תניא יומי: מצפן לנשמה ברגע אחד ביום

בשיעור עמוק בפרק י"ב בתניא, נצלול אל סודן של ברכות קריאת שמע ותפילה כהכנה לחיבור עמוק עם הקדוש ברוך הוא. נגלה כיצד שלבי העמקת הדעת, עוררות האהבה כרשפי אש ודבקות בקיום התורה והמצוות מובילים ל"מוחין דגדלות" ולביטול הרע שבנפש.נדון בתפקידו המיוחד של המוח השליט על הלב בבניית האדם ובשמירה על האהבה גם לאחר התפילה, ונבחן את "יתרון האור מן החושך" – כיצד מעט חכמה דוחה רוח שטות רבה, בפשטות ובכוח עצום, ומתוך אהבה אלוקית אינסופית.

בפרק זה מתוך 'מהות הבינוני', אנו מעמיקים במאבקו הפנימי של האדם בין נפשו האלוקית לנפשו הבהמית. נגלה כיצד בשעות מיוחדות, דוגמת קריאת שמע ותפילה, באמצעות התבוננות עמוקה בגדולת הבורא ועליית 'מוחין דגדלות', משיגה הנפש האלוקית שליטה מוחלטת. שליטה זו מאפשרת לבינוני להכניע את הרע שבחלל השמאלי של ליבו, ולמנוע ממנו להתבטא במעשה, דיבור, ואפילו במחשבה ממשית של תאוות עולם הזה. נלמד את עקרון 'המוח שליט על הלב' ואת האופן שבו הבינוני רותם את כוחותיו הרוחניים לעצור את יצירת המציאות השלילית מכוח הנפש הבהמית.

שיעור מעמיק בפרקים י"א-י"ב בתניא, החושף את הגדרות הנפש השונות. נחקור את ההבחנה בין "רשע וטוב לו" – מי שיש בו התעוררות של חרטה וטוב פנימי כפוף, לבין "רשע ורע לו" – מי שאינו חש חרטה כלל, תוך דגש על כך ש"כל ביי עשרה שכינתא שריא" חלה גם עליו. השיעור מציג מבוא יסודי ל"מהות מדרגת הבינוני" – אדם שאין הרע גובר עליו בלבושי מחשבה, דיבור ומעשה, ואף פעם לא חטא ולא יחטא. נבין את ההבדל בינו לבין צדיק גמור, כאשר כוחות נפשו האלוקיים אינם מושלים תמיד באופן אוטומטי, אלא "בעיתים מזומנים" – דרך מאמץ מתמיד. נלמד על "אימון" פנימי לפיתוח מציאות זו.

הצטרפו לשיעור מעמיק על הגדרות הנפש והמדרגות הרוחניות בספר התניא. נצלול למושגים קבליים כמו 'בני עלייה', 'מים נוקבין ומים דכורין', ו'בירורים', המבארים את עבודת האדם להעלות את המציאות.נבחן את ההבדלים בין 'צדיק גמור' ל'רשע גמור', ונתמקד ב'רשע שאינו גמור' – אדם המלא חרטות וכיסופים, ואשר הטוב שבנפשו האלוקית עדיין מתגבר מעת לעת.נקודה למחשבה:שיעור אופטימי המגלה את הפוטנציאל הרוחני הטמון בכל יהודי. הלמידה מדגישה כי גם במצבים של קושי רוחני, החרטה והכיסופים הם עדות חיה לנשמה האלוקית הפועמת בנו ומבקשת להתחבר מחדש.

בפרק מרתק זה אנו פותחים צוהר לעולם הרוחני העמוק, דרך בחינת מעלת ה"צדיק הגמור" אל מול ה"צדיק שאינו גמור". נבין לעומק את משמעות ה"מאוס" בתענוגות העולם, וכיצד היא מגדירה את דרגותיהם השונות של הצדיקים. גולת הכותרת תהיה חשיפת דמותם של בני עלייה כפי שמגלים אותם חז"ל והזוהר הקדוש. נצלול לשני פירושים מרתקים המגדירים את עבודתם הייחודית: האחד - ככוח המהפך את החושך לאור ואת המר למתוק, המעלה את כל העולם לקדושה; והשני - כמי שכל עניינם הוא חיבור הקב"ה ושכינתו בעולם, מתוך ביטול מוחלט של רצונם העצמי. מסע עמוק אל מהות העבודה הפנימית וההתעלות האמיתית.

בפרק מרתק זה מפרק י' בספר התניא, אנו חוקרים את המאבק המתמיד בין הנפש האלוקית לבהמית. נצלול אל מושגי יסוד כמו "חיכוך מתמיד", "משל הזונה" ו"גבולות הגזרה", ונבחין בין דרגות ה"צדיק הגמור" ל"צדיק שאינו גמור" ביחס לשליטה וביטול הרע. נבין כיצד אהבת ה' עמוקה מובילה לשנאה מוחלטת לתענוגות העולם הזה, ואת תהליך הטרנספורמציה הרוחנית של הנפש בדרך אל האחדות.היכולת להפוך את ה"חושך" ל"אור" אינה רק תיאוריה רוחנית, אלא כלי מעשי לניהול מאבקים יומיומיים. אנו למדים ששנאת הרע אינה מטרה בפני עצמה, אלא תוצאה של הגברת האהבה והדבקות בטוב המוחלט.נקודות למחשבה ולימוד לחיים:היכולת להפוך את ה"חושך" ל"אור" אינה רק תיאוריה רוחנית, אלא כלי מעשי לניהול מאבקים יומיומיים. אנו למדים ששנאת הרע אינה מטרה בפני עצמה, אלא תוצאה של הגברת האהבה והדבקות בטוב המוחלט.

תניא פרק ט' חלק ג'. האם ניתן לאחד את הכוחות המנוגדים שבתוכנו? בפרק זה נצלול אל המסע הרוחני העמוק של איחוד הלב והמוח, על פי תורת הנפש האלוקית. נגלה כיצד התבוננות והעמקה ב'תלת מוחין שבראש' מולידה 'יראה' במוח ו'פחד' בלב, שהם הכוח המניע לאהבה.נבחין בין 'אהבת אש' המונעת מחסרון וכיסופים, לבין 'אהבת מים' שהיא תענוג מעין עולם הבא – אהבה רבה בתענוגים. נבין את הטרנספורמציה הפלאית של תאוות העולם הזה ל'אהבת השם' טהורה, שבה העונג נמצא בהשגת השכל ובידיעת הבורא.נקודות למחשבה: החיבור בין השכל לרגש הוא לא מקרי, אלא תוצאה של התבוננות מכוונת המולידה יראה בריאה. מעבר מ"אהבת אש" (צימאון ומרחק) ל"אהבת מים" (שלווה וחיבור) כשיא של עבודת הנפש.תיעול התשוקות והתענוגות הגשמיים אל עונג רוחני השואב מהבנה עמוקה של הבורא.

תניא פרק ט' חלק ב'. צללו אל עומק נפש האדם בפרק מרתק זה. נבין את מיקומן ופעולתן של הנפש הבהמית והאלוקית – בלב ובמוח – ונבחן את המאבק הפנימי לשליטה. גלו כיצד להתעלות מעל יצרים, להפוך את ה"יער" הפנימי ל"עיר" מתוקנת ולהנהיג את כל כוחותיכם בשמחה, תחת שלטון הנשמה האלוקית.נקודות למחשבה ולימוד לחייםמודעות למאבק: ההכרה בכך שישנם שני כוחות הפועלים בתוכנו היא הצעד הראשון לשליטה עצמית.מוח שליט על הלב: היכולת להשתמש בהיגיון ובבינה כדי לנתב את הרגשות והיצרים.מעיר ליער: התהליך שבו אנו מסדרים את הכאוס הפנימי לכדי מערכת מתוקנת ומנהיגה.עבודה בשמחה: השגת ניצחון רוחני לא מתוך דיכוי, אלא מתוך חיבור לשמחה של הנשמה האלוקית.

פרק ט' חלק א'. בפרק זה אנו עוברים מתיאוריה למעשה ונכנסים אל שדה המערכה המרתק של חיינו – המפגש בין הנפש האלוקית לנפש הבהמית. נחקור את המבנה הפנימי של העיר הקטנה, היא גוף האדם, ונבין מדוע שני מלכים נלחמים עליה ללא הפסקה. נגלה את המיקומים האסטרטגיים בתוכנו: הלב, המלא דם ורתיחה, כמשכן של התאוות והכעס, מול המוח המיושב והקר, משכנה של הנפש האלוקית. במהלך השיחה נברר מדוע אין קרבה ללא קרב, כיצד המלחמה הפנימית היא זו שמעניקה לנו את הלחם והחיוניות בחיים, ואיך נוכל להבטיח שהמוח אכן ישלוט על הלב כדי להפוך את כל כוחותינו – גם אלו הבהמיים – למרכבה אחת של קדושה.נקודה למחשבה: האם ידעתם שהמילה "קרב" היא השורש של "קרבה"? בחיים הפנימיים שלנו, אין קרבה אמיתית לעצמנו ללא מאבק. הנפש הבהמית אינה "רעה", היא פשוט אנרגיה עוצמתית המבקשת ביטוי. המלחמה הפנימית היא למעשה "הלחמה" – תהליך שבו שני כוחות מנוגדים מתחברים כדי לייצר משהו חזק יותר. הסכנה הגדולה ביותר אינה המאבק, אלא ה"ניוטרל"; מצב שבו יש לנו מנוע פועל אך איננו משלבים הילוך. המטרה היא להבין שהמוח שליט על הלב בטבעו, וברגע שנרתום את הרגש הסוער להנהגת השכל, נהפוך את המלחמה לחיבור מעצים של כל חלקי אישיותנו.

פרק ח' חלק ג'. בפרק זה נחתום את הלימוד המרתק בפרק ח' של ספר התניא ונבין את תנאי המגרש של המלחמה הפנימית שלנו. נחקור את המושג המפתיע "שדין יהודאין" – היצר הרע הייחודי ליהודי שמתמקד דווקא בדברים המותרים, ונגלה מדוע חוכמות חיצוניות עלולות להיות מסוכנות יותר מסתם שיחת חולין כיוון שהן "מטמאות" את השכל עצמו. נשוחח על תהליכי הזיכוך של הנפש, כמו חיבוט הקבר וכף הקלע, ונראה בהם תהליך חיובי של "אקונומיקה" או חביטה בשטיח שנועדו להסיר את האבק הגשמי מהנשמה. לסיום, נפתח את הצוהר לפרק ט' ונתחיל להכיר את שדה המערכה הפיזיולוגי-רוחני שבין המוח הקר והמיושב ללב הבוער והמתאוה.נקודה למחשבה: האם חשבתם פעם על פעולת הניקוי של שטיח? כשחובטים בשטיח, המטרה אינה להרוס אותו, אלא לנער ממנו את האבק שהצטבר והסתיר את צבעיו המקוריים. המקורות מלמדים אותנו שכל הנאה גשמית, אפילו כזו שהיא מותרת על פי דין, משאירה על הנפש "רשימו" – רושם של חומריות ואגו. המודעות לתהליכי הזיכוך שהנשמה עוברת נועדה לעורר בנו את ההבנה שאנו צריכים להיות כמו "בעל מכולת" מיומן: לדעת להתעסק בעולם החומר לצורך פרנסה ועבודת השם, אך להיזהר שלא להפוך לחלק מה"מכולת" עצמה ולא לאבד את הדביקות והביטול בתוך השגרה.

פרק ח' חלק ב'. בפרק זה נצלול אל ההגדרות המפתיעות של עולם הרוח: מה באמת הופך משהו ל"טמא" או ל"טהור"? נבין מדוע מאכלים מסוימים מכונים "אסורים" וכיצד הם כובלים את החיות הרוחנית שלנו ומונעים ממנה להתעלות. נחקור את המושג "טמא" כביטוי לאטימות רוחנית מול ה"טהור" המייצג צוהר ופתח לאור אינסוף. נלמד להבחין בין שני סוגי יצרים – זה הדוחף לדברים אסורים וזה המתמקד בהנאות מותרות – ונגלה כיצד הנשמה שלנו נותרת תמיד במצב של "טהורה היא", עם פתח פתוח אל המקור האלוקי, גם בתוך עולם מלא קליפות.נקודה למחשבה: האם ידעתם שהמילה "טמא" פירושה פשוט "אטום"? כשאנו מדברים על טומאה במקורות, הכוונה היא למציאות שאין בה פתח לאור מלמעלה, מצב של חסימה אנרגטית. לעומת זאת, "טהור" קשור למילה "צוהר" או "צהריים" – מצב של בהירות ופתיחות. המחשבה הזו משנה את הדרך שבה אנו תופסים את הבחירות שלנו: בכל מעשה אנו קובעים האם אנו נאטמים בתוך החומריות או פותחים חלון המאפשר לנשמה שלנו להאיר. גם כשמרגישים "אטומים", כדאי לזכור שהנשמה במהותה היא "טהורה היא", וכל שנדרש הוא לעורר את הנקודה הפנימית הזו שמתפקדת כצוהר נצחי לאור.

פרק ח' חלק א'. בפרק זה נגלה את המטרה האמיתית של המושגים המרתיעים בספר התניא, כמו חיבוט הקבר וכף הקלע. נבין שהמטרה אינה להפחיד אותנו, אלא להעניק לנו כלי מדידה לעוצמת החומריות והגסות שדבקה בנו בתוך חיי היומיום. נבחין בין ה"שד הנוכרי" – התאווה לדברים אסורים שזרה לחלוטין למהות היהודית, לבין ה"שד היהודי" – התאווה לדברים מותרים שנעשים רק לשם ההנאה האישית. נלמד כיצד להפוך את השכל למורה דרך שמוביל אותנו משלב הבהלה לשלב השאיפה, ואיך דיבור של מילים קדושות יכול לנקות את "האבק" הרוחני שהצטבר בנפשנו.נקודה למחשבה: דמיינו שאתם מנקים שטיח; הפעולה הזו אינה עונש לשטיח, אלא פעולה הכרחית כדי להחזיר לו את יופיו המקורי. המקורות מלמדים אותנו שכל הנאה גשמית שאנו צורכים רק לשם התענוג האישי, משאירה משקע חומרי בנפש ובגוף. המודעות לכך אינה נועדה לייצר פחד, אלא לעורר בנו את ההבנה שהחומר הוא בעל כוח משיכה עצום המושך אותנו למטה. כשאנו מבינים שגם אכילה מותרת יכולה להפוך ל"שד יהודי" המרחיק אותנו מהמהות שלנו, אנו לומדים להחליף את הבהלה בשאיפה פנימית לזיכוך, ולהפוך כל רגע ביום למעשה של מודעות וחיבור לקדושה.

תניא יומי פרק ז חלק ד'. בפרק זה נצלול אל נבכי הנפש והבחירה החופשית דרך המושגים המרתקים של פרק ז' בספר התניא. נבין מדוע עולם החומר מכונה "קליפת נוגה" וכיצד הכוונה הפשוטה שלנו בתוך היום-יום – באכילה, בעבודה ובשיחה – מתפקדת כמעלית שיכולה להעלות את המציאות כולה לקדושה או להורידה למטה. נשוחח על ההבדל המהותי בין דברים מותרים, מלשון היתר ושחרור, לבין דברים אסורים, הקשורים בקליפה, ונחשוף את הכוח המופלא של תשובה מאהבה, המסוגלת לא רק למחוק את העבר, אלא להפוך זדונות לזכויות ממש.לסיכום: המציאות היומיומית שלנו היא כמו מעלית הנעה בין קדושה לטומאה. רוב מעשינו נמצאים בקליפת נוגה – מקום ממוצע שבו הכוונה שלנו קובעת אם נעלה או נרד. בעוד שדברים אסורים נחשבים לקשורים וקשים לשחרור, התשובה מאהבה רבה מסוגלת לחולל נס ולבצע היפוך מוחלט, בו אפילו טעויות העבר הופכות למנוע של צמיחה וזכויות. הצימאון המיוחד של בעל התשובה מאפשר לו להגיע למדרגה שצדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד בה, ולמצוא אור גם במקומות הנידחים ביותר.

תניא יומי פרק ז חלק ג'. בפרק זה נצא למסע מרתק אל תוך האזור האפור של חיינו – עולם הדברים המותרים. על פי המקורות, רוב חיינו אינם מבלים בעשיית עבירות (אסור) או במצוות מובהקות, אלא במעשי חולין כמו אכילה, שתייה, עבודה ושיחה. נבין מדוע המציאות היומיומית שלנו דומה למכונית הנמצאת במצב ניוטרל; אם לא נשלב הילוך לכיוון הקדושה, אנו עלולים להידרדר אחורנית לקליפות מבלי לשים לב. במהלך השיחה, נחשוף את כוחה המאגי של הכוונה לשם שמיים. נגלה כיצד אכילת בשר שמן ויין מבוסם יכולה להפוך לקורבן לה' אם מטרתה היא להרחיב את דעתו של האדם לעבודת הבורא. נלמד מהרמב"ם שמי שמצליח לכוון את כל מעשיו הטבעיים למטרה אלוקית, מגיע למדרגה הקרובה לנבואה. מנגד, נברר מה קורה כאשר אנו זוללים רק עבור תאוות הגוף, וכיצד המעשים הללו יורדים ל"שלוש הקליפות הטמאות" והופכים את גוף היהודי למרכבה זמנית לטומאה. לסיום, נעניק פרשנות עמוקה למושג ההדרן – לא רק כסיום לימוד, אלא כבקשה להיות "מחזרים" תמידיים אחרי הקדושה בכל רגע בחיים. נסביר את המונח מותר כדבר שאינו קשור וניתן להעלותו, לעומת האסור שקשור בידי החיצוניים וקשה מאוד לשחררו.נקודה למחשבה: האם ידעתם שבדיחה טובה היא כלי לעבודת השם? בשיעור מופיע המושג מילתא דבדיחותא, ומושווה בין המילה "בדיחה" ל"פתיחה". בדיחה נכונה לפני הלימוד פותחת את ה"מוחין" הסגורים ומאפשרת לאדם ללמוד בשמחה, ובכך היא הופכת לחלק מעבודת הבירורים שמעלה את עולם הדיבור אל הקודש. גם בתוך השגרה הכי יבשה, יש לנו את הכוח "לצחצח את הכפתורים" ולהכין את העולם לגאולה דרך המעשים הפשוטים ביותר.

פרק ז' חלק ב'. בפרק זה נצלול אל תוך המבנה המרתק של נפש האדם והעולם כפי שהם משתקפים בפרק ז' של ספר התניא. נצא למסע בעקבות הדינמיקה שבין הנפש הבהמית לבין המציאות הגשמית המקיפה אותנו – החל מהאוכל שאנו אוכלים ועד לשיחות החולין וניהול הפרנסה שלנו. נסביר מדוע עולם העשייה שבו אנו חיים נחשב לרובו ככולו רע, אך דווקא בתוכו מסתתר פוטנציאל רוחני אדיר המכונה קליפת נוגה. במהלך השיחה, נברר מה הופך פעולה פשוטה כמו אכילה או עבודה למעשה אלוקי, וכיצד הכוונה לשם שמיים היא המפתח שמעלה את המציאות מקליפה לקדושה. נלמד על פי הרמב"ם כי אדם המצליח לרתום את כל כוחות גופו וחפציו לעבודת הבורא, מתקרב למדרגת הנבואה. לסיום, נתעמק בסוגיית הדימוי העצמי והאמת דרך דמותו המפתיעה של החזיר. נבין מדוע הוא נחשב לחיה הדומה ביותר לאדם מבחינה פנימית, וכיצד הניסיון שלו להיראות טהור תוך כדי הישארות ברפש מהווה תמרור אזהרה עבורנו בבואנו לבצע את עבודת הבירורים – המשימה להפריד בין הטוב לרע בתוך המציאות המורכבת של חיינו.נקודה למחשבה: האם שמתם לב פעם למושג ממוצע? המקורות מלמדים אותנו שקליפת נוגה היא הממוצע שבין הקדושה לטומאה, בדיוק כפי שמשה רבנו היה ה"ממוצע" המחבר בין שמיים לארץ. המשמעות עבורנו היא שכל רגע ביומיום הוא צומת דרכים: אנו יכולים להשאיר את המעשה שלנו כ"רצון הגוף וחפצו" שיונק מהקליפה, או להפוך אותו לחלק מהקדושה עצמה דרך המחשבה והכוונה הנכונה. המציאות היא לא שחור או לבן, היא זירה של בירור מתמיד שבה יש לנו את הכוח להכריע לאן תלך החיוניות של העולם.

פרק ז' חלק א'. בפרק זה נצטרף למסע מרתק אל תוך המבנה הפסיכולוגי-רוחני של חיי היומיום שלנו, כפי שהוא משתקף בפרק ז' בספר התניא. ננסה להבין מדוע העולם הזה מכונה עולם הקליפות, וכיצד תחושת הישות והעצמיות שלנו היא זו שמונעת מאיתנו את הביטול הנדרש כדי להרגיש את האלוקות המחייה אותנו בכל רגע. במהלך השיחה, נחשוף את הסוד של קליפת נוגה – אותו אזור דמדומים רוחני שבו נמצאים רוב מעשינו: האכילה, השתייה והדיבורים היומיומיים. נלמד להבחין בין דברים אסורים לחלוטין, השייכים לשלוש הקליפות הטמאות, לבין הדברים המותרים שהם בחינה ממוצעת בין טומאה לקדושה. נשאל את השאלה המכרעת: מה הופך פעולה סתמית לעבודת השם? נגלה כי המפתח נמצא בכוונה (לשם שמיים); כשאדם אוכל כדי שיהיה לו כוח לעבוד את הבורא, הוא מפעיל "מעלית רוחנית" המעלה את העולם הגשמי כולו אל הקודש. מנגד, נראה מה קורה כאשר הפעולות נעשות רק למילוי תאוות הגוף וחפצו, וכיצד גם דברים מותרים יכולים להפוך להבל ורעות רוח.נקודה למחשבה: האם יש לכם "עיקר" אחד בחיים או 5,000 עיקרים? המקורות מלמדים אותנו שיהודי אינו "תחנת ממסר" של רצונות מזדמנים. העיקר אינו הבריאות, הפרנסה או הילדים כשלעצמם, אלא ההתקשרות עם השם יתברך דרכם. כשאנחנו מצליחים להבין שהבריאות והאוכל הם רק כלים להופעת אור אינסוף בעולם, אנחנו יוצאים מה"מצרים" של הישות הפרטית שלנו אל החופש של הקדושה. (הערה: חלק מהדימויים בתיאור זה, כמו דימוי המעלית, נועדו להנגיש את המושגים המופשטים המופיעים במקורות, כגון "עבודת הבירורים" והעלאת הקליפה לקדושה)

פרק ו' חלק ד'. בפרק זה נצלול אל אחד המושגים המרכזיים והמאתגרים ביותר בתורת החסידות: הביטול. נבין מדוע הקדוש ברוך הוא שורה רק על דבר שבטל אצלו, כמו המלאכים או הנשמה האלוקית, ונבחן את הדינמיקה המרתקת שבין הצורך האנושי הטבעי להתבלט לבין היכולת להתבטל. נגלה כיצד ההתלבטות האנושית נובעת לעיתים קרובות מהקושי להניח להתבלט ולתת לאור האלוקי להוביל, ונבין מדוע הביטול הוא המפתח היחיד המאפשר לאש האלוקית לדלוק בתוכנו מבלי לייצר "חיכוך". בהמשך השיחה, נברר מהי באמת הסטרא אחרא (הצד האחר) וכיצד היא מצליחה להתקיים בעולם. נסביר את המושג "אחוריים" – הדרך שבה הבורא מעניק חיות לדברים שאינם בטלים אליו, מעין "ג'אנק פוד" רוחני שניתן ללא פנים וחיבה. ננתח את מושג הגלות כתחושה של נפרדות, שבה האדם משוכנע שמקור כוחו נמצא ב"פרעה" או במציאות הגשמית, ונגלה כיצד גם בעולם שנראה "קשה ורע", אור האינסוף ממשיך למלא את הכל בהסתרה.נקודה למחשבה: ניתן למצוא רמז משעשע ועמוק למשמעות הביטול בשפה האנגלית: המילה ביטול נשמעת כמו הביטוי "To be a tool" – להיות כלי. כשאדם הופך ל"כלי" (Tool), הוא מוותר על הניסיון להיות המרכז וה"בליטה", ובכך הוא מאפשר לבורא להשתמש בו ולהופיע דרכו בעולם. החסידות מלמדת אותנו שדווקא דרך השפלות (מלשון שפל של גאות ושפל), אנו מפנים מקום לגאות האלוקית להיכנס ולמלא את חיינו.

תניא יומי, פרק ו' שיעור ג'. במפגש זה נצלול אל המבנה הפנימי של הנפש כפי שהוא מתואר בפרק ו' של ספר התניא, ונבין את העיקרון המהפכני של "זה לעומת זה עשה אלוקים". נלמד שכשם שלנפש האלוקית יש עשר ספירות קדושות, כך גם ל"סטרא אחרא" (הצד האחר) יש מערכת מקבילה של "עשרה כתרי טומאה" המורכבת משכל ומידות. במהלך השיחה, נברר מדוע השכל הוא המקור לכל תאווה, וכיצד ניתן להשוות את הרצונות של הנפש הבהמית לילד קטן שחוקר וחוקק את כל עולמו סביב ארטיק בקניון רק משום שראה אותו. נחשוף את ההגדרה המדויקת והמפתיעה למושג "סטרא אחרא" – נגלה שלא מדובר רק בדברים רעים או אסורים, אלא בכל מה שאינו מכוון לשם שמיים, כולל שיחות חולין או מעשים יומיומיים שיכולים להפוך ל"הבל ורעות רוח" המעכבים את צמיחתנו הרוחנית. לסיום, נעמוד על התובנה המעצימה לפיה הנפש הבהמית היא למעשה "המתנה הכי גדולה" שקיבלנו, שכן ללא ה"חשמל" והאנרגיה שהיא מספקת, הנפש האלוקית הייתה נותרת ללא יכולת פעולה בעולם הזה. נלמד כי המפתח להשראת שכינה אינו היותנו מלאכים, אלא היכולת לייצר "ביטול" – לפנות מקום לאור האלוקי בתוך המציאות הגשמית שלנו.נקודה למחשבה: ניתן לדמות את הנפש הבהמית למנוע של מכונית. המנוע עצמו אינו "טוב" או "רע"; הוא פשוט מקור עוצמתי של אנרגיה וחום. אם נשתמש בו כדי לנסוע למקומות של חסד ועזרה, הפכנו את ה"חשמל" שלו לקדושה. אך אם נשאיר את המנוע דולק בניוטרל, הוא רק ייצור עשן ורעש – מה שהמקורות מכנים "הבל ורעות רוח". החידוש של המקורות הוא שהמטרה אינה לכבות את המנוע, אלא להשתמש בכוחו כדי להסיע את הנהג, הנפש האלוקית, ליעדה

פרק ו, חלק א'. פרק זה אנו יוצאים ל"טיול" בנפש התאומה של הנפש האלוקית – הלא היא הנפש הבהמית, כפי שהיא מתוארת בפרק ו' של ספר התניא. נצלול ליסוד המהפכני של זה לעומת זה עשה אלוקים, ונבין מדוע לכל כוח של קדושה חייב להיות העתק-הדבק של צד הפוך המכונה "סטרא אחרא" (הצד האחר). נגלה מדוע המציאות בעולם מחייבת את קיומה של הקליפה, וכיצד היא זו שמאפשרת לקדושה להתעורר ולהופיע במלוא עוצמתה. במהלך השיחה, נתבונן בתובנה המפתיעה של המהר"ל, המסביר כי לא היו יכולים להיות בעולם משה ואהרן ללא דתן ואבירם שישמשו להם כקליפה וכאתגר. נפרק את המבנה של הנפש הבהמית, הכוללת את עשרת כתרי הטומאה (עשר קיטרין דמסאבותא) המולידים את המידות הרעות, ונכיר את קליפת נוגה – אותה קליפה ייחודית שמעניקה חיוניות לעולם ומאפשרת להפוך את המותר למצווה. לסיום, נראה כיצד ההכרה ב"זה לעומת זה" היא המפתח ליציאת מצרים האישית שלנו ולגילוי של "זה אלי ואנווהו" בכל רגע בחיים.נקודה למחשבה: ניתן לדמות את הצורך בנפש הבהמית לאימון של ספורטאי מקצועי: ללא התנגדות של משקולות או יריב אימונים חזק, הספורטאי לא היה יכול לפתח את שריריו ולהגיע לשיא יכולתו. כך גם ברוחניות – הקדושה "לא נרדמת" בזכות הניסיונות והקליפה. המאבק ב"זה לעומת זה" הוא לא רק מטרד, אלא הוא הנוסחה המדויקת שמאפשרת לאדם להגיע למקומות שבהם הוא מממש את רצון הבורא לדירה בתחתונים.

בפרק זה נחשוף את המנגנון הפנימי של לימוד התורה כפי שהוא מתואר במקורות, תוך התמקדות בפרק ה' בספר התניא. נסביר את המושג "תפיסה" (grasping) – היכולת הייחודית של המוח האנושי לייצר חיבור דו-סטרי עם האלוקות: מצד אחד השכל מקיף את המושג הנלמד, ומצד שני המושכל האלוקי מלביש ומקיף את שכלו של הלומד. בהמשך השיחה, נברר מדוע לימוד תורה נחשב לייחוד נפלא שאין כערכו, וכיצד גם עיסוק בנושאים גשמיים לכאורה, כמו דיני ממונות בין ראובן לשמעון, מהווה התאחדות מוחלטת עם חוכמתו ורצונו של הבורא. לסיום, נגלה מדוע התורה היא גם מזון וגם לבוש לנשמה, וכיצד היא מאפשרת לאדם המוגבל לאחוז באינסוף באופן ששום מלאך או נשמה בגן עדן אינם יכולים להשיג.נקודה למחשבה: חשבו על ההבדל בין לראות השתקפות של המלך במראה לבין לחבק אותו כשהוא לבוש במעיל. השתקפות היא רק "זיו" או הארה (כפי שחווים בעולם הבא), אך החיבוק – גם אם הוא נעשה דרך לבושים גשמיים כמו דיני פרה וחמור – הוא מגע ישיר עם המלך עצמו, שכן "גוף המלך בתוכם". באותו אופן, כשהשכל מבין הלכה לאשורה, הוא לא רק צובר מידע, אלא הוא תופס בבורא ממש שהצמצם את חוכמתו לתוך אותיות התורה.