נכון להיום- מה שלמדתי על ויסות חיים ומוות

יותר מדי אנשים עוברים יותר מדי דברים על פני תקופה ארוכה מדי. בשנתיים האחרונות, קורה לנו משהו משותף, גדול וכואב. אנחנו עוברים את זה כקהילה, כעם. בנוסף- ההתמודדויות האישיות שלנו, לא נעלמות, החיים הרגילים גם ככה, מביאים איתם כאבים ואובדנים, וצער, כי ככה בנויים החיים. כשאנחנו מצליחים לשתף, לבכות, להתאבל, אנחנו מצליחים גם לחזור לחיים. אני מרגישה ואני שומעת שזה יותר מדי, כמה אפשר לכאוב, לבכות, ואיך אפשר להתאבל אם בתוך כל זה, אנחנו עובדים, מגדלים ילדים, ונדרשים לתפקד. העומס הרגשי גדל, הסימנים שלו הם רגישות מוגברת, או ייאוש וניתוק. טקס האבל הקהילתי הוא מסורת ילידית, היא מציעה שהמקום שלנו להביע, להרגיש, ולהתאבל, הוא יחד. אני רגילה לשבת בקליניקה, אחד על אחד, כמטפלת וגם כמטופלת. אבל מבינה שצריך פה יותר מזה. וככה אני מגיעה לטקס הקהילתי, אני מחפשת מקום לכאבים שלי, בקבוצה, וככה אחריו אני יוזמת 'טקס אבל' כזה נוסף. אתם מוזמנים- לתת לרגש לזרום, כקהילה, וכפרטים. שלעיתים תומכים, ולרגעים נתמכים. נחווה הכנה טובה לפני, ושעתיים מתוך היום עצמו יוקדשו לטקס עצמו- מלוות על ידי מוזיקה חיה של מתופפים בתופים אפריקאים הפרק מלא בחוכמה עתיקה משולבת בקצת ידע מודרני על מערכת העצבים.   הטקס ייערך במושב 'כפר-אוריה' ביום חמישי | 13/11/25 10:00-19:00 שעות לינק ⁠https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSc52HjCNUGsuJ0hfRWWBNlUhFR4_sTRTYVvL3UKC7HGR-SWjg/viewform?usp=header⁠   לינק לפרק בפודקאסט שאילת ממליצה עליו בשיחה ⁠https://open.spotify.com/episode/7LD0xc6pfl8cCjMJuAktwp?si=HYx6nbDNQsibgqlN8ro99Q⁠⁠  

עדי אופנהייימר מנצור מדברת איתי בפרק הזה על ויסות רגשי בראיית גישת הטיפול הדיאלקטי ההתנהגותי DBT כשאני עובדת עם קשיי ויסות אני רואה כמה הנחות שגויות יש סביב הנושא הזה. כמה סטיגמות יש על אנשים עם קשיים בוויסות שלצערי לפעמים רק גורמות לסבל ובושה אבל לא מקדמות. בקליניקה לפעמים יהיו לזה שמות כמו "בורדר ליין" או "קומפלקס טראומה" אבל אנחנו פה בפרק מנסות לדבר על הפשטות כשיבוש, שמפריע לחיים, ושאפשר לעבוד איתו. ובהחלט יש תקווה. מה זה ויסות רגשי? ואיך זה נראה? איך נולד ואיך הוא משתבש? טעויות נפוצות ומיתוסים לגביו מה המרכיבים שלו מה תנאי הבסיס מה אפשר ללמוד מה אפשר לעשות לגביו הפרק, כרגיל, מדבר ופונה, בשפה פשוטה ונגישה, גם למי שסובל מקשיי ויסות (קלים עד קשים) וגם למי שמטפל ועובד איתם בקליניקה. לאתר וכל הפעילויות של עדי: https://adibt.co.il/dbt-skills-digital/

לא רציתי לקרוא את הספר הזה, דווקא בגלל כל הכאב והאובדן בתקופה הארוכה מדי הזאת. לא רציתי עוד אבל בחיים, וניסיתי לשכנע את עצמי שאני מתאבלת מספיק. יום אחד נתקלתי בפוסט עם ציטוט מהספר,  ומיד הבנתי שזה ספר של ריפוי והחלמה ולא של התבוססות בכאב. אחרי הקריאה בו, נשארתי בהתפעלות והודיה עמוקה לפרנסיס וולר. המתרגמת לעברית של הספר היא רוני גרוס והוא נקרא:  "על סף תהום הצער- חיים לצד אבל וטקסים של התחדשות". הזמנתי אותה לדבר איתי על אבל ואובדן בדיוק בשבוע של יום השואה ויום הזיכרון אבל דיברנו גם על אובדנים אישיים קטנים וגדולים, ובעיקר ניסינו להסביר ולספר על הקשר בין חיים מווסתים, מלאים באהבה יופי ותשוקה והאפשרות והרשות להתאבל.  זה בעיני פרק מופלא מלא באמת, בכאב, בקבלה וגם תקווה והתחדשות.    לינק לרכישת הספר:  https://hadkeren.co.il/shop/the-wild-edge-of-sorrow/   לינק לרכישת הקורס הדיגיטלי החדש שלי שכולו תירגולים מוקלטים בקול שלי עם הסברים על נשימה ועל מערכת העצבים. "ויסות עצמי לשימוש יומיומי"  https://my.schooler.biz/s/84722/selfregulation  

חלק ד' מתוך סדרה שכולה עוסקת בתקיעות כרונית במערכת העצבים. בפרקים הקודמים עסקנו בסוגי ה F' - Fight\Flight\Freeze\Fawn בפרק הזה אנחנו מדברים על שתי תופעות שקשורות ל CPTSD אבל ברמה מסוימת הן מוכרות להרבה מאיתנו: 1. המבקר הפנימי- יש אותו לכולנו. החלק שצופה בנו ומביע דעה עלינו, על פעולות, החלטות, תכונות, רגשות שלנו. יש לו צורות קלאסיות וקלות לזיהוי יחסית, ויש לו מופעים מורכבים ומבלבלים. 2. פלשבק ריגשי- תופעה של חזרה לעבר הטראומתי. במה הוא שונה מהפלשבק המוכר? למה חשוב מאוד להכיר את התופעה? והצעות להתמודדות. בזכות אור נתנאלי ואמיר עצמון הגעתי לספר המופלא COMPLEX PTSD: From Surviving to Thriving של Pete Waker אחרי הקריאה הצעתי להם להתארח ולספר מניסיונם ועבודתם עם הספר.  מה שתוכנן להיות מפגש אחד שלנו, הוביל לשעות ארוכות של שיחה, ולשלושה פרקים מוקלטים. זה היה תענוג צרוף, ובעיקר לימוד שהולך איתי בחיים ובקליניקה. תוך כדי הקריאה, הבנתי שזה כנראה הספר הכי טוב שנכתב על פוסט טראומה מורכבת והרגשתי גם שהספר הזה נכתב על הרבה מאוד אנשים שלא בהכרח מאובחנים כך, ולכן לא יקראו אותו, וזה חבל מאוד.   לאנשים שחיים כאן, במדינה שתמיד מזמנת לנו אתגרים למערכת העצבים, כלומר ממש לרובינו, ההבנה של מה זו תקיעות כרונית במערכת העצבים יכולה להיות משמעותית מאוד, לעשות סדר, וגם להביא הקלה ותקווה לשינוי. אני מאמינה שכל אדם שישמע את הפרקים האלה ימצא את ה'אני התקוע' שלו. כל אדם והמקום בו מערכת העצבים נתקעה או התרגלה להגיב מתוכו. יש בינינו לוחמים/בורחים/קופאים/מרצים (מותאמים) כרוניים. אצל חלקינו יש יותר מאחד. פיט ווקר, הוא פסיכותרפיסט ובעצמו שורד טראומה מורכבת. מטפל באנשים מעל 30 שנה. הוא מתייחס לפוסט טראומה הזאת כאל סט של תגובות כרוניות, ובנוסף כאי-יכולת להשלים את מה שהיה צריך, עבור התפתחות הטבעית והחשובה של מעבר מילד למבוגר. הוא טוען שהמצב הזה נלמד עבור האדם, ובוודאי שלא מולד. אלה כמובן חדשות טובות כי מה שלמדנו כילדים, בגלל הסביבה שגדלנו בה, הוא לא 'אנחנו' וגמיש וניתן לשינוי.   בפרקים האלה אני מארחת את אור נתנאלי- פסיכולוג קליני. ואת אמיר עצמון- מטפל בדרמה ובכלים סומטיים, בקליניקה פרטית בתל אביב ובבית החולים מרחבים בנס ציונה. בנוסף לכך אמיר הוא גם מורה לתיאטרון מאולתר ומתרגם ועורך של ספרות פסיכואנליטית. ⁠⁠⁠⁠amirprov@gmail.com⁠⁠⁠⁠   * להצטרפות לקבוצת פייסבוק שלי 'שיעורים בוויסות' ⁠⁠⁠⁠https://www.facebook.com/share/LJrFBpENpxoQy88k/⁠⁠⁠⁠   1. להעמקה ולימוד נוספים של הנושא 'תקיעות כרונית במערכת העצבים' אפשר להצטרף ל4 מפגשי זום שמתחילים ב 13.08.24 :   ⁠⁠⁠⁠https://breathingtogether.ravpage.co.il/new⁠⁠⁠⁠   2. לקורס 'התמקדות בסיס' למטפלים שייפתח בחודש ספטמבר: ⁠⁠⁠⁠https://zekolhasipur.co.il/polyvagal-focusing-course/⁠⁠⁠⁠      

  חלק ג' מתוך סדרה של ארבע שיחות והפעם אנחנו מתמקדים ב FAWN. אנחנו מדברים על ריצוי פיוס והתאמה עצמית למישהו אחר כאסטרטגיית הישרדות. אנחנו מסבירים וחושבים יחד, מה מביא אדם לנטוש את עצמו ולהיות עסוק רק באחר ובצרכים שלו. איך זה הגן והביא תחושת ביטחון לחייו, מה החוכמה שבזה? מה המחירים שאדם שמרצה כרונית משלם? ומה הדרך שלו לשחרור?   בזכות אור נתנאלי ואמיר עצמון הגעתי לספר המופלא COMPLEX PTSD: From Surviving to Thriving של Pete Waker אחרי הקריאה הצעתי להם להתארח ולספר מניסיונם ועבודתם עם הספר.  מה שתוכנן להיות מפגש אחד שלנו, הוביל לשעות ארוכות של שיחה, ולשלושה פרקים מוקלטים. זה היה תענוג צרוף, ובעיקר לימוד שהולך איתי בחיים ובקליניקה. תוך כדי הקריאה, הבנתי שזה כנראה הספר הכי טוב שנכתב על פוסט טראומה מורכבת והרגשתי גם שהספר הזה נכתב על הרבה מאוד אנשים שלא בהכרח מאובחנים כך, ולכן לא יקראו אותו, וזה חבל מאוד.   לאנשים שחיים כאן, במדינה שתמיד מזמנת לנו אתגרים למערכת העצבים, כלומר ממש לרובינו, ההבנה של מה זו תקיעות כרונית במערכת העצבים יכולה להיות משמעותית מאוד, לעשות סדר, וגם להביא הקלה ותקווה לשינוי. אני מאמינה שכל אדם שישמע את הפרקים האלה ימצא את ה'אני התקוע' שלו. כל אדם והמקום בו מערכת העצבים נתקעה או התרגלה להגיב מתוכו. יש בינינו לוחמים/בורחים/קופאים/מרצים (מותאמים) כרוניים. אצל חלקינו יש יותר מאחד. פיט ווקר, הוא פסיכותרפיסט ובעצמו שורד טראומה מורכבת. מטפל באנשים מעל 30 שנה. הוא מתייחס לפוסט טראומה הזאת כאל סט של תגובות כרוניות, ובנוסף כאי-יכולת להשלים את מה שהיה צריך, עבור התפתחות הטבעית והחשובה של מעבר מילד למבוגר. הוא טוען שהמצב הזה נלמד עבור האדם, ובוודאי שלא מולד. אלה כמובן חדשות טובות כי מה שלמדנו כילדים, בגלל הסביבה שגדלנו בה, הוא לא 'אנחנו' וגמיש וניתן לשינוי.   בפרקים האלה אני מארחת את אור נתנאלי- פסיכולוג קליני. ואת אמיר עצמון- מטפל בדרמה ובכלים סומטיים, בקליניקה פרטית בתל אביב ובבית החולים מרחבים בנס ציונה. בנוסף לכך אמיר הוא גם מורה לתיאטרון מאולתר ומתרגם ועורך של ספרות פסיכואנליטית. ⁠⁠⁠amirprov@gmail.com⁠⁠⁠   * להצטרפות לקבוצת פייסבוק שלי 'שיעורים בוויסות' ⁠⁠⁠https://www.facebook.com/share/LJrFBpENpxoQy88k/⁠⁠⁠   1. להעמקה ולימוד נוספים של הנושא 'תקיעות כרונית במערכת העצבים' אפשר להצטרף ל4 מפגשי זום שמתחילים ב 13.08.24 :   ⁠⁠⁠https://breathingtogether.ravpage.co.il/new⁠⁠⁠   2. לקורס 'התמקדות בסיס' למטפלים שייפתח בחודש ספטמבר: ⁠⁠⁠https://zekolhasipur.co.il/polyvagal-focusing-course/⁠⁠⁠    

חלק ב' מתוך סדרה של ארבע שיחות והפעם אנחנו מתמקדים ב FREEZE. בהגנה של הקפיאה ומה קורה כשאנחנו נתקעים שם באופן כרוני. פרק שיש בו כאב וגם תקווה. בזכות אור נתנאלי ואמיר עצמון הגעתי לספר המופלא COMPLEX PTSD: From Surviving to Thriving של Pete Waker אחרי הקריאה הצעתי להם להתארח ולספר מניסיונם ועבודתם עם הספר.  מה שתוכנן להיות מפגש אחד שלנו, הוביל לשעות ארוכות של שיחה, ולשלושה פרקים מוקלטים. זה היה תענוג צרוף, ובעיקר לימוד שהולך איתי בחיים ובקליניקה. תוך כדי הקריאה, הבנתי שזה כנראה הספר הכי טוב שנכתב על פוסט טראומה מורכבת והרגשתי גם שהספר הזה נכתב על הרבה מאוד אנשים שלא בהכרח מאובחנים כך, ולכן לא יקראו אותו, וזה חבל מאוד.   לאנשים שחיים כאן, במדינה שתמיד מזמנת לנו אתגרים למערכת העצבים, כלומר ממש לרובינו, ההבנה של מה זו תקיעות כרונית במערכת העצבים יכולה להיות משמעותית מאוד, לעשות סדר, וגם להביא הקלה ותקווה לשינוי. אני מאמינה שכל אדם שישמע את הפרקים האלה ימצא את ה'אני התקוע' שלו. כל אדם והמקום בו מערכת העצבים נתקעה או התרגלה להגיב מתוכו. יש בינינו לוחמים/בורחים/קופאים/מרצים (מותאמים) כרוניים. אצל חלקינו יש יותר מאחד. פיט ווקר, הוא פסיכותרפיסט ובעצמו שורד טראומה מורכבת. מטפל באנשים מעל 30 שנה. הוא מתייחס לפוסט טראומה הזאת כאל סט של תגובות כרוניות, ובנוסף כאי-יכולת להשלים את מה שהיה צריך, עבור התפתחות הטבעית והחשובה של מעבר מילד למבוגר. הוא טוען שהמצב הזה נלמד עבור האדם, ובוודאי שלא מולד. אלה כמובן חדשות טובות כי מה שלמדנו כילדים, בגלל הסביבה שגדלנו בה, הוא לא 'אנחנו' וגמיש וניתן לשינוי.   בפרקים האלה אני מארחת את אור נתנאלי- פסיכולוג קליני. ואת אמיר עצמון- מטפל בדרמה ובכלים סומטיים, בקליניקה פרטית בתל אביב ובבית החולים מרחבים בנס ציונה. בנוסף לכך אמיר הוא גם מורה לתיאטרון מאולתר ומתרגם ועורך של ספרות פסיכואנליטית. ⁠⁠amirprov@gmail.com⁠⁠   * להצטרפות לקבוצת פייסבוק שלי 'שיעורים בוויסות' ⁠⁠https://www.facebook.com/share/LJrFBpENpxoQy88k/⁠⁠   1. להעמקה ולימוד נוספים של הנושא אפשר להצטרף למפגשי זום שמתחילים ב 23.06.24 :   ⁠⁠https://breathingtogether.ravpage.co.il/new⁠⁠   2. לקורס התמקדות למטפלים שייפתח בחודש ספטמבר: ⁠⁠https://zekolhasipur.co.il/polyvagal-focusing-course/⁠⁠        

בזכות אור נתנאלי ואמיר עצמון הגעתי לספר המופלא COMPLEX PTSD: From Surviving to Thriving של Pete Waker אחרי הקריאה הצעתי להם להתארח ולספר מניסיונם ועבודתם עם הספר.  מה שתוכנן להיות מפגש אחד שלנו, הוביל לשעות ארוכות של שיחה, ולשלושה פרקים מוקלטים. זה היה תענוג צרוף, ובעיקר לימוד שהולך איתי בחיים ובקליניקה. תוך כדי הקריאה, הבנתי שזה כנראה הספר הכי טוב שנכתב על פוסט טראומה מורכבת והרגשתי גם שהספר הזה נכתב על הרבה מאוד אנשים שלא בהכרח מאובחנים כך, ולכן לא יקראו אותו, וזה חבל מאוד.   לאנשים שחיים כאן, במדינה שתמיד מזמנת לנו אתגרים למערכת העצבים, כלומר ממש לרובינו, ההבנה של מה זו תקיעות כרונית במערכת העצבים יכולה להיות משמעותית מאוד, לעשות סדר, וגם להביא הקלה ותקווה לשינוי. אני מאמינה שכל אדם שישמע את הפרקים האלה ימצא את ה'אני התקוע' שלו. כל אדם והמקום בו מערכת העצבים נתקעה או התרגלה להגיב מתוכו. יש בינינו לוחמים/בורחים/קופאים/מרצים (מותאמים) כרוניים. אצל חלקינו יש יותר מאחד. פיט ווקר, הוא פסיכותרפיסט ובעצמו שורד טראומה מורכבת. מטפל באנשים מעל 30 שנה. הוא מתייחס לפוסט טראומה הזאת כאל סט של תגובות כרוניות, ובנוסף כאי-יכולת להשלים את מה שהיה צריך, עבור התפתחות הטבעית והחשובה של מעבר מילד למבוגר. הוא טוען שהמצב הזה נלמד עבור האדם, ובוודאי שלא מולד. אלה כמובן חדשות טובות כי מה שלמדנו כילדים, בגלל הסביבה שגדלנו בה, הוא לא 'אנחנו' וגמיש וניתן לשינוי.   בפרקים האלה אני מארחת את אור נתנאלי- פסיכולוג קליני. ואת אמיר עצמון- מטפל בדרמה ובכלים סומטיים, בקליניקה פרטית בתל אביב ובבית החולים מרחבים בנס ציונה. בנוסף לכך אמיר הוא גם מורה לתיאטרון מאולתר ומתרגם ועורך של ספרות פסיכואנליטית. ⁠amirprov@gmail.com⁠   * להצטרפות לקבוצת פייסבוק שלי 'שיעורים בוויסות' ⁠https://www.facebook.com/share/LJrFBpENpxoQy88k/⁠   1. להעמקה ולימוד נוספים של הנושא אפשר להצטרף למפגשי זום שמתחילים ב 23.06.24 :   ⁠https://breathingtogether.ravpage.co.il/new⁠   2. לקורס התמקדות למטפלים שייפתח בחודש ספטמבר: ⁠https://zekolhasipur.co.il/polyvagal-focusing-course/⁠      

פרק מרתק עם פרופסור יורי גידרון שחוקר את עצב הואגוס והקשר שלו לבריאות שלנו. בפרק אנחנו מדברים (בין השאר) על: מערכת העצבים האוטונומית מחקרים של פרופסור גידרון על הקשר בין מחלות מסכנות חיים כמו סרטן, מחלות לב, סכרת ותפקוד עצב הואגוס שלנו. איך מודדים תפקוד שלו דרכים להשפיע על הואגוס וגם קצת על מערכת הבריאות הפיזית והנפשית והשינוי שהיא צריכה לעבור. הפרק הזה יכול לשנות חייכם וגם את עתידכם.

כמעט בכול יום יוצאת כתבה על מצב הרוח או מצב הנפש מאז תחילת המלחמה. אחת הכותרות שנתקלתי בה והעציבה אותי במיוחד הייתה "חצי מדינה בדיכאון". חלק גדול מהאנשים מתחיל לקחת תרופות נוגדות דיכאון או חרדה. אני שמה לב שאצלי בקליניקה ובסביבה הדיכדוך הופך נפוץ יותר. החיים האנושיים הם מופלאים והם גם מלווים בסבל וכאב. המלחמה מגבירה את כל מה שהיה שם כבר לפני כן. למה אנחנו קוראות פה דיכאון? מה הסקאלה של הדיכאון? איפה פגשנו את זה בעבר? והיום? מה למדנו על התמודדות עם החלקים הנמוכים והמושכים למטה של החיים? פרק שנולד מהמציאות היומיומית. בפרק סאשה חזנוב ואני מדברות, משתפות, ומלמדות על חווית הדיכאון. מנסות לתת משהו קצת אחר, בגובה העיניים אבל עם הרבה ניסיון בשטח.  

בספר "להביט בשמש" ארווין יאלום כתב על חווית יקיצה- חוויה שמתעוררת בנו בשעה שאנו מתמודדים עם חרדה גדולה, שגורמת לנו להרהר ולערער על הסדר הקיים, לבחון ולערוך מחדש תיעדוף של תפיסות ומרכיבים בחיינו. זו חוויה חזקה שבכוחה להניע אותנו לפעולה ולשינוי ממשי במציאות החיים שלנו. במלחמה הזאת אנחנו פוגשים במוות באופן יומיומי, אבל לא רק במובן של אובדן, אבל וכאב. המפגש עם המוות ברמה יומיומית מסיר מעלינו לזמן מסוים את היכולת לסובב את הראש מפני עובדת היותנו פגיעים וזמניים. אם נוכל לזהות זאת נוכל אולי גם להתעורר ולהקיץ לחיינו.  

איך בכלל אפשר להאמין במשהו או במישהו כשעוברים משברים שאין מילים שיכולות להביע אותם. מה זו אמונה ואת מה איבדנו בחודשים האחרונים במלחמה הזאת? בפרק הזה אני מדברת עם ד"ר יאיר כספי מי שהיה המורה שלי אחרי הלידה הקשה של ביתי הראשונה והמחלה שהגיעה אחריה. :אני קוראת לו "האיש שהחזיר לי את אלוהים"   

אני פוגשת ושומעת אנשים שלא מצליחים לחזור לוויסות. ליכולת להירגע, לעיתים, לחוש בטוחים, רוב הזמן, להרגשה שהם יכולים להכיל ולתפקד. לא כול הזמן אבל לרוב.  קשה להיות או להישאר מווסתים עכשיו, הרבה מושך אותנו למטה, והרבה מאיתנו דווקא עולים לעוררות-יתר ולא מצליחים לרדת בפרק הזה אני מדברת על אשמה כגורם מרכזי בקושי הזה לחזור לוויסות. נכון, יש את המציאות ואותה לא ניתן לשנות,  אבל מה קורה לנו, כשאנחנו חשים אשמה בלתי פוסקת על מה שקרה, ועל מה שעדיין קורה לאנשים אחרים?  הפרק מדבר על -  מה וויסות איך נראית ומרגישה אשמה חלק מהסיבות לאשמה הזאת מה אפשר לעשות זה פרק עם חמלה אבל עם כלים פרקטיים לעבודה עם אשמה וחזרה לוויסות. 

חלק מהקושי להתאושש ולהבין איך חוזרים לחיים קשור במה שאיבדנו באירוע הטראומתי. הרבה מאיתנו חשים שהם איבדו את התמימות שלהם. מה זה אומר? מה איבדנו? מה זה עשה לנו? והאם נוכל להתאושש מזה? קצת סיפור אישי שלי והרבה מהסיפור של כולנו עכשיו. 

המלחמה האישית, הקטנה שלי לימדה אותי הרבה על התמודדות עם אי-וודאות. שנים של לא לדעת מה יהיה, כמה זמן יש לי, למה זה קרה, ומה עוזר, אם בכלל לימדו אותי לשאת בדבר שאנחנו כל כך לא אוהבים כבני-אדם. לשאת אי-ידיעה ואי-וודאות. בפרק הראשון אני מנסה להעביר את מה שלמדתי באישי למלחמה המשותפת לכולנו עכשיו. גם במלחמה הזאת מתבקש מאתנו, בין אם נרצה או לא, להמשיך לחיות ולשאת אי-וודאות.