהיה הגואל שלה וישמח אותה.רות נעלמת והשכנות אומרות בן יולד לנעמי.והשכנות קוראות את שמו. עובֵד.כי מטרת האדם לעבוד.לפני כמה שנים הלך הרב קשתיאל ליהודי שהיה חולה על ערש דווי והיה אדם מאוד חריף וחכם. ושאל את הרב קשתיאל למעשיו, ואמר לו הרב שהוא כותב על מגילת רות.ואמר לו אותו חולה שרות היא הציור המבוקש מיהודי בחייו.שנזכה כל חיינו לראות דמות האדם על הכיסא שזוהי מטרתנו ומטרת נתינת התורה. אתם קרויים אדם.

.