הינשוף - כלכלה מנהיגות ואסטרטגיה לישראל

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תלחצו ״עוקב״ (Follow) זה מגדיל לערוץ את החשיפה.שמחתי להזמין את סער בר-און, חבר יקר שמלווה אנשים בתהליכים של מודעות והתעוררות. סער יצא לשינוי אחרי שסיים תפקיד ניהול בכיר בחברת אינטרנט. בוקר אחד הוא עבר חוויה מיוחדת של התעוררות ושקט. לפתע, הפסיקו הפחדים ונוצרה חוויה אחרת לגמרי. מאז הוא קיבל החלטה שהוא רוצה לבצע שינוי. הוא יצא לחופש פנימי ורצה להמשיך את השקט הזה שיהפוך להיות חלק מהחיים שלו. מכאן, ברירת המחדל שלו הפכה לשקט, ורק כשהוא רצה באמת לחשוב הוא חשב, במקום לחשוב כל הזמן על משפחה וקריירה.בפרק דיברנו על:כיצד להוביל את עצמכם למקום של שקט? למה שקט הוא לא מותרות והוא מאסט?ֿאיך לקחת אחריות? מה הדרך להחליט האם המקום שבו אנחנו נמצאים נעים ומתאים לנו? איך אפשר להגיע לשקט פנימי בשגרת החיים הלחוצה?הופק ע"י אורי בן דור מ-"הקונספט":https://the-concept.co.il/

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תלחצו ״עוקב״ (Follow) זה מגדיל לערוץ את החשיפה.גת מגידו, הבעלים והמנכלית של ״פינסה קפיטל״ מארחת את לירון רוז לשיחה צפופה על כלכלת ישראל ושוק ההון בארץ ובעולם. הנקודות העיקריות שעלו בפרק:השוק “חסר רגשות”: שוק ההון מתמחר ציפיות קדימה ולא פועל מתוך דעה/רגש—לפעמים גם טועה באופטימיות/פסימיות.ישראל סוגרת פערים בביצועים: דיבור על קפיצה משמעותית מהשפל של אחרי 7 באוקטובר ועל כך שת״א מציגה ביצועים מהחזקים בעולם בתקופה האחרונה.כוחם של המוסדיים ופנסיית החובה: זרמי ההפקדות העצומים הפכו את המוסדיים לגדולים על השוק המקומי ויצרו “כרית ביטחון” למדינה ולכלכלה.2026: צניעות אחרי רצף ירוק: אחרי 2023–2025 החזקות, אין הבטחה להמשך—סטטיסטית רצפים ארוכים של שנים ירוקות פחות שכיחים.AI והטק: תמחור גבוה וסיכון מוניטיזציה: החשש שהכלכלה של החיפושים/ה-AI עדיין הפסדית, ואם המוניטיזציה תיתקע—זה עלול להפוך כותרות ל“אדום”.אקזיטים והשפעה על נדל״ן: אקזיטים גדולים (כמו ארמיס) וכסף שייכנס בפועל ברבעונים הראשונים של 2026 עלולים להזרים ביקושים לדירות, במיוחד במרכז.“משבר נדל״ן” מול השטח: הבחנה בין מלאי בבנייה לבין דירות ריקות בפועל; נטען שיש כבר תנועה בעסקאות ובמשרדי מכירות—גם אם במחירים נמוכים מהשיא.גז טבעי = כלכלה + גיאופוליטיקה: שימוש מקומי חוסך יבוא וזיהום, והיצוא נותן מינוף אזורי; בנוסף הטיעון היזמי—מי שלקח סיכון רוצה תשואה.הזהב/מתכות והדולר: בנקים מרכזיים מגוונים רזרבות; נטען שכדאי לבנק ישראל להחזיק גם זהב, ועלו גם פלטינה/פלדיום כמתכות שנמצאות סביב “מחיר הפקה”.“כלכלת בחירות” ויוקר מחיה: העלאת תקרת הפטור ממע״מ ביבוא אישי (75$→150$) ככלי פופולרי ציבורית עם מחיר לריטייל המקומי; וגם דיון על רווחיות הבנקים ומסים/רגולציה.האזנה וצפיה נעימה!

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תלחצו ״עוקב״ (Follow) זה מגדיל לערוץ את החשיפה.בפרק זה מתארחת בינשוף ד"ר עינת וילף — חברת כנסת לשעבר, סופרת, אינטלקטואלית ויו"ר מפלגת "עוז" החדשה. וילף נחשבת לאחת הדוברות הרהוטות והעקביות ביותר בנושאי ציונות, חוץ וביטחון. היא מומחית למאבק באונר"א ובתפיסת הפליטות הפלסטינית, ופרסמה מספר ספרים (ביניהם "מלחמת זכות השיבה" וספרה החדש "שלום לא עכשיו"). וילף מציגה עמדה שאינה משתבצת בקטגוריות המסורתיות של "ימין" או "שמאל", אלא מציעה מדיניות המשלבת תקיפות ביטחונית עם חזון חברתי ליברלי. השיחה מתקיימת בפתח שנת 2026, שנה גורלית של בחירות, ועוסקת בפרדיגמות החדשות שנדרשות לישראל כדי לצאת מהמגננה להתקפה, הן במישור המדיני והן במישור הפנימי.הנקודות המרכזיות שעלו בפרק:- פירוק ה"פלסטיניזם": וילף טוענת כי שורש הסכסוך אינו טריטוריאלי אלא אידיאולוגי — אי-הקבלה של הריבונות היהודית. היא קוראת ל"בהירות בונה" (Constructive Specificity) במקום עמימות, ודורשת לפרק את המנגנונים שמזינים את אשליית הפלסטיניזם, ובראשם אונר"א.- היציאה מה"בונקר": לפי וילף, ישראל נמצאת במגננה תודעתית זמן רב מדי. היא מציעה להציב את האויב במגננה על ידי אתגור האידיאולוגיה שלו וחניקת מקורות החמצן הדיפלומטיים והכלכליים שלו (כמו קטאר).- מודל שירות אוניברסלי: וילף מציגה את עקרון "שירותי המדינה למשרתי המדינה". היא קוראת לגיוס חובה לכולם (חרדים, ערבים, נשים וגברים) כאשר מי שיבחר להשתמט יוציא את עצמו מהכלל ויאבד זכויות רווחה עודפות.- חיזוק הכנסת כריבון: כפתרון למשבר החוקתי, וילף מציעה להעביר סמכויות מהממשלה ומהמערכת המשפטית בחזרה לכנסת — הגוף המייצג את העם — ולהגדיל את מספר חבריה כדי לאפשר פיקוח יעיל.האלטרנטיבה הפוליטית: מפלגת "עוז" פונה ל-30% מהציבור שמוגדרים כ"לא מחליטים" (Undecided), אלו שנמאס להם מהחלוקה ל"ביביסטים" ו"רל"ביסטים" ומחפשים מהות, חזון ותוכנית עבודה מקצועית ליום שאחרי המלחמה.שיחה מאירת עיניים, צפיה והאזנה נעימה!

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תלחצו ״עוקב״ (Follow) זה מגדיל לערוץ את החשיפה.בפרק הזה אני מארח את אמיר גל אור, מייסד קבוצת אינפיניטי המובילה בזירה הסינית־ישראלית ומבכירי ההון סיכון בישראל, אמיר הוא גם טייס קרב במילואים וזכה במדליה מאת נשיא סין - שי ג׳ינפינג.גל אור, טייס קרב במילואים: "לא השלמנו את העבודה, זו הייתה הזדמנות חד־פעמית לשנות את כללי המשחק מול איראן".הוא מסביר: "איראן טעתה לחשוב שישראל היא כמו המערב. מה שמניע את העם שלנו הוא לא כסף, אלא טראומה היסטורית, הישרדות לאומית וזיכרון השואה".המשחק הכפול של המעצמה הסינית מול ישראל - "סין לא תומכת באיראן אלא בעצמה" - גינויים באו"ם מצד אחד, שגרירות ענק והשקעות בטכנולוגיה מצד שני, על היחסים המורכבים בין המדינות.בינה מלאכותית, טכנולוגיה והיפר-קפיטליזם יוצרים זעם עולמי שמבשיל לסוציאליזם חדש. גל-אור מזהיר: "מה שנראה אנטי ציוני, הוא בעצם אנטי־מערבי".עימות ציביליזציוני חדש: איראן, הסינים והמערב הפרוגרסיבי, נפגשים בציר של התנגדות לציוויליזציה הקפיטליסטית. ישראל, בעל כורחה, מוצאת את עצמה בקו האש.הופק ע"י אורי בן דור מ-"הקונספט":https://the-concept.co.il/

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תלחצו ״עוקב״ (Follow) זה מגדיל לערוץ את החשיפה.אמיר כהנוביץ' הוא מהכלכלנים הבולטים והמוערכים בישראל. הוא כיהן ככלכלן הראשי של הגופים הפיננסיים הגדולים במשק, ביניהם הפניקס, אקסלנס וכלל פיננסים. בנוסף, שימש כמרצה לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון. כיום הוא מכהן כמשנה למנכ"ל והכלכלן הראשי של קבוצת פרופיט (Profit). כהנוביץ' מוכר בזכות יכולתו לנתח נתונים בצורה קאונטר-אינטואיטיבית, המפרידה בין ה"רעש" התקשורתי לבין המציאות הכלכלית בשטח.בשיחה מרתקת בין לירון רוז לאמיר כהנוביץ', נחשפת תמונת המצב הכלכלית של ישראל ובעולם בתחילת שנת 2026. למרות המתיחות הגיאופוליטית והתחזיות הקודרות, השוק הישראלי מפגין עוצמה יוצאת דופן ומתקן את הפערים שנוצרו בשנים האחרונות. כהנוביץ' מסביר מדוע הריצה העדרית של הציבור למדד ה-S&P 500 עלולה להיות טעות אסטרטגית, וחושף את היתרונות המכריעים של "פוליסות חיסכון" וניהול פיננסי מקצועי על פני מסחר עצמאי. המסר העיקרי: הפסיכולוגיה האנושית היא האויב הגדול ביותר של התשואה, והפתרון טמון בפיזור רחב ובחציצה בין המשקיע לבין הרגשות שלו.5 התובנות העיקריות מהפרק:ישראל כ"מעצמה אזורית" כלכלית: למרות האיומים הביטחוניים, המשק הישראלי נשען על "רגליים" חזקות: דמוגרפיה צעירה שדוחפת לצמיחה, תעשיות ביטחוניות בשיא, הייטק וגז טבעי. השוק תיקן ב-2025-2026 את הסנטימנט השלילי המופרז שהיה עליו.מלכודת המדד הפופולרי: כולם בטוחים שה-S&P 500 יעשה 10% בשנה "על אוטומט". כהנוביץ' מזהיר שכשכולם מאמינים במשהו, המחיר שלו הופך ליקר מדי (מכפילי רווח גבוהים), מה שסטטיסטית מוביל לתשואות נמוכות יותר בעשורים הבאים.פער התשואה של המשקיע הממוצע: מחקרים (כמו של Vanguard) מראים שמשקיעים עוקבי מדד עושים בפועל 1.5% פחות מהמדד עצמו. הסיבה: הם קונים כשהשוק גבוה ובורחים כשהוא יורד, במקום להתמיד.היתרון הסמוי של פוליסות החיסכון: בניגוד לחשבון בנק רגיל, פוליסת חיסכון מאפשרת נזילות גבוהה (קבלת 80% מסך הפוליסה כהלוואה זולה באופן מיידי), דחיית מס במעבר בין מסלולים, והגנה מפני מס עיזבון אמריקאי – יתרונות שרוב הציבור לא מכיר.הצורך ב"קיר רגשי": ניהול השקעות עצמאי נכשל בגלל אגו ופחד. תפקידו של מתכנן פיננסי הוא לא רק לבחור נכסים, אלא לשמש חוצץ שמונע מהמשקיע לבצע טעויות פסיכולוגיות ברגעי משבר (כמו ה-8 באוקטובר), ובכך להבטיח את שימור והגדלת ההון לאורך זמן.שיחה ששווה הרבה כסף. צפיה והאזנה נעימה!

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תלחצו ״עוקב״ (Follow) זה מגדיל לערוץ את החשיפה.בפרק זה מארח לירון רוז את פרופסור משה כהן אליה, דמות מרתקת בנוף הישראלי. כהן אליה הוא פרופסור למשפט חוקתי, בעבר דיקן המרכז האקדמי למשפט ועסקים, ומי שהיה בלב ה"קליקה" של האליטה המשפטית והליברלית — כעורך דין באגודה לזכויות האזרח ומלגאי של הקרן לישראל חדשה.בשיחה גלויה ונוקבת, הוא מסביר מדוע החליט "לחשב מסלול מחדש" ולהקים את מכון "מסד הארץ". הוא טוען כי המוסדות שאמורים לשרת את המדינה — מערכת המשפט, צה"ל, האקדמיה והתקשורת — עברו פוליטיזציה עמוקה ואימצו ערכי "ווק" (Woke) זרים, המאיימים על ישראל.הנקודות העיקריות שעלו בפרק:- קריסת הדירוגים והתחזיות: מדוע "מכתבי הכלכלנים" וסוכנויות הדירוג נכשלו בחיזוי חוסן המשק הישראלי, ואיך הפך המדע לכלי פוליטי להפעלת לחץ על הממשלה.- הומופיליה בצה"ל ובמשפט: הנטייה של מערכות סגורות לשכפל את עצמן ("חבר מביא חבר") ולחסום קצינים ושופטים בעלי תפיסת עולם שמרנית או "סוסים דוהרים" כמו עופר וינטר.- הסכנה שבערכי ה-Woke: ניתוח של תפיסת ה"מדכא-מדוכא" והסבר מדוע הליברליזם המערבי המודרני הפך לאנטי-ישראלי מיסודו.- תיאוריית האליטה כמאפיה: כיצד המנגנון המשפטי (מפרשת רות דוד ועד הפצ"רית) מגן על עצמו מפני ביקורת ושינוי, ומונע דין וחשבון מהציבור.- המסר הוא המוסר: החזון של מכון "מסד הארץ" לחיבור בין טכנולוגיה, שמרנות ומוסר ישראלי-עברי-יהודי כבסיס לריבונות ישראלית גאה ובריאה.- הפתרון החוקתי: מדוע ישראל זקוקה לבית משפט חוקתי עם הגבלת כהונה (Term Limits) כנהוג בעולם, כדי לסגור את הפער בין העם לשופטיו.צפיה והאזנה מהנה!הופק ע״ הקונספטhttps://the-concept.co.il/

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תלחצו ״עוקב״ (Follow) זה מגדיל לערוץ את החשיפה.בפרק מרתק מתארח ב״ינשוף״ היזם ואיש החינוך עמיר מנחם. עמיר הוא קצין וג׳נטלמן - בוגר שייטת 13, מחנך, ומנכ"ל עמותת "5 אצבעות" – גוף חברתי שמטפח חוסן, משמעת פנימית ויכולות מנהיגות בקרב הנוער. מנחם מביא עמו שילוב ייחודי של טיפוח מנהיגות, חשיבה ניהולית ויזמות חינוכית, ומציג כיצד הערכים שנרכשים בעמידה באתגרים יכולים להפוך לכלים פרקטיים לבניית חברה איתנה וחדשנית.עמיר מתאר את ההבנה העמוקה שנולדה מתוך השירות הצבאי והובילה אותו להתמסר לחינוך ולהקים את"5 אצבעות" ומספר איך הבין שהכוח האמיתי טמון לא רק בנחישות ובאומץ, אלא בעיקר ביכולת לחנך, להכשיר ולבנות דור צעיר עם חוסן, זהות ברורה ויכולת עמידה מול אתגרי החיים.🦉 חינוך כבסיס לשינוי חברתי:מערכת החינוך הפורמלית בישראל – ואיך ניתן לייצר שיפור דרך מודלים חינוכיים חדשים.🦉 ישראל בזירה הבינלאומית: החוסן הפנימי של בני הנוער והילדים בישראל לעומת מדינות המערב.🦉 החברה הישראלית והעתיד המשותף:השפעת החינוך והמנהיגות על חוסן חברתי, חיבור בין מגזרים שונים, והאתגרים שמולם ניצבת ישראל בגיאו-פוליטיקה הבינלאומית הנוכחית.בסיום הפרק עמיר מזכיר שהאתגר הגדול של ישראל בזמן זה אינו רק טכנולוגי או ביטחוני – אלא חינוכי, ערכי ומנהיגותי.

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תלחצו ״עוקב״ (Follow) זה מגדיל לערוץ את החשיפה.בוריס וליטל מארחים את לירון רוז — יזם ומשקיע רב־תחומי (נדל״ן, שוק ההון והייטק), ויוצר ומגיש פודקאסט הינשוף. לירון מספר על המסלול שלו משכיר ליזם ועד למשקיע, כולל הקמת AfterDownload שנמכרה ל־IronSource, ומפרק בצורה חדה את השאלה שמעסיקה כמעט כל צעיר בישראל: איך יוצאים מכלוב הזהב ומגיעים לחופש כלכלי?דיברנו על למה משכורת גבוהה לרוב לא מספיקה, איך הון גדל בצורה אקספוננציאלית לעומת עבודה ליניארית, ולמה התקווה הגדולה של רוב האנשים היא שילוב של משמעת השקעות + חשיבה יצירתית. השווינו בין מסלול של סטארטאפ “קלאסי” (סיכון גבוה ומרתון של שנים) לבין לייפסטייל ביזנס שמייצר תזרים מוקדם, ונגענו גם בנדל״ן כמגרש שמשלב השקעה ויזמות דרך מינוף, ריפייננס ותכנון מס.בסוף הפרק לירון מסכם ספקטרום ברור של דרכים “להאיץ” את הדרך לנחת: מהשקעות סולידיות, דרך שווקים מתפתחים (כמו גאורגיה), ועד המהלך הכי אמיץ — להקים סטארטאפ טכנולוגי. פרק על מיינדסט, התמדה, אוטודידקטיות, ועל איך חושבים “קצת אחרת” כדי לקפוץ כמה מדרגות קדימה.האזנה וצפיה נעימה!

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תלחצו ״עוקב״ (Follow) זה מגדיל לערוץ את החשיפה.ח״כ שרן השכל, סגנית שר החוץ, ומי שמגדירה את עצמה כליברלית-לאומית, מגיעה לראיון חשוף בינשוף ומשרטטת תמונת מציאות מטלטלת: מהמנהיגות האירופית הפחדנית ועד לצורך הקיומי בשינוי דרסטי בתוך החברה הישראלית. בפרק מרתק שכולו אומץ לב פוליטי השכל לא חוסכת בביקורת על הזירה הבינלאומית ועל הפוליטיקה הפנימית וחושפת: ״אני הולכת לייצג את הציבור הישראלי היצרני המיינסטרימי, זה שמשרת ומחזיק את הכלכלה על הגב שלו ובסוף נסחט ע״י קבוצות סקטוריאליות פעם אחר פעם".- מערב אירופה במסלול התרסקות: הניתוח המרתק של השכל על הברית בין השמאל הפרוגרסיבי לאסלאם הרדיקלי באוניברסיטאות ובפרלמנטים, ומנהיגי אירופה החלשים שחוששים מפופולריות בזמן שהאויב בונה את עצמו מבפנים.- ההתפכחות מהקונספציה: מדוע הדור שגדל על הסכמי אוסלו מבין היום שהמזרח התיכון הוא "שכונה קשוחה" שלא מאפשרת יותר טיוח מתחת לשטיח.- הזדמנות באיראן: עדות על הקשרים עם גולים איראנים והתקווה שהעם הפרסי יצליח להפיל את שלטון האייתוללות – וגם, למה ישראל צריכה לשתוק ולתת לארה"ב לעשות את העבודה.- פצצת הגיוס: התוכנית המקורית של השכל ל"ישיבות גבול" – איך אפשר לגייס אלפי חרדים ליחידות לוחמות בלי לשבור את עולמם הדתי, ומדוע היא מוכנה להסתכן פוליטית ולא להצביע עם הקואליציה על חוק גיוס "חלול".- הבית הפוליטי החדש: מדוע היא מאמינה שהליכוד הנוכחי הפסיק לייצג את הציבור המשרת, ומה המשימה הבאה שלה בכנסת ובציבוריות הישראלית.צפיה מחכימה!הופק ע״ הקונספטhttps://the-concept.co.il/

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תלחצו ״עוקב״ (Follow) זה מגדיל לערוץ את החשיפה.תא״ל (מיל') אמיר אביבי הוא מייסד ויו״ר תנועת הביטחוניסטים (IDSF), ארגון של קצינים בכירים הפועל בזירת הדיפלומטיה הציבורית והמדיניות הביטחונית. בשירותו הצבאי בן כ־30 שנה מילא שורת תפקידים בכירים, ובהם סגן מבקר מערכת הביטחון, ראש לשכת הרמטכ״ל ומפקד חטיבת שגיא. לאחר פרישתו הפך לדמות בולטת בשיח הציבורי על ביטחון לאומי, ציונות ומשילות, פרסם את ספרו "לא נשוב אחור" ומרבה להתראיין בישראל ובעולם כמומחה לענייני ביטחון.הנושאים שעלו בפרק:פרשת הדלפת הסרטון והפצ״רית – סימפטום למחלה עמוקהאביבי תוקף את התנהלות הפרקליטות הצבאית בפרשת הסרטון המבושל שלכאורה תיעד אונס מחבל, וטוען שמדובר בדליפה מכוונת, טיוח ושיבוש חקירה שמעידים על תרבות ארגונית קלוקלת. לדבריו, כבר ביום האירוע ניתן היה לזהות את המדליף, אך במקום זאת נבחרה דרך של השתקה וטיוח.משבר ערכי ותרבותי בצה״ל – לא רק כישלון טקטיהוא מזהיר כי מדובר בכשל ערכי עמוק: תרבות של שקר, הדלפות וחוסר נאמנות ללוחמים. לטענתו, צה״ל איבד את מחויבותו לאמת ולניצחון, ותחקירי אוקטובר מדלגים על השאלה האמיתית – “מה המחלה?”.התמונה האסטרטגית: איראן, עזה, חיזבאללה והחות׳ים – מערכה אחתאביבי רואה את הלחימה כחלק ממערכה אזורית־גלובלית בין הציר האיראני־רוסי־סיני לבין גוש מערבי־ישראלי־סוני. ההפוגה בעזה, לדבריו, משמשת לשיקום כוחות ולמיקוד מבצעי בלבנון ובחזית החות׳ית.“מי שיפרק את חמאס הוא צה״ל” – חזרה כמעט ודאית ללחימהלדבריו, חמאס לא יפרק את עצמו מרצונו, ולכן ישראל תידרש להשלים את המערכה צבאית. כשלא יוותרו חטופים חיים, צה״ל ישוב ללחימה מלאה – גם מטעמים ביטחוניים וגם בלחץ פוליטי אמריקאי.החזית הפנימית: משילות וביטחון בתוך ישראלאביבי מזהיר מהתפרקות ריבונית בנגב, בגליל ובערים הערביות – עם הברחות נשק, פשיעה ופרוטקשן. הוא מציע שילוב כוחות בין צה״ל למשטרה, הקמת מערך מילואים אזרחי, ואף ממשל צבאי זמני במוקדי אנרכיה – לצד מדיניות ציונית של התיישבות ויישוב מילואימניקים באזורים אסטרטגיים.מאבק הנרטיבים – “אנחנו הגיבורים או הנבלים?”אביבי טוען שהמאבק ההסברתי נובע ממשבר זהות: איבדנו את הנרטיב הציוני ומאמצים שיח פוסט־ציוני. בלי אמונה בצדקת הדרך, הוא אומר, אי אפשר לנצח לא בשדה הקרב ולא בזירת התודעה.הנהגה חדשה ועתיד הציונותהוא קורא לדור הנהגה ציוני וערכי חדש, מתריע מפני עלייה באנטישמיות באירופה וארה״ב, וצופה גל עלייה גדול שיחייב חזרה לחזון ההתיישבות ובניית הנגב והגליל – “קיבוץ גלויות חדש”.הופק ע״ הקונספטhttps://the-concept.co.il/

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תעקבו אחרי באינסטגרם ותעשו לייק זה מגדיל לערוץ את החשיפהhttps://www.instagram.com/liron.roseפרק סופר מעניין נוסף עם ניצן דוד פוקס - אנליסט גיאופוליטי והמייסד של הפודקאסט והאתר הפופולרי ״המשחק הגדול” שמתארח ב״ינשוף״ בפעם השניה.🦉פוקס טוען שניצחון על חמאס והפלסטינים הוא לא רק עניין של כיבוש או הרתעה – אלא של שבירת הרעיון. הוא מביא דוגמאות היסטוריות: גרמניה הנאצית, יפן הקיסרית, קרתגו מול רומא.🦉 למה כדי לחסל את האידיאולוגיה הפלסטינית צריך לפרק שלושה מנועים? הפוליטי (הרשות), החברתי (מערכת החינוך והתקשורת), והכלכלי (כולל אונר"א).🦉 למה לדעתו ישראל תיאלץ לבחור או להכניע את חמאס באמצעות כיבוש מלא והפעלת משטר צבאי, או להסכים להסכם כניעה שמשאיר את חמאס בשלטון🦉רשות פלסטינית כפרטנר – או אויב רעיוני? פוקס טוען: הרשות אינה פרטנר לשלום, אלא ממשיכה את המאבק בדרכים דיפלומטיות.🦉 מהפכה תודעתית נדרשת בישראל עצמה - למה לדעתו הבעיה איננה רק באויב, אלא גם בציבור ובממשלה הישראלית. הציבור לא מעוניין להכיר במציאות ולשלם את המחיר, והממשלה לא מוכנה להנהיג באמת.

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תלחצו ״עוקב״ (Follow) זה מגדיל לערוץ את החשיפה.בפרק חד, כואב ומלא גילוי לב, שלא משאיר מקום לספק לגבי מי באמת מנהל את המדינה, ד״ר יעקב בן-שמש – משפטן ומומחה למשפט חוקתי, שגדל בלב האקדמיה והמרכז-שמאל – מפרק מבפנים את מה שהוא מכנה “יוריסטוקרטיה”: שלטון המשפטנים על חשבון הדמוקרטיה.בן-שמש מספר איך הלך להפגנות בקפלן, למה הפסיק, ואיך 7.10 שינה אצלו לא רק את תפיסת הביטחון – אלא גם את האמון שלו במערכת המשפט, בתקשורת ובמחנה שבו גדל. יחד עם לירון רוז הוא מנסה לענות על השאלה שמרחפת מעל כל השיחה: האם ישראל עדיין דמוקרטיה – או שמא נשלטת בפועל בידי יועצים משפטיים ושופטים שאיש מאיתנו לא בחר?בפרק דיברנו על:- איך בית המשפט העליון והיועמ״שית הפכו, לטענתו, ל“ממלכה עצמאית” עם וטו על כל צעד של הממשלה.- הסיפור על ראש השב״כ שלא ראה עצמו כפוף לממשלה – ומה זה אומר על חלוקת הכוח בישראל.- למה ד״ר בן-שמש יצא להפגנות נגד הרפורמה המשפטית – ומדוע הבין שהוא חלק מ“עדר שמדקלם סיסמאות”.- 7 באוקטובר כרגע ההכרעה: מלחמה על החיים מול שיקולי תדמית בהאג ובאקדמיה האירופית.- “יוריסטוקרטיה”: איך, לדבריו, שלטון המשפטנים הפך לכלי של האופוזיציה ושל האליטה הישנה.- מה צריך לקרות כדי להחזיר את הכוח לנבחרי הציבור – מבלי לפרק את מערכת המשפט אלא לנקות ממנה פוליטיזציה.- למה, למרות הכול, הוא דווקא אופטימי לגבי העתיד של ישראל.האזנה נעימה!הופק ע״ הקונספטhttps://the-concept.co.il/

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תעקבו אחרי באינסטגרם ותעשו לייק זה מגדיל לערוץ את החשיפהhttps://www.instagram.com/liron.roseעודד ניר, מוזיקאי ודיג'יי בינלאומי, חזר לישראל אחרי שני עשורים בלב הסצינה האירופית.בפרק המשך עוצמתי הוא חושף את סיפורו האישי, בין זיכרונות הקריירה הענפה בהולנד לבין ההבנה ש״תור הזהב״ של הישראלים באירופה מסתיים.בשיחה פתוחה עם לירון, מתאר עודד את רגעי השבר: הפגנות מול ביתו באמסטרדם, אנטישמיות גלויה במועדונים, ואת התחושה שהיהודים כבר אינם בטוחים. הוא מתייחס למה שקורה גם בגרמניה, בצרפת, בבריטניה וגם בבלגיה – שם, לדבריו, המצב לא פחות קשה, עם ביטויים יומיומיים של עוינות ברחובות ובמרחב הציבורי.בנוסף, הוא נוגע גם בחוויותיו מחופשות במדינות אחרות באירופה – מקומות שבעבר נחשבו ליעדים תוססים ובטוחים, וכיום הם משמשים זירה לאווירה מתוחה ומאויימת כלפי יהודים מצד האיסלם והשמאל הרדיקלי. החופשות, שהיו פעם מפלט ומקור השראה, הפכו לעדות נוספת לכך שאין עוד מקום מבטחים במערב אירופה.לצד זאת, הוא משתף בתחושת ההקלה והאהבה שקיבל בישראל מאז ששב, ובבחירה הברורה להעדיף שייכות וזהות על פני מגורים בגלות תחת חשש מתמיד.בפרק נשזר דיון נוקב על מצבה של אירופה כיום – פוליטיקה, הגירה, אנטישמיות וקריסת ערכים – ועל מקומה של ישראל בעולם משתנה.הופק ע"י הקונספט:https://the-concept.co.il/

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תעקבו אחרי באינסטגרם ותעשו לייק זה מגדיל לערוץ את החשיפהֿhttps://www.instagram.com/liron.roseבפרק מרתק זה אני מארח את ד"ר מרדכי קידר - מזרחן, מומחה לאסלאם, מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן, עמית מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן, ויו”ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי. קידר מופיע תכופות בערוצי הטלויזיה במדינות ערב.בין היתר דיברנו על:כיצד חמאס ניצל את המחאה הפנימית ואת מטה משפחות החטופים ככלי אסטרטגי להעלאת מחיר המשא ומתן.למה ההסכם נתפס כניצחון עבור חמאס ומה זה אומר על המשך הסכסוך.הוא יסביר למה לדעתו הרעיון הפלסטיני מבוסס אך רק על שלילת הציונות?הקשר בין סיוע הומניטרי לכלכלה הישראלית: איך 80% מהכסף הקטארי שנכנס לעזה חוזר לכלכלה הישראלית.איך הפירוד בין חמולות הפלסטינים פותח הזדמנות אסטרטגית לישראל?השפעת השחקנים האזוריים – איראן, טורקיה, ועוד – על מצבה האסטרטגי של ישראל. הופק ע"י אורי בן דור מ-"הקונספט":https://the-concept.co.il/

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תעקבו אחרי באינסטגרם ותעשו לייק זה מגדיל לערוץ את החשיפה:https://www.instagram.com/liron.roseבפרק מרתק וחושף של הפודקאסט "הינשוף", מתארח תת-אלוף (מיל') אורן סולומון, מי שהיה עד לא מזמן מנהל הלחימה של אוגדת עזה ובעל רקע עשיר בתפקידי מפתח במערכת הביטחון, לשיחה שלא תשאיר אתכם אדישים.האם פעם עצרתם לחשוב מה באמת מניע את ההחלטות הגורליות שמעצבות את ביטחוננו? מהם השיקולים הנסתרים מן העין, וכיצד תפיסות עולם שונות מתנגשות בזמן אמת?לירון רוז, מנחה הפודקאסט, לוקח את אורן סולומון למסע עומק אל תוך הסוגיות הבוערות ביותר על סדר היום הישראלי, ומעלה שאלות נוקבות שלא תמיד נשמעות בתקשורת המרכזית.האם "הכל למען החטופים" הוא באמת "הכל"הפרק נפתח בדיון טעון על סוגיית החטופים. האם האתוס הישראלי של עשיית "הכל" להשבתם באמת מיושם כהלכה? ומה אם "הכל" הזה טומן בחובו מחירים בלתי נסבלים לביטחון המדינה לטווח הארוך? סולומון מציג זווית שונה ומאתגרת על המחירים והמשמעויות של עסקאות חטופים, מעלה תהיות מטרידות: האם המדיניות הנוכחית לא מהווה תמריץ לאויבינו להצטייד ב"אוטובוסים" של חטופים בעתיד?ומהי המשמעות האמיתית של האמירה "מדינת ישראל תעשה הכל" – האם זה לשלוח כוח לאנטבה או להיכנע לדרישות הטרור? תוכנית ההכרעה – פנטזיה או מציאות אפשרית?על רקע דיבורים על "תוכנית הכרעה" לסיום המלחמה בעזה, האם באמת ניתן להשמיד את חמאס, להבטיח את ביטחון ישראל ולהחזיר את החטופים – והכל בו זמנית? סולומון טוען שכן, ואף חושף כי כתב תוכנית מפורטת בנושא שהגיעה עד לצמרת מקבלי ההחלטות.אבל מהם ארבעת מרכזי הכובד של חמאס שחייבים לפגוע בהם כדי להכריעו?האם פגיעה במחבלים ובמפקדים בכירים מספיקה? ומה לגבי האוכלוסייה האזרחית בעזה – האם באמת ניתן להפריד בינה לבין חמאס, כפי שטוענים גורמים רבים?סולומון מציג עמדה נחרצת ומעוררת מחלוקת, ומגבה אותה בניתוח של ראיונות עם עזתים. האם הם באמת מגנים את מעשי חמאס, או רק את התוצאות שהם סופגים?שטח תמורת שקט – האם ההיסטוריה חוזרת?אחד הנושאים המרכזיים בשיחה הוא חשיבות השטח. סולומון טוען כי לקחי הערבים מתבוסות העבר קשורים קשר הדוק לאובדן שטח. האם זהו המפתח לשבירת הנרטיב הפלסטיני לפיו טרור משיג הישגים מדיניים? ומדוע, אם ההיגיון האסטרטגי כל כך ברור, ישראל לא פעלה להשתלט על צפון הרצועה באופן מלא, אזור שלכאורה אין בו חטופים? האם אילוצים בינלאומיים ופנימיים הם הסיבה היחידה, או שיש כאן משהו עמוק יותר?הדילמה האיראנית – האם ישראל יכולה לבדה?השיחה גולשת גם לאתגר האיראני. האם ההנחה שישראל צריכה להשלים עם איראן גרעינית עודנה תקפה לאחר אירועי השבעה באוקטובר? מהם הסיכונים הכרוכים בתקיפה ישראלית באיראן, והאם הציבור בישראל מודע למחירים האפשריים? האם הפתרון טמון בשינוי משטר באיראן, ועד כמה זה ריאלי? סולומון מנתח את היכולות, האילוצים וההחלטות הקשות שעומדות בפני מקבלי ההחלטות. מאחורי הקלעים של קבלת ההחלטות:בסיום, אורן סולומון מספק הצצה נדירה לתהליכי קבלת ההחלטות ברמה הלאומית. האם המטה לביטחון לאומי (מל"ל) ממלא את ייעודו? האם הוא באמת הגוף שאמור לרכז את עבודת המטה האסטרטגית, או שהוא הפך ל"בית לפנסיונרים של יוצאי מערכת הביטחון"?  ומה נדרש כדי לשנות את המצב ולהבטיח קבלת החלטות מיטבית? האם אתם מוכנים לשמוע את האמת הלא מדוברת? האם יש לכם את האומץ להתמודד עם שאלות שיערערו את מה שחשבתם שידעתםהפרק הזה בפודקאסט "הינשוף" הוא לא עוד ראיון – הוא קריאת השכמה, הזמנה לחשיבה ביקורתית, ומסמך מרתק על האתגרים הקיומיים של מדינת ישראל. האזינו וגלו מה באמת קורה מאחורי הקלעים של הביטחון הלאומי. האם אורן סולומון יחזור להשפיע מבפנים?ומהי השליחות האישית שלו שלוקחת ממנו שינה בלילות מאז השבעה באוקטובר?

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תעקבו אחרי באינסטגרם ותעשו לייק זה מגדיל לערוץ את החשיפה:https://www.instagram.com/liron.roseעודד ניר, מוזיקאי ודיג'יי בינלאומי, חזר לארץ אחרי כמעט שני עשורים בלב הסצנה ההולנדית ומגיע הישר לראיון נוקב בינשוף שלא מתיר מקום לספק באשר למצבה של אירופה. בפרק, עוצמתי, שכולו גילוי לב, הוא חושף סיפור אישי מטלטל על התעוררות, זהות, ובחירה בין קריירה מצליחה ביבשת לבין תחושת שייכות עמוקה שלא ניתנת להחלפה.מול גל השנאה הגלוי שפשט ברחובות אמסטרדם, מול תחושת הבגידה מצד הקהל והקולגות, הוא מבין: יותר מדי השתנה, ומאוחר מדי לעצום עיניים. רגע השיא? פוגרום בתחנת רכבת בלב העיר, שבו הוא נלחם כדי לחלץ אוהדי מכבי תל אביב ממארב מאורגן, בלי נשק, רק עם שפה ותושייה. הוא מספר על רגעי השבר אחד אחד: "כששוטרת אמרה למחבלים: 'אנחנו אתכם, הבנתי שזה נגמר". הוא מספר לנו בפרק מעדות קרובה וחד משמעית: "היהודים כבר לא בטוחים באירופה, וזה קורה עכשיו".יש לו רק מסר אחד ליהודים באירופה: "צאו על הרגליים, לא על הברכיים".

אם אתם אוהבים את התוכן אשמח אם תעקבו אחרי באינסטגרם ותעשו לייק זה מגדיל לערוץ את החשיפה:https://www.instagram.com/liron.roseד״ר קובי ברדה, חוקר ומרצה בכיר ב-HIT, מומחה לאוונגליסטים, תנועות שורש ויחסי ישראל–ארה״ב — מגיע לשיחה רחבה על תהליכים שמעצבים מחדש את דעת הקהל והפוליטיקה האמריקאית: מהתוכנית האסלאמיסטית הארוכת־טווח, דרך המאבק בקמפוסים, ועד ציר וושינגטון–ריאד–ירושלים.ברדה פותח במסמך שנכתב ב-1998: מניפסט האחים המוסלמים לארה״ב, המשרטט תוכנית לחדירה הדרגתית למוסדות אמריקה — מוועדי גנים ובתי ספר, אל האוניברסיטאות, מועצות הערים ודרגי השלטון — עד להפיכת השריעה ללגיטימית במרחב הציבורי בתוך מאה שנה. לדבריו, חלק מרכיבי התוכנית כבר מתרחשים בפועל, כפי שנחשף במשפט ה-Holy Land Foundation משנת 2007, שבו הורשעו מנהלי הקרן במימון חמאס.מנגד, ברדה מסביר כיצד נוצרים־ציונים ואוונגליסטים בנו כוח פוליטי דרך מודלים של ״שתילת קהילות״ (Church Planting): הכשרת מנהיגים תיאולוגיים שמהם צמחו קהילות ענק שהפכו לכוח בחירות מובהק. לדבריו, כוח זה — ולא יהדות ארה״ב — הוא שהוביל את טראמפ לבצע מהלכים כמו העברת השגרירות לירושלים, תחת לחץ ישיר של מנהיגי הזרם.בחלק הפוליטי הוא מציג היסטוריה מורכבת של יחסי ישראל–מפלגות ארה״ב: דמוקרטים שתמכו, רפובליקנים שהתנגדו, ולהפך. ״הרומן״ עם הרפובליקנים הוא תופעה חדשה יחסית, והוא נשען בעיקר על האוונגליסטים — קבוצת האינטרס הפרו־ישראלית המשפיעה ביותר כיום. לצד זאת הוא מתאר כיצד ״דיפלומטיית הריטיינר״ של קטאר קונה השפעה משני צדי המפה, ומסיטה דמויות כמו טאקר קרלסון וקנדיס אוונס לעמדות אנטי־ישראליות ואף אנטישמיות.אחד החלקים המשמעותיים בפרק עוסק בקריסת התמיכה בישראל בקמפוסים. ברדה מציג מודל בארבעה שלבים:- עיצוב תודעה מוקדם באמצעות טיקטוק שאלגוריתמיו מקדמים אנטי־ציונות.- קליטת הסטודנט בקמפוס בידי SJP וארגוני אחים מוסלמים — המציעים ״כרטיס יציאה״ מאשמת האדם הלבן דרך מאבק נגד ישראל.- שבירת הפוליטיקלי־קורקט רק כלפי יהודים וישראלים — דה־פקטו לגיטימציה לאנטישמיות.- שבירת החוק והקוד האתי — פריצות, איומים ואלימות, עד פתיחת תיקים פליליים.הוא מדגיש שישראל והקהילות הפרו־ישראליות כלל לא נמצאים בזירה, וישראל הרשמית פועלת ב״תקציבי כיס״ מול מכונות משומנות - מה שמוביל ליתרון עקבי של הנרטיב האנטי־ישראלי.במקביל, ברדה מאמין גדול בכוח הנוצרים הציונים: מתוך כ־70 מיליון אוונגליסטים בארה״ב, כ- 10–12 מיליון רואים בברכת ישראל חובה דתית. הם הכוח שמחזיק את התמיכה בישראל, במיוחד כשיהדות ארה״ב עוברת תהליך של התרחקות והתבוללות. הם גם קו השבר המרכזי בתוך המפלגה הרפובליקנית עצמה — בין מחנה MAGA הקיצוני לבין הזרם הציוני־נוצרי.לקראת סיום, השיחה מתארת תרחישים פוליטיים עתידיים: אפשרות שמועמדים כמו ג׳וש שפירו או שרה האקבי־סנדרס יהפכו לדמויות מפתח; הצורך של טראמפ להתמתן אם ברצונו לשמור על בית הנבחרים; וההשלכה הישירה על ישראל. ברדה קושר הכול למהלכים אזוריים — הסכמי אברהם מורחבים, עסקה היסטורית עם סעודיה, ושיקום עזה כחזון כלכלי שטראמפ עשוי לדחוף אליו.הוא מסיים בנימה אופטימית־ריאלית: אמריקה משתנה, המאבק על תודעה בעיצומו, וישראל חייבת לעבור מהגנה לתקיפה — מודיעין־תודעה, טכנולוגיה, וקואליציות. ״זה מאבק אסטרטגי על הדור הבא — ואם לא נהיה שם, מישהו אחר כבר שם במקומנו״.הופק ע"י הקונספט:https://the-concept.co.il/

לאינסטגרם של לירוןhttps://www.instagram.com/liron.roseאורי זוגלובק הוא איש עסקים ויזם דיגיטלי ישראלי-אמריקאי, בן למשפחת זוגלובק מנהריה – מהמשפחות הוותיקות שהקימו את תעשיית המזון בישראל. היום הוא מחלק את זמנו בין פלורידה, מונטנה וישראל, מלווה יזמים וחברות ישראליות בשוק האמריקאי, מעורב באקוסיסטם של סייבר ונדל"ן בטמפה ביי, וכותב ספר באנגלית על תושייה וחוסן ישראלי דרך ההורות והמשפחה.במהלך השיחה זוגלובק מתאר את פלורידה – ובעיקר את אזור טמפה ביי – כמרחב שהפך לאבן שואבת ליהודים ולישראלים, על רקע מיסוי נמוך, מזג אוויר נוח יחסית, כלכלה צומחת ומנהיגות רפובליקאית פרו-ישראלית מובהקת. הוא מספר על המושל דה-סנטיס והקודמים לו, שמקדמים חיבור הדוק לישראל, על השקעות ענק כמו פרויקט Water Street של ביל גייטס ועל הפיכתה של טמפה למרכז סייבר וביטחון, סביב מפקדת CENTCOM והחיבור לצה"ל ולטכנולוגיות ישראליות.במקביל, הוא מצייר תמונת ביטחון אישית שונה מאוד מזו של ניו יורק וקמפוסים "פרו-פלסטין": בפלורידה יש אפס סובלנות לפגיעה באנדרטאות או באנשים, תרבות נשק חזקה ואכיפה אגרסיבית מצד השריפים. הוא מביא דוגמה מילד שריסס "Free Palestine" על אנדרטה – אירוע שהסתיים בהגעה אישית של השריף – ומשווה זאת לאדישות יחסית בישראל לאירועי רעש, אלימות ברחוב וחוסר משילות אזרחית.חלק מרכזי בשיחה מוקדש להבדלים בין המשפחה הישראלית למשפחה האמריקאית. זוגלובק מסביר שהספר שהוא כותב מיועד בעיקר לאמריקאים, כי "כל ישראלי יודע מה זו ארוחת שישי". הוא מתאר את ארוחת חג ההודיה שחווה – אירוע אדיר, אבל חד-שנתי – לעומת ארוחות שישי וחגים בישראל, שם 20 איש סביב השולחן זה כמעט שגרה. ישראל, לדבריו, בנויה על דינמיקה משפחתית צפופה, עצמאות גבוהה של ילדים שמסתובבים לבד בעיר ותחושת "שבט" שלא קיימת ברוב המשפחות האמריקאיות.מכאן הוא עובר לשאלת החינוך לעבודה, אחריות ותחרותיות. הוא יוצא נגד תרבות "כל ילד מקבל מדליה", ומספר כיצד בגיל 13 רצה מערכת סטריאו לבר מצווה – ואביו שלח אותו לעבוד חודש במשחטת זוגלובק עם מגפי פלסטיק על פס הייצור, לצד פועלים ערבים ושיעים מלבנון, ורק אז השלים לו את הסכום. משם, לדבריו, למד שהדברים לא מגיעים בחינם ושצריך "לקרוע את התחת" בגיל צעיר.זוגלובק מדגיש גם את צד ההזדמנות באמריקה: מי שעובד קשה, משקיע בעצמו ויש לו "מנארס אמריקאין" – יכול להצליח, גם אם הגיע מחור נידח. הוא משווה את רמת החיים של מעמד הביניים האמריקאי (בית פרטי, כמה רכבים, סירה, בית שני) לרמת חיים שנחשבת בישראל לעשירון העליון. אך לצד זאת הוא מזהיר מהתפוררות המשפחה והחדירה של "ווק" ופרוגרסיביות דווקא למקומות שבהם אין עוגן משפחתי וחברתי חזק.לקראת הסיום הוא חוזר לזווית היהודית-ישראלית: פלורידה וטקסס, לדבריו, "איתנו בכל הלב" – פלורידיאנים נוצרים אפילו מודים ליהודים על כך שהם שומרים על המקומות הקדושים לנצרות בישראל. הוא סבור שישראלים חייבים להפסיק לזלזל בסיוע האמריקאי, ולהבין שה"שליחות" היהודית היום היא סוג של "ג'יהאד" חיובי: יצירת שפע כלכלי, חיזוק קהילות, בניית גשרים עסקיים ותדמיתיים, והוכחת הערך שמביאה נוכחות יהודית-ישראלית בכל מקום שבו היא פועלת.הנושאים המרכזיים שעלו בפרק:- פלורידה כיעד ליהודים וישראליםהגירה חיובית, מיסוי נמוך, מזג אוויר, מושל פרו-ישראלי, השקעות ענק ויצירת מרכז סייבר וטכנולוגיה בטמפה ביי סביב מפקדת CENTCOM- ביטחון אישי, נשק ו"חוק וסדר" מול מחאות פרו-פלסטיןתרבות של אכיפה קשוחה, אהבה לנשק אישי ועמדה נחרצת נגד ונדליזם ואיומים – בניגוד להתרשמותו מהכאוס היחסי בניו יורק ומהסובלנות בישראל לרעש ולאלימות יומיומית.- הורות ומשפחה: ארוחת שישי מול חג ההודיההמשפחה הישראלית כחמולה חמה וצפופה, ארוחות משפחתיות תכופות, עצמאות ילדים; לעומת משפחות אמריקאיות מפוזרות בין מדינות, שנפגשות פעם בשנה – פער שמסביר, לדבריו, גם את חדירת תרבות ה"ווק".- חינוך לעבודה קשה, אחריות ותחרותיותביקורת על תרבות "כל ילד מקבל מדליה", סיפורי ילדות ממשחטת זוגלובק, והטענה שילדים חייבים לעבוד, להזיע ולהבין את ערך הכסף כדי להפוך למבוגרים רזיליאנטיים ויצרניים.- השליחות היהודית-ישראלית בארה"ב: "ג'יהאד של שפע"אהבת ישראל העמוקה של פלורידיאנים ונוצרים אוונגליסטים, הצורך להכיר תודה לסיוע האמריקאי, והרעיון שיהודים צריכים "לכבוש" את העולם דרך יזמות, הייטק, נדל"ן ושיפור כל קהילה שבה הם פועלים – וכך גם לחזק את תדמית ישראל בעולם.צפיה והאזנה נעימהלאתר של לירון ״הינשוף״https://www.lironrose.comלספר של לירון ״הינשוף״https://www.lironrose.com/book

לאינסטגרם של לירוןhttps://www.instagram.com/liron.roseאביתר שורש הוא יזם הייטק ישראלי, פעיל פורץ דרך בתחום הטכנולוגיה והעסקים, ואחד ממייסדי ומנכ״לי חברת ווליבוקס (WellyBox), שנועדה לאוטומטיזציה של ניהול הוצאות וחשבוניות בעסקים קטנים ובינוניים. לפני כן, היה מעורב גם במיזמים אחרים טכנולוגיים ויזמות אינטרנטית בישראל. בנוסף לפעילותו בתחום ההייטק, שורש משתתף גם בשיח ציבורי-פוליטי, במיוחד סביב נושאים כמו זהות לאומית, ביטחון ועתידה של החברה הישראלית. אביתר הוא דמות שמקשרת בין עולם הטכנולוגיה לעולמות המחשבה והרעיונות, וכיום מנסה לקדם חזון של אחדות ציונית וחשיבה מחודשת על הנחות היסוד של החברה בישראל.הנקודות העיקריות שעלו בשיחתנו:ברית ציונית כדרך חדשה – אביתר שורש מדבר על הצורך בהקמת "ברית ציונית" שתאחד כוחות מהימין, מהמרכז ומהשמאל סביב ערכים משותפים של ציונות, ביטחון, אחריות לאומית ושינוי מערכתי – ולא סביב פילוג פוליטי ישן של ימין ושמאל.שינוי תודעתי אחרי השביעי באוקטובר – לדבריו, האירועים גרמו לשבר רעיוני אצל רבים במחנה השמאל, ולהבנה מחודשת לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני והצורך בחוסן ובביטחון לפני הכל.הפער בין תדמית להלך רוח בהייטק – שורש טוען שרבים בהייטק אינם באמת "שמאלנים" כפי שמצטייר בתקשורת; בשיחות סגורות קיימת הבנה רחבה יותר של המציאות הביטחונית ושל הצורך בהנהגה ציונית אחראית.ביקורת על שני המחנות – הוא מותח ביקורת על הימין בשל הברית עם החרדים ועל קולות קיצוניים, אך גם על השמאל בשל חוסר עומק רעיוני והתרחקות מערכי הציונות.החזון לשינוי פוליטי אמיתי – שורש מקווה להקמת גוף פוליטי חדש או תנועת אחדות רחבה שתהווה לשון מאזניים ותכפה ממשלת אחדות ציונית שתוביל רפורמות קריטיות – בביטחון, בחינוך, בכלכלה ובחברה החרדית.צפיה והאזנה נעימה!

יורם אטינגר הוא דיפלומט ישראלי בכיר (בדימוס) הנחשב לאחד מהקולות הישראלים הבולטים בניתוח המדיניות האמריקאית כלפי ישראל. הוא מרבה לעסוק בהבנת תהליכי קבלת החלטות בארצות הברית — הן בבית הלבן והן בקונגרס — ובוחן את יחסי הכוחות בין שני המוקדים. אטינגר מדגיש את חשיבות הקשר הישיר בין הקונגרס לבין דעת הקהל האמריקאית, וטוען כי עוצמתה של ישראל נובעת בין השאר מהתמיכה הציבורית הרחבה בה בארצות הברית ומהאינטרסים המשותפים בתחומי ביטחון, טכנולוגיה וכלכלה.עיקרי הדברים שעלו בשיחתנו:ישראל כמכפיל עוצמה לארה״ב: לאורך עשרות שנים ישראל נתפסת כשותפה פרו-אמריקאית יציבה שמספקת ערך ביטחוני-טכנולוגי גבוה במיוחד—“נושאת מטוסים שלא ניתן להטביע”. לטענת המרואיין, התמורה (ROI) לארה״ב מהשקעת הסיוע השנתי היא של מאות אחוזים בזכות מודיעין, חדשנות ושיתופי פעולה מבצעיים.“חלון ראווה” לנשק אמריקאי והרתעה גלובלית: שימוש ישראלי אינטנסיבי ומוצלח בפלטפורמות אמריקאיות (F-35/16/15 ועוד) מציג יום-יום את עליונות התעשייה הביטחונית של ארה״ב, מעלה את הייצוא ומחזק את ההרתעה האמריקאית. מבצעים שיוחסו לישראל מול איראן גם חשפו מגבלות של מערכות הגנה רוסיות וסיניות—פגיעה ביוקרתן וחיזוק ארה״ב.יציבות ישראל מול ערביות אזורית תנודתית: בניגוד לזירה הערבית שבה משטרים מתחלפים ומדיניותם כלפי ארה״ב משתנה, ישראל—ימין או שמאל—נותרת עוגן פרו-אמריקאי עקבי. סעודיה אמנם עוברת רפורמות, אך מתמודדת עם התנגדויות פנימיות (וַהַבִּים, בית המלוכה), ולכן אינה תחליף לאמינות הישראלית.מתיחויות פוליטיות אינן שוברת שותפות: מאז 1948 היו עימותים ולחצים קשים מצד נשיאים שונים (אייזנהאואר, בוש האב, אובמה ועוד), ואף איומים בצעדי ענישה—אך בפועל שיתופי הפעולה הביטחוניים הלכו והעמיקו. דפוס חוזר: מנהיגות ישראלית שקיבלה החלטות עצמאיות מול לחץ (בן-גוריון, אשכול, בגין, נתניהו) ספגה כעס קצר-טווח אך זכתה בהערכה אסטרטגית ארוכת טווח.לאן מכאן:אמריקה מחפשת שותף חזק: ארה״ב שואפת לבעלות ברית שחוסכות לה נוכחות צבאית. טראמפ, בתפיסת עולם עסקית, רואה בשלום כלי ולא מטרה; העמדה המומלצת לישראל היא לשמור על נכסים אסטרטגיים (כמו גב ההר - יהודה ושומרון) ולהתנות תהליכים מול שחקנים אזוריים בעקירת חינוך לשנאה. למרות שחיקה בתמיכה הציבורית, המרואיין אופטימי: חוסן החברה הישראלית, ההיי-טק, והבסיס התרבותי-נוצרי בארה״ב מאפשרים לשקם תמיכה ולהעמיק את הברית.פרק מפוכח על ביטחון לאומי, ועתיד היחסים עם ארה״ב, האזור והעולם.