בשני קולות, ההסכת של האיגוד הישראלי למוזיקולוגיה

בחלק השני של הפרק ממשיכות ד"ר אסנת גולדפרב־ארזואן וקטיה פרידקין להעמיק בעולמו המוזיקלי של דובי זלצר, ומתמקדות בחלק פחות מוכר ביצירתו: המוזיקה האמנותית והסימפונית שהלחין החל משנות השמונים. לצד עשרות שירים, מחזות זמר ופסקולים, מצטייר כאן זלצר כמלחין נרטיבי ומלודי גם בזירת המוזיקה האמנותית, יוצר שמביא אל אולם הקונצרטים את חוש הדרמה, הסיפור והלאומיות שעיצבו את שיריו המוכרים. אסנת וקטיה דנות ביצירות כגון "הזהב שבאפר" ו"רקוויאם ליצחק", קינה דרמטית לזכר יצחק רבין.

בחלק הראשון מתוך שניים, משוחחות ד"ר אסנת גולדפרב־ארזואן וקטיה פרידקין על אחד המלחינים המשפיעים והפוריים ביותר בזמר העברי, דובי זלצר. אמן שעיצב במידה רבה את פס הקול הישראלי עם שירים כמו "נאחז בכל משלט", "כל הכבוד", "למה לובשת הזברה פיג׳מה" ועוד רבים וטובים. אסנת וקטיה מדגימות את הקפדתו יוצאת הדופן של זלצר על התאמת הלחן למילים ואת תפיסתו את עצמו כ"משרתן של המילים". כך מצטייר דיוקן של יוצר שמנגינותיו הפכו לנכסי צאן ברזל — מלודיות פשוטות לכאורה, אך אשר משקפות מלאכת מחשבת קומפוזיטורית ונטועות בתודעה תרבותית רחבה.

בחלק השני של השיחה, פונים ד"ר אורי גולומב וברק שוסברגר להאזין לשני קטעים מתוך המוזיקה הדתית של באך, המדגימים הלכה למעשה כיצד פריזמות פרשניות משפיעות על ביצועים באופן קונקרטי: הקרוציפיקסוס מתוך המיסה בסי מינור, והדואט "מתי תבוא, גואל נפשי?" מתוך קנטטה 140. הקלטות הביצועים של המנצחים ניקולאס הרנונקור, ארהרד מאורסברגר, הנס-יואכים רוטש וג'ון אליוט גארדינר חושפים מגוון עצום של בחירות ביצועיות המשרטטות דמויות שונות של המלחין והמוזיקה שלו. לבסוף נשאלת השאלה: כיצד אנו, בין אם אנו מבצעים, חוקרים, מבקרים או מאזינים, ממקמים את עצמנו על הספקטרום הפרשני?

בחלק הראשון מתוך שיחה בת שני פרקים, דנים ד״ר אורי גולומב וברק שוסברגר על המוזיקה של יוהן סבסטיאן באך בעידן ההקלטות ועל האופן שבו תפיסות שונות של המלחין מעצבות את הביצועים שלו. דרך ההבחנה בין הנחות יסוד לפרקטיקות, הם בוחנים דמויות שונות של באך — כמתמטיקאי מופשט, כרטוריקן דרמטי, כתיאולוג לותרני או כמוזיקאי אנציקלופדי — ומדגימים כיצד כל אחת מהן מתורגמת להחלטות ביצועיות קונקרטיות ולצליל שאנו שומעים בהקלטות. הפרק מראה כיצד דימויים היסטוריים ואידאולוגיים של המלחין משפיעים על הדרך שבה מנגנים את המוזיקה שלו, וכיצד הביצועים עצמם שבים ומשנים את האופן שבו אנו מבינים את המלחין ואת יצירתו.

באמצע הלילה, ישב זמר הבס-בריטון אסף לויטין בדוכן דונר בתוך תחנת רכבת גרמנית, ותרגם לעברית את הליברטו של האופרה "קיסר אטלנטיס" מאת ויקטור אולמן. בין רכבות שיוצאות ונכנסות, בין קור חורפי לאור ניאון מנוכר, התגבשו מילים עבריות בעקבות טקסט שנכתב במקור בגרמנית בידי פטר קין במחנה טרזיינשטט בשנת 1943.פרק זה נולד בעקבות ההפקה הישראלית של "קיסר אטלנטיס" שעלתה בדצמבר 2025, והוא מוקדש כולו לשאלה אחת: איך מתרגמים אופרה? כיצד מעבירים לעברית טקסט אלגורי, סאטירי ורב־שכבתי מבלי לאבד את המשמעויות הנסתרות, את האירוניה ואת ה״זמרתיות״? איך מאזנים בין נאמנות למקור לבין צרכים פרקטיים? ומה קורה כששפה היסטורית טעונה פוגשת קהל ישראלי בן זמננו? בשיחה מעמיקה, חושף בפנינו אסף לויטין את התהליך של מלאכת התרגום: הדילמות, ההכרעות והרגעים שבהם מילה אחת יכולה לשנות סצנה שלמה.

הגלגולים השונים שעבר הג’אז הכחול לבן לאורך ההיסטוריה הקצרה שלו מהווים סיפור ייחודי. דן כהן וענבל בן-משה משוחחים על תחילת הדרך בתקופת המנדט, אז הושפע הג'אז הישראלי ממקבילו האמריקאי, על חלוצי הז’אנר בארץ כמו מל קלר ואלברט פיאמנטה, ועל השילובים המרתקים שהתהוו לאורך השנים בין ג’אז למוזיקה מזרחית, שירים עבריים ורוק. הם מספרים כיצד גיבש הג’אז הישראלי את קולו וסגנונו היחודיים וכיצד תנאים חברתיים, גלי עלייה והקמת מוסדות לימוד אפשרו לדורות חדשים של נגנים — ובהם יוצרים רבים שזכו להכרה בינלאומית — לפתח שפה מוזיקלית המבטאת זהות ישראלית רב־תרבותית.*כל הקטעים מהאלבום "סדנת הג'אז" באדיבות נסים, ויזארט בע"מ.

„מה את עושה כשאת מקבלת חמשה עליה מצויר כוכב, וההוראה: ‘אלתרי’?”אריה מאת לאון שידלובסקי היא יצירה גרפית–אליאטורית לזמרת סופרן סולו. במקום בתווים קונבנציונליים, היצירה כתובה בקווים עבים ודקים, גליים, זוויתיים ומסולסלים, צורות... וכך, בפועל, נדרשת המבצעת לפרש את ה"טקסט" ולהחליט בעצמה כיצד היא מעצבת את הצליל ואת הדרמה המוזיקלית. בפרק זה הזמרות רונה ישראל קולת—שביצעה את היצירה בנוכחות שידלובסקי עצמו—ואחוה קצין, פורשות בפנינו דיון עמוק ומרתק על הגבולות המטושטשים בין כתיבה, ביצוע ויצירה. מכאן מתגלגלת שיחה פתוחה ועשירה: על אלתור ומוזיקה עכשווית, על “מוצרט־פוביה” וטיפול במוזיקה—ובעיקר, על הדרך בה מבצעים יכולים לגלות את עצמם כיוצרים במובן העמוק ביותר של המילה.

בלה ברטוק, המלחין בן המאה העשרים, ידוע כאגוז קשה לפיצוח במפגש ראשון. אך ברגע שמבינים את השפה המוזיקלית הייחודית שלו—נפתח בפני המאזינים עולם מוזר, עשיר ומרתק. בפרק זה יפעת שוחט ועודד שני־דור משרטטים נקודת כניסה למוזיקה של הגאון ההונגרי, ומציגים כמה מן המקצבים, הגוונים והטכניקות המאפיינים אותה דרך יצירות לפסנתר, לרביעיית מיתרים ולתזמורת. הם אף מוצאים הקבלות מסקרנות בין השפה הברטוקית לבין מוזיקה ישראלית: הן במוזיקה האמנותית, דרך יצירתו של פאול בן־חיים, והן במוזיקה הפופולרית, בשיר של ברי סחרוף.

מ'החול יזכור' ועד 'יענקלה' , מחווה אלברשטיין ועד נחום היימן, מקלאסי ועד ג'אז, הקריירה של מנחם ויזנברג שילבה בין סגנונות, אנשים, ועולמות. בפרק זה, מנחם ויזנברג וניר כהן-שליט יושבים לשיחה על האנשים, ההשפעות והרעיונות שעיצבו את תפישת העיבוד האמנותי של ויזנברג והולידו כמה מהעיבודים הקאנוניים והמזוהים ביותר של הפסקול הישראלי. בשיחה מרתקת ורוויית הדגמות מוזיקליות, הם מספקים לנו הצצה נדירה אל תוך האישיות, השפה והדימיון של אחד המלחינים והמעבדים החשובים שפעלו בארץ.

לצד היידן, מוצרט ובטהובן שגשגה באירופה של סוף המאה השמונה עשרה והמאה התשע עשרה תרבות מוזיקלית עשירה שנשכחה כמעט כליל. בפרק זה משוחחים ד״ר אבירם פרייברג וד״ר נתנאל פולק על מוזיקת ה״בידרמאייר״ ועל הכלים האזוטריים שאיפיינו אותה, דוגמת הצ’קאן, הארפג’ונה והקונצרטינה. דרך מבט חברתי־תרבותי על מוזיקה ביתית, תרבות סלונים ופוליטיקה שמרנית, הפרק דן בקשר בין התהוות הקאנון הקלאסי לבין היעלמותם של מלחינים, יצירות וכלי נגינה מהזיכרון ההיסטורי, ומזמין אתכם לחשוב מחדש על מה שנכלל בקאנון ועל מה שנשאר מחוצה לו.