רופאות בלי חלוק - שיחה נשית אישית מתוך מרפאת ניצן עם ד"ר דנה משולם אביטל וד"ר יעל פולק זהבי

גרד שלא עובר. צריבה מתמשכת. כאב בזמן יחסים.אלפי נשים חיות עם תסמינים שמשנים להן את החיים, מסתובבות בין רופאים שאומרים "זה נורמלי" או "זו עוד פטרייה" – ולא מקבלות תשובות אמיתיות.בפרק הזה, ד״ר דנה משולם אביטל וד״ר יעל פולק זהבי פותחות בשיחה גלויה עם ד״ר חלי ריבק, מומחית ברפואת נשים עם התמחות במחלות עריה ולדן, על תחום לא מספיק מדובר, למרות השפעתו על המיניות, הזוגיות והביטחון העצמי של נשים רבות.אז מה באמת קורה כשאבחנה לא מדויקת? איך מבדילים בין פטרייה רגילה לליכן סקלרוזיס? ולמה כל כך קשה לנשים למצוא רופא שיקשיב באמת ויטפל נכון?ד״ר ריבק מספרת על הדרך שלה אל התחום הרגיש הזה, חושפת אבחנות שגויות שחוזרות על עצמן, ומסבירה איך טיפול נכון יכול להחזיר לא רק הקלה – אלא גם קרבה, מיניות ותחושת בעלות על הגוף.פרק הכרחי על רפואה שלא מתביישת, על שיח שמשחרר, ועל זכות לחיות בלי כאב.

אנחנו מבלות יותר משליש מהחיים שלנו במנופאוזה,ועדיין רבות מאיתנו מגיעות לשלב הזה בתחושת בלבול:עייפות שאין לה שם, ירידה באנרגיה, שינויים במצב רוח, ירידה בחשק המיני, שינה שמתרופפת וגוף שמרגיש קצת זר...נפגשנו עם ד״ר נגה ענתבי, מומחית ברפואת נשים בדגש על גיל המעבר במרפאת ניצן, כדי לדבר על הרגע הזה שבו אישה שואלת את עצמה:מה קורה לי, ולמה אני לא מרגישה כמו עצמי?על סימנים שמופיעים הרבה לפני שהמילה “מנופאוזה” נאמרת,על החשש סביב טיפול הורמונלי ועל המציאות שמאחוריו,ועל החשיבות של מידע ברור, הקשבה והבנה עמוקה,שיכולים להחזיר תחושת שליטה, בחירה ורוגע לגוף וליומיום.כי ברגע שאת יודעת מה את מרגישה — ולמה,את כבר בחצי הדרך לחזור לעצמך.זה פרק על גיל המעבר,ועל איך לעבור אותו עם ידע, הבנה — ובעיקר, לא לבד.

האורחת שלנו היום היא מיכל נדיב, מי שפגשה את הרגע שאף אחת לא באמת מוכנה אליו – הבשורה על סרטן השד.מיכל מיששה גוש בשד, ניגשה להיבדק, ומשם יצאה למסע מורכב: גופני, רגשי ויזמי.בשיחה כנה ואמיצה היא משתפת את הרגעים הראשונים של האבחנה, ההחלטות שלא תמיד תאמו את ההמלצות הרפואיות, ההתמודדות עם הפסקה כפויה מהעבודה בבריכה ומהגוף שנעצר, וגם את הבחירה להמשיך הלאה – דרך המים, התנועה והשליחות האישית שלה.זהו סיפור על בחירה, על הקשבה פנימה ועל חיים חדשים שאפשר לבנות גם אחרי האבחנה.* במקרה הספציפי הזה, האינדיקציה למתן קרינה אינה חד-משמעית ונמצאת בתחום הגבולי. עם זאת, ברוב המכריע של המקרים, התועלת שבהקרנה במניעת חזרת סרטן השד עולה משמעותית על כל סיכון אסתטי, לפגיעה באיכות החיים או לבריאות. חשוב להדגיש – אין בדברים אלה משום המלצה להימנע מקרינה אם זו הומלצה על ידי הצוות המטפל.

יש בדיקות שנראות כמו "עוד מטלה ביומן" – עד שהן מצילות חיים.כך קרה לענבל, שהגיעה לממוגרפיה שגרתית ויצאה ממנה עם אבחנה ששינתה את חייה.בפרק הזה היא משתפת בכנות איך זה מרגיש לגלות סרטן כשהחיים בעיצומם, למה אסור לדחות את הבדיקה, ומאיזה גיל מומלץ להתחיל לבצע ממוגרפיה. היא מזכירה לכולנו שגילוי מוקדם הוא לא איום – אלא מתנה גדולה.זהו פרק על הבחירה שלא לדחות, ועל החשיבות של בדיקת שד שנתית – כי לפעמים רגע קטן של תשומת לב עושה את כל ההבדל.

נעמה ענברי גילתה שהיא נשאית של גן ה־BRCA.אחרי שאיבדה את אמא שלה למחלת הסרטן וראתה את אחיותיה מתמודדות עם אותה נשאות של המוטציה בגן – היא לא השאירה מקום להתלבטות.מבחינתה, כל תופעת לוואי או קושי קטן עדיפים על המאבק במחלה עצמה.בפרק מרגש, היא משתפת איך ההיכרות עם הסרטן מקרבה ראשונה חיזקה את ההחלטה שלה לעבור שני ניתוחים מניעתיים, למה היא רואה בנשאות לא גזר דין אלא מתנה שמאפשרת לפעול בזמן, ואיך היא מסבירה לנשים אחרות:"זה שאת נשאית – לא אומר שאת חולה, ולא אומר שאת פגומה. את אישה בריאה שבוחרת להגן על עצמה."

מרפאת ניצן פותחת את חודש המודעות לסרטן השד 2025 עם סדרת פודקאסטים חדשה בהנחיית ד"ר דנה משולם אביטל ו־ד"ר יעל פולק זהבי.בכל מפגש נשמע סיפור אישי אחר – שיחה נשית, כנה וחשופה על הגוף והנפש, על פחדים ובחירות, על יחסים, תקווה ונשיות. רצינו שקולן של נשים יישמע, שנוכל ללמוד מהסיפורים שלהן, ולעורר שיח פתוח על מה שקורה סביב המחלה ומעבר לה.האורחת הראשונה שלנו היא יעל דותן, שהגיעה לבדיקה שגרתית ויצאה למסע שלא דמיינה – גידול, כריתה מלאה ושחזור שלא הצליח. יעל משתפת בכנות יוצאת דופן על הדרך שעברה: הכאב הפיזי והרגשי, וגם הכוחות שמצאה – אמון בצוות המטפל, חברות קרובה, משפחה והומור שהאירו את הרגעים הקשים.זהו סיפור מרגש על נשים, על בחירות ועל חיים – ותזכורת לאחריות שלנו כלפי עצמנו: לקבוע בדיקת שד שגרתית אחת לשנה.