לימוד החת״ת היומי - הרב שמרי׳הו הראל

תניא יומי ליום חמישי, א' בניסן ה'תשפ"ו (19 במרץ 2026).בסיום פרק ל"ז, מסביר אדמו"ר הזקן שלימוד התורה נקרא "קריאה בתורה" משום שעל ידי העסק בה, היהודי ממש "קורא" לקדוש ברוך הוא לבוא אליו ולהיות עמו בצוותא, כבן הקורא לאביו או כאדם הקורא לחברו; זוהי הקריאה "באמת" (שכן "אין אמת אלא תורה") הממשיכה את אור האין-סוף על נפש הלומד ועל השכינה כולה. מכיוון שהתורה היא שמותיו של ה', הלימוד נחשב להמשכת העצמות האלוקית ממש, ועל כן על הלומד להתבונן בכך כדי להשרות על עצמו יראה גדולה וביטול בשעת הלימוד, מתוך מודעות לכך שהוא מזמין את המלך לשרות בתוכו.

פרקים א-ט

שיעור החומש היומי ליום חמישי, פרשת ויקרא, א' בניסן התשפ"ו (19 במרץ 2026).פסוקים אלו עוסקים בקורבן חטאת המובא על עבירות שנעשו בטעות (בשוגג) שיש עליהן עונש כרת, ומפרטים את סדר הכפרה לשלושה גורמים מרכזיים: הכהן המשיח (הגדול) שטעה בהוראה לעצמו ומקריב פר שדמו מוזה בתוך ההיכל ובשרו נשרף מחוץ למחנה; הסנהדרין ("עדת ישראל") שטעו בהוראה לציבור ומקריבים פר בתהליך דומה; והנשיא (המלך) שחטא בשגגה ומביא שעיר עזים שדמו ניתן על המזבח החיצון. רש"י מדגיש כי חטאו של המנהיג משפיע על הדור כולו, אך משבח את המנהיג המודה בטעותו ("אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה"), ומסביר כי התורה מחייבת דיוק מוחלט בכל שלבי העבודה כדי להבטיח את הכפרה והשלום בעולם.

התניא היומי ליום רביעי, כ"ט אדר התשפ"ו (18 במרץ 2026).הקטע מתוך פרק ל"ז בספר התניא דן במתח שבין מעלת תלמוד התורה לבין חשיבות המצוות המעשיות; אף שלימוד התורה יוצר איחוד נעלה יותר בין הנפש לאלוהות ("יחוד הנפש"), המעשה הוא העיקר כי הוא מגשים את תכלית הבריאה – עשיית "דירה בתחתונים" וזיכוך העולם הגשמי. אדמו"ר הזקן מסביר כי מבטלים תורה רק עבור מצווה שלא יכולה להיעשות על ידי אחרים, שכן אז מושגת המטרה הכללית, אך כאשר המצווה נעשית על ידי אחר, עדיף לעסוק בתורה הממשיכה אור נעלה יותר המכונה "קריאה באמת" – קריאה לעצמותו של אין-סוף ברוך הוא אל תוך פנימיות הנפש.

פרקים ק״מ-ק״נ

שיעור החומש היומי ליום רביעי, פרשת ויקרא, כ"ט אדר התשפ"ו (18 במרץ 2026).קטע זה עוסק בדיני קרבן שלמים, קורבן נדבה שכשמו כן הוא – מטיל שלום בעולם ומתחלק בין המזבח, הכהנים והבעלים. התורה מפרטת את סדר ההקרבה של הבקר, הכבש והעז, הכולל את סמיכת ידי המקריב על ראש הבהמה, שחיטתה וזריקת דמה על המזבח. רש"י מדגיש את החלקים הפנימיים המוקטרים ("אימורים"), כמו החֵלֶב והכליות, ומבאר כי חל איסור עולם על אכילת חֵלֶב ודם, שנחשבים ל"לחם אשה" – מאכל המוקדש למזבח בלבד.

התניא היומי ליום שלישי, כ"ח אדר ה'תשפ"ו (17 במרץ 2026).פרק ל"ז בליקוטי אמרים מסביר מדוע "תלמוד תורה כנגד כולם", כולל מצוות צדקה: בעוד שצדקה היא המצווה הנעלה ביותר במעשה, התורה פועלת על הלבושים הפנימיים (מחשבה ודיבור) ומצליחה לקדש אפילו את מהות השכל של הנפש החיונית, דבר שהבינוני אינו יכול לעשות במידותיו (רגשותיו) היצריות. מעבר לכך, בעוד המצוות נמשלו ל"איברי המלך" (כלים נפרדים לרצון העליון), התורה והקב"ה הם "כולא חד" (אחד ממש), ולכן בעת לימוד התורה נוצר איחוד עצמי עם חכמתו של הבורא, שנותרת קדושה באותה מידה גם כשהיא מתלבשת בנושאים גשמיים.

תהילים, כ"ח אדר, פרקים קל"ה-קל"ט.

החומש היומי ליום שלישי, פרשת ויקרא, כ"ח אדר ה'תשפ"ו (17 במרץ 2026).פרשת ויקרא (שלישי) עוסקת בדיני המנחות המובאות למקדש, ובהן מנחת המרחשת המטוגנת בכלי עמוק, וכן האיסור הכללי להקריב שאור או דבש (מתיקת פירות) על המזבח, למעט מקרים מיוחדים כמו שתי הלחם והביכורים. התורה מדגישה את החובה למלוח כל קרבן במלח, כסמל לברית עולם, ומפרטת את דיני מנחת העומר (מנחת ביכורים) הבאה מהשעורה בעוד הגידול רך ("אביב"), כשהיא קלויה באש וגרוסה.

התניא היומי ליום שני, כ״ז אדר ה׳תשפ״ו (16 במרץ 2026).הקטע מסביר מדוע מצוות הצדקה שקולה כנגד כל המצוות ואף נקראת בתלמוד הירושלמי בשם "מצווה" סתם. בעוד שבכל המצוות המעשיות מתלבש רק כוח אחד ומצומצם של הנפש החיונית (כמו כוח המעשה ביד), הרי שבצדקה מתלבשת ומתעלה כל הנפש כולה. זאת משום שהאדם נותן מכסף שהרוויח ביגיע כפיו, מלאכה שבה השקיע את כל כוחות נפשו, או לחלופין נותן כסף שבאמצעותו היה יכול לקנות את חיי נפשו. משום שבצדקה אחת מעלה האדם כמות עצומה של "כוחות ובחינות" מנפשו החיונית לה', היא נחשבת למצווה המקרבת את הגאולה יותר מכל המצוות המעשיות האחרות.

פרקים ק"כ-קל"ד

שיעור החומש היומי ליום שני, פרשת ויקרא, כ"ז אדר התשפ"ו (16 במרץ 2026).השיעור עוסק בדיני קורבן עולה מן העוף (תורים או בני יונה), שייחודו הוא בכך שאף שאינו מצריך "תמימות" (שלמות הגוף) כבבהמה, הוא דורש הליך "מליקה" בציפורן הכהן והשלכת הזפק המזוהם בגזל. בהמשך מפורטים דיני קורבנות המנחה, המוגדרים כ"נפש" מכיוון שהם קורבנו של העני המקריב כביכול את עצמו. המנחות השונות – מסולת, מאפה תנור, מחבת או מרחשת – דורשות יציקת שמן ולבונה, קמיצה על ידי הכהן והקטרה על המזבח, כאשר השאריות נאכלות על ידי הכהנים כ"קודש קודשים".

התניא היומי ליום ראשון, כ"ו באדר ה'תשפ"ו (15 במרץ 2026).השיעור לזכות: שרה בת ליבאלרפואה שלמה: אליהו ישראל בן אירית, מאירה בת לאה.הקטע מפרק ל"ז בליקוטי אמרים מסביר כי ירידת הנשמה לעולם הזה היא בחינת "גלות" וירידה עצומה עבורה, שכן אפילו האהבה והיראה של הצדיק הגדול ביותר למטה אינן מגיעות כלל למעלת דבקות הנשמה כפי שהייתה לפני רדתה. תכלית ירידה זו אינה עבור תיקון הנשמה עצמה (שאינה צריכה תיקון), אלא כדי לתקן ולזכך את הגוף והנפש החיונית ולבררם מהרע. דבר זה נעשה על ידי קיום רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, ובכך ממשיך האדם אור אינסוף בעולם הגשמי – פעולה המושווית לסוד "גלות השכינה" לצורך בירור הניצוצות.

פרק קי"ט: פסוקים צ"ז-קע"ו.השיעור לזכות: שרה בת ליבא לרפואה שלמה: אליהו ישראל בן אירית, מאירה בת לאה.

שיעור החומש היומי ליום ראשון, פרשת ויקהל, כ"ו באדר ה'תשפ"ו (15 במרץ 2026).השיעור לזכות: שרה בת ליבא,לרפואה שלמה: אליהו ישראל בן אירית, מאירה בת לאה.קטע זה בחומש ויקרא עוסק בקריאה מלאת החיבה של ה' למשה מתוך אוהל מועד ובפירוט הדינים של קרבן העולה הבא מן הבקר או מן הצאן. רש"י מסביר כי הדיבור נאמר למשה לבדו כדי לתת לו שהות להתבוננות, ומדגיש כי על הקרבן להיות מובא בנדבה, ללא גזל ובתמימות (ללא מום). הפסוקים מתארים את תהליך ההקרבה הכולל את הסמיכה על ראש הפר, השחיטה, זריקת הדם על המזבח על ידי הכהנים, והקרבת האיברים כולם באש כ"ריח ניחוח" לה'.

התניא היומי למוצאי שבת, כ"ה אדר ה'תשפ"ו (14 במרץ 2026).בפרק זה בתניא מוסבר כי הגאולה העתידה וביטול הרע תלויים בעבודתם של בני ישראל: כאשר הנפש החיונית של כל יהודי הופכת ל"מרכבה" לה' על ידי קיום מצוות עשה (המשכת אור) ומצוות לא תעשה (הכנעת הרע), קליפת "נוגה" הממוצעת מתעלה לקדושה. כתוצאה מכך, שלוש הקליפות הטמאות מאבדות את מקור חיותן ומתבטלות לגמרי ("יתבלעו"). מכיוון שכל אחת מ-60 ריבוא נשמות ישראל היא "שורש" הכולל חיות של חלק מסוים מהעולם, הרי שעל ידי שימוש של כל יהודי בענייני העולם הזה (אכילה, דירה וכלים) לשם עבודת ה', הוא מעלה את חלקו בעולם לקדושה, ובכך מביאים ישראל יחד לגילוי אלוהי מושלם שבו "וראו כל בשר יחדיו" כי אין עוד מלבדו.השיעור לזכות: שרה בת ליבאלרפואה שלמה: אליהו ישראל בן אירית, מאירה בת לאה.

פרק קי"ט: פסוקים א'-צ"ו.השיעור לזכות: שרה בת ליבא,לרפואה שלמה: אליהו ישראל בן אירית, מאירה בת לאה.

שיעור החומש היומי למוצאי שבת, פרשת ויקהל, כ"ה אדר התשפ"ו (14 במרץ 2026).בפרשת פקודי בקטע זה ה' מצווה את משה להקים את המשכן בראש חודש ניסן, ומשה מבצע זאת בדקדקנות: הוא מעמיד את המבנה, מסדר את הכלים (הארון, השולחן, המנורה והמזבחות), ומושח אותם ואת אהרן ובניו בשמן המשחה לקידושם. עם סיום המלאכה, ענן הכבוד מכסה את אוהל מועד והשכינה ממלאת את המשכן, דבר המציין את השראת השכינה בעם ישראל ואת תחילת הנהגת הענן והאש שליוו את בני ישראל בכל מסעותיהם במדבר.השיעור לזכות: שרה בת ליבאלרפואה שלמה: אליהו ישראל בן אירית, מאירה בת לאה

התניא היומי ליום שישי, כ"ד אדר ה׳תשפ"ו (13 במרץ 2026).קטע זה מספר התניא (פרק ל"ז) מבאר את המהפך הרוחני שמתרחש בעת קיום מצוות מעשיות ולימוד תורה, שבו הכוח הגופני – הניזון מ"קליפת נוגה" (המאכלים והמשקאות) – הופך מרע לטוב ומתעלה לקדושה. בעל התניה מסביר כי תכלית העבודה היא זיכוך כללות העולם הזה, דבר שיושלם כאשר כל נשמות ישראל יקיימו את תרי"ג המצוות: שמירה משס"ה לא-תעשה כדי שלא לינוק מהקליפות הטמאות, וקיום רמ"ח מצוות עשה כדי להפוך את אברי הגוף ל"מרכבה" לרצון העליון ולהפוך את העולם הזה לדירה לו יתברך.השיעור לזכות: שרה בת ליבאלרפואה שלמה: אליהו ישראל בן אירית, מאירה בת לאה.

פרקים קי"ג-קי"ח.