Claim Ownershipבמעבר חד - החיים ברילוקיישן - סיון מושקוביץ ואלי ונטורה
Subscribed: 2Played: 70
Subscribe
© Copyright 2024 All rights reserved.
Description
הפודקאסט שלנו נוגע בדיוק בנקודה שאנשים רבים בישראל שואלים את עצמם עליה מדי יום: האם כדאי לצאת לרילוקיישן, ומה המשמעות של הצעד הזה? אנחנו, סיון ואני, עברנו רילוקיישן עצמאי – לא דרך חברה או סיוע מוסדי, אלא מתוך החלטה אישית ומשפחתית. יצאנו מאזור הנוחות שלנו לבנות חיים חדשים במדינה זרה, עם כל האתגרים וההצלחות שבדרך.
הפודקאסט יוקדש לכל היבט אפשרי בתחום הרילוקיישן: נשתף את היתרונות, התועלות והחוויות המרגשות שמגיעות עם מעבר למדינה חדשה, לצד האתגרים היומיומיים וההתמודדויות השונות. כל פרק יתמקד בנושא מרכזי – כסף, חינוך, משפחה, עבודה, טיולים ותכנון, ונזמין אורחים שיספרו על סיפורי הרילוקיישן הייחודיים שלהם. יחד נחקור את כל הצדדים של המעבר כדי לתת לכם את כל המידע והכלים הדרושים, ולעזור להבין שהבחירה לצאת לדרך הזו היא שלכם בלבד – ותמיד אפשר להסתכל על החוויה מכל הזוויות.
מבטיחים לכם תוכן עשיר, סיפורים מרתקים ותובנות חשובות שיכינו אתכם לכל מה שמצפה בהמשך הדרך.
הפודקאסט יוקדש לכל היבט אפשרי בתחום הרילוקיישן: נשתף את היתרונות, התועלות והחוויות המרגשות שמגיעות עם מעבר למדינה חדשה, לצד האתגרים היומיומיים וההתמודדויות השונות. כל פרק יתמקד בנושא מרכזי – כסף, חינוך, משפחה, עבודה, טיולים ותכנון, ונזמין אורחים שיספרו על סיפורי הרילוקיישן הייחודיים שלהם. יחד נחקור את כל הצדדים של המעבר כדי לתת לכם את כל המידע והכלים הדרושים, ולעזור להבין שהבחירה לצאת לדרך הזו היא שלכם בלבד – ותמיד אפשר להסתכל על החוויה מכל הזוויות.
מבטיחים לכם תוכן עשיר, סיפורים מרתקים ותובנות חשובות שיכינו אתכם לכל מה שמצפה בהמשך הדרך.
62 Episodes
Reverse
מורן חיה חיים נוחים ויציבים בגבעתיים, עד שבעלה העלה חלום ישן – לעזוב הכול ולצאת לחיות בעולם. היא לא באמת רצתה, אבל אחרי ה-7 באוקטובר משהו השתנה, והם החליטו לצאת לדרך.
אחרי עצירה בארה״ב, הם הגיעו לפוקט כחלק ממסע של משפחות ישראליות שחיות על הקו בין מדינות, עם ניסיון לבנות מסגרות חינוך וקהילה.
אבל הסיפור של מורן מורכב יותר. יש להם ילדה בת 8 על הספקטרום האוטיסטי בתפקוד בינוני, ומעבר כזה מעלה שאלות לא פשוטות: האם שינוי כזה בכלל מתאים? איך מתמודדים עם מערכת חינוך חדשה? ומה קורה כשאין את התמיכה שהייתה בארץ?
בפרק דיברנו על החששות לפני המעבר, על הקושי לשחרר שליטה, ועל ההפתעה הגדולה שהגיעה דווקא בפוקט – כשהבת שלה התחילה להשתלב בצורה טובה מהמצופה, במסגרת שבנתה עבורה תוכנית אישית ומדויקת.
דרך החוויה הזו מורן עצמה התחילה לפרוח – חברתית, אישית ומקצועית. היא מצאה קהילה, יצרה קשרים עמוקים שלא הכירה בעבר, והחלה ללוות משפחות במצבים דומים לשלה.
זה פרק על אומץ, על הורות אחרת, ועל השאלה שכל משפחה שואלת את עצמה: האם אנחנו מגנים על הילדים שלנו – או לפעמים דווקא מגבילים אותם?
המשפט שכל מי שעשה רילוקיישן מכיר:
״עשינו את זה בשביל הילדים״.
אבל מה זה באמת אומר?
בפרק הזה אנחנו עוצרים רגע ושואלים את אחת השאלות הכי מורכבות עבור משפחות שחיות בין מדינות: האם הילדים הם באמת הסיבה להישאר בחו״ל או לחזור לישראל – או לפעמים גם תירוץ שמקל עלינו לקבל החלטות קשות.
דיברנו על מה ילדים מרוויחים מחיים במדינה אחרת: שפות, חשיפה לעולם רחב יותר, חינוך בינלאומי ותפיסת עולם פתוחה. אבל גם על המחיר: ריחוק מהמשפחה, זהות מורכבת ושאלות שלא תמיד יש להן תשובה פשוטה.
נגענו ברגעים הקטנים שבהם הילדים משנים את נקודת המבט שלנו — כשהם שואלים אם הם ישראלים, כשהעברית מתחילה להיעלם, או כשהשאלה על צבא עולה בפעם הראשונה.
דרך סיפורים שלנו ושל אורחים שהתארחו בפודקאסט — מהולנד, יפן וטקסס — אנחנו מנסים להבין דבר אחד: אין תשובה אחת נכונה. יש רק שיחה כנה בתוך המשפחה, בגובה העיניים, על החיים שאנחנו בוחרים לבנות.
רותם הייתה סטודנטית באוניברסיטת תל אביב עם משרת סטודנט בגוגל, כשבחרה לצאת לתוכנית חילופי סטודנטים ביפן בשנת 2019. חודש בלבד אחרי שהגיעה לשם היא הכירה את מי שיהפוך לבעלה, בחור יפני. זה לא היה מתוכנן, אבל החיבור היה מיידי.
לאחר שחזרה לישראל כדי לסיים את התואר, העולם נסגר בעקבות הקורונה והשניים מצאו את עצמם מופרדים במשך שנה וחצי. למרות המרחק הם שמרו על קשר יומיומי דרך שיחות וידאו, עד שהבינו שהדרך היחידה להיפגש מחדש היא דרך נישואים. הם התחתנו במעמד צד אחד – הליך חוקי ביפן – וכך הצליחה רותם לעלות על טיסה כמעט ריקה לעולם שעדיין היה סגור.
בפרק דיברנו על המפגש המחודש אחרי שנה וחצי של זוגיות מרחוק, על החיים ביפן ועל העובדה שיש במדינה רק כמה מאות ישראלים – בין היתר בגלל הקושי לקבל ויזה. רותם שיתפה גם על ההיריון שעברה ביפן ועל חוויית לידה שונה מאוד מזו שמכירים בישראל.
נגענו גם בפערים התרבותיים: איך המשפחה היפנית של בעלה קיבלה אותה בהתחלה, איך היחסים השתנו עם הזמן, ואיך זה להיות אישה ישראלית עצמאית בתוך תרבות שונה מאוד.
היום הם בונים את חייהם ביפן, אבל האפשרות לעבור לישראל עדיין מרחפת באוויר – וייתכן שהסיפור הזה עוד רחוק מלהסתיים.
שיר ים תמיד חלמה לטייל בעולם. אחרי ירח הדבש היא אפילו אמרה לבעלה שזה החלום הגדול שלה, אבל כמו אצל רבים מאיתנו, החיים עצמם התערבו: עבודה, שגרה, אחריות.
ואז הגיע ה-7 באוקטובר. הם היו בחו״ל כשזה קרה, ובעלה עזרא גויס למילואים. בתוך הטלטלה הזו שיר ים הבינה דבר אחד: אם הם לא יעשו את זה עכשיו, אולי זה כבר לא יקרה.
חצי שנה לתוך המלחמה הם קנו כרטיס לפוקט, תאילנד. לא היה יעד ברור מראש, הם בדקו גם אירופה, ארגנטינה ומקומות נוספים, אבל חיפשו מקום עם קלילות, שקט ואנשים מחייכים אחרי הטראומה של התקופה. בפוקט הם מצאו בדיוק את זה.
בפרק דיברנו על איך מקימים עסק דיגיטלי מכל מקום בעולם, על הפחדים והאתגרים שבמעבר כזה, ועל הבחירה לא לחכות לגיל 65 כדי לחיות את החיים שרצית. במקביל גם עזרא עשה שינוי: מאדריכל ומרצה בטכניון הוא החליט ללכת עד הסוף עם הצד היזמי שבו ולהפוך למפתח משחקים במשרה מלאה.
דיברנו גם על החיים בפוקט: קהילה ישראלית גדולה, מסגרות בינלאומיות, אנשים מכל העולם ועלויות מחייה שמאפשרות לחיות בקצב אחר.
זה פרק על חלום שלא נדחה יותר, ועל הרגע שבו מחליטים פשוט לצאת לדרך.
בפרק הזה אירחנו את יעל, היא ובעלה טדי זוג מירושלים שחיו שנים בתוך מציאות ביטחונית קשה.
טדי שירת ביס״מ, ויום אחד דפיקה בדלת בזמן משמרת גרמה ליעל להיות בטוחה שהוא נהרג. זו היתה טעות בזיהוי, אבל האירוע שינה את חייהם.
הם החליטו שהם לא רוצים לחיות בפחד.
תוך חצי שנה מכרו הכל ועברו לברצלונה עם שני ילדים ובלי לדעת ספרדית, במטרה לפתוח מסעדה. שנה של בירוקרטיה וטעויות, ואז פתיחה ב-2019. חצי שנה אחרי – קורונה. סגירה, חובות, כמעט פשיטת רגל.
כשהכל כמעט נגמר, הם החליטו להתחיל מחדש לבד: הוא במטבח, היא עושה הכל.
היום מסעדת Edenova מצליחה, והמשפחה בנתה חיים חדשים.
זה פרק על אומץ, על משבר, ועל ההחלטה לקום שוב גם כשכבר אין כוח.
לינק למסעדה:
בפרק מיוחד אירחנו את רו״ח אייל סנדו ממשרד אלמקייס פתרונות מיסוי, משרד נישה המתמחה במיסוי בינלאומי ורילוקיישן.
דיברנו על אחת הסוגיות הקריטיות ביותר לכל מי שעוזב את ישראל או מתכנן מעבר – תושבות מס. איך קובעים אותה בפועל? מה בוחנת רשות המסים? האם מספיק לעבור מדינה כדי לנתק תושבות? ומהן הטעויות שיכולות לעלות ביוקר שנים קדימה?
נגענו גם בנושא תושבים חוזרים ועולים חדשים – מי נחשב תושב חוזר רגיל, מי תושב חוזר ותיק, ומה ההבדל מבחינת הטבות מס. דיברנו על תקופת 10 השנים, על פטורים מדיווח וממס, ועל המשמעות של חזרה לישראל אחרי תקופה ארוכה בחו״ל.
המסר המרכזי מהפרק ברור: כל מי שעזב בשנה האחרונה או שוקל לעזוב חייב להתייעץ עם רואה חשבון שמתמחה ספציפית במיסוי בינלאומי. זה תחום מורכב, רגולטורי, ומשתנה – והחלטות לא נכונות עלולות ללוות אתכם שנים.
פרק חובה לכל מי שנמצא בין ישראל לעולם.
קישור לאתר של אלמקייס מיסוי בינלאומי
יולית קהלני חוני חיה את מה שרבים היו מגדירים “המסלול המושלם”: בית חדש בקיבוץ רמת דוד, קריירה כעורכת דין בבית משפט, ילדים במסגרות, יציבות ברורה. אבל טיול קצר לשוויץ וערב אחד עם כוס יין בשעה חמש אחר הצהריים גרמו לה לשאול שאלה שלא עזבה אותה – האם החיים חייבים להיראות כמו מירוץ אינסופי?
כשהגיעה הצעת שליחות לסינגפור, הם החליטו ללכת על זה כחוויה זמנית. מה שהתחיל כהרפתקה הפך למסע של גילוי עצמי. יולית תכננה לעשות דוקטורט, אבל דווקא שם, רחוק מהזהות המקצועית המוכרת, התחילה לחפש כיוון חדש. הקורונה האיצה תהליכים, והיא נכנסה לעולם ההשקעות הפסיביות, אמזון, וייעוץ לסלרים – עד שהקימה את Eiva, חברה בינלאומית להשמה והעצמת עובדים מרוחקים.
אחרי ארבע שנים בסינגפור הם כמעט חזרו לישראל. הילדים נרשמו לבתי ספר, המשפחה חיכתה, הכול כבר היה סגור. ואז, ערב אחד במרפסת, הם עצרו ושאלו: האם אנחנו באמת רוצים לחזור למירוץ שממנו יצאנו?
משם המשיכו לאיטליה, ובהמשך ללונדון, כשהם בונים חיים שלא נשענים על מסלול מוכתב מראש אלא על בחירה מודעת בכל פעם מחדש. זה פרק על זהות, על אומץ לשנות כיוון גם כשהכול כבר “מסודר”, ועל ההבנה שלפעמים לא בורחים מהחיים – פשוט בוחרים אותם אחרת.
יעל מרקל ובעלה אלי חיו בגני תקווה עם שני ילדים מתבגרים, עד שהצעת עבודה מעניינת בהולנד פגשה תסכול עמוק מהמצב החברתי והפוליטי בישראל.
ההחלטה התקבלה ביום העצמאות, ונעשתה כבחירה משפחתית משותפת, מתוך רצון להקשיב גם לילדים.
בפרק דיברנו על מעבר עם מתבגרים, על קהילה ישראלית שהולכת וגדלה בהולנד, על חוסר הוודאות סביב המלחמה והטיסות שבוטלו, ועל הקליטה בבית הספר, שהתחילה טוב אבל הפכה למאתגרת עם הזמן.
זה פרק על רילוקיישן שלא נולד מחלום, אלא מהצורך לעצור, לחשוב מחדש, ולבחור אחרת.
בפרק הזה אנחנו מדברים על רגע שכמעט אף אחד לא מדבר עליו - הרגע שאחרי החלום.
אחרי המעבר, אחרי ההצלחה, אחרי שהכול כבר הסתדר לכאורה.
דרך סיפורים של אורחים שהתארחו אצלנו, אנחנו בוחנים למה דווקא אז מגיע בלבול, ריק או צורך בשאלה חדשה, ואיך הרגע הזה הוא לא כישלון אלא שלב טבעי בהתפתחות.
זה פרק על רילוקיישן, על קריירה, ובעיקר על המשמעות שמתחילה כשהדרך נגמרת.
הדר ידעה מגיל צעיר שהיא רוצה להיות טבחית. בזמן שחברים יצאו לטיולים וחופשות, היא עבדה שעות ארוכות במטבחים בתל אביב, למדה דרך הידיים, ושילמה מחירים לא פשוטים. בגיל 24 היא הבינה שאם היא רוצה להתקדם באמת, היא חייבת לצאת החוצה וללמוד בחו״ל.
אחרי מחקר מעמיק, פסילת ארה״ב בגלל מרחק ועלויות, ועצירה קצרה באנדורה כדי להתחבר לשפה ולתרבות (ולעשות המון סקי...), הדר בחרה בברצלונה וב־CIB, בית ספר לבישול מהנחשבים באירופה. המעבר לא היה קל. חרדות, בדידות, פרידה מהבית ומהמשפחה, ולימודים אינטנסיביים בעיר זרה.
כדי לשרוד כלכלית וגם נפשית, היא התחילה לבשל, לעשות בייביסיטר ולפגוש אנשים דרך הקהילה הישראלית. ואז, דווקא אחרי פרוץ המלחמה בישראל, היא התקבלה לסטאז׳ הנחשק ביותר, מסעדת שלושת כוכבי המישלן של האחים רוקה בג׳ירונה, היחידה מבין עשרות סטודנטים.
היא נגעה בפסגה, חוותה לחץ, חוסר ביטחון, וגם אהבה גדולה למקצוע. במקביל לעבודה במטבח מהטובים בעולם, המשיכה לבשל אוכל ביתי לישראלים, כי שם היה הלב. היום הדר חיה בג׳ירונה, עובדת במסעדת מישלן, מבינה שהחלום לא תמיד נראה כמו שדמיינו, וממשיכה לשלב בין שאיפה למצוינות לבין הצורך בשייכות, חום ושפה מוכרת.
זה פרק על הגשמת חלום, על מחירים, על בדידות, ועל הרגע שאחרי הפסגה.
אנה הגיעה לרילוקיישן לספרד לא מתוך חלום, אלא מתוך מציאות חיים שלא השאירה הרבה ברירות. היא הכירה מדען ספרדי שהגיע למכון ויצמן, התחתנה, ובמהלך צוק איתן, כשהיא בהיריון ורצה למקלט, עלתה לראשונה השאלה האם אפשר להמשיך לגדל ילדים תחת איום מתמיד.
ב־2015 הם עברו למדריד. המעבר עצמו לא הפחיד אותה, היא כבר עשתה הגירה בילדותה מברית המועצות לישראל וידעה להסתגל. הקושי הגדול הגיע מכיוון אחר, בנה מנישואים קודמים נשאר בישראל לאחר מאבק משפטי מורכב.
חמש שנים לאחר מכן, באמצע הקורונה, חייה השתנו באחת, בעלה נפטר מדום לב מול עיניה, בגיל 37. אנה מצאה את עצמה לבד במדינה זרה, עם ילד עם צרכים מיוחדים, ועם שאלה אחת כואבת, איך ממשיכים מכאן.
בין חזרה לישראל לבין הישארות בספרד, היא בחרה בדרך ביניים, עיר קטנה בצפון ספרד, קרוב למשפחה של בעלה, עם עצמאות, שפה חדשה, ומערכת חינוכית תומכת. זה פרק על אובדן, הישרדות, והבחירה האמיצה לחזור לחיים בקצב אחר.
לינק לעמוד הטיקטוק של אנה בו היא משתפת על המסע שלה
אביה לא תכננה רילוקיישן. היו לה חיים טובים בישראל, קריירה, חברים, הומור, זהות ברורה. ואז, באוגוסט 2015, כשהיא אחרי לידה והקטן שלה בן שלושה חודשים בלבד, אבי בעלה זרק משפט אחד ששינה הכול: “נראה לי שאנחנו צריכים לעבור לארה״ב”.
שלוש שנים שהוא היה על הקו עם נדל״ן בארה״ב, הילדים קטנים, העסק בצמיחה, והוא הרגיש שזה הרגע. אביה, לעומת זאת, רק רצתה שקט. היא פחדה לאבד את עצמה, את החיים שבנתה, את מי שהיא.
אחרי ביקור גישוש והתלבטות עמוקה, היא הבינה שאם לא תלך איתו, הוא עלול להישאר עם תחושת החמצה שתפגע במשפחה. אז היא זרמה, גם בלי להיות שלמה.
באוגוסט 2016 הם נחתו בדאלאס, טקסס, עם 16 מזוודות ושלושה ילדים קטנים, ישר אל תוך החום המדברי. השנתיים הראשונות היו קשות, מבלבלות, ומטלטלות. רילוקיישן, כמו שאביה מתארת, מפשיט אותך מכל הזהויות שלך ומכריח אותך להמציא את עצמך מחדש.
האישה שהייתה “המצחיקה של החבורה” בישראל, גילתה שבאנגלית ובתרבות אחרת היא לא מצליחה להיות מי שהכירה. זה שבר אותה, אבל גם בנה אותה מחדש. היום אביה מבינה שהרילוקיישן היה מתנה, הוא גילה לה שהיא הרבה יותר ממה שחשבה.
ועכשיו, אחרי שנים בטקסס, כשהחיים שם טובים, היא מרגישה מיצוי. הלב מושך חזרה לישראל, להורים, לאחים, לדודים ולבני הדודים, למקום שבו היא מרגישה שהיא פורחת באמת. זה פרק על ויתור, בחירה, גילוי עצמי, והאומץ לדעת מתי גם לחזור הביתה.
עמוד האינסטגרם של אביה בו היא משתפת על חוויות הרילוקיישן
בפרק המיוחד אירחנו את איתי אטר - פרופסור לכלכלה באוניברטיסת תל אביב אשר חוקר בשנים האחרונות את תחום ההגירה מישראל.
בשנתיים האחרונות עזבו את ישראל כמעט 90 אלף אנשים. לא “עוד שנה רגילה”, אלא קפיצה היסטורית שמסמנת שינוי עומק. בפרק הזה אנחנו יושבים עם פרופ׳ איתי אטר, אחד הכלכלנים הבולטים בישראל, וחושפים את הנתונים שמאחורי גל ההגירה שאף אחד כבר לא יכול להסביר בקלישאות.
למה שליש מהעוזבים הם בעלי הכנסה גבוהה, מה המשמעות של איבוד כ־2,300 מהנדסים ו־481 רופאים, איך נראית מדינה שמאבדת 1.5 מיליארד ש״ח במס הכנסה בשנה אחת, ולמה 75 אחוז מהעוזבים צעירים מתחת לגיל 40.
אנחנו שואלים את השאלות שאף אחד לא אוהב לשאול:
האם זו יציאה זמנית או נקודת אל־חזור, מה באמת דוחף את הישראלים החוצה, ואיך ישראל תיראה אם הגל הזה יימשך עוד חמש שנים.
זה לא עוד דיון על “יורדים”, זה צילום רנטגן של מדינה שמאבדת את האנשים שמחזיקים אותה.
נמרוד דין קיכל חי כנווד דיגיטלי כבר עשור, מאז שפוטר ב־2014 והבין שהוא לא רוצה לחזור לסטארטאפים בישראל. הוא התחיל לראיין לחברות ברחבי אירופה, ובסוף קיבל הצעה מסן פרנסיסקו.
בדיוק אז פרץ מבצע צוק איתן ובעקבות בעיה בשגרירות ישראל הוא נדרש לצאת מארה״ב ולעבוד מרחוק – מה שהפך במקרה לנקודת המפנה בחייו.
משם התחיל לנוע בין מדינות, גילה שאפשר לבנות קריירה ב־Customer Success בלי משרד ובלי כתובת קבועה, והחברה שלו פשוט זרמה איתו.
מאז הוא חי ועובד ב־107 מדינות, מבלה כמה חודשים בכל מקום, מוצא לעצמו קהילות קטנות, בתי קפה ומרחבי עבודה שבהם הוא מרגיש בבית. בפרק דיברנו על איך נראה יום של נווד, איך שומרים על קשרים, מה המחיר הרגשי של חיים על מזוודה אחת, ואילו מדינות הן גן־עדן אמיתי לישראלים שעובדים מרחוק. זה פרק על חופש, בחירה ובנייה של חיים בלי גבולות.
איך זה לחיות בבאלי אינדונזיה?
מהן המדינות המזמינות ביותר לעבוד ולגור בהן כנווד דיגיטלי?
לינק לאתר של דין
עמית ובן יצאו לשליחות חינוכית קצרה והפכה למסע חיים ארוך הרבה יותר.
ב־2022 הם עזבו את הגליל העליון עם שלושת ילדיהם לטובת שליחות בבית הספר “התקווה” שבקרבת ברצלונה.
בן, מנהל בית ספר לשעבר, מצא את עצמו שוב בכיתה – הפעם מול ילדים ישראלים בתפוצות, ועמית התמודדה עם געגועים עזים למשפחה, שפה חדשה ותרבות אחרת.
עם הזמן, הבית החדש בברצלונה התחיל להרגיש נעים, ואז – כשהכול הסתדר – הגיעה ההודעה שהשליחות מסתיימת.
מול האפשרות לעבור לליטא או לשוב לישראל בזמן מלחמה בצפון, הם קיבלו החלטה אמיצה להישאר בספרד על חשבונם, ולבנות חיים עצמאיים משלהם.
כשנרגעה הלחימה, גם השאלות על חזרה הביתה צפו מחדש.
וביום אחד, כשבתם אמרה “אני רוצה הביתה” – הם הבינו שהגיע הזמן.
היום הם שוב בישראל, בקיבוץ בצפון, עם לב מלא בחוויות והרבה מחשבות על היעד הבא.
בפרק הזה נכנסנו לעומק של נושא שאף אחד לא באמת מדבר עליו מספיק – בריאות וביטוח רפואי בחו״ל.
דיברנו על העלויות האמיתיות של ביטוח פרטי, למה הוא כל כך חשוב, ומה ההבדל בין ביטוח מקומי לבין ביטוח בינלאומי.
סיון שיתף בשתי חוויות אישיות:
האחת, מקרה חירום רפואי של הבן שלו, שבו התערבות מהירה דרך הביטוח הפרטי הצילה את המצב;
והשנייה, סדרת בדיקות רפואיות שהוא עבר לאחרונה, עם כל האתגרים של מערכת בריאות זרה – החל ממגבלות השפה ועד חוסר ההיכרות עם התהליך.
זהו פרק שכל מי שחי, או מתכנן לעבור לחו״ל, חייב לשמוע – במיוחד לפני שחותמים על פוליסה.
זהר וניצן החליטו לעצור את המרוץ.
עם שלושה ילדים, מזוודות וחלום אחד גדול – הם יצאו לשנה של טיול בדרום־מזרח אסיה, שהפכה למסע חיים של ממש.
הם התחילו בבנגקוק, עברו לקופנגן, שם גילו חופש, חינוך ביתי ותחושת יחד משפחתית שלא הכירו קודם.
אבל בדיוק כשהכול היה מושלם, הגיעה הצעת עבודה מפתיעה מארצות הברית – והם מצאו את עצמם נוחתים אל השלג של ניו ג׳רזי, אחרי שנתיים של שמש אינסופית.
בפרק זהר משתפת איך המסע הזה שינה את חייה –
איך ממדריכת לידה ודולה היא הפכה למטפלת, חוקרת, סטודנטית למשפטים, ולבסוף גם יזמת של קורס בינלאומי להכשרת דולות ישראליות.
זה סיפור על חופש, בחירה, והיכולת להמציא את עצמך מחדש – בכל מקום בעולם.
לינק לקורסים של זהר:
https://kerenzohar.com/
שירלי ויניר כבר עברו את השלב של המעבר – עכשיו הם חיים באמת בלפלנד.
אבל החיים במקום שבו השמש כמעט לא זורחת חודשים שלמים, והתרבות שונה כל כך מהישראליות החמה, מביאים איתם שאלות חדשות: איך שומרים על זהות, על חיבור, על שמחה – כשיש שלוש שעות אור ביום?
בפרק הזה דיברנו על הדיסוננס שבין החיים בארץ לחיים בצפון הקפוא, על הבדלי התרבות, על הניסיון לשמר את המסורת היהודית והישראלית גם רחוק מהבית, ועל הכוח שבקהילה קטנה – חמש משפחות ישראליות בלב לפלנד.
שירלי משתפת איך נראים החיים האמיתיים שם – שמונה עונות בשנה, תקופות של חושך כמעט מוחלט, ואור אינסופי בקיץ.
זהו פרק על גבולות — של מזג אוויר, של זהות, ושל לב.
שירלי ויניר חיו את החלום התל אביבי – עבודות נחשקות, חיים טובים, ים, בילויים ואור.
אבל מתחת לפני השטח, הלך ונבנה געגוע אחד – געגוע של יניר לבית, לפינלנד.
מה שהתחיל כהשקעה עסקית בדירה בלפלנד, הפך למסע חיים:
ביום אחד היא עוד ישבה בחוף הים בתל אביב, וביום למחרת – עטופה בחרמונית, במינוס 16 מעלות, מתחת לזוהר הצפוני.
כשהיא בהיריון ראשון ובלי המשפחה לצידה, שירלי מצאה את עצמה מתמודדת עם לידה, קורונה, ובדידות בלב הקור הפיני – אבל גם מגלה כוחות חדשים שלא ידעה שיש בה.
היום, כמה שנים אחרי, היא ויניר מנהלים עסק מצליח לטיולים אישיים בלפלנד, ומסתכלים אחורה בגאווה על הדרך הארוכה שעשו – מהחום הישראלי אל הקור של הצפון, ומהבלבול הראשוני אל חיים מלאים ומשמעותיים.
מאיה רז תמיד האמינה שחיים טובים נבנים מהעשייה, מהקהילה ומהיכולת להמציא את עצמך מחדש - והמסע שלה מוכיח את זה.
אחרי שנים בצופים, תפקיד משמעותי ברמת גן ושליחות בלוס אנג׳לס מטעם הסוכנות היהודית, מאיה ואלירן בעלה גילו איך החלום על רילוקיישן הופך למציאות - וגם איך הוא משנה את הכול.
הם עברו אתגרים לא פשוטים בארה״ב - ויזה, קרדיט סקור, לידה רחוק מהמשפחה ואובדן אישי כבד - אבל הקהילה הישראלית חיבקה אותם חזק.
לאחר שלוש שנים חזרו לישראל, אך התחושה הייתה שונה: החיידק של הרילוקיישן לא נעלם.
כשנולדה בתם השנייה, הגיעה ההזדמנות החדשה – מעבר לבאזל, שוויץ.
הם יצאו לסיור מקדים כדי להבין איך באמת ייראו החיים שם עם שני ילדים קטנים, ומאז 2022 הם חיים את החלום – וגם את האתגר – במדינה המסודרת בעולם.
מאיה גילתה שם מחדש את עצמה: מאמא במשרה מלאה ליזמית שמפיקה ימי גיבוש לחברות בינלאומיות – וממשיכה להוכיח שגם רחוק מהבית, אפשר לבנות אחד חדש.
Comments
Download from Google Play
Download from App Store
United States