פשע בתשע

דמיינו את סמטאותיו האפלות של הרובע העני בלונדון, שנת 1888. ערפל כבד מטפס מן התמזה, פנסי הגז מרצדים בקושי רב מבעד לפיח, ובצללים האפלים ביותר מסתובב צל אנושי אחד שמותיר מאחוריו שובל של אימה טהורה.בפרק הזה אנחנו חוזרים אל המסתורין הגדול ביותר בתולדות הפשע, הרוצח שזעזע את האימפריה הבריטית והצית את הדמיון האפל של האנושות למשך יותר ממאה שנים. מי היה האיש שהסתתר מאחורי הכינוי המצמרר "ג'ק המרטש"? האם היו אלו טעויות משטרתיות, הסתרות מכוונות, או שמא הרוצח המפורסם בעולם נמלט מהצדק לעיני כל?

הוא נראה כמו החבר הכי טוב שאי פעם תפגשו בבר מקומי. הוא היה כריזמטי, נאה, ובעל יכולת מדהימה לגרום לאנשים ובמיוחד לנשים לבטוח בו ברגע. אבל מאחורי החיוך השובה לב הסתתר אחד הרוצחים הסדרתיים האכזריים ביותר שחצו את ארה"ב לאורכה ולרוחבה.בפרק הזה אנחנו צוללים לנתיב הדמים של גלן רוג'רס. לא מדובר רק בעוד סיפור על רצח; מדובר במסע של מניפולציה, בציד אדם שחצה גבולות מדינות, ובשאלה המצמררת שמרחפת מעל התיק הזה עד היום: כמה קרובים היינו לרוצח הזה, מבלי לדעת מה הוא מתכנן לעשות ברגע שנפנה אליו את הגב?הצטרפו אליי לחקירה המלאה. אנחנו לא רק מספרים את הסיפור אנחנו מפרקים את הראיות, את הפסיכולוגיה ואת הרגע שבו הכל התחיל להשתבש.האמת מחכה בפרק החדש.

הוא היה חתיך, כריזמטי, וקטלני.בקיץ של 1974, גבר צעיר עם חיוך כובש יצא למסע רצח חוצה מדינות שהשאיר את ארצות הברית המומה ומבועתת. פול ג'ואן נואלס, שזכה לכינוי "רוצח הקזנובה", לא נצמד לפרופיל קבוע; הקורבנות שלו היו גברים, נשים וילדים, והמניע שלו היה אחד – רעב בלתי נשלט לתשומת לב ולכוח.בפרק השישי של העונה, אנחנו צוללים אל תוך המוח המעוות של אחד הרוצחים הסדרתיים הכי פחות צפויים בהיסטוריה. איך הצליח נואלס לתעתע ברשויות במשך חודשים? מה גרם לאדם כל כך "נורמטיבי" למראה להפוך למפלצת, ואיך המרדף הפרוע אחריו הסתיים בירייה אחת שסגרה את הסיפור לנצח?

דניס נילסן היה האיש הכי פחות חשוד בלונדון. פקיד ממשלתי מנומס, ממושקף, חובב מוזיקה קלאסית ובעליה הגאה של הכלבה בליפ. אבל מאחורי הדלת הסגורה בדירת הגג ברחוב קרנלי גארדנס 23, הוא ניהל פס ייצור של מוות שנבע מדבר אחד בלבד: פחד תהומי מבדידות.בפרק החמישי של העונה השלישית, אנחנו צוללים לתוך מוחו של "הרוצח האדיב". האיש שלא חיפש דם או ריגוש, אלא "חברים" שלא יוכלו לעזוב אותו לעולם. נבין איך ילדות קרה בסקוטלנד הפכה אותו ל"רוצח של תשוקה", איך המטבח הביתי שלו הפך למשחטה תעשייתית, ואיך דווקא מערכת הביוב של לונדון הייתה זו שהחליטה להפסיק לשתוק ולהסגיר את הסודות המזעזעים שלו.

יום חמישי, ה-12 בנובמבר, 1976. ערב סתווי קריר בפרבר שנחשב, עד לאותו לילה, לבטוח לחלוטין. תסתכלו רגע על התמונה של ריצ'רד. היא צולמה רק שבועות ספורים לפני האירוע. הוא נראה שם כמו התגלמות הנורמליות של אמצע שנות השבעים: מבט רגוע, שיער גולש, שפם מטופח. שכן שקט שאומר שלום מנומס במכולת. אף אחד לא יכול היה לנחש מה מסתתר מאחורי החזות הזו.אבל הכתובת, כך יעידו השכנים מאוחר יותר, הייתה על הקיר. בשעה 22:15, מוקד המשטרה קיבל את השיחה הראשונה. השכנים דיווחו על "רעש עמום של מריבה משפחתית" הבוקע מביתו של השכן. קולות של ויכוח שהלך והסלים, עד שפתאום השתררה דממה.כשכוחות ההצלה פרצו את הדלת בחצות, הם גילו שהפער בין התמונה הנורמטיבית של ריצ'רד לבין המציאות היה בלתי נתפס. הבית השקט הפך לזירת אימה. הקירות, שעד לפני רגע היו לבנים ונקיים, היו מכוסים כעת בדם ובסימני שריטות פראיות, עדות אילמת למאבק אלים וחסר מעצורים.אם אתם אוהבים פשע אמיתי, רוצחים סדרתיים, סיפורי אימה מבוססי מציאות, ותחקירים עמוקים זה פרק שלא תרצו לפספס.