הפודקאסט - ערוץ ההסכתים הרשמי של עיריית אשקלון

הורים, בני משפחה, צוותי חינוך? לציון החודש הלאומי להגנה על ילדים ברשת עיריית אשקלון בשיתוף המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת מוקד 105 ונציגת הרשות לביטחון קהילתי בעיריית אשקלון מעלים פודקאסט חדש בו אנחנו הולכים לדבר על כל מה שחשוב שתדעו, מה זה חוסן דיגיטלי ואיך רוכשים אותו, אילו סכנות קיימות במרחב הדיגיטלי ואילו כלים חשוב שתכירו כדי להתמודד עם הנושא. בפודקאסט משתתפות ד״ר נאווה כהן אביגדור, ראשת האגף האזרחי במטה הלאומי 105 במשרד לביטחון לאומי ונופר אבוחצירא, מדריכת מוגנת ברשות הלאומית לביטחון קהילתי במינהל חינוך. מנחה: דנה גרינבלט, דוברת העירייה. למידע נוסף על המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת > https://did.li/ApqIw

שיר עובדת סוציאלית ביחידת התמכרויות נוער וצעירים ושמעון עובד סוציאלי במית"ר במינהל הרווחה בעיריית אשקלון בשיחה פתוחה עם בני נוער, ממרכז מית"ר בעיר. בפודקאסט הם מדברים על עולם הגיימיניג ומשחקי האונליין במחשב. הפודקאסט הוקלט על ידי בני הנוער עצמם והוא חלק מפעילות עירונית יזומה ושוטפת של היחידה להתמכרויות בהתאם למדיניות העירייה למניעה וצמצום שימוש בחומרים ממכרים, והתנהגויות ממכרות.

שירן, עובדת סוציאלית ביחידה לטיפול בהתמכרויות, אשר במחלקה לנוער וצעירים במינהל הרווחה בעיריית אשקלון, בשיחה פתוחה עם בני נוער בעיר על החשיבות במניעת שימוש בחומרים ממכרים בגיל ההתבגרות ובכלל. על הסכנות, האתגרים ואיך ניתן למנוע ולהימנע משימוש באותם חומרים. פודקאסט זה הינו הראשון מתוך סדרת ראיונות שונים ומעניינים, הוא הוקלט על ידי בני הנוער עצמם ומהווה חלק מפעילות עירונית יזומה ושוטפת של היחידה להתמכרויות בהתאם למדיניות העירייה למניעה וצמצום שימוש בחומרים ממכרים. האזנה נעימה.

הבת הבכורה של רחל ויואל, נולדה ביום י"א בסיוון תשכ"ג (3.6.1963) באשקלון. דינה למדה בבית-הספר היסודי "כצנלסון", ואת לימודיה התיכוניים סיימה בבית-הספר המקצועי "אורט" במגמת חשמל. לפני גיוסה, הספיקה דינה לבלות שלושה שבועות בעיר הולדתו של אביה באיטליה. דינה גויסה לצה"ל בסוף אוקטובר 1981, ולאחר הטירונות הוצבה ביחידת קישור של חיל-האוויר. דינה התאקלמה מהר בסביבה החדשה, וקנתה לה חברים וחברות. הידע הרב, המסירות והאחריות שהשקיעה בעבודה זכו להערכת מפקדיה, והם העניקו לה דרגת רב-טוראי. גם כאשר נאלצה, בשל בעיות שיבוץ פנימיות לעבור ממשרד למשרד, על כל אי-הנוחות הכרוכה בכך: מפקדים חדשים וסדרי עבודה וחברים שונים, היא קבלה הכול בחיוך וברוח טובה. בחיי השגרה היומיומיים תרמה דינה בעליצותה ובחדוות החיים שבה לאווירה הטובה ששרתה סביבה. שום דבר לא הוציא אותה משלוותה, ותמיד היא נשארה עליזה וחברותית. ביום ט"ז בטבת תשמ"ג (1.1.1983), נפלה רב"ט דינה בעת שירותה והובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי באשקלון. היא הניחה אחריה הורים, שני אחים ואחות.

כפיר מכלוף, בן רות וציון. כפיר נולד באשקלון, בבית חולים ברזילי, ביום ז' בתשרי תשל"ח (19.9.1977). בן בכור להוריו, אח בכור של יניב, נטלי, אתי וירדן. בעלה של איילת ואבא של חושן, אוריין ואליאן. כשהיה כפיר בן חמש שנים וחצי, בגן חובה, נפטר אחיו יניב ז"ל. האסון קרה ב-6.4.1983, כאשר כפיר, יניב ועוד בני משפחה שיחקו ברכב של שכן, מצאו שם גפרורים ואש הוצתה. יניב נפצע קשה ונפטר אחרי עשרה ימים. "כפיר גדל עם האובדן של לאבד אח שגם היה חבר שלו", כתבה האם רות, "זה היה קשה, למרות שתמיד עטפנו וגידלנו אותו בחום ובאהבה רבה". כפיר גדל והתחנך באשקלון. הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי רמב"ם והמשיך לתיכון אורט-אפרידר, בו למד במגמה הומנית וסיים שתים-עשרה שנות לימוד בהצלחה עם תעודת בגרות. כפיר בלט מצעירותו בשמחת החיים שלו, בטוב ליבו, בנתינה האינסופית ובעזרה לזולת שכה אפיינה אותו. הוא היה נער שופע חוש הומור, שתמיד סחף בצחוקים רבים את סביבתו. אמנם כפיר היה נער שובב, כדברי אימו רות, אך גם ידע להיות רציני ואחראי כשצריך. כפיר אהב ספורט, רכיבה וכל עיסוק באוויר הפתוח, כך נהג להתגלגל על סקטים בצעירותו, משבגר מעט עבר לטרקטורון ולאופנוע ובהמשך כמובן לכלי רכב. הוא מאוד אהב לרוץ, היה זה הספורט המועדף על כפיר ובמהלך השנים השתתף בתחרויות ריצה רבות. בשנת 1995 התגייס כפיר לצה"ל. הוא שירת במשמר הגבול כלוחם, וכבר בטירונות נבחר לחניך מצטיין פלוגתי. בהמשך שירת כמדריך טירונים, עבר קורס סמלים ושירת כסמל מחלקת טירונים. אחרי הדרכת שני מחזורים כפיר עבר לשרת ביד מרדכי, שם סיים את שירות החובה. כשמונה חודשים לאחר שהשתחרר ממג"ב, הוצע לו להתגייס לשירות קבע במשמר הגבול, ביחידת בילוש חדשה שהוקמה – יחידת דקל. כפיר קיבל את ההצעה, עבר קורסים מקצועיים בבילוש ובירי ובשמונה השנים הבאות שירת במשמר הגבול. בתום התקופה החליט כפיר להמשיך במשטרת ישראל (המדים הכחולים החליפו את מדי משמר הגבול הירוקים) ושירת כבלש במרחב לכיש, בתחנת קריית מלאכי. במהלך שירותו כבלש סיים בהצלחה תואר ראשון בקרימינולוגיה במכללת אשקלון. כפיר נשלח לקורס קצינים של המשטרה. משסיים את הקורס בהצלחה החל לשרת כקצין בילוש בתחנת אשדוד. בחודש מאי 2001, מעט אחרי תחילת שירותו בקבע, כפיר נשא לאישה את איילת. בכיתה י"א הם התחילו להיות חברים, לאחר זמן מה נפרדו, ולאחר שהשתחררו מהצבא הם חזרו להיות יחד והתחתנו. הם היו זוג שתמיד היו ביחד בכל דבר, הייתה ביניהם חברות עם הרבה אהבה. בני הזוג הקימו את ביתם באשקלון. בשנת 2002 נולדה בתם חושן וב-2007 נולדו התאומים, הבן אוריין והבת אליאן. לכפיר היו שתי אהבות גדולות - המשפחה ועבודתו. הוא עשה הכול לשלב בין השתיים באופן הכי טוב, גם אם זה בא על חשבון שעות שינה ומנוחה. כפיר היה שוטר רציני ומקצועי, מסור בכל מאודו לעבודתו, ובמקביל ידע להיות איש משפחה אוהב ואבא נהדר, כזה שמטפל בילדיו באהבה, מבלה איתם ומטייל איתם בכל הזדמנות. כפיר היה גם חבר אמיתי, חבר שתמיד נמצא כשצריך אותו, אהוב ומוערך על ידי כולם. הוא הקפיד להתייחס לכל אדם בכבוד ובנימוס, וידע ללמוד מחוכמת החיים של הבוגרים והבכירים ממנו. פקד כפיר נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט"ז באב תשע"ג (23.7.2013). הוא נהרג בבוקר, בדרכו לעבודה, כשמשאית פגעה באופנוע שלו. בן שלושים ושש בנפלו. כפיר הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר אישה, שתי בנות ובן, הורים ושלוש אחיות.

אליעזר חסאן, בן אברהם ולאורה. נולד ביום ה' באייר תרצ"ג (1.5.1933) בטריפולי אשר בלוב. גדל בבית ציוני ודתי בטריפולי והשתייך לתנועת הנוער הציוני. למד בבית ספר יסודי איטלקי שם ואף בבית "תלמוד תורה". בסתר נרשם אליעזר להעפלה, ובינתיים, בתום מלחמת הקוממיות, כשנפתחו שערי הארץ, היה הוא מראשוני העולים אליה בשנת 1949. בהגיעו לארץ למד במוסד החקלאי "נוה עמיאל" אשר ליד שדה יעקב. חי מיגיע כפיו ירא שמים רודף מצוות מטבעו, שקט ונחבא אל הכלים, צנוע ועניו. גויס לצה"ל בינואר 1951 ושירותו הסדיר היה בחטיבת "גבעתי". השתתף בקרבות נגד הסורים ובשנת 1952 השתתף בפעולת התגמול על הכפר פלמה, אשר בה נפצע קשה ושכב כחודש ומחצה בבית החולים, אך למרות פציעתו המשיך לתת את שירותו במילואים ביחידות קרביות, השתתף ביחידות קרביות. השתתף במערכת סיני. תמיד היה נאמן לתפקידו ולחבריו, ובמלחמת ששת הימים, בקרב שהיה במבואות דיר-אל-בלח, זמן מה אחרי שחילץ פצוע משדה מוקשים, נפל - בהפגזה מפגיעה ישירה מפצצת מרגמה; הדבר היה אור ליום כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), הוא היום השני לקרבות. הניח אשה ושני ילדים, ובנפלו היתה אשתו בהריון. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר מכן הועבר למנוחת עולמים בהר הזיתים בירושלים.

עידן טואינה, בנם של חנה ואורי. עידן נולד באשקלון ביום י"ט באדר ב' תשמ"ט (26.3.1989). ילד שני להוריו, אח לאבירן ולסמדר. עידן נולד עם אסטמה כרונית, סיפרה אימו חנה, וכיוון שכך נזקק להשגחה צמודה והיה צמוד אליה, למעשה גדל על ידיה של האם האוהבת עשרים וארבע שעות ביממה - כך עד שחלפה המחלה, בהגיעו לגיל בית הספר. עידן גדל והתחנך באשקלון. עד כיתה ג' למד בבית ספר "עוזיאל", והמשיך לכיתות ד' עד ו' ב"ארלוזורוב". משם עבר ללימודי חטיבת ביניים ב"אורט – רונסון", והמשיך ללימודים תיכוניים עד סוף י"ב ב"אורט – אדיבי". עידן חווה קשיים מסוימים בלימודיו ב"רונסון", אך המצב השתנה לחלוטין כשהגיע לתיכון "אדיבי" – עד מהרה הוא בלט כתלמיד מוכשר ומצליח, הוענקה לו תעודת הצטיינות וביטחונו העצמי התחזק מאוד. עידן למד בתיכון במגמת מסגרות, ובמקביל ללימודים עבד בשלוחת משרד הביטחון בעיר. גם במקום העבודה הוא בלט כעובד חרוץ ואחראי, על כך ועל השקעתו הרבה בעבודה הוא זכה לתעודת הוקרה ממשרד הביטחון. לעידן היו יחסים מצוינים עם כל בני משפחתו. אחיו אבירן נולד שנתיים לפניו, ואחותו סמדר נולדה חמש שנים אחריו. השלושה היו תמיד חבורה אוהבת ומגובשת – גם אם עידן, כמו כל אח, נהג להציק לאחותו הקטנה הוא תמיד היה בשבילה, לכל צורך, והיא ידעה זאת. בבית המשפחה כולם עזרו בניקיונות, ובשל גובהו עידן "זכה" בניקוי המקומות הגבוהים בבית - ארונות, מזגנים, חלונות - והוא ניקה מצוין, סיפרה אימו. עידן הירבה לעזור בבית, כדבריה, אבל לשם כך צריך היה להגיע אליו בדרכו – לדבר איתו בלשון רכה, בהומור ובדיפלומטיות, לא בנדנוד, ואז הוא עשה הכול ברצון. היו גם פשלות, סיפרה האם חנה – פעם החליטו עידן ואחיו אבירן לנקות את האקווריום המלא דגים באמצעות שפיכת אבקת כביסה ותבלין הודי חריף לתוכו. האב שחזר מהעבודה מצא את האקווריום מלא קצף, וכל הדגים שהיו בו סיימו את חייהם. עידן בגר והיה לאדם הגון וישר, עקשן ואמיץ לב. טוב ליבו, נכונותו לעזור ולתת והחמלה הגדולה שלו אפיינו אותו - לא פעם הוא נתן מחצית מכספו למי שנזקק, ובכל עת היה נכון לעזור לחבר בכל צורך. אחרי שהתאמן במשך שנים בחדר כושר עידן צמח להיות נער גבוה מאוד, חזק, חסון ובריא. הוא שפע שמחת החיים בכל עת, על פניו חיוך תמידי, סביבו חברים טובים שאיתם אהב לבלות במועדונים ולאכול טוב במסעדות. מגיל צעיר עידן אהב להיות במרכז הפעילות, בלב ה"אקשן" בבית או בין החברים. הוא הירבה להשתובב, ועסק בספורט – בעיקר שיחק כדורגל, הוא הרבה לשחק סנוקר ואימו אף קנתה שולחן סנוקר לבית. עידן אהב מאוד את הים, הוא נהג לדוג עם חברו צחי ובגאווה היה מביא את שללו הביתה. עידן הצעיר אהב מאוד כלי רכב, ומיד כשהגיע לגיל המתאים למד נהיגה, תוך שהוא עצמו משתתף במימון הלימודים בכסף שהרוויח בעבודתו. אחר כך קנה רכב, והשתמש בכישוריו ובידי הזהב שלו לשפצר אותו – בין היתר התקין מערכת שמע יקרה, כולל רמקול סאב במושב האחורי. מאז הרכב שימש אותו ואת חבריו בנאמנות. בבגרותו עידן מאוד רצה לנהוג ברכב של אימו, בהעדר ביטוח לרכב, הבטיחה לו אימו שלאחר שתאושר לה הלוואה לרכישת רכב חדש, הרכב שלה יעבור אליו. עידן היה מאושר עד אין סוף להבטחת אימו אך לא זכה לממש אותה כיוון שלמחרת נפטר. ביושרו הוא שיתף את אחיו אבירן בהבטחתה של אימו למסור לו את רכבה ובדק עימו כי אבירן אינו מקנא או נוטר לו טינה על כך. אבירן אמר לו כי הוא שמח בשמחתו ולו יש רכב משלו. עידן התגייס לצה"ל ביום 6.2.2008 ושירת בחיל כללי. אחרי הטירונות הוא שובץ כמאבטח מתקנים, ובהמשך עבר לפי בקשתו לעבוד כטבח. עידן השקיע הרבה במטבח, לא פעם עשה בעצמו את העבודות הקשות ביותר ועל כן זכה להערכת הצוות, והיה אהוב מאוד על עמיתיו ומפקדיו. במהלך השירות הכיר עידן את בת אל. השניים היו בני זוג כשנה, עד מותו של עידן, וכל מכירהם העידו כי שררה ביניהם אהבה גדולה. עידן אף החל לחשוב על נישואים איתה. רב-טוראי עידן נפל בעת שירותו ביום ל' באב תשס"ט (20.8.2009). בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר הורים, אח ואחות.

חיים אוחיון, בן איזה ושלום, נולד ביום י"ז בכסלו תשכ"ה (22.11.1964) באשקלון. חיים סיים שמונה שנות לימוד בבית-הספר "אסף", ולאחר מכן השלים את לימודיו בבית-הספר התיכון מקצועי על-שם רוגוזין במגמת מכניקה. בפברואר 1983 הוא התגייס לצה"ל ושירת בחיל-האוויר כמכונאי מטוסי סילון. הוא עבר קורס מכונאים, וביולי 1983 עלה לדרגת רב"ט. בתקופת שירותו בחיל-האוויר נפצע חיים קשה בעבודתו ורמת בריאותו נפגעה, בכל זאת הוא המשיך למלא תפקידו בחיל. ביום ו' בתמוז תשמ"ד (6.7.1984) יצא חיים עם גיסו לשחות בימה של אשקלון. הגלים סחפו את חיים והוא טבע. גופתו נמצאה למחרת היום בחוף אשקלון. בן 19 היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בשאקלון. להנצחת שמו רכשה משפחתו ספר-תורה עבור בית-הכנסת "אוהל אברהם" שבעירו. הוא השאיר אחריו הורים, שש אחיות ואח. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים למשפחתו: "חיים היה חייל ממושמע ושקט, ומילא תפקידו באופן הטוב ביותר".

נתנאל מושיאשוילי, בן מרינה ויעקב. נתנאל נולד באשקלון ביום א' באב תש"ן (23.7.1990). ילד שני להוריו במשפחה שבה שישה ילדים, אח של יפית, מיכאל, צליל-ציפורה, אריאל ואלעד. נתנאל גדל בבית דתי, ועד גיל שש-עשרה למד בישיבה חרדית. אז הוא עבר לבית הספר הדתי "מקיף ב'" באשקלון. הוא השלים את הפערים במהירות, וסיים את התיכון בהצטיינות עם בגרות מלאה בממוצע תשעים וחמש. סיפר אבי, דודו של נתנאל: "נתנאל היה ילד מיוחד, בכל מה שהוא עשה הוא היה מצטיין. בישיבה הוא היה עילוי, עד שהוא החליט שהוא רוצה לשנות כיוון וללכת לצבא". נתנאל היה נער צנוע, היושר והעזרה לזולת היו תכונות בולטות באישיותו. הוא השתלב במהירות בבית הספר ורכש חברים רבים אשר אהבו את יושרו ואת שמחת החיים שלו, אהבו לבלות איתו וראו בו את אחד ממובילי החבורה. יעקב, מחנכו של נתנאל, סיפר: "מבחינה חברתית הוא היה מקובל מאוד. בטיול השנתי האחרון לאילת כל הכיתה ישבה ביחד ודנה על מדינת ישראל בלילות בלובי במקום ללכת ולעשות שטויות כמו רוב בני הנוער בטיולים האלה. הם דנו בנושאים ערכיים של אהבת הארץ, ונתנאל היה חלק מחבורה של אנשים חזקים ביותר". נתנאל שאף להתגייס לחטיבת גולני, כפי שאביו יעקב עשה. ביום 7.3.2010 הוא התגייס לצה"ל והתנדב לגולני. נתנאל שובץ לגדוד "ברק" (12), ואחרי שעבר את מסלול הלוחם נשלח לקורס חובשים ושב לגדוד לשרת כחובש פלוגתי. נתנאל היה אהוב מאוד על חבריו ומוערך כמקצוען אמיתי על ידי מפקדיו. סיפר דודו אבי: "הוא היה פייטר בכל רמ"ח איבריו. גם בצבא הוא קידש שם שמים והתקשר אלי ואמר לי: 'אנחנו לא מפספסים תפילות בין האימונים'." במהלך שירותו התקדם נתנאל לדרגת סמל. בספר המחלקה תיארו החברים את נתנאל כבחור שקט ומופנם, שהתחזק אחרי שיצא לקורס חובשים. כתב חברו: "היית איתנו בהתחלה שבוז וחסר ביטחון, ופוף, יצאת לקורס חובשים. יצאת וחזרת שפיץ, את כולם העפת. תישאר כמו שאתה אח יקר, תעשה סיבוב, תביא לחבר'ה משקה קר". עידן, שעבר טירונות עם נתנאל, סיפר: "היה לו חיוך שובה לב, גם ברגעים הכי קשים. תמיד היה אומר 'יחד נעבור את זה כולנו'. הוא היה תותח, חובש סופר מקצועי, לא מעגל פינות ותמיד נכון לעזור. הנתינה שלו באה מהלב באופן טבעי ... בכל פעם שנתי היה פורץ בצחוק האף שלו היה הופך אדום, וכל הפלוגה הייתה נקרעת מצחוק עד דמעות. הוא היה הרוח החיה בינינו עד שעזב את הפלוגה לתאג"ד. אבל גם אז, תמיד כשהוא היה בא לבקר, כולם היו מחייכים לקראתו. הוא היה אהוב על כולנו". נתנאל נפל בקרב עם מחבלים ברצועת עזה ביום י"א בסיוון תשע"ב (1.6.2012). באותו בוקר מחבל מרצועת עזה חתך את הגדר וחדר לתוך שטח ישראל סמוך לקיבוץ נירים. לפנות בוקר התקבלה התרעה על נגיעה בגדר וכוח גדוד 12 של גולני הוקפץ למקום. המחבל החמוש הפתיע את הכוח ופתח באש, ממנה נהרג נתנאל. חיילי גולני השיבו אש והרגו את המחבל. נתנאל היה בן עשרים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר הורים, שתי אחיות ושלושה אחים. אחרי נפילתו הועלה נתנאל לדרגת סמל ראשון.

דב יליד 1936 ,רומניה. בהיותו בן 6 פרצה מלחמת העולם השנייה. הרומנים שיתפו פעולה עם הזרם הנאצי ובשל כך נאלצו לברוח עם עגלה וסוס כשברשותם רק מלבושם. דב ומשפחתו גורשו מביתם, כשבדרך רגמו אותם באבנים. דב ומשפחתו ברחו לעיירה סוליצה ומשם הופנו לבוטושן, שם נלקחו אביו ואחיו הגדולים לעבודות כפיה. דב הופרד מהוריו ויחד עם עוד ילדים רוכזו בבית כנסת גדול ללא השגחה. שררו שם תנאים נוראיים: צפיפות, רעב כבד, קור מקפיא ומחלות. דב ומשפחתו שרדו את המלחמה והמשכו לחיות במחסור. עלה לארץ בשנת 1951 עם הוריו, ומגיל 14 עבד כדי לעזור בפרנסה. שירת בצבא, הקים משפחה ולחם במלחמות ישראל.

ניצה לבית בלן, ילידת 6.7.1937, בוטושן , רומניה. בהיותה בת 6 הגרמנים כבשו את אזור מגוריה. ניצה נאלצה לנדוד עם משפחתה לעיר אחרת, הם נדדו ממקום למקום תוך שהם סובלים מרעב, קור, תת תנאים וחוסר ודאות לגבי גורלם. לניצה היו שישה אחים. אחיה הגדול נלקח לעבודות כפיה ואביה נלקח לעבודות פרך. ניצה ושאר אחיה נשארו עם האם ,שגם כן נאלצה לצאת להתפרנס בדוחק. כל המשפחה הפכה לפליטים תוך חיפוש אחר מסתור ומזון. ניצה ואחותה הוכנסו לבית היתומים מיורצה ביחד עם אחותה הגדולה חנה, בעקבות קשרים של אחותה, שהיה כובסת בביתה של משפחה אמידה נוצרית. ושם שהתה עד לסוף המלחמה. בבית היתומים. סבלה מחוסר תזונה, יחס עוין ומנוכר מצד המדריכים. ניצה עלתה ארצה בשנת 1951 עם הוריה ואחיה. ניצה עברה לקיבוץ גליל ים, שם למדה והתחנכה. ניצה נישאה לבעלה אליעזר ז"ל ,הביאו לעולם 3 ילדים, ובנו את ביתם באשקלון.

יוכבד ילידת 1937, יאשי רומניה. אלמנה ללא ילדים. כשהייתה בת 4, בתאריך 29/06/41, אביה נלקח על ידי הגרמנים ברכבת המוות ונרצח. יוכבד נשארה עם אימה ואחיה. אימה נהגה להחביא אותם על מנת שלא יפגעו בהם משתפי התנועה הנאצית. עם תום המלחמה, בהיותה בת 7, עברה משפחתה של יוכבד לבוקרשט ושם הם גרו כולם יחד בצפיפות בדירה קטנה. זמן מה לאחר המעבר לבוקרשט העבירה אמה של יוכבד את יוכבד ואחיה לגור בבית יתומים. יוכבד עברה בין מספר בתי יתומים עם אחיה, בחלקם חוותה התנכלות ואף בשלב מסוים הופרדה גם מאחיה. יוכבד עלתה ארצה בשנת 1963, בהיותה בת 26, והתגוררה באשדוד . יוכבד נישאה בשנת 1966 לבעלה משה ז"ל, ועברו להתגורר באשקלון.

גד נולד בשנת 1931 בעיירה נאבל, טוניסיה. למשפחה של סוחרי בדים, ולו 7 אחים, 3 נולדו לאחר המלחמה. במהלך המלחמה, אביו נאסר על ידי שוטרים מאחר והיה ראש הקהילה יהודית. לאחר ששוחרר עברו לעיר חמאם-ליף, על מנת לטשטש את זהותם. אימו נפטרה כתוצאה ממחלה קשה. המפקדה של הגרמנים מוקמה בקצה הרחוב בו התגוררו, בתקופת המלחמה, הגרמנים לקחו גברים מעל גיל 15 לעבודות פרך, שני אחיו עברו את גיל 15, ואביו של גד חשש לשלומם, לפיכך אביו נעלם וחי תחת זהות בדויה בתחפושת של ערבי סוחר בדים, לאחר שנתיים שלא היו בקשר עימם, עם תום המלחמה אביו חזר בריא ושלם, וכעבור שבועיים גם אחיו של גד. בתקופה בה אביו נעדר, בהיותו ילד בן 11,  גד נאלץ לחפש אוכל לבני משפחתו, עשבים שונים מהם הכינו מרק.  גד ואחיו נהגו להתחבא כשהחיילים הגרמנים סיירו ברחובות. בשנת 1947 עלה עם השומר הצעיר, בעודו בן 16. גד הכיר את אשתו מונה ז"ל בקיבוץ בית-זרע, והיו ממקימי קיבוץ כרמיה בשנת 1950. עד שעברו לאשקלון. וגידלו 4 ילדים, 13 נכדים, 4 נינים. גד הקים פוטו צילום שנקרא פוטו גד והיה הצלם היחיד בעיר אשקלון. גד עבד שנים רבות - עד לפרישתו לגמלאות.

ברוך ברדה יליד 1940, לוב טריפולי. הבן הבכור למשפחה בת 6 אחים. לאחר פריצת הגרמנים ללוב, הייתה לגיטימציה ועידוד לפגוע ביהודים. הסודנים, קיבלו אינפורמציה משכניהם הערבים היכן גרים היהודים וטבחו בהם, כ-70 איש בשלושה ימים. סבו, חמוס ברדה היה איש חשוב, שייח' הכפר, הוא הצטרף לפרטיזנים ולחם בגרמנים. בהיותו בן 5, באחת הפעמים בהם פגש בכור חייל גרמני הוא הכה אותו בראשו עם כת הרובה בעוצמה עד שאימו התערבה למענו. ברוך ומשפחתו עברו לבית סבו, שם גרו בחדר קטן. מאחר וסבו של ברוך היה איש חשוב ומוכר, הוא עשה הסכם עם החיילים, בו הוא מסגיר את עצמו אך ילדיו וצאצאיו לא יינזקו. עצרו את סבו של ברוך ושלחו אותו למחנה ריכוז ג'אדו, את אחיו זרקו לבור של סיד, והוא מת במקום. בכור ומשפחתו נאלצו להסתתר במרתף. שהיה מעין בור שכוסה בקש. הם חיו בהסתר ובחושך 3 חודשים. בסוף המלחמה, כשהגרמנים נכנעו סבו חזר. לאחר זמן מה סבו של בכור החל לתכנן עבורם את העלייה לארץ. בשנת 1949 בעזרת הארגון המחתרתי עלו באישון לילה לאונייה גלילה והגיעו לחופי הארץ, לחיפה. בכור עבד במשק במושב יציץ, נישא לאשתו מזל, ועברו לאשקלון.

ישעיהו פוייר, יליד 1933, פולין. בנם של אליעזר אמסטרדם ובריינלד לבית פוייר. ביתם כלל חווה גדולה אותה ניהלה אימו והעסיקה עובדים רבים. לפני פרוץ המלחמה, בהיותו בן שבע התייתם מאביו. כחצי שנה לאחר מכן, הגרמנים כבשו את האזור והחרימו את החווה בה גרו. על מנת להציל את חייו אימו של ישעיהו שלחה אותו לקרובי משפחה. הסכנה הלכה וגדלה, בני משפחתו יחד עם קבוצה של יהודים, עברו להסתתר ביער וישעיהו הלך בעקבותיהם. החיים היו קשים ביער וישעיהו גייס מיומנויות חזקות של הישרדות. הגרמנים נהגו לפטרל ביערות באופן קבוע בחיפוש אחרי יהודים, התנאים הקשים שביערות יחד עם צייד הגרמנים, גבו את חייהם של רבים מחברי קבוצתו של ישעיהו. בליל קיץ אחד כשישעיהו המתין לחברי הקבוצה נתפס על ידי שלושה חיילים גרמנים. הם עינו אותו מספר ימים, בניסיון לדלות פרטים על שאר חברי הקבוצה ,עד שהתעלף. לא ברור כמה זמן עבר עד שהתעורר, איש לא היה בחדר, פתאום אורו עיניו, תת מקלע , עמד בפינת החדר. המחשבה שיביא רובה ליער , הפיחה בו חיים. ישעיהו הצליח להשתחרר, תפס את הרובה, קפץ מהחלון ורץ חזרה לחבורה גאה בשלל שהביא. יחד עם הפרטיזנים פרצו את החזית הרוסית ושוחררו על ידם. בסיום המלחמה, הועבר עם קבוצת נערים יהודים במסגרת בית יתומים, לצ'כוסלובקיה ומשם ברחבי אירופה עד שעלה ארצה בשנת 1948. למד בישיבת חברון שבירושלים, התגייס לגולני ונלחם במלחמות ישראל. נישא לאשתו דינה ז"ל והביאו לעולם לשני ילדים.