"בקולי: שירת נחמה"

 (מתוך: "את לא לבד", עיתון 77, 2021) בְּתוֹךְ גּוּפְךָ מִתְחַבֵּא הַגֶּבֶר שֶׁתִּהְיֶה, כָּזֶה שֶׁאוֹמֵר "עִזְבִי" – בְּגוּפוֹ נֶחְבָּא יֶלֶד שֶׁשּׁוֹקֵעַ בְּעַרְסָל אֶל תּוֹךְ סֵפֶר עָבֶה. חִיּוּכִים קְטַנִּים בּוֹקְעִים מִמֶּנּוּ וּמְרַחֲפִים, חוֹשְׂפִים לְרֶגַע אֶת הַצַּלֶּקֶת בַּסַּנְטֵר מִלֵּיל הַסֵּדֶר הַהוּא שֶׁחָצָה מִתַּחַת לָעוֹר הָרָגִישׁ. מִתַּחַת לָעוֹר הָרָגִישׁ מְסֻמָּן הַמַּרְפֵּק כְּשֶׁבֶר יָרֹק וּמִתַּחַת לַכָּחֹל שֶׁל הָעֵינַיִם בְּעֹמֶק הַקַּרְקָעִית הַבֻּצִּית מִסְתַּתֵּר הַכְּאֵב הֶעָכוּר, מְבַקֵּשׁ – אַל תַּעַזְבִי יוֹתֵר 

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא עוֹנִים לַהוֹדָעוֹת שֶׁלָּהֶם לֹא מְבִינָה אֵיךְ הֵם עוֹשִׂים אֶת זֶה שׁוֹלְחִים לִי הוֹדָעָה אֲנִי עוֹנָה גַּם בְּאֶמְצַע מַשֶּׁהוּ גַּם אִם אֵין לִי זְמַן גַּם אִם אֲנִי בַּמְּכוֹנִית אֶפְשָׁר לְהָבִין אֶת אֵלֶּה שֶׁלֹּא פּוֹתְחִים תְּמוּנוֹת אֲנִי פּוֹתַחַת גַּם אִם אֵלֶּה 48+ תְּמוּנוֹת מֵהַטִּיּוּל לְבּוּדָפֵּשְׂט גַּם אִם זֶה סִרְטוֹן מִיּוֹם הַהֻלֶּדֶת בְּמִסְעֶדֶת שֵׁף הַחַיִּים קְצָרִים, נָכוֹן אֲבָל אֵיךְ אֶפְשָׁר לֹא לִפְתֹּחַ וְאַחֲרֵי שֶׁפּוֹתְחִים אֵיךְ אֶפְשָׁר לֹא לִשְׁלֹחַ מַזָּל טוֹב לֵב אָדֹם אוֹ לִכְתֹּב אֵיזֶה יֹפִי, אֵיךְ מֶזֶג הָאֲוִיר? מָתַי חוֹזְרִים? הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי מַצְלִיחָה לֹא לַעֲנוֹת אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי מָה נִשְׁמַע אוֹ מָה שְׁלוֹמִי אֲנִי עוֹנָה וְלֹא עַל רֶגֶל אַחַת הָאֱמֶת כָּכָה לֹא מַשֶּׁהוּ פָּחוֹת תֵּכֶף אָקוּם וְאֶסַּע לָעֲבוֹדָה לַמְרוֹת שֶׁכּוֹאֶבֶת לִי הַבֶּטֶן לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי לֹא יְשֵׁנָה בַּלֵּילוֹת, מִפַּחַד תִּינוֹקוֹת שְׂרוּפִים, יְלָדִים רְעֵבִים, נְעָרוֹת נֶאֱנָסוֹת, מִנְהָרוֹת, הַפְצָצוֹת, פְּלִיטִים אֲנִי עוֹנָה מָה יֵשׁ לָכֶם אַתֶּם שֶׁלֹּא עוֹנִים תַּעֲנוּ אֲנִי בִּפְגִישָׁה אֶכְתֹּב אַחַר כָּךְ אֲפִלּוּ אימוג'י יַעֲשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה אִם אַתֶּם לֹא אַנְשֵׁי לְבָבוֹת בְּלִי לְבָבוֹת לֹא אִכְפַּת לִי מָה אֲפִלּוּ פְלָמִינְגּוֹ עַל רֶגֶל אַחַת לְפָחוֹת יֵשׁ לוֹ כְּנָפַיִם וְהוּא וָרֹד וְהַמָּקוֹר שֶׁלּוֹ סָגוּר אֲבָל עוֹלֶה מִמֶּנּוּ הֵד אֲנִי קַיֶּמֶת

מתוך הספר "עור שֵני", הוצאת פרדס, 2021. ב אָמַרְתָּ "קוֹרְאִים לִי לָלֶכֶת". לָבַשְׁתָּ תַּחְפֹּשֶׂת לוֹחֵם. לְמַטָּה הִתְנִיעַ הָרֶכֶב. לְמַעְלָה לִבִּי הִתְפַּחֵם. כָּל הַלַּיְלָה עוֹפוֹת הַמַּתֶּכֶת קִרְקְרוּ בְּדַרְכָּם לַשְּׁחִיטָה. כָּל הַלַּיְלָה יָדִי מְבָרֶכֶת אֶת זֶכֶר גּוּפְךָ בַּמִּטָּה. כָּל הַלַּיְלָה הִפְנֵיתִי עוֹד לֶחִי לְמַקְלֵט טֶלֶוִיזְיָה מַרְעִים - יְהוּדִים לְלֹא אֵל מְכַפְּרִים חֵטְא בִּתְפִלּוֹת הַפַּרְשָׁן הַצְּבָאִי. אֵין לִי דָּם לְקִינוֹת שֶׁל תַּמּוּז. שְׁלַח לִי ד"ש מִשִּׁטְחֵי הַכִּנּוּס.

תגידי בת / מרב זקס-פורטל מתוך הספר אין השלם, הוצאת עיתון 77, שנה 2021תְּנוּךְ אֹזֶן רַךְאַף מְנֻקַּד נְמָשִׁיםשִׂפְתֵי נִימְפָהעֵינַיִם בְּרֵכָה אֲפֹרָה לִצְלֹל בָּהּתַּגִּידִי בַּתסְפִינָה הַמַפְלִיגָה מִמֵּךְלְאַט

שׁוּב הַדֶּרֶךְ / נועה שקרג'י מתוך "נא" (מקום לשירה, 2023)שׁוּב הַדֶּרֶךְ קוֹרַעַת אֶת עוֹרִי. בְּקָרוֹב עָלַי לָלֶכֶת. אָרְזוּ לִי מִזְוָדָה וּמִישֶׁהוּ מַחֲזִיק שִׁכְמִיָּה פְּתוּחָה. שׁוּב לֹא הִסְפַּקְנוּ לְהִתְוַדֵּעַ. שׂוֹחַחְנוּ בְּמַעֲמַד צַד אֶחָד. בַּפַּעַם הַקּוֹדֶמֶת אִחַרְתָּ, הַפַּעַם אֲנִי מַקְדִּימָה, וּמַשְׁאִירָה אֶת הַדַּפִּים הָאֵלֶּה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת וּלְךָ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַחוֹבָה.הָיוּ יָמִים כִּמְעַט נִתַּקְתִּי מֵרֹב מֶתַח בַּגּוּף. פֹּה וָשָׁם נָפַל הַחַשְׁמַל. עַכְשָׁו הַחֶבֶל רָפָה, וּשְׁנֵי הָעֵדִים שֶׁקִּוּוּ שֶׁכּוֹס קָפֶה תָּמֵס אֶת הַחוֹמָה לֹא שִׁעֲרוּ שֶׁהִתְגַּלּוּת הַסּוֹד מַחְמִירָה.אֲנִי חוֹזֶרֶת עַל עִקְּרֵי הַדְּבָרִים: מָה שֶׁרָאִיתָ, שֶׁתִּרְאֶה, מִתְקַיֵּם עַל וּבֵין מֵיתָרִים גַּם אִם רַעַד לֹא נִשְׁמָע. הַהוֹכָחָה הִיא הָרְאִיָּה עַצְמָהּ. הַשִּׁעוּרִים צְרִיכִים לְהִלָּמֵד לִפְנֵי הַגּוּף. הָרוּחַ דּוֹבֶרֶת דִּמּוּיִים. מַלְאָכִים רוֹצִים לְשׂוֹחֵחַ עִמְּךָ, פְּנֵה אֲלֵיהֶם בִּדְבָרִים. אַל תִּתְחַבֵּא. אֵלֶּה הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים.תּוֹדָה לְךָ עַל הַסִּירָה, עַל הַיָּם הַכָּחֹל שָׁחֹר, עַל הַהַזְמָנָה.

מתישהו / אריק אבר מתישהו נפסיק לכתוב רק על זה.נפסיק למדוד הכל ביחס לזה.מתישהו הילדים יחזרו להיות ילדים.הממ"ד יחזור להיות החדר המבאס בבית.כשנגיד עוטף נחשוב על חיבוק אם או על מתנה.חטופים תהיה סדרה.מתישהו מסיבות טבע.מתישהו שמחת תורה.מתישהו נחזור להיות טרודים משטויות.לחתום על חוזה. לעשות טסט. לקבוע תור.להתנתק מהוט. להוציא דרכון. לעשות ביטוח. להתקין מדף.מתישהו יהיה בסדר.מתישהו כל זה לא קרה.מתישהו נתעורר ונגלה שהכל היה חלום רעואהובתנו הביאה לנו ארוחת בוקר למיטה.

אִם יָבוֹאוּ אֵלַי דִּבְרֵי יְמֵי עוֹלָם / ללי מיכאלי מתוך: "איך אאיר את העולם", הוצאת יונה שחורה, 2023 לְקוֹשֵׁשׁ אֶת תּוֹלְדוֹת חַיַּי,אֲסַפֵּר הַכֹּל: בָּאתִי,פָּקַחְתִּי עֵינַיִם לְעוֹלָם,פִּצַּלְתִּי אֶת עַצְמִי לְשָׂפוֹת,אָסַפְתִּי אַשְׁמָה,צָבַרְתִּי גַּעְגּוּעִים,נִסִּיתִי לְמָרֵק כְּאֵב,דִּמְיַנְתִּי עוֹלָם אַחֵר,סָלַלְתִּי דְּרָכִים,הָדַפְתִּי בְּדִידוּת,הֵכַנְתִּי אֶת עַצְמִי לַמָּוֶת. מְבִינִים?חַיָּתִי.

הביתה / קרן קוךמתוך הספר "עד תקרת הבית" הוצ' קשב לשירה, 2015 עַל הָאוֹפַנַּיִם, בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה מִן הַגָּןאַתָּה נִרְדָּם.אָבִיךָ חוֹפֵן אֶת רֹאשְׁךָ בִּזְרוֹעַ מְנַחֶמֶתשׁוֹמֵר תְּנוּמָתְךָ ,קוֹלוֹת הָעוֹלָם מַרְכִּינִים רֹאשׁ.הָאוֹפַנַּיִם חוֹצִים אֶת הַשְּׂדֵרָה בְּחַדּוּת,קוֹלוֹת אַחֲרוֹנִים מִשְׁתַּתְּקִים,כְּשֶׁאַתֶּם מְזַנְּקִים מִן הָרְחוֹב אֶל מִטַּת שְׁנָתְךָ.אִישׁ מֵאִתָּנוּ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת שֶׁהָיָה לְךָ בַּגָּןהָיִיתָ הַיֶּלֶד שֶׁלָּנוּאֲבָל לֹא הָיִיתָ אִתָּנוּ וְלֹא הָיִינוּ אִתְּךָ,כָּל קוֹלוֹת הָעוֹלָם מְהַמְהֲמִים בְּאִי נַחַת.הָאָב וְהָאֵם מַרְכִּינִים רֹאשׁ בְּשֶׁקֶט,עוֹצְרִים נְשִׁימָתָם,מַמְתִּינִים שֶׁתִּתְעוֹרֵר בְּעֵינֶיךָ הַמְּאִירוֹתוְנִתְנַהֵגשְׁלָשְׁתֵנוּכְּאִלּוּ אָנוּ עֲדַיִן אֶחָד

פשוט / סיגל בן יאיר מתוך: ״מה אני עושה״, הוצאת פרדס 2020 נִרְדַּמְתִּיבִּזְרוֹעוֹתֶיךָ כָּל כָּךְ פָּשׁוּט עָבַר הָאוֹרבֵּין חֲרַכֵּי הַוִּילוֹןוְהָיִיתִי צְפוּנָה בְּגוּפְךָ כְּמוֹ פְּנִינָה בְּצִדְפָּה.וְהֶרֶף יָדְךָ חָלַף בִּשְׂעָרִי וּבַאֲפֵלַת הַפָּנִיםיָכֹלְתִּי לִרְאוֹת רַק אֶת שְׂפָתֶיךָ.כַּמָּה מִסְתּוֹרִית וּמְתוּקָה הָיְתָה שְׁנָתֵנוּ.כַּמָּה רַכָּה.בָּאוֹר הַמְתַעְתֵּעַ, כַּף רַגְלִיאוֹ שֶׁמָּא הָיְתָה זוֹ כַּף רַגְלְךָלֹא יָדַעְתִּי עוֹד לְהַבְדִּיל

אִיסְלַנְד / אודיה רוזנק  מתוך הספר: "בוא, לקק אותי", הוצאת: "מרום תרבות ישראלית", שנה: 2020כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר לִי דְּבָרִים כְּמוֹ:"הָאֱמֶת, הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיִי מִישֶׁהִי אַחֶרֶת"אֲנִי מְהַנְהֶנֶת,אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי מַקְשִׁיבָהאֲבָל אֲנִי כְּבָר הַרְחֵק, הַרְחֵק מִמְּךָ.אֲנִי בְּאִיסְלַנְד.אֲנַחְנוּ כְּאִלּוּ יוֹשְׁבִים בְּאוֹתוֹ הַחֶדֶר וְאַתָּהמַמְשִׁיךְ עִם הַדְּבָרִים עוֹד. וָעוֹד.וַאֲנִי כְּאִלּוּ מַסְכִּימָה לְךָלְדַבֵּר אֵלַי כְּפִי שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר אֵלַי.אַתָּה לֹא רוֹאֶה אוֹתִי, אֲנִי כְּבָר עֲטוּפָה בִּמְעִיל חַםצוֹעֶדֶת עָמֹק בִּשְׁלוּלִיּוֹת הַקֶּרַחדָּגָה דָּגִים גְּדוֹלִיםמַדְלִיקָה לְעַצְמִי אֵשׁבְּלִי לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ, גַּפְרוּר.פּוֹרֶשֶׂת לְעַצְמִי שַׂק שֵׁנָה וּמַבִּיטָהבִּשְׁמֵי אִיסְלַנְד. הֵם שְׁקֵטִים.הֵם אוֹהֲבִים אוֹתִי בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁאֲנִיוְגַם אֲנִי.

הזינוק/ נעם פרתום בַּהַתְחָלָה חָשַׁבְתִּי שֶׁיֵּשׁ לְךָ פַּרְצוּף שֶׁל סוּס.אָמַרְתִּי אֶת זֶה לַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלִּיבְּקֶטַע שֶׁל חֲשָׁשׁ אוֹ בְּעָיָה, רַק רֶגַע אַחַרכָּךְ הֵבַנְתִּישֶׁבֶּאֱמֶת יֵשׁ לְךָ פַּרְצוּף שֶׁל סוּס (אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק שֶׁלחֲמוֹר שֶׁהֻכְלָא עִם אַרְיֵה מַלְכוּתִי וְגִ'ירָף) וְשֶׁזֶּה הֲכִייָפֶה בָּעוֹלָם. זֶה קָרָה בִּן רֶגַע: שָׁכַבְנוּ בְּחַנְיוֹןהַבִּימָה מִתַּחַת לְמַפָּלִים זוֹרְמִים מַדְרֵגוֹת נָעוֹת,מִגְרַשׁ הַפוֹרְמַיְקָה נָצַץ כְּמוֹ פְּלָטַת מְטֻגָּנִים שֶׁל בְּנֵי אֲצֻלָּה,בַּחוּץ יָרַד יוֹרֵה זַלְעָפוֹת אֶקְדּוֹחָנִי רַצְחָנִי שֶׁל רֵאשִׁית חֹרֶףשֶׁהִתְפָּרֵץ לְנַזֶּלֶת בִּטְרָאח לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לִמְצֹא טִישׁוּ בָּר,בִּפְנִים הַכֹּל הִתְעַטֵּשׁ וְזָרַח וְקִפֵּץ בֵּין הַטִּפּוֹתכְּמוֹ קְלָס מוּזָר, וַאֲנַחְנוּ בָּרַחְנוּ לַבֶּטֶן הַהוֹמָהמְכוֹנִיּוֹת שֶׁל חַנְיוֹן הַבִּימָה וְנִשְׁכַּבְנוּ עַל הַפוֹרְמַיְקָהכְּמוֹ מְטֻגָּנִים סַטְלָנִים וַאֲצִילִיִּים וּבִן רֶגַע קָלַטְתִּישֶׁאַתָּה בְּסָרִיג הַזֻּהֲמָה הַקָּצָר מִדַּי שֶׁלְּךָ וּבַחִיּוּךְהַסּוּסִי הַפְּרָאִי הִצַּלְתָּ אוֹתִי כִּי אַתָּה בִּכְלָל גִּ'ירָף־חֲמוֹר־אַרְיֵהשֶׁל הֵעָנוּת מֻחְלֶטֶת, כָּזֶה שֶׁמְּנַשֵּׁק אוֹתִי בְּרַכּוּת מִתְמַסֶּרֶתבַּמֵּאָחוֹרָה שֶׁל הַסְּוֶדֶר עַל הָעֹרֶף, עַל רִצְפַּת חַנְיוֹן, עוֹד בְּלִישֶׁבִּכְלָל מַכִּירִים. וְכָכָה דָּהַרְתִּי־נָפַלְתִּי לְתוֹךְ הַמַּבָּט שֶׁלְּךָ —לְתוֹךְ הָאֲגַמִּים הַכְּחֻלִּים־יְרֻקִּים־זוֹהֲרִים בַּמַּבָּט שֶׁלְּךָשֶׁבְּתוֹכָם אַתָּה עוֹשֶׂה פִּירוּאֶט נְסִיכִי (בִּשְׂחִיָּה צוּרָנִית)עִם אֱלֹהִים. דְּבָרִים גְּדוֹלִים בַּחַיִּים קוֹרִים בְּרֶגַע קָטָן.כָּכָה הָיִיתִי שֶׁלְּךָ —בְּזִנּוּק.

קְצָוות שְׂעָרִי בְּפִיךָ – רַק כָּךְ אַתָּה נִרְדַּם וְגַם מִתּוֹךְ שֵׁנָה לִפְעָמִים אֶצְבָּעוֹת סְבִיבֵנוּ טוות עוֹד חוּטִים שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁמוֹת וְכָךְ אֲנַחְנוּ נַעֲשִׂים כְּמוֹ גֹּלֶם וּבְתוֹךְ הַגֹּלֶם הַזֶּה כְּשֶׁאַתָּה עֵר לְגַמְרֵי אֲנִי בֻּבַּת מִשְׂחָק בְּתוֹךְ יָדֶיךָ הַחוֹקְרוֹת

מתוך: העגל ושירים אחרים, הוצאת ידיעות ספרים, 2023 אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי, הָעוֹלָם מְחַכֶּה לָנוּ, תִּרְאִי כַּמָּה יָפִים אוֹרוֹת הַכּוֹכָבִים בַּשָּׂדֶה שֶׁלקַשָּׁת. נָקִי וְעָמֹק בְּתוֹךְ הָעֲלָטָה, עַרְפִלִּית גְּדוֹלָה מְחַבֶּקֶת אֶת הָרִיק כְּמוֹ אֵם הַמַּרְגִּיעָה אֶת בִּתָּהּ הַקְּטַנָּה וַאֲנַחְנוּ שׁוֹתְקִים. הָעוֹלָם מְחַכֶּה לָנוּ, אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי,דָּבָר לֹא יַעֲצֹר אוֹתָנוּ מִלִּשְׁמֹעַ אֶת קֶצֶב הַחַיִּים; כְּמוֹ גֵ'יְן גּוּדוֹל נִלְמַד אֶת רִקּוּדֵיהַ שִּׁימְפַּנְזִים בְּגוֹמְבֶּה, נִרְקֹד אִתָּם לְיַד מַפְּלֵי מַיִם, נְחַיֶּה טְקָסִים עַתִּיקִים. אַתְּ תִּהְיִי פְּרִימָטוֹלוֹגִית וַאֲנִי צַלַּם טֶבַע; נֵצֵא אֶל הַסֵּרֶנְגֵטִי וְנִקְרָא לְכָל חַיָּה בְּשֵׁם,לְכָל פֶּרַח וּלְכָל עָלֶה. תִּרְאִי אֶת צִבְעֵי הָאֹשֶׁר, אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי; הָעֵצִים הָעַתִּיקִים וְהָעֲנָקִים וְהַמְּסֻקָּסִים מְסוֹכְכִים עַל פַּלְגֵי הַמַּיִם. בֵּין נִקְבֵי הָאֲבָנִים זַרְזִיפִים נִשְׁפָּכִים אֶל הַמַּעְיָנוֹת, וּבַשָּׁמַיִם הַבַּז דּוֹאֶה אֶל הַטֶּרֶף. אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי, תַּקְשִׁיבִי לָרוּחַ – הַיָּפָה וְהָאֲמִתִּית מִכָּל רוּחוֹת הָעֵמֶק. הִיא מְסַפֶּרֶת לָנוּ שֶׁאֶפְשָׁר לָנוּעַ,שֶׁמֻּכְרָחִים לָנוּעַ, לְלַטֵּף אֶת הֶהָרִים בִּקְצוֹת הַשְּׁלָגִים הַנּוֹצְצִים, לִטְעֹם אֶת הַגֶּשֶׁם, וְאָז לָרֶדֶת כְּעֵדֶר בַּמִּדְרוֹן הַתָּלוּל אֶל הַמָּארָה; הַאִם רָאִית אֶת דַּרְכָּם שֶׁלפַּרְסְתָנִים עַל גְּדוֹת אֲגַם וִיקְטוֹרְיָה. הַגְּנוּ הַכָּחֹל נוֹדֵד פַּעֲמַיִם בְּשָׁנָה וְהוּא קוֹרֵא לָנוּ לְהִצְטָרֵף. אַתְּ מוֹשֶׁכֶת שְׂעָרֵךְ וּמְרִימָה מִשְׁקֶפֶת, אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי, שׁוּם סְעָרָה לֹא תַּעֲצֹר אֶת הַסְּפִינָה שֶׁלָּנוּ. אוֹקְיָנוֹסִים יִמָּלְאוּ עַד קַו הָאֹפֶק וַאֲנַחְנוּ נֶחֱצֶה עַל גַּבֵּי מַרְבָד כָּחֹל אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הַנִּצְחִית. אַתְּ תִּקְרְאִי שִׁירָה בַּלַּיְלָה וַאֲנִי אֲנַגֵּןבַּ חֲלִילִית אֶל הַיְּלָדִים הָאֲבוּדִים שֶׁנִּשְׁבּוּ בְּקוֹל הַקֶּסֶם בֵּין סְפִינוֹת טְרוּפוֹת. אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי, שׁוּבִי לַסִּפּוּן וְנַעֲשֶׂה אַהֲבָה לְצַד מַטְבְּעוֹת שֶׁל כֶּסֶף הַפְּזוּרִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם. אַתְּ תַּבִּיטִי בַּשָּׁמַיִם וְתִלְחֲשִׁי בְּאָזְנֵי צִפּוֹר וּדְגֵי הַיָּם, בּוֹא נִצְלֹל אוֹ נָעוּף מִן הָעוֹלָם, מִן הַכְּאֵב וְהַצַּעַר. אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי, שׁוּם צַעַר וְשׁוּם כְּאֵב לֹא יַצְלִיחוּ לְבַטֵּל אֶת הַמֶּרְחָב. גַּם אִם נִשְׁקַע, וַדַּאי נִשְׁקַע, תִּרְאִי אֶת הָעוֹלָם שֶׁמְּחַכֶּה לָנוּ, אִם לֹא בַּחַיִּים אָז בַּשִּׁירָה.

שָׁעַטְנוּ לְעֵבֶר הַיָּמִים הַקְּצָרִים  אֲבָל מִנְיַן הָאֲסוֹנוֹת וְהֶקֵּפָם  נִדְמֶה שֶׁלֹּא עָצַמְנוּ עַיִן כְּבָר חֹדֶשׁ  נִדְמֶה שֶׁנְּקָפָנוּ רַק יוֹם בֶּהָלוֹת אֶחָד בְּבֹקֶר מִימֵי הַקְּרָבוֹת  כְּשֶׁעָמַדְתִּי בַּתּוֹר לְחַלָּה הַקְּלוּעָה  רָאִיתִי אֶת אַמְנוֹן שֶׁמָּצָא תְּרוּפָה  לְאֵם כָּל הַמַּחֲלוֹת  נִזְכַּרְתִּי בִּיהוּדָה עַמִּיחַי עִם "בַּיּוֹם  שֶׁבּוֹ נוֹלְדָה בִּתִּי לֹא מֵת  אַף אִישׁ בְּבֵית-הַחוֹלִים"  וְדִמְיַנְתִּי בַּפַּעַם הָאֶלֶף אֶת  אִישׁ הַחֲלוֹמוֹת נוֹסֵעַ עִם  אִישׁ הַמַּדָּעִים הַמְּדֻיָּקִים  אֶל גִּבְעוֹת שַׁעַר הַגַּיְא  וְאֶת צְבִי מְקוֹנֵן עַל הָאֹרֶן הֶחָשׂוּף  וְאֶת עַמִּיחַי אוֹמֵר לוֹ שֶׁעָשָׂה שִׁיר  וְאֶת צְבִי מֵשִׁיב לוֹ שֶׁעָשָׂה יַלְדָּה מְדֻיֶּקֶת  "עִם כָּל הַמִּתְקָנִים הַמְּדֻיָּקִים לְחַיֶּיהָ" וּכְשֶׁהִבְחַנְתִּי בּוֹ בַּתּוֹר לַחַלָּה הַקְּלוּעָה וְחָשַׁבְתִּי עַל הַמֵּתִים וְעַל הַנּוֹטִים לָמוּת וְעַל הָאָרֶץ שֶׁמַּצְמִיחָה אִצְטְרֻבָּלִים כְּמֻכַּת קַדַּחַת וְעַל רִבּוֹאוֹת הַמִּתְקָנִים הַבִּלְתִּי מְדֻיָּקִים רָוַח לִי מְעַט שֶׁיֵּשׁ מִי שֶׁיֵּדַע לִתְקֹן כָּל עוֹד יֵשׁ גְּבָעוֹת כָּל עוֹד שְׁתִי וָעֵרֶב

אתה יוצא לסלון אחרי שעת ההשכבה, נושא כדרכון את השאלה הפשוטה שמתחילה תמיד במה זאת אומרת ומסתיימת בככה זה לא תשובה. אני לא יודעת לענות לך כמעט על כלום, ילד, לא מה מסדר את הטבלה המחזורית ולא מה מאחורי החלל ואם יש בכלל, אבל מולך אני מרגישה שכבר אין לי עוד כל כך הרבה ללמוד ואפילו יתכן שהגעתי. וכשאתה גורר את רגליך חזרה למיטה, גמד למבט, ענק לזו שמביטה, אני יודעת ששנים אני יכולה לשתוק עכשיו בלי להגיד בבקשה, שנים אני יכולה רק להקשיב לך מעבר לדלת, קורא ואז נרדם. יש משהו אחרי החלל, ילד, רק שתדע, ואני ניגשת בשבילו לאור שמעל ראשך, מכבה מדליקה ושוב מכבה, קורצת לכוכבים מתוך הבית.

(מתוך הספר "לוטשת אין", הוצאת מקום לשירה 2023) לֹא רוֹאִים עָלַי כְּלוּם קָמָה בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב חוֹזֶרֶת לַמִּטָּה שָׁקוּף שֶׁצְּעָקָה מְלַוָּה אוֹתִי בְּשָׁכְבִי וּבְקוּמִי וּבְלֶכְתִּי דֶּרֶךְ דִּבְרֵי הַיָּמִים, כְּמוֹ לֵדָה שְׁקֵטָה שֶׁל מָה שֶׁלֹּא יִקְרֶה לְעוֹלָם יוֹלֶדֶת כָּל בֹּקֶר בִּדְמָמָה דַּקָּה עוֹד פֶּרֶק בְּקוֹרוֹת חַיַּי

ערב יום העצמאות, עוד רכבת ישראל מתל אביב לאשקלון  מכאן הערים חשוכות ושקטות.  רק כמה דגלים במשמרת אחרונה  שמחכים להתקפל בסוף הלילה.  מניפת הצער המשותף יכולה לשוב ולהיסגר.  כל פליטי מלחמות כאלה ומלחמות אחרות לגמרי  יכולים לשוב ולאבד את יקיריהם בשקט, בצד.  ועכשיו- ספריי  השמיים מתפוצצים בירוק אדום זהב  כל אחת בדרכה ולכולן התפוגגות דומה.  אפילו הירח לא תלוי אבל זוכר  באותו סיבוב לשמוח   באותו סיבוב להצטער.

(מתוך: "תעבירי את הסכין", פרדס 2018) "יֵשׁ לָךְ רֵיחַ שֶׁל לֶחֶם וְיָם", מִלְמְלָה תּוֹךְ כְּדֵי הַחִבּוּק וְהִטְמִינָה אַפָּהּ בְּדִיּוּק בְּפִנַּת הַצַּוָּאר הַנִּנְשָׁם. זוֹ הָיְתָה פִּתְקָה בְּבַקְבּוּק שֶׁהוֹרִיק וְהֻשְׁלַךְ לְאֵי-שָׁם. "מַשֶּׁהוּ עָמוֹק, רִאשׁוֹנִי", הִיא צִיְּרָה אֶת אוֹתָהּ הַתְּחוּשָׁה עַל הַחוֹל, וּלְפֶתַע בָּחֲשָׁה הַצּוּרָה אֶת גַּרְגִּיר הַאֲנִי. וְשָׁכַחְתִּי. גַּם הִיא שָׁכְחָה. רַק שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁנִּבְלַע עֶלְבּוֹנִי, נִשְׁמְעָה לְחִישָׁה בְּסִפּוּר קַדְמוֹנִי עַל אִישׁ וְאִשָּׁה וְאִי נֶעְלָם וְנִזְכַּרְתִּי בַּתֵּאוּר הַמַּכְאִיב בְּיָפְיוֹ וּלְפֶתַע – שִׂמְחָה! צְלוּלָה וּפְרִיכָה כְּמוֹ לֶחֶם וְיָם.

מתוך "נא" (מקום לשירה, 2023) מוּזִיקָה נַעֲשֵׂית מֵהָאֲוִיר אַתָּה יוֹדֵעַ, זֶה הָאֲוִיר שָׁר מִפֶּה בִּלְתִּי נִרְאֶה. בָּאֲדָמָה כְּבָר צָפוּף וְחוֹלֶה וְאָבֵל וּכְבָר אֵין הֵד אֲפִלּוּ בַּהֵיכָלוֹת אֲפִלּוּ בַּמְּעָרוֹת, אֲבָל הָאֲוִיר מִתְנַעְנֵעַ וְשָׁר שִׁירֵי תְּפִלָּה וְעֶרֶשׂ, רֵיק מִצְּלָעוֹת עוֹשֶׂה אֶת מֶחְוַת הַזְּרוֹעוֹת לְרֹחַב גְּבָעוֹת הַחַמְצָן הָעֲצוּמוֹת הַפְּטוּרוֹת מִנַּדְנֵדוֹת אוֹ מִגְלָשָׁה שֶׁסּוֹפָן בְּרַב־קוֹמוֹת, נוֹשֵׁף בְּשִׂמְחָה תַּחַת הַשִּׂמְלָה הַמִּסְתּוֹבֶבֶת, וּכְשֶׁהַכִּנּוֹרוֹת נִכְנָסִים מַשֶּׁהוּ בּוֹ נִזְכָּר לֹא מִכָּאן, וּכְשֶׁהֵם שָׁבִים בִּתְנוּעַת הַקֶּשֶׁת אֶל פֶּרֶק הַיָּד כְּלוֹמַר מְאִטִּים וּמִתְגַּבְּרִים הֵם מוֹשְׁכִים אֶת הֶעָתִיד אֶל אִישׁוֹן הָעֲמָקִים. וּכְשֶׁהֵם מַחְלִיפִים מִשְׁקָלִים אוֹ לְרֶגַע מִתְעַכְּבִים הַבִּיט מִן הַלֵּב לְפֶתַע מַבְהִיל כְּמוֹ מִי שֶׁנִּמְצָא בְּחֶדֶר עִם כֶּלֶב וְאָח וְסַפָּה מֵאָה וְשִׁשִּׁים שָׁנָה תַּחַת שְׂמִיכָה וּפִתְאוֹם נָשַׁם נְשִׁימָה עֲמֻקָּה. וּכְשֶׁהֵם זוֹרְחִים, וּכְשֶׁהֵם מַפְצִירִים, וּכְשֶׁהֵם מִתְחַנְּנִים הַכִּנּוֹרוֹת, מָה עוֹשִׂים. מוּזִיקָה נַעֲשֵׂית מֵהָאֲוִיר אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת צְרִימַת הַקֶּשֶׁת הַמְּרוּחָה שָׂרָף עַל הַמֵּיתָר נֶחְנֶקֶת תַּחַת כֹּבֶד הַיָּד. וּכְשֶׁהֵם מְמַהֲרִים וּכְשֶׁהֵם נוֹגְשִׂים וּכְשֶׁהֵם מַכִּים בְּשׁוֹט עַל הַזְּמַנִּים, וּכְשֶׁהֵם מְבִיאִים אֶת כָּל הַשְּׁכֵנִים וְהָאַבּוּב וְהַבָּסוֹן וְקֶרֶן הַיַּעַר בְּלִי לְהָבִין לְמָה מִיָּד מִתְגַּיְּסִים לְאַיֵּם וּלְהַזְהִיר וְלִסְגֹּר עִנְיָן – יֵשׁ לָהֶם אֶת הַקִילֶר אִינְסְטִינְקְט, וְלִפְעָמִים הֵם עֲדִינִים שֶׁזֶּה לֹא יֵאָמֵן שֶׁסּוֹף הַנְּשִׁיפָה קוֹל וְלֹא עֲרָפֶל. וּמֵהַמּוּזִיקָה אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁלֹּא צָרִיךְ לוֹמַר יוֹתֵר מִדַּי, רַק מַסְפִּיק, מִשְׁפָּט אֶחָד מַסְפִּיק, וְלַחֲזֹר עַל זֶה. וְלַחֲזֹר עַל זֶה. וְלַחֲזֹר עַל זֶה. וְלַחֲזֹר עַל זֶה. עַד שֶׁאֶתְפּוֹרֵר לְגַמְרֵי, עַד אֲוִיר.

מתוך הספר אין השלם, הוצאת עיתון 77, שנה 2021 זוֹ שְׁעַת עֶרֶב בְּכָל הַמִּטְבָּחִים הַצַּלָּחוֹת מְשַׁקְשְׁקוֹת עֲרוּכִים הַסַּכִּינִים וְאֶל הַבַּיִת בָּאִים הַיְּלָדִים מִי שֶׁנִּטְרַף וּמִי שֶׁנִּסְחַף מִי שֶׁגֹּרַשׁ וּמִי שֶׁנָּפַל מִי בִּידֵי חַיָּה מִי בִּידֵי חַיָּל מִי בַּמִּגְדָּל מִי בַּחוֹמָה מִי בָּרָעָב מִי בַּצָּמָא מִי מֵהַתְּרִיסִים מִי מֵהַמָּסָךְ מִי מִקֶּרֶן רְחוֹב מִי מִדַּף עִתּוֹן הֵם מְצִיצִים הֵם נִדְחָפִים הֵם יָפִים הַיְּלָדִים  הֵם עֲיֵפִים מְאוֹד.