קודקוד, כאן בית

במיני-פרק ספיישל הזה, טליה ויוסי מדברים על תחושת הבדידות שנפערת בזוגיות בזמן שירות מילואיםהיא בבית, הוא בעזה, ושניהם מרגישים לבדשיחה כנה ומרגשת על ניתוק, געגוע, החיפוש אחרי הביחד והתקווה להתחבר מחדשפרק על זוגיות בזמן מלחמה, על הכאב שבבדידות, ועל מה שעוזר להחלים

בפרק הזה אנחנו מדברים על המתח שבין החוזק שאנחנו מצופים להפגין בקרב ובבית, לבין הרגעים שבהם אנחנו פשוט לא יכולים יותרטליה משתפת על החובה לתפקד גם כשאין אוויר לנשום, ויוסי מדבר על הפחד מהשבר – ועל הכוח שיש דווקא בפגיעותזה פרק על לב פתוח, על האפשרות להכיר בקושי, ועל ההבנה שחולשה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנוהאזנה נעימה!

בפרק הזה אנחנו נכנסים לעולם האפטרים – היציאות מהצבא הביתה, השעות הספורות שלוקחים אוויר לפני שחוזרים לשטחטליה מספרת על הציפייה לאפטר, על האתגרים ולפעמים גם האכזבה, ועל איך משדרים עסקים כרגיל למרות הכליוסי משתף איך זה מרגיש להגיע הביתה ולגלות שהכל זז בלעדיו, על המתח בין האחריות הצבאית לחיים האישיים, ועל הקושי לשמור על סנכרוןדיברנו גם על החוזים הלא כתובים שיש בינינו, על הפערים שצצים בין הרצונות, על הילדים שמבינים הכל – ועל הקושי להחזיר את האינטימיות והקרבה, כשלא תמיד יש זמןנשמח לשמוע מכם – שאלות, מחשבות, הארות והערות, תרגישו חופשי לכתוב לנו כאן בלינק, מבטיחים להקשיב להכל>> לחצו כאן לשליחת הודעה

בפרק הזה אנחנו עוצרים לרגע ומקשיבים לילדים שלנואיך הם חווים מלחמה? מה הם מרגישים כשאבא יוצא שוב למילואים? ואיך מתווכים להם מציאות שכל הזמן משתנה?טליה משתפת על ההתמודדות בבית – לבד עם חמישה ילדים, על שאלות שאין לה תשובות אליהן, ועל הרגעים הקטנים שבהם הם פשוט ידעויוסי מספר על הניסיון לשמור על קשר מהשטח, על הרגע שבו הילדים הגיעו אליו לבסיס, ועל המורכבות שבלדבר איתם על פחד כשהוא בעצמו בפניםובפעם הראשונה – הילדים מדברים בעצמםשחרי וטוב רואי מספרים איך זה הרגיש מהצד שלהםנשמח לשמוע מכם – שאלות, מחשבות, הארות והערות, תרגישו חופשי לכתוב לנו כאן בלינק, מבטיחים להקשיב להכל>> ⁠לחצו כאן לשליחת הודעה⁠

בפרק הזה אנחנו מדברים על החרדה שמגיעה בלילה, על הדמיון שעובד שעות נוספות, על הקושי לתפקד – וגם על הבחירה לא לתת לפחד להשתלטשיחה חשופה על תרחישים, חוסר שליטה, ומה עושים כשמוות נהיה חלק מהיומיוםיוסי משתף על המפגש הישיר עם המוות בתוך עזה – על הרגע שבו הכול נעצר, הגוף מתכווץ, והראש מנסה להבין מה בדיוק קרהטליה מדברת על הפחד מהשיחה שתבוא, על הצורך להחזיק את הבית כשהראש נודד לעוד מחשבה שחורה, ואיזה משפט עזר לה הכי הרבה עם ההתמודדותנשמח לשמוע מכם – שאלות, מחשבות, הארות והערות, תרגישו חופשי לכתוב לנו כאן בלינק, מבטיחים להקשיב להכל>> ⁠לחצו כאן לשליחת הודעה⁠

בפרק הזה אנחנו חוזרים לרגע שבו התפצלנו – לא רק פיזית, אלא גם בתחושות, במידע, בחרדהשיחה על הפער בין הבית לשטח – כשאין מילים, ואין דרך לגשרשני העולמות - מעלה גלבוע ועזה, רחוקים זה מזה שנות אור, והזמן רק מרחיק ומרחיק אותנו אחד מהשנייהזהו פרק על החיים בזמן מלחמה, כשכל אחד נמצא בצד אחר של הקו – וכל אחד מנסה להבין מה עובר על השנינשמח לשמוע מכם – שאלות, מחשבות, הארות והערות, תרגישו חופשי לכתוב לנו כאן בלינק, מבטיחים להקשיב להכל>> ⁠לחצו כאן לשליחת הודעה⁠

בפרק השני של "קודקוד, כאן בית", אנחנו חוזרים לשבוע הראשון של המלחמה – יוסי במילואים, טליה בעורף – וכל אחד מהם מוצא את עצמו במקום שבו אי אפשר לתרגל או להתכונןמה עושים כשאתה נדרש להוביל חיילים לקרב – ואתה לא בטוח שאתה מסוגל?איך שורדים שבוע ראשון של מלחמה כשאת לבד בבית עם חמישה ילדים?ואיך שומרים על קשר – לא רק עם הילדים, אלא גם זה עם זו – כשהוא בתוך טנק והיא באמצע לילה בלי ממ"ד?שיחה כנה, מטלטלת ומרגשת, שמחזירה אותנו לרגעים שהיו – ומזכירה כמה כוח יש באהבה, גם כשהכול סביב מתפרקנשמח לשמוע מכם – שאלות, מחשבות, הארות והערות, תרגישו חופשי לכתוב לנו כאן בלינק, מבטיחים להקשיב להכל>> ⁠לחצו כאן לשליחת הודעה⁠

ביום שבו המלחמה התחילה, היינו עמוק בתוך החיים שלנו – תינוק בן שלושה שבועות, חמישה ילדים, שגרה שהתחילה להתייצבואז הכול נעצריוסי יצא למילואים, טליה נשארה בבית – וכל אחד מאיתנו התחיל להחזיק מציאות אחרת לגמריבפרק הראשון של "קודקוד, כאן בית" אנחנו חוזרים לרגע שבו הבנו שאין חזרה מהיום הזהשיחה אישית על התפרקות, על רגעים של בלבול, פחד, אחריות – ועל איך ממשיכים לתקשר, גם כשאין אוויר לנשוםנשמח לשמוע מכם – שאלות, מחשבות, הארות והערות, תרגישו חופשי לכתוב לנו כאן בלינק, מבטיחים להקשיב להכל>> ⁠לחצו כאן לשליחת הודעה⁠