R.O.i POSITIVE

משפחה - לא דבר פשוט. להקים ולנהל ביזנס - מאתגר. חברה משפחתית - מורכב. מאוד. מה אחוז החברות המשפחתיות בעולם? שמונים אחוז!!! ושיהיה ברור: 80% !!! כלומר רב הסיכויים שעבדתם או תעבדו בחברה משפחתית. איך מתבטאת המורכבות? - עמימות בהגדרות תפקידים, בתנאי העסקה, בהתנהלות פיננסית - כאוס מאורגן והתנהלות לא יעילה, קבלת החלטות לאו דווקא נורמטיבית - יחסים מורכבים בין בני המשפחה, נעים בין שתיקה רועמת לויכוחים קשוחים - מנהלים חיצוניים הם כמו איבר מושתל שנקלט או נדחה לאורך הזמן - בחירה והכשרה של דור ההמשך - מסירת השרביט לדור הבא כולל האירוע ושמו "העברה בין דורית" מי משתתף בחגיגת המורכבות? - בעל.י החברה - בני המשפחה הגרעינית/מורחבת שמועסקים בחברה (או שאינם - מועסקים אך מעורבים בעל כורחם) - מנהלים שאינם בני משפחה (מקום טוב באמצע בין הפטיש לסדן) על שלל המורכבויות ונקודת המבט שוחחתי עם תמר אדלר, מנכ"לית חברת הייעוץ SMCGroup המתמחה בליווי עסקי וייעוץ אסטרטגי לחברות משפחתיות בתהליכים הייחודיים להן, כולל תהליך המעבר הבין דורי והעברת העסק לבני הדור הבא. כיאה וכנאה לשילוב כה מורכב של נושאים, הפרק הפך לאפריטיף שמבשר על סדרה מיוחדת! !Stay tuned

כמובטח,  הנה הקינוח לשיחה עם דן אריאלי.  מוגש בחמלה לכל ההורים לצעירים בישראל.  ונתחיל בסקר דעת קהל: מה הגורם מספר 1 לקונפליקטים אצלכם בבית? אשיב ראשונה: שימוש במסכים. מכל המינים והצורות. אפליקציות, משחקי מחשב, טלויזיה, יוטיוב וטיקטוק, קונסולות, יו ניים איט. הו אילו היה לי שקל על כל פעם ששמעתי "רגע אמא, בסוף המשחק". הייתי מתעשרת גם מחצי שקל על "רגע, בסוף הסרטון". לא מבינה איך עוד לא קם הסטרטאפ שיפתור את השיט הזה. כן כן גם ההורים מכורים קשות. אני יודעת. אבל אצלנו רשימת הבאגים והפיצ'רים כבר די סגורה. לילדים עוד יש תקווה 🙂 המבוגרים כידוע מתנהלים על פי לוח זמנים של 24 שעות ביממה, כל שעה 60 דקות וכו.  הילדים לעומת זאת חיים לפי שעון של התחלה-אמצע-סוף.  לא חשוב מה השעה, אם זה סרטון, משחק או תכנית. משנה אם זה תוך כדי או בין לבין. בעוד שפעם התמכרות קשה היתה מיוחסת לאלכוהול, כימיקלים, או ״סתם״ הימורים/סקס/שופינג, היום הסם מוזרק בצורת אנימציה מרהיבה, תחרויות נושאות פרסים ומבנה תגמולים שמחרפן את הדופמין והאדרנלין במוח, איבנטים (ארועים דיגיטלים) של "רק היום רק עכשיו תכיף נגמר בואו מהר", אתגרים והרפתקאות,  צריבה קיצונית של "אם אתה לא שם אתה לא קיים". מיטב המוחות שעומלים על איך ללחוץ על כפתורי המוח מהנדסים ממתקים דיגיטליים שהם הג'אנק פוד של הנשמה. לתוך המציאות הזו מתערבבים עוד כמה פרטים שוליים כמו: קורונה מלחמה מערכת חינוך שקורסת לתוך עצמה שיהיה לנו בהצלחה. זה לא שאין במה להתנחם. למשל אצלנו הילדים למדו לבד אנגלית ובקרוב בטח יפנית. הם דוהרים על הרכבת אל העתיד, נושמים טכנולוגיה, מקלידים במהירות הקול וחושבים במהירות האור. בלי כל קשר, נפגשנו דן אריאלי ואנוכי להקלטת פרק בפודקסט שלי נושא השיחה: טבעה של מוטיבציה. קפצתי על המציאה! מומחה בעל שם עולמי לפסיכולוגיה וכלכלה התנהגותית! אצלי בפודקסט! אולי יהיה לו משהו חכם להגיד לי?? (ספויילר: כן) אולי יעודד אותי קצת?? (ספויילר: לא) הרי כשהילדים רוצים משהו הם מפגינים יופי של מוטיבציה. כשזה קשור למסכים האסרטיביות עוברת לטורבו ואיתה כישורי מיקוח של מינימום שלום עולמי. משהו טוב חייב לצאת מזה. החלטנו להקדיש לנושא פרק מיוחד וקצרצר, האזינו לשיחה וספרו מה דעתכם ואיך אצלכם? שכנעו אותי שאני טועה, צודקת או לפחות לא לבד… תודה, אמא שלא רוצה להלחם וגם לא לוותר.

סלט בחמישה צבעים. כך היתה נקראת השיחה הזו אילו היתה מנה בתפריט. מוטיבציה אנושית היא קסומה ותמיד כרוכה בסיבוך ובקושי חלקנו (או רובינו) נוהגים לטעון שמה שבאמת היינו רוצים בחיים זה לשבת תחת עץ קוקוס ולשתות בירה. אבל האמת היא שאנשים עושים דברים מטורפים מבחירה לאו דווקא מוסברת. בפועל אנחנו רוצים לעבוד עם אחרים, לפצח, להתפתח, להתקדם ולהשיג. כלומר המוטיבציה האנושית היא פאזל מופלא שמורכב מאלף חלקים שכל אחד צריך ללמוד על עצמו, להפסיק את מה שמוריד מוטיבציה ולהוסיף את המאפשר לפרוח ולהתקדם. הנה כמה ביסים לטעימה מהשיחה: - מה קרה למוטיבציה של דן אריאלי מהשביעי לאוקטובר. פעולות תמיכה שנקט בארץ ובחו"ל - מהסברה ועד גיוס כספים וגם רעיונות ומחשבות על תיקון החברה בישראל. - איך מתחלקת האחריות על מוטיבציה בין העובד למנהל ואיך זה קשור ל"סביבת ההחלטה" שמקיפה אותנו. מה זה "טווח הרצון הטוב" שאדם שולט עליו בעבודה - מה הדרך הקלה והבטוחה להרוס מוטיבציה והאם זה משנה אם פועלים מתוך מוטיבציה או השראה - הנוסחה לחישוב מידת המוטיבציה לעשייה והקשר ליעוד ומזל בחיים - מה פונקציית הליבה הנכונה של תחום הHR בחברות ואיך שיוויון או העדרו משפיעים על ביצועים עסקיים על כל אלו ועוד שוחחתי עם דן אריאלי, פרופסור לפסיכולוגיה וכלכלה התנהגותית באוניברסיטת Duke. עומד בראש החברה קיימא וכתב שמונה ספרים. הספר החדש כבר בדרכו לגרסה העברית והוא עוסק באמונות שווא ודיס-אינפורמציה כאחת הבעיות המרכזיות של המין האנושי. אה! יש גם קינוח! השיחה התפתחה לכיוון לא צפוי וחשוב עד כדי להפריד אותה כפרק קצר ומיוחד. רמז 1: לא שייך לליין אוף ביזנס של דן או שלי. קשור לחיים עצמם. רמז 2: רלוונטי לכל מי שיש לו ילדים, בעיקר בני ובנות 18 ומטה. Stay Tuned

If you can’t beat them join them האם כשהיית ילד.ה היה אינטרנט? באיזה גיל כבר היה לך טלפון? מדי פעם אומר.ת "נפל לי האסימון" או "החלפתי דיסקט"? האם יוצא לך לעבוד עם צעירים ממך ולשפוט אותם כעצלנים/מפונקים/מנותקים? אם כן כנראה שנולדת לפני/קצת אחרי שנות השמונים וזה אומר שיש פער מנטלי בינך לבין אלו שנולדו עשורים אחריך. איך אפשר לצמצם את הפער ואפילו למנף אותו? ניהול זמן ופרודוקטיביות ביי ביי ספירת שעות. מה שפעם לקח ימים ולילות היום אפשר לפתור בעזרת טכנולוגיה, למידה מהירה אוטודידקטית (כלומר יוטיוב) וניצול יעיל של חלונות קשב.  מיצוי מהיר וסיבולת נמוכה לשעמום (למדתי-הבנתי-יאללה-נקסט). במקום לצפות שיפגינו מחויבות מתוקף משמעת - לגרות להתפתחות ולשרטט אופק שישמור על ערנות קבועה. אפשר ורצוי לרתום את הבאג כפיצ'ר שעובד לטובת האירגון. תקשורת בתוך האירגון החיים שמחוץ לעבודה שקופים כמעט לגמרי, תחושה שכולם יודעים הכל ומייד. כך נוצרת ציפיה שאותו קו יתקיים גם בעבודה. השאלה מי מכתיב את הנרטיב. כי הוואקום יתמלא בוודאות, או מתוך בחירה מודעת או מתוך הפסקות סיגריה ודיבורים במסדרון. תקשורת בינאישית כוח הסמכות מתאדה מן העולם (היי הורים…) וכנ"ל לגבי נאמנות לאירגון כמעסיק. מה נשאר? נאמנות למנהלים כאנשים - כזו המושתתת על מערכת יחסים. מחוברות ולויאליות הישועה לא תבוא מכסף/טייטלים/טעמי גלידה אלא מאיך מדרגים מה חשוב אצל מנהלים. בטופ 3 כבר לא יושבים רק משימתיות, ביצועים ותוצאות. היום על הפודיום מחלקים מדליות גם על אמפתיה, התחשבות ואנושיות.  רוצים עוד? הצטרפו לשיחה שלי עם ליאור פרנקל, יזם בתחומי חינוך וקריירה. ראש תוכנית Adaptation לפיתוח מנהלים. מנחה הפודקאסט ״פופקורן״ מחבר "הספר הקטן למנהל.ת החדש.ה" ו-"אני רוצה הכל". בעלים ״העולם החדש״.

נניח שאתם בתפקיד תובעני וסופר עמוס מנטלית, אנרגטית וניהולית.אז אתם הולכים לישון וחושבים על עבודה,קמים בבוקר וחושבים על עבודה.אם יש ארוע חשוב, עסקה, פרזנטציה, קונפליקט, החלטה - אז בכלל טוחנים.ומה לגבי טיסות? כשצריך צריך. והופ הזמן שלכם הופך לקרוסלה שמסתובבת בקצב שעושה סחרחורת.עולם התוכן נהיה כמעט בלתי נגיש לזרים, פשוט אי אפשר לעמוד בקצב העדכונים, שמות, התרחשויות. וכך קורה שנשאבים יותר ויותר,עד ששום דבר אחר כבר לא מעניין, או סתם קשה לג'נגל את החיים עם העבודה.איפה עובר הגבול בין "יום בחיי" להתמכרות מזיקה ואפילו מסוכנת? האם אפשרי לכהן בתפקיד בכיר ועדיין לענות על ההגדרה "נורמלי" (אם יש דבר כזה בכלל).האם האינטנסיביות והאדרנלין המתפרץ הם נגזרת אוטומטית של הטייטל?  או ששני אנשים יעשו את אותו תפקיד אחרת לגמרי? שאלות בחן.י את עצמך:האם יש לך שליטה על המינון, העצימות וקצב המעורבות שלך בעבודה?האם מידת המעורבות יוצרת נזקים באזורים אחרים בחייך (זוגיות/הורות/בריאות)?מה לגבי קצת אלכוהול כדי לסגור את היום, משכבי כאבים פה ושם או כדורים סביב טיסות כדי לסדר את השינה? כנראה שהתשובות יקבעו האם ועד כמה אתם מכורים…מה עושים אם הבנו שוואלה כן - אנחנו מכורים לעבודה? על זאת ועוד דיברתי עם דוקטור דבי סרבריסקי, רופאה פסיכיאטרית מומחית להתמכרויות. מנהלת בפועל את מחלקת הנשים במרכז הרפואי הרצוג וגם פעילה במרכז החדש לטיפול בכוחות הביטחון. מרצה באוניברסיטה, חוקרת קלינית וסופרת.

נדיר להימלט לחלוטין מתחושת החמצה, פספוס או אכזבה על החלטה כזו או אחרת. לא תמיד יש קשר למורכבות ההחלטה אלא יותר לאיזה פלונטר נסתר בתוכנו ולהיותנו "רק חלק מעצמנו" בכל רגע נתון. במקום שבו מסתיימות הרשימות למה כן, למה לא ומה המשמעויות של החלטה מסוימת - מבצבצת האינטואיציה.  לא תמיד קל לזקק ולמיין קולות פנימיים. האם שיקול מסוים נובע מתוך פחד, צורך, היגיון או כוח עלום שאפשר לקרוא לו תחושת בטן או אינטואציה. תמהיל מורכב, בטח עבור מנהלים בכירים שמקבלים החלטות בעצימות גבוהה כמותית ואיכותית. מה חלקה של אינטואיציה בקבלת החלטות? מה ההבדל בין אינטואיציה מבוססת ניסיון לאינטואיציה "מיסטית"? איפה המלכודות שמתעתעות בנו בדרך? היתכן שאינטואיציה יכולה להיות שגויה?? על כל זאת ועוד שוחחתי עם ד”ר יובל דוידור שיזם וניהל חברות טכנולוגיות, סופר ומרצה במנהל עסקים ויזמות, מומחה במיומנויות קבלת החלטות. ספרו האחרון "6 וזהו" חושף שיטה לקבלת החלטות שמאפשרת לזהות את הקול הפנימי האותנטי שלנו כך שנישאר גאים בהחלטות שלנו לאורך זמן.

טראומה היא ארוע שנצרב בתודעה בין אם הוא נרשם בדפי ההיסטוריה או על בשרנו שלנו. מיותר לציין: 1. טראומה היא כוח חזק שמניע או בולם אותנו ומשפיע על כושר ההתמודדות עם שינויים 2. מודעות לטראומה יכולה לאפשר יציאה מתקיעות ותנועה קדימה אז נניח שאת.ה מנכ"ל שרצ.ה קדימה, בטופ 3 של המשימות תמיד יש איזה שינוי של הסטטוס קוו. אבל החיים אינם פשוטים ושינויים דורשים טונות של אנרגיות מכל הסוגים. בעיקר כי אנשים לא אוהבים שינויים. אנשים אוהבים לרצות שינויים, זה כן. אבל לזוז כיסא ולהשתנות ממש? פחות. אז המשימה הראשונה של המנכ"ל היא לרתום ולשכנע קודם כל מהבטן (מנהיגות?) ורק אח"כ מהראש (ניהול?). המשימה השניה היא להיות מוכן לאבד פופולריות. כי שינוי וקונצנזוס לעולם לא ילכו יחד בהלימה מוחלטת. תמיד יש מתח ואן-דן-דינו דמיוני בין טובת הארגון, טובת העובדים וטובתי שלי כמנכ"ל. כדי לבחור נכון צריך אומץ לב ניהולי! וכמובן אינטליגנציה רגשית שמגיעה עם מודעות מפותחת. רוצים לשמוע עוד על הקשר בין טראומה, שינוי ואומץ ניהולי? הצטרפו אלי ואל האורח שלי - ד"ר בועז שליט, מנכ"ל חברת דינגו ליעוץ אסטרטגי וראש ההתמחות באסטרטגיה ויזמות בקריה האקדמית אונו. מחבר הספר 'לזוז כיסא - ארגונים שלא משתנים נכחדים'.

מה עובר על מנכ"ל שהקים סטארטאפ בתחום סופר מורכב, ימים בודדים אחרי שנולדה לו תינוקת, בעיצומה של מלחמה לאומית-אישית-עסקית-ניהולית. שליש מהעובדים במילואים, לרבע יש ילד/בן או בת זוג במילואים, או שהם פונו מבתיהם. לארבעה עובדים בני משפחה חטופים… ואם כל זה לא מספיק - מנהלת בחברה נרצחה ברעים (ד"ר ליליה גורביץ' וסלקובסקי זכרונה לברכה)  למיקרוקוסמוס הפסיכי הזה תוסיפו את חיי השגרה הבלתי שגרתיים של סטארטאפ לא שגרתי. ⁠⁠ד"ר אילן סמיש⁠⁠, יזם ומנכ”ל ⁠⁠אמאי חלבונים⁠⁠, רגע לפני המלחמה עוד דילג בין נאומים על במות המחאה לריקודי פלמנקו,  היום מדלג בין זום לשדות תעופה. על האיזון השברירי שבין להשקיע באחרים ללזכור שגם אתה קיים, על התענוג לגייס הון, על החובה העסקית והמוסרית לשמור על המשכיות, על הדילמות והאתגרים שבדרך. מי שרצה רגע של להיות זבוב על קיר של מנכ"ל בהחלט מוזמן להאזין לשיחה פתוחה ונוגעת.

"הכסף מסובב את העולם" אולי זה נכון, אבל לא מדויק. מה עוד מסובב את העולם?  הורמונים!!! למשל דופמין שרץ לנו במוח במינון כזה או אחר ומשפיע על רמת הקשב והריכוז ומתוך כך על סגנון ההתנהלות שלנו בעבודה ובחיים בכלל. איך מתנהגים מנהלים עם הפרעת קשב? בצד הנוצץ: יצירתיים ואמביציוזים, חושבים בראש פתוח ומחוץ לקופסא. בפחות נוצץ: תכנון ועמידה בלוחות זמנים? ככה-ככה. סדר ואירגון? ככה-ככה מינוס. אם אתם חווים או נתקלים בהתנהלות כאוטית שאף נתפסת כזלזול, כנראה שיש לכם עסק עם הפרעת קשב וריכוז, בין אם שלכם ובין אם של מי מהצוות שלכם. האם ניתן לשפר את סגנון ההתנהלות מול/של בעלי הפרעת קשב וריכוז?  האם הפרעת קשב וריכוז משפיעה על סיכויי הקידום? מכתיבה בחירות קריירה (יזמות/ניהול/עצמאות)? ספויילר: כן כן וכן. שאלות ותשובות נוספות תשמעו בשיחה עם ד"ר שירלי הרשקו, מומחית בהפרעות קשב ולקויות למידה, חוקרת ומרצה באוניברסיטה העברית, פסיכותרפיסטית, מאבחנת, מדריכת הורים, מנחת סדנאות, מפתחת שיטת "רק רגע" לארגון זמן, בעלת טור במדור הבריאות בעיתון "הארץ", מחברת 5 ספרים, מנהלת ״קהילת אנשי הקשב״ בפייסבוק ויוצרת הפודקאסט "אנשי הקשב".

מה שלומך? השאלה הכי פשוטה בעולם. (השאלה, לא התשובה) חזרת לעבודה מהצבא? בן/בת הזוג במילואים? "תעשה מה שאתה יכול" מדיניות עבודה מהבית/משרד? "כל אחד יפעיל שיקול דעת על פי אחריותו המקצועית ומצבו האישי" תאורטית: דוגמאות להתחשבות והתעניינות. בפועל: אוסף של מלכודות שעלולות לעשות יותר נזק מתועלת. כי גם שאלה של יום יום או הנחיה שכוונתה מתחשבת, עשויה לעורר עמימות שמובילה לחוסר ודאות שמובילה לתסכול ואפילו חרדה. בראייתי כולם משתדלים. בעיקר המנהלים, בעיקר הבכירים. לא כולם מצליחים. כי השמיכה קצרה, המלאכה מרובה, המשאבים מצומצמים. לפעמים השילוב של נחישות עסקית ורגישות אנושית יוצר כאוס תת קרקעי שניתן למנוע. כי אנשים מסתובבים בתחושה ששאלו מה שלומם אבל בכלל לא הקשיבו לתשובה. או באשמה קבועה שלא נותנים מספיק למרות שנקרעים לכל הכיוונים. או שזורקים עליהם עוד תפקיד ובכלל לא סופרים את המשמעויות עבורם. והתשובה? בהירות בהירות בהירות. למשל: להגדיר מראש אם ישיבת ההנהלה או הפ.ע נועדו לונטילציה ושיתוף או לנטו עבודה. לאלה שחזרו שבורים או מבצעים תפקיד כפול לנסח מה הכי קריטי לביצוע. עם מי שצריך יותר זמן להתאושש או לתת גיבוי בבית להגדיר אחוזי משרה שונים מהרגיל לפרק זמן מוגבל. להסביר למה עבודה מהמשרד חשובה דווקא עכשיו ולהנחות מה גמיש ומה קשיח, מה נתון לבחירה ומה כפוף לאישור מיוחד. הפעם אירחתי את ד"ר דוד ברקוביץ', פסיכולוג ויועץ אירגוני, מתמחה בפיתוח הנהלות ופיתוח מנהלים, מפתח ומלמד את גישת No Bullshit Leadership. דוד פוגש הרבה מאוד מנהלים ופורס את המסרים שעולים מהשטח ואיך מומלץ להתנהל במצבים שונים כדי לשמור על רציפות עסקית ומורל גבוה. על כל זאת ועוד תשמעו בפרק החדש של הפודקסט R.O.i Positive

סטארטאפ מספר 7 שלו. 100% שלו. הקודם נמכר לטדי שגיא והיום מונפק בלונדון. זה שלפניו הוקם בשיתוף עם איירון סורס. הנוכחי מגלגל עשרות מיליוני דולרים בשנה, או לפחות מספיק כדי לפצוח בתביעה מתוקשרת מול מייקרוסופט. הכרנו לפני כמה שנים בהנהגת הורים בביה"ס. אי שם בשנה הראשונה ביחד, אחרי עוד שריפה שהוא מצית בווטסאפ, אני מתקשרת ונותנת לו שתי אופציות: או שאתה מחליף אותי (כיו"ר הנהגה), או שאתה נותן לי לעבוד בשקט. האופציה הראשונה היתה כנראה לא אטרקטיבית, אז הוא הלך על אופציה ב' ואפילו עזר קצת בדרך. מאז אני נתקלת בו בשכונה מעת לעת, מתעדכנת במצבו העסקי. זה התחיל מ"אני דופק ת'ראש בקיר" המשיך ל"פיצחתי, אני מתחיל סקייל" והיום זה "אני מדפיס כסף". בהיתקלות האחרונה שאלתי אם הוא מתכנן משהו לסוף שנה, בכל זאת, מתקרבת עונת הסיכום-תכנון. חשבון הנפש העסקי עולה הילוך וזה בדר"כ נגמר באירוע חברה או אוף-סייט הנהלה. איך לומר בעדינות? הוא צחק לי בפרצוף. "אני סיימתי עם הפוצי מוצי. לא הנהלה ולא גיבוש. אצלי עובדים, לא משחקים. מי שלא טוב לו, יום טוב לו" שיחה עם זאק דחוביץ היזם והמנכ"ל של Fast Corporate, האיש שלא קיבל את הmemo על לדבר פוליטיקלי קורקט. על אף (ובזכות) המקרה המיוחד שהוא - אישיותית וגם מבחינת סוג התעשייה, בין אם הוא גרסת "המלך ערום" של ההיי-טק, ובין אם מייצג מקרה פרטי, הוא משמיע גם אמת של אחרים. האם כסף זה אמצעי או מטרה? איך בונים חברה ועושים סקייל? האם יש מקום לחופש פעולה, שיקול דעת ויצירתיות בעשייה? איזה חוסן פיננסי ומנטלי נדרש כדי להקים חברה ולהביא אותה לרווחיות? מה הסוד לניהול נכון של חברה? ואיך כל זה קשור למפעל חמוצים??

לכולנו יש צנזור פנימי פעיל, שמאפשר לנו לדבר חופשי כשאנחנו סגורים על עצמנו אבל מונע מאיתנו לקום ולדבר במצבים אחרים. האם אנחנו מצליחים להיות מקסימום אנחנו? להשפיע? לשכנע? עזבו הרצאות TED והופעות בטלויזיה, גם בסיטואציות יומיומיות אין מנוס. אנחנו נדרשים לתווך את עצמנו, להשמיע קול ולהעביר מסרים. אבל האם אנחנו מוכנים לקבל ביקורת? האם מוכנים להחשף…? איפה עובר הגבול בין נוח ללא נוח ועד כמה הצנזור מנהל אותנו או אנחנו אותו? מתי הפחד בולם ואיפה האומץ מוביל? הפעם נתחיל מהבשורה הרעה: כולנו חיים בחלקיות! דוהרים עם חבלים שקופים שקושרים אותנו לקרקע… אה, ועוד אחת: לעולם לא נגיע. אין מנוחה ונחלה מוחלטת (כלומר יש, אתם יודעים מתי..) הבשורה הטובה: תמיד וכל הזמן אפשר להשתפר. לגלות עוד טפח מעצמנו, להתנהל פחות ממה יגידו ומה יחשבו, להיות יותר ויותר אנחנו. על הדרך יגיעו הברכות בצורת תחושת מימוש, קידום, מיצוב והשפעה. על כל זאת ועוד תשמעו מהאורחת שלי בפרק הזה. הילה עופר, מומחית בהטמעת מיומנויות רכות לתוצאות עסקיות, מפתחת שיטת "לקום ולדבר". הילה עובדת עם סטרטאפים, אקסלרטורים וארגונים מקומיים ובינלאומיים ומלווה מנהלים לקראת הופעה תקשורתית ופרזנטציה עסקית.

רב הגברים שאני מכירה מדברים על נשים גבוהה גבוהה. (בהקשר של עבודה אני מתכוונת, אבל לא רק) "אני? בטח בעד נשים!" "אצלי בחברה תמיד הקפדתי! חמישים אחוז נשים!" "אין אין על נשים. אלופות, חכמות, מתקתקות" "אתן?? הרבה יותר מוצלחות מאיתנו" ושאר סופרלטיבים. ועדיין… המצב די פח. הפערים כואבים. לכן, הפרק הבא מיועד אליכם הגברים! אלה שיש להם עובדות ומנהלות (ו.או בנות בבית), שמוכנים להיפתח לאפשרות שאולי אתם בעד, אבל בפועל אתם (גם) נגד. בלי להתכוון, גם לכם יש (כנראה) דבשת. מבלי להסיר את אחריותנו כנשים, ומבלי להכנס לעומק הסוגיות של היסטוריה ומגדר, עשינו לכם רשימה של בליינד ספוטס. איפה אנחנו נופלות, איפה אתם נופלים, למה לשים לב בקטנות של היומיום, איפה לא להעלים עין. ואולי תזכו לישון בלילה עם הידיעה שעשיתם השתדלות. צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות וכו'. אידיאולוגיה בצד, שווה לכם עסקית. אם תעבדו איתנו נכון תפיקו יותר. המתמטיקה ברורה, נכון? האורחת שלי בשיחה הזו היא רונית כפיר, מי שלא מכיר - זה הזמן. רונית כפיר, אשת תקשורת, בעברה שדרנית רדיו וטלויזיה, מעצבת פנים ובלוגרית מצליחה. ב -8 השנים האחרונות בעלת #נעיםמאוד - מרצה, מלמדת ומייעצת לנשים עם כוונות רווח. יש לה קרוב ל-50,000 עוקבים ועוקבות בפלטפורמות השונות, היא יודעת בדיוק איפה לא נעים לנו ולמה. נשים - מוזמנות כמובן להאזין וגם להעביר לגברים הרלוונטים בחייכן.

סרנדיפיטי. עוד מילה שאין לה מקבילה ראויה בעברית, אחת המסקרנות שפרצו לתודעה לאחרונה. מכירים את אלה שהדברים "קורים" להם? הזדמנויות שצצו באופן בלתי צפוי? מסתבר שיש תורה שלמה שעומדת מאחורי מקרים, צרופי מקרים וההזדמנויות שמגיעות כתוצאה. יש הקוראים לעצמם "מזליסטים", מסתובבים בעולם בידיעה ברורה שסרנדיפיטי זה החיים. יודעים להיות קשובים ולהגיב לארועים מקריים באופן שיוצר מציאות חדשה. זה יכול להיות פגישה עם ספק, ראיון עבודה, השתתפות בכנס ואפילו שיחת אגב בטיסה שמובילה לעסקה, תפקיד חדש, לקוח או משקיע מעניין. קל להבין למה זה עובד ברמה האישית. ברמה האירגונית פתיחות לסרנדיפיטי היא דרייבר לחדשנות ולסטיות דרמטיות ברמה העסקית, לטוב או לרע. מה המשותף למנהלים שמוגדרים כבעלי חוש מפותח לסרנדיפיטי? 1. מולטי דסיפלינריות - אנשים רב תחומיים רואים יותר טוב. גם אם המולטי נובע ממשחקי שחמט, נגינה או שפה זרה. 2. ערנות - היכולת לראות בזמן אמת מי נמצא מולך ולבדוק אם יש לו.ה משהו שאתה צריך, בין אם מופיע בתפריט הרשמי ובין אם לא. 3. פעולה יזומה - לאפשר מסגרת של רעיונות, לדבר על טעויות ומה אפשר ללמוד מהן, לבחון גם אפשרויות שלא נחקקו בתכנית העבודה האירגונית. איך כל זה משתלב עם חשיבות הפוקוס והחיבה ל"התחלתי ולכן אסיים"? מהו נייר הלקמוס האישי או האירגוני שדרכו ניתן לבחון את מידת הפתיחות? על כל אלה ועוד שוחחתי עם ד"ר תמרה טילמן - מדענית, כירורגית, אשת עסקים, פרופסור לחדשנות, מנהיגה אקדמית, שרתה בתפקידי דיקנות בארה״ב ובסין, הקימה את האקדמיה לביו-חדשנות בסיאטל ללימודי מיומנויות העולם החדש, בעלת שני תארי דוקטור והוגת פילוסופיית יקום מקביל. על פילוסופיית יקום מקביל מקריות וסרנדיפיטי, פילוסופיה מעשית לעולם החדש: https://multiverse2022.ravpage.co.il להרשמה לניוזלטר של ד״ר טילמן: https://multiverse2022.ravpage.co.il/1-2-3NewsLetter רטריט וולנס והארקה: https://www.tamaratilleman.com/coming-soon-03

כל מסר הוא סיפור וכל סיפור הוא מסר. לא משנה אם נארז ונשלח להרצאת Ted, פגישת דירקטוריון או שיחת שימוע. למסר יש דרך והוא מתחיל מבפנים ומתגלגל החוצה. יש לנו נקודות עיוורון קבועות שהן בעצם שורת מלכודות בין מי שמוסר למי שקולט. העברה נכונה של מסר היא לוליינות מנטלית והליכה על חבל דק. אז אם "חיים ומוות ביד הלשון" איפה אנחנו נופלים ואיך קולעים בול ולא ליד? שני כוחות לכאורה מנוגדים נדרשים לפעולה בו זמנית. האחד - לשכוח מעצמנו! לזכור שיש צד שני עם צרכים, רצונות, מגבלות ואג'נדה. המסר מיועד להם, לא לנו. השני - לשכוח מהצד השני… להתחבר לכוונה שמניעה אותנו, להתנתק מהפחדים שמגבילים, מה"לא" שאמרו לנו אתמול ולמצוא את המילים והטונים שתואמים את מי שאנחנו. איך נראית הדבשת שלנו מהצד? אינפורמציה עודפת על גבול המשמימה תחת קידוש ה"חשוב לי שיבינו אותי עד הסוף", אלף לילה ולילה של "אני עצמי ואנוכי" כאות לכך שאנחנו ראויים לאמון/השקעה/שיתוף פעולה. אולי אי אפשר להמנע מטעויות, אבל אפשר להשתפר. איך? האזינו לפרק עם דונה גריפית. (רמז: לא להתאמן מול המראה!) דונה גריפית היא מומחית לסטוריטלינג שעובדת עם חברות ענק בכל העולם ומחברת רב המכר Sticking to my story. עבדה עם אלפי יזמים שגייסו כבר למעלה מ1.5 מיליארד דולר.

הדרך לבוחן מציאות בריא עוברת דרך תיחקור קבוע והתבוננות במציאות הסמויה. חשבון נפש, בחינת לב וכליות וניתוח יומי (או לילי) של עבודת הניהול. מה אמרנו מתי ולמי, איך התנהגנו בסיטואציות שונות, איזו עוצמה או חולשה בקעו מאיתנו?אילו ניואנסים קלטנו או פיספסנו?תשובה: אומנות המינון. למשל שיחה שהשאירה אותנו או את הצד השני עם אנרגיות של מר/חמוץ/מתוק.הולכים לישון עם השיחה הזו, מהרהרים בה ולומדים משהו על עצמנו ועל האחר. אומנות המינון נמדדת גם באופן הניהול של התחקיר הפנימי.האם אנחנו מאשימים את עצמנו או מקבלים את הרעיון שגם לנו מותר לטעות?האם אנחנו משקיעים בתשומת לב לפרטים הקטנים ולמילים שלא נאמרו? או בעיקר מתייחסים ל"עובדות בשטח" והחלטות מקצועיות שקיבלנו? תא"ל במיל' יהודית גריסרו, שותפתי לשיחה, שירתה כיועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, כיהנה כסמנכ"ל משאבי אנוש ומינהל באל על וכיום היא שותפה בחברת מאזניים ומגישת התכנית תחשבו טוב ברדיו 103. היא ניהלה אנשים במאסות וגם בפינצטה (אותי למשל).מעבר לתבונה ולעומק, אני מופתעת כל פעם מחדש מהפרטים שהיא זוכרת על אנשים (עלי למשל).האמת? גם אם היתה מקריאה ספר טלפונים הייתי נמלאת השראה. האזינו ותיווכחו בעצמכם

מה גורם לאדם שפוי בדעתו לקפוץ לעבר ספינה טובעת? ועוד בתור קברניט? ועוד להפלגה שתיקח בממוצע חמש שנים?? לכל מנכ"ל (ואדם) יש את הכישרון הייחודי שלו, נטייה שמתגלה לאורך השנים כהתמחות. במקרה של דורון גרסטל, מדובר בקופץ בנג'י סדרתי (הוא קורא לזה אינסטלטור). נכנס לחברה במצב עסקי רעוע (בנקודת הספק אומץ ספק טיפשות). קודם כל עוצר את הדימום (פיטורים כואבים). מקים צוות ברוחו ובדמותו (מנכ"ל חדש-הנהלה חדשה…). מזהה מקורות צמיחה, מתחיל לרוץ (ואז מגביר). האם פוצחה הנוסחה לגיוס מוצלח של מנהלים? מה בכלל ההגדרה לגיוס מוצלח? האם תרבות ארגונית זו מטרה או תוצאה? מה הקשר בין הישגים עסקיים לעבודה מהמשרד/בית/שעון נוכחות? השילוב בין אסטרטגיה וכוכב צפון מוגדר לאקסקיושן וירידה לפרטים. ואיך יודעים שהגיע הזמן לזוז הלאה… על כל אלה ועוד שוחחתי עם דורון גרסטל, מנכ"ל Perion היוצא. תודה דורון, שיחות עם שכמוך מזכירות לי למה אני אוהבת ללוות מנכ"לים בדרכם הפתלתלה.

תארו לכם שהיה מתכון מסוים שאם הייתם פועלים על פיו חייכם היו משתפרים דרמטית? מה זה משתפרים? היו לכם הרבה יותר רגעים של תחושת סיפוק עמוק והתרחבות הלב והנשמה. והרבה פחות רגעים של "מה לעזאזל אני עושה פה???" או סתם טעם של מצה בפה. הבשורה הטובה: יש מתכון כזה! הבשורה הרעה: אין ארוחות חינם. דהיינו, אין מנוס מלעבוד בלהכיר את עצמנו. בהיות האדם חלק מהטבע,  גם המתכון האנושי מתבסס על יסודות הטבע - אש, אדמה, אוויר ומים. הייצוג הרעיוני של כל יסוד די אינטואיטיבי ובכל אחד מאיתנו יש מיקס מסוים שמסביר איפה אנחנו בשיא או בשפל, עם מי יש לנו כימיה ופוטנציאל לעבודה משותפת, באיזו עשייה כדאי להתמקד וממה עדיף להמנע. כידוע מתכון מורכב לא רק מרשימת המצרכים אלא גם מתהליך ההכנה. מה הדרך שלנו להגיע לרגעים של חסד וגאווה פנימית עמוקה? מה התהליך שעובר עלינו באופן טבעי וחוזר על עצמו שוב ושוב? למזלי, עדי כרמון סקופ החברה הגאונה שלי יודעת להסביר דברים מורכבים בצורה פשוטה. היא פיתחה שיטה שנקראת "המתכון" שנועדה להיות המצפן שלנו בניווט האינסופי בדרך לעצמנו. לפני שמאזינים (למיטיבי לכת גם אחרי!) ספרו לי מה אתם הכי - אש אדמה אויר או מים? (רמז: שניים מתוכם מובילים, אחד ראשי, אחד משני). להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ השקטה של המתכון עם עדי סקופ כרמון: https://chat.whatsapp.com/Dtu898VwQTH5uyaVtrpCSw טיפ: בפרק אנחנו מדברות על אזור הגאונות מתוך ספרו של ד"ר גיא הנדריקס. עוד על מודל האזורים תוכלו למצוא בפוסט שלי כאן: https://bit.ly/3CAbx1Q

ליוויתי אותה משלב ה״פני לאן״ דרך תהליך הקבלה לתפקיד (חצי שנה…) ועד חבלי הקליטה כמנכ"לית לראשונה בחייה. צפיתי בה דורכת יחפה על גחלי הניהול של סטרטאפ, דוהרת בשבילים הלא רומנטיים של רכבת ההרים ההייטקיסטית.   מה אני אגיד לכם? לא לבעלי לב חלש.   והנה היום, השנה ראשונה הלכה חלפה לה. התבססה בתפקיד, שועטת על אותה רכבת, עדיין לא אוכלת כמו בנאדם אבל לפחות לא אכולת יסורי מצפון אימהיים, בעיצומו של גיוס הון (לא לבעלי לב חלש כבר אמרתי?), מחוברת לעשייה, עם צוות חזק.   כידוע ״מה שרואים מפה לא רואים משם״ וחשוב מדי פעם להביט במציאות דרך עיני מי שחווה אותה.   קבלו את ליאת לכיש לוי, מנכ"לית ChickP, חברת פוד-טק שמפתחת תחליף חלבון מבוסס חומוס.

החיים הם אתגר אחד גדול ומתמשך. דהההה. לפעמים אנחנו בתקופה של התמודדות פנימית (עסקית או אישית) ולפעמים נדרשת עזרה חיצונית, גם זה ידוע. האם יש בעולם יותר בעיות או פתרונות? לא ידוע וגם לא משנה :) מה כן משנה? מתי ואיך בוחרים. פה העלילה מתחילה להסתבך. איך יודעים אם לעשות את הדרך לבד או לפנות לעזרה חיצונית? החל ביועץ מומחה וכלה בפסיכיאטר. כשרוצים לשנות, להניע או לפתור משהו בנו או בעסק - איפה מתחילים? איך בוחרים? לפעמים בכלל צריך להפסיק או להחליף. איך שומרים על תחזוקה מינימלית של כושר מנטלי? מצאתי את השותף המושלם לעשות לכם סדר. דורון ליבשטיין הוא המנטור של המנטורים! עובד עם המורים המובילים בעולם לרוח ותודעה, מלמד בעצמו, סופר וגם בעל עבר עסקי עשיר כבכיר במיקרוסופט ישראל, יו"ר תפוז ועוד. אינשאללה תקבלו פוש להתפתחות הבאה שלכם.