קולה של הנובה

פרק 12 של ״קולה של הנובה״ מארח את רז פרי.הסיפור של רז מתחיל הרבה לפני פסטיבל הנובה והמאשרום. שבעה חודשים קודם לכן, באמצע שגרת חיים עמוסה ומלאה בעשייה, בגיל 22 בלבד, הוא נקרא לרופאה, וברגע אחד מקבל בשורה שמטלטלת את עולמו. סרטן.ברגע אחד הכול נעצר. כל מה שבנה עד אותו רגע מתערער. הוא בוחר לעזוב את החיים שהכיר, להתרחק, להתכנס, ולהיכנס למסע עמוק של ריפוי. מסע אישי ואלטרנטיבי, כזה שמפרק ומרכיב מחדש את הגוף ואת הנפש.חודשים עוברים. הגוף מתחזק. הרוח מתייצבת. מתוך המקום הזה, ומתוך רצון אמיתי לחזור לגעת בחיים, הוא מצטרף לחברים ומגיע לנובה.עוד לפני שהגיע לחניה, המציאות כבר השתנתה.ומשם מתחיל סיפור הישרדות שקשה לתפוס במילים. רז הוא השורד היחיד מהמיגונית במפלסים. רגעים של חיים ומוות, לצד מאבק נוסף שמתנהל במקביל, התמודדות עם הסרטן בפעם השלישית, והבחירה להמשיך להילחם על החיים.שם נולדת הבנה אחרת. על אמונה. על כוח פנימי. על הדרך שבה אדם יכול לקום מתוך המקומות הקשים ביותר, ולבחור מחדש בדרך שמטיבה איתו.תוך כדי המסע הפרטי יש גם מי שמחזיק. משפחה, חברים, ואנשים שהפכו למשפחה דרך עמותת קהילת שבט הנובה. עוגן בתוך מציאות מטלטלת.זה סיפור על השראה, על שינוי, ועל היכולת להפוך כאב עמוק למנוע של חיים.סיפור על גוף ונפש שנלחמים יחד, ועל אדם שבוחר שוב ושוב בחיים.

פרק 11 של ״קולה של הנובה״ מארח את מירב גילי הירש.מירב היא מייסדת תוכנית טרייב, שמלווה כיום למעלה מ-1,400 שורדי נובה ומסייעת להם למצות זכויות מול המערכות השונות. עד היום הצליחה התוכנית להשיג עבור השורדים זכויות בשווי של יותר מ-43 מיליון שקלים. בחצי השנה האחרונה פועלת טרייב בשיתוף פעולה הדוק עם עמותת קהילת שבט הנובה, שגם מלווה ומממנת את הפעילות כחלק מהמאמץ הקהילתי הרחב להעניק לשורדים מעטפת אמיתית של תמיכה וליווי.כדי להבין את הדרך של מירב צריך להכיר גם את הסיפור האישי שלה. היא גדלה בקיבוץ ואיבדה את אביה בגיל עשר. שנים קודם לכן אחותה הגדולה נפלה מסוסה בגיל, 15, נפגעה קשה ומאז נותרה עם נכות בחצי גוף. מירב מספרת שהאירועים האלה עיצבו את מי שהיא ואת תחושת השליחות שמלווה אותה עד היום.לאורך השנים בנתה קריירה מרשימה בעולם המיינסטרים, בתפקיד בכיר במפעל הפיס ובהמשך בניהול תקציבים של למעלה מ-250 מיליון שקלים בענף הבנקאות. למרות המסלול הבטוח והמצליח, היא בחרה לעזוב ולפנות לעשייה חברתית משמעותית בתחום הטיפול בעיוורים.אחרי ה-7 באוקטובר מירב הביאה איתה את כל הניסיון שצברה, יכולת ניהול מערכות, הבנת מנגנונים וחוסן אישי, ויחד עם עמותת קהילת שבט הנובה נבנתה פעילות רחבה שמעניקה לשורדי המסיבות ליווי, הכוונה ומאבק מתמשך למימוש זכויותיהם.מירב גילי הירש מביאה איתה שילוב נדיר של עוצמה, רגישות ומחויבות עמוקה לאנשים.

פרק 10 של ״קולה של הנובה״ מארח את נועה כלש.כשרואים את נועה בפעם הראשונה, קשה לחבר בין הסיפור שלה לבין הדמות שעומדת מולך. עם גרינגו תמיד לצידה, הכלב המרשים שמלווה אותה לכל מקום, נועה לא עוצרת לרגע. היא חיה בקצב גבוה, בתנועה מתמדת, תמיד מקדמת את השאיפות שלה ואת הדרך שבחרה לעצמה.נועה צעירה יחסית לכל התארים שאפשר לשייך לה. אלופת ישראל בריקוד על עמוד, שהרשימה גם בזירה הבינלאומית כשהגיעה למקום השני באליפות העולם. לצד הספורט האינטנסיבי והמשמעת הספורטאית היא גם סטודנטית למשפטים, ולא פחות מכך שורדת נובה.אבל הסיפור של נועה אינו נעצר בהישגים האישיים.נועה פועלת להנציח את החברה הטובה שלה נעם שלום ואת קארינה פריטיקה שנרצחו בנובה. היא לוקחת חלק פעיל בקידום העמותה שהקימו הוריה של נעם, ״נועמה״. עמותה שנולדה מתוך כאב עמוק ומבקשת לתת מקום דווקא לחברים השכולים, אותם חברים קרובים שנשארים עם האובדן, ולעיתים קרובות נותרים מחוץ למעגלי התמיכה שהחברה יודעת להציע.״בהתחלה, ממש יום אחרי הטבח, הדבר היחיד שהוציא אותי מהמיטה היה הצורך למצוא את נעם. הייתי כל יום, כל היום, עומדת מול מצלמות בארץ ובעולם, מספרת מה קרה שם ושנעם עדיין נעדרת״.אחרי שבוע הגיע הטלפון ששינה הכול.ברגע אחד נועה נאלצה לבחור. להישבר ולהסתגר בחדר או להילחם. להילחם על החיים שלה ועל הזיכרון של מי שכבר לא כאן.יחד עם עמותת קהילת שבט הנובה נועה יצאה למסע הסברה ברחבי העולם. היא הופיעה בערוצי תקשורת רבים, דיברה מול קהלים גדולים ונפגשה עם מקבלי החלטות וראשי מדינות, כל מי שהיה מוכן לשמוע.הכאב נשאר והלילות אינם פשוטים. אבל מתוך השבר הזה צמחה שליחות, ובחורה עוצמתית שבוחרת שוב ושוב להמשיך קדימה.

פרק 9 של ״קולה של הנובה״ מארח את אריאל בורוק, אח שכול, לשיחה כנה ונוגעת על אובדן, התמודדות והדרך חזרה אל החיים.כשאריאל מדבר על אחותו הקטנה, אניטה ליסמן זכרונה לברכה, הכאב מורגש בכל החדר. הוא לא מסתיר, לא מייפה. הוא מדבר אמת. ובתוך האמת הזאת, לאורך הפרק, נבנה גם סיפור של תקווה.אריאל, כיום חייל בקבע, משתף איך במשך זמן רב הדחיק את האובדן. הוא המשיך קדימה, תפקד, החזיק מעמד, עד שהכול חזר אליו בעוצמה. הרגשות שדוכאו התפרצו והובילו אותו לרגעים קשים מאוד, עד מחשבות אובדניות.דווקא מתוך התחתית התחיל תהליך אמיתי של שינוי. אריאל בחר לעזוב טיפול שלא דייק עבורו ואף העמיק את תחושת התקיעות, ומצא מטפל שידע ללמד אותו להתבונן במציאות הקשה שחווה בלי לברוח ממנה. ללמוד לשהות בתוך הכאב, מבלי לאבד את עצמו בתוכו.במקביל נוצר חיבור עמוק עם עמותת קהילת שבט הנובה. מהריטריטים, דרך טיולי ג׳יפים ועד מסעות הסברה במדינות שונות בעולם. בכל מפגש התווספה עוד שכבה של משמעות, עוד תחושת שייכות, עוד קרקע יציבה לעמוד עליה.אריאל מתאר גם שינוי תפיסת עולם עמוק בחייו האישיים. התקרבות לעצמו דרך התבוננות כנה, דרך בחירה מודעת לחיות אחרת.״כמה חשוב למצוא את הדרך והאדם הנכון לטיפול. היום אני מרגיש קרוב יותר למי שתמיד רציתי להיות.״

דמיינו מצב שבו אתם בטוחים שאתם מכירים את ההורה שלכם, רק שמאוחר מדי, מגלים כמה ממנו בכלל לא ראיתם. גרוע מזה, העברתם ביקורת על מה שכן חשבתם שראיתם.ואז, אחרי לכתו בטרגדיה, בן זוארמן מספר איך גילה את אבא שלו מחדש. איך פעם שפט אותו בדיוק על הדברים שהפכו אותו לכל כך גדול ומוכר בעיני הסביבה, דברים שבן לא הצליח לשאת או להבין, המסיבות שאבא כל כך אהב והיה מוכר בהן, הקלילות, ה־Free Spirit, שלפעמים נראו לבן כמו אכזבה וחוסר אחריות.עם כאב בלתי נסבל, בן מצא את העמותה "קהילת שבט הנובה” ואת הפעילות שלה למען משפחות שכולות. שם במקרה, אבל לא באמת במקרה, הוא הפך לאחד האנשים הבולטים, ומהמייסדים של קבוצת הכדורגל של העמותה. משם כל פעילות וקירבה לקהילה הובילו את בן לעולם שאבא שלו כל כך אהב, סצנת הטראנס והריקוד ברחבה. משהו שכל חייו של בן, לא הכיר כלל. בן היום מספר, שהוא סוף סוף מבין מי היה אבא שלו באמת, כמה הוא היה מיוחד עבור קהילה שלמה, וכמה הוא היה מיוחד כאדם.“רק אחרי מותו אני מבין כמה גדול הוא היה."

אופיר אמיר, ממארגני פסטיבל הנובה והמאשרום, פותח את הלב ולוקח אותנו דקה אחר דקה אל היום שבו החיים של כולנו השתנו מקצה לקצה.הוא חוזר אל אותו בוקר ברעים, מההתרגשות לראות חודשים ארוכים של עבודה מתגשמים, ועד לרגע שבו הבין שהמציאות מתהפכת והוא נלחם על חייו. אופיר משתף בפציעה מירי, בשעות ארוכות של מאבק להישאר בהכרה, וברצון אחד שהחזיק אותו בתוך הכאוס, להספיק לענות לשיחה מאשתו ליאור, שהייתה אז בהיריון מתקדם.בתוך הסערה, הדבר היחיד שהיה חשוב לו היה להרגיע אותה ולהבטיח שהכול בסדר, גם כשהוא עצמו מתמודד עם פציעה קשה ועם אי ודאות מוחלטת.אבל עבור אופיר, הסיפור לא הסתיים באותו יום. משם נולדה שליחות. להנציח את חבריו שנרצחו, לפעול לגיוס תרומות לעמותת קהילת שבט הנובה כדי לבנות גוף שיתן מענה אמיתי לשורדים ולמשפחות השכולות, ולצאת להסברה ברחבי העולם, גם במחיר של זמן יקר עם בתו הקטנה ומשפחתו.זהו פרק על אחריות, על אהבה, ועל הבחירה להפוך כאב לעשייה.

עינת חיימוביץ ישבה איתנו לשיחה מרתקת, שנוגעת בכאב, בשכול, באובדן ובדרך לריפוי. עינת פועלת כדי שהמדינה, הרשויות ולא פחות מכך גם הציבור יבינו את החשיבות של קהילה, של טיפול, ובעיקר את הצורך לתת תוקף לטראומות במרחב בלתי פורמלי.עינת, עו״ס קלינית במקצועה, מצאה את עצמה באחד המקומות הרגישים ביותר בימים הראשונים שלאחר השביעי באוקטובר. בן זוגה נהג לומר שטראומה חייבים לטפל בה מיד, אחרת היא צצה שנים אחר כך בלי להבין מה מקור הסימפטומים. מתוך ההבנה הזו, ומתוך ניסיון אישי בהתמודדות עם טראומה, הם החליטו לפתוח מיד את ״אדמה טובה״, המתמקדת בליווי ובטיפול במשפחות שכולות ובשורדי נובה.במקביל, מתקיים שיתוף פעולה עמוק ומשמעותי בין ״אדמה טובה״ בסיתריה ובנהלל לבין עמותת קהילת שבט הנובה, שותפות מקצועית וקהילתית שמחזקת את הליווי לשורדים ולמשפחות.

קשה לתאר את סיפורה של דניאלה דור, אחותו השכולה של עידן דור.השיחה האחרונה עם עידן, בזמן שנמלט מהמסיבה כשברקע נשמעים קולות ירי, הותירה את דניאלה ערה בלילות עוד חודשים ארוכים, חסרת אונים מול מה שהתרחש בקו הטלפון.את הבשורה הקשה קיבלה המשפחה רק לאחר שמונה ימים בלתי נסבלים של חוסר ודאות. מאז נאלצו לקבור את עידן שלוש פעמים בתוך שנתיים, כשהפעם האחרונה הייתה רק לפני חודש.דניאלה מספרת שביום שבו אחיה עצם את עיניו בפעם האחרונה, עיניה שלה נפקחו. היא משתפת שביום גילוי המצבה של עידן גילתה גם שהיא בהריון, אותו קו דק ושברירי בין אובדן וכאב לבין חיים חדשים ותקווה

בפרק הזה אירחנו את יגיל רימוני, ממקימי ומפיקי פסטיבל נובה, לשיחה עמוקה ובלתי נתפסת על הלילה שבו הכל עבד מושלם – רגע לפני שהמציאות התפרקה. דיברנו על הדרך הארוכה של נובה, על אידיאולוגיה, אהבת הארץ, תרבות הטראנס והחזון שמאחורי הפקה שמבקשת לחבר אנשים – לא לפלג.- איך נראה פסטיבל בשיאו רגע לפני האסון?- למה הטענות על “מסיבה ליד עזה” מנותקות מהמציאות?- מה הופך מסיבת טראנס למרחב שוויוני ועמוק כל כך?- ואיך מרגיש מפיק כשהאירוע המושלם ביותר הופך לנקודת שבר לאומית?זהו פרק ראשון בסדרה שמבקשת לעצור רגע לפני ה־7 באוקטובר, להבין את הדרך, הערכים והאנשים – לפני הרגע שבו הכל השתנה.פרק מטלטל, כן ואנושי. תהנו.

בפרק אירחנו את עומרי סאסי – יזם, מפיק, מוזיקאי ושורד הטבח בנובה. דיברנו על מסע חיים שנע בין בניין ומוזיקה, ילדות מורכבת, אובדן אמא, בניית קהילה, הקמת הנובה, והיום הנורא שבו העולם שלו התהפך. עומרי לוקח אותנו איתו לרגעים על הקצה: הפינוי תחת אש, הריצה על החיים, אובדן בני משפחה וחברים, וגם ההחלטה לא ליפול – אלא להפוך את הכאב לשליחות.- איך שורדים מציאות בלתי נתפסת?-ממה קורה ברגע שאתה מבין שאתה מנהל קרב הישרדות?- האם אפשר להחזיק על הכתפיים קהילה שלמה בזמן שאתה עצמך פצוע מבפנים?- איך כותבים מחדש חיים אחרי 412 מלאכים שמלווים אותך?- מהו החזון של נובה – קדימה, אל החיים?פרק מטלטל, אנושי ומהחשובים שנשמע כאן. תיהנו.

בפרק אירחנו את דניאל בן גוזי, לוחם חוד לשעבר ופועל החלמה של עמותת נובה. דניאל חולק איתנו את סיפורו המרגש - מילדות קשה בצפון, דרך שירות צבאי מכונן בכוחות מיוחדים, ועד התמודדות עם טראומות קשות וגמילה מסמים.דנו בחשיבות של בקשת עזרה, כוח הקהילה בתהליכי החלמה, ובאמונה בכוח עליון כחלק מהתאוששות נפשית.- איך שירות צבאי יכול להציל חיים?- מה קורה כשגיבור צבאי מגיע לשפל עמוק?- למה כל כך קשה לבקש עזרה?- איך מתחילים מחדש אחרי שנפלת לתהום?- מה התפקיד של אמונה בתהליך החלמה?פרק מרתק ומלא תקווה! תהנו.

בפרק אירחנו את רונן שלו, אביו של רועי ז״ל, שורד נובה שאיבד את חייו מאובדנות כשנתיים אחרי השביעי באוקטובר. דיברנו בפתיחות על מה שקורה בתוך בית שיש בו פוסט־טראומה: איך כל המשפחה נדבקת בכאב, בטראומה. איך ילד שנראה "חזק" יכול להסתיר סערה פנימית, ומה האחריות של הורים לזהות, לדחוף, ולבקש עזרה בזמן.רונן מדבר בכנות מצמררת על התקופה שבה ליווה את בנו כמו "חולה סופני" בלי להבין זאת בזמן, על הפחד של הורים לדחוף לטיפול, ועל המחיר הכבד של השקט. שוחחנו על ההורים שלא רואים, על המערכת שלא מספקת מענה, ועל המאבק שלו היום - להפוך מודעות, טיפול ונגישות למשימת חיים.האם פוסט־טראומה באמת מדבקת? איך נראה בית שבו כולם נכבים יחד? למה הורים מפחדים לראות את מה שמול העיניים? מה קורה כשילד לא רוצה טיפול? ואיך ממשיכים לחיות - וגם להילחם - אחרי אובדן כזה?פרק עמוק, אמיץ ומטלטל. תאזינו.