לטייל בקלילות

שי יגל היה בשטח. הרבה בשטח.שי הלך בשבילים.שי בנה שבילים.שי צבע סימוני שבילים.שי עלה להרים.שי טיפס על הרים גבוהים.שי טיפס על קרח.שי רכב על אופניים.ובטח שכחתי עוד כמה דברים בדרך.ולמה אני מספר לכם את כל זה?כי שי הוא מהאנשים האלה שלא רק יודעים המון, אלא גם צברו את הידע דרך הרגליים, הידיים, הזיעה והניסיון. והכי חשוב, הוא יודע להסביר את כל זה מצוין.אז הזמנתי את שי לשיחה על אחד הנושאים החשובים ביותר בציוד לטרקים, ואולי גם אחד המבלבלים שבהם: ביגוד טיולים.ביגוד טיולים הוא עולם ומלואו. יש סיבה לכך שמדובר בציוד ייעודי ולא סתם בבגדים שאנחנו לובשים ביום-יום. מאחורי כל שכבה, כל בד וכל פריט יש היגיון, ולא תמיד מה שנראה הכי חם, הכי יקר או הכי טכנולוגי הוא דווקא מה שאנחנו צריכים.בפרק 87 של הפודקאסט "לטייל בקלילות" ישבתי עם שי לעשות סדר בשיטת השכבות שעליה מבוסס ביגוד הטיולים והטרקים.דיברנו על ההיגיון שמאחורי השיטה, על התפקיד של כל שכבה, על סוגי הבדים והביגוד ועל מה שבאמת חשוב לחפש בכל פריט.על הדרך ניפצנו כמה מיתוסים, עשינו סדר במונחים שמשתמשים בהם לא נכון בארץ, וניסינו לפלס שביל ברור בתוך הג'ונגל של האפשרויות, ההבטחות השיווקיות והמונחים הטכניים.כי בסופו של דבר, המטרה היא לא לצאת לשטח עם יותר בגדים. אלא עם הבגדים הנכונים.מוזמנים להקשיב 🙏

הסיפור של דניאל וולפסון סוחף. לא בגלל הכותרת הקצת קלישאתית של הישראלית הראשונה שהגיעה לפסגת האוורסט, אלא דווקא בגלל אינספור הסיפורים הקטנים, הפשוטים, ולפעמים אפילו האפרוריים, שמרכיבים את הדרך שלה לפסגה הזו ולעוד לא מעט פסגות אחרות. הרי בסופו של דבר, לכל אחד מאיתנו יש את הקשיים שלו, וכל אחד בוחר לאתגר את עצמו בדרכו. והדרך של דניאל, איך לומר, לא הייתה קלה במיוחד.בפרק הזה, ובדרכה המאוד ייחודית, דניאל מצליחה להעביר את האנרגיה הבלתי נגמרת שגורמת לה לסחוף אחריה אנשים לכל דבר שיש בו אתגר. אבל אל תצפו ממנה להוביל אתכם בשטח ולספר לכם על גיאולוגיה, פרחים או ההיסטוריה של המקומות שבהם אתם עוברים. בעולם של דניאל יש קודם כול את השטח ואת ההתמודדות איתו. את כל השאר, את "חומר הלימוד", היא משאירה לאחרים.מבחינתה, השטח הוא זירה שבה אנחנו בוחנים את עצמנו, את הגבולות שלנו, ואולי גם את האגו שלנו. מקום שמציב בפנינו מכשולים ומאפשר לנו לגלות שאנחנו מסוגלים להרבה יותר ממה שחשבנו. היא באמת מאמינה שכל אחד יכול לקחת את עצמו למקומות שלא דמיין שיגיע אליהם. צריך בעיקר רצון, הכנה ונכונות להתמודד עם מה שהדרך תביא איתה.בכנות ובאותנטיות מוחלטת היא מספרת למה כמעט בכל פעם שעמדה על פסגה גבוהה, זה הרגיש כאילו עשתה את הבלתי אפשרי. ויש סיכוי לא רע שעד סוף הפרק גם אתם תרצו לעזוב הכול ולחפש לעצמכם איזו פסגה בגובה 8,000 מטר לטפס עליה.אני מודה שדניאל תמיד מצליחה קצת להרגיז אותי בדרך המוגזמת שבה היא מתארת לפעמים שבילים ואתגרים. אבל באותה נשימה, היא גם מצליחה לשכנע אותי מחדש באהבה האדירה שלה לשטח, בכוח שהיא שואבת ממנו, ובעיקר בתשוקה האמיתית שלה לגרום גם לאחרים לצאת החוצה, לנסות, להתמודד ולגלות על עצמם משהו חדש.

בגיל 73 חיים וידל יוצא להגשים חלום שמקנן בו כבר עשרות שנים: טרק סולו ראשון. ולא איזה מסלול קצרצר, אלא מסע של יותר מ-160 ק״מ סביב פארק וונואז, בלב האלפים הצרפתיים.מעבר לסיפור החיים היפה של חיים, שמגדיר את חייו כמסע אחד ארוך - ״החיים כמסע״ - יש כאן סיפור על אדם שלקח על עצמו ״משימה״ של טרק וניגש אליה בדרך מעוררת השראה: הכנה פיזית יסודית, תכנון וירידה לפרטים, התמודדות עם קשיים ואתגרים, ובעיקר גישה מלאת חיוביות.חיים הוא שיעור עבור כל אחד מאיתנו. קודם כול בעצם ההחלטה ״פשוט לצאת״, אבל לא פחות מכך בתחנות החיים שעבר ובמסעות שממלאים אותן: לידה על סף המוות, התמודדות עם מלחמה קשה, הגשרים שבין הנתיב החילוני לדתי, חיפוש מתמיד ותשוקה שלא נגמרת לעשות ולנוע קדימה. אולי השיא של כל אלה נמצא דווקא בתחנת חייו הנוכחית - ובתוכנית הקרובה לעבור לקיבוץ חדש שרק הולך ומוקם במדבר.ישבתי עם חיים וידל לשיחה כדי לנסות לתפוס ולהעביר משהו מהחוויה האישית שלו בטרק המרגש שאליו יצא, אבל גם כדי לחזור איתו בדרך שעשה עד לנקודה הזאת - ולהבין מה הוביל אותו, בגיל 73, להגשים סוף סוף חלום של עשרות שנים.לאתר של חיים וידל: https://haimvidal.com/

אמיר אילת מגלם את האבולוציה הנכונה של טיילות בימינו. יש אנשים ש״הארגון״ והאופרציה בוערים בדמם - כשתשוקה למסעות מתחברת לאהבת הארגון והפרטים נולד מפעל של מסעות שמגלם בתוכו גם את הידע הכי עכשיווי על איך אפשר לטייל בקלות.זה לא קורה ביום אחד אלא על פני שנים. זה מתחיל מהתפתחות אישית, לימוד ונבירה בעולם האפשרויות המודרני של טיילות קלה ואז גם חיבור של אנשים לתוך כור היתוך של טיילות קבוצתית. אמיר הוא יזם שצמא לידע ובודק הכל. ציוד, שבילים, הזדמנויות בשטח. הוא למד מניסיון שמסעות בדד זה לא הפורמט שלו והיכולת לחבר ולהגדיל קבוצה זה התחום החזק שלו. במקום ללכת על שבלונות קיימות של קבוצות מטיילות הוא יצק פנימה את הדברים הכי חדשים ויצר עולם של מסעות מגוונים בפורמטים שונים - החל ממסעות הארד קור המתבססים על מים ש(אולי) מוצאים בשטח ועד מסעות חו״ל מפנקים ברמה כזאת או אחרת. העיקר הוא חוויות או אם תרצו הרפתקאות. כך נבנתה קהילה חיה ונושמת: הטרקלים. למרות אתגרים ובעיות שניהול קבוצה הטרוגנית כזאת מביא, אמיר לא מאבד כיוון ושאיפות להתפתח - אחרי 4 עונות של בנית קונספט והבנת הדרך - הוא פותח את הקבוצה לקהל חדש ומזמין מטיילים לבוא וללמוד לצאת לטרקים, להצטייד קל ונכון ובעיקר להעז.

קשה קצת לשים על גל יופה תוויות. משהו במגוון הפעילויות שלו מבלבל ולפעמים נראה גם אפוף בערפל. זה יכול להיות ערפל של עמימות בשירות בטחוני נרחב או ערפל של קור שהוא סביבה אופיינית במשלחות הקור שהוא מוציא לסוולברד או חציית גרינלנד. בין לבין הוא נפצע קשה במלחמה בעזה, השתקם, פעל באיזורים מוכי אסון כדי לתת אור לאוכלוסיות בצרה. הוא חלם ועדין חולם על חציית אנטרקטיקה שהשתבשה בעקבות המלחמה, אבל נראה שזאת סטיה קלה מהדרך. בינתיים הוא ממשיך לחפש את "מה שקשה", באיזורים (מאד) קרים אחרים. גל מרים משלחות ובכלל הוא אדם שמזיז דברים כמו שאחרים מכינים חביתה לארוחת בוקר. כשהוא מרים משלחת זה לא רק למען ההליכה, החציה, ההישג. הוא חייב שיהיה לזה גם ערך מוסף כלשהו ודרך החיבורים שלו לעולם המדע, הוא עוזר להוציא לפועל ניסויים, או סתם לוקח על עצמו מטרות שיש בהן גם משהו "טוב" למישהו.ישבתי עם גל יופה לשיחה מרתקת בפרק 83 של הפודקאסט "לטייל בקלילות". גל פרש את הנתיב שלו צעד אחר צעד. התמונה התבהרה, למדתי המון על איש שעושה דברים יוצאי דופן עם יכולות שקשה קצת לתפוס. מוזמנים להצטרף למסע של גל.