מה שנשאר לספר

בפרק זה נצלול לסיפורן של ה"קשריות" - אותן נשים צעירות שנעו בין הגטאות בפולין תחת הכיבוש הנאצי, כשהן נושאות על גופן ידיעות, כסף ונשק. ד"ר שרון גבע, היסטוריונית וחוקרת מגדר,  מסבירה כיצד הפך המגדר הנשי ליתרון שאפשר להן לחצות גבולות שגברים לא יכלו, ומדוע הכינוי "קשרית" חוטא לאמת ההיסטורית של נשים ששימשו כחוד החנית של המחתרות. נדון בהיררכיה של הזיכרון, בסכנות הייחודיות להן כנשים, ובדמויות כמו טוסיה אלטמן ופרומקה פלוטניצקה שפעלו בחזית הלחימה אך נותרו לעיתים בצלו של המיתוס הגברי.

האם ניתן לדבר על אופנה במקום שנועד להשמדה? בפרק זה אנו צוללים אל תוך מחקרו המטלטל של ד"ר נוח בנינגה על חיי היומיום באושוויץ - לא דרך הפילוסופיה, אלא דרך החומר. בניגוד לדימוי הקולקטיבי של מדי אסיר אחידים, נחשף עולם מורכב של חליפות שעברו התאמה אישית אצל חייט, מסחר בלתי חוקי בין אסירי המחנה והשומרים ומאבקי כוח על חפצים יומיומיים כמו מסמרים או סמרטוטי רגליים. ד"ר בנינגה מסביר כיצד הפך הביגוד לכלי של רה-הומניזציה וסטטוס, מה קרה כשאנשי ה - SS פגשו את השפע של "קנדה", ולמה חליפת אסיר מגוהצת יכלה להיות ההבדל בין חיים למוות. מבט "מלמטה" על המציאות החומרית שבין תרבות של דלות לעולם של שפע יחסי במרחב של מוות.

בפרק זה אנו מארחים את ד"ר יחיאל ויצמן לדיון עומק המאתגר את החלוקה ההיסטורית המסורתית בין רוצחים, קורבנות ועומדים מן הצד. השיחה בוחנת מחדש את המציאות במזרח אירופה ובפולין, היכן שההשמדה התרחשה בגלוי ובקרבה מיידית לאוכלוסייה המקומית, מה שהפך את הניטרליות לבלתי אפשרית. ד"ר ויצמן מציג את המושג "טבח קהילתי" ומנתח את הדינמיקה המורכבת של החברה הפולנית - ממעשי ביזה והסגרה מתוך פחד או חמדנות, ועד למקרים בהם מטשטשת ההבחנה בין מצילים לרוצחים. בנוסף עוסק הפרק בתגובות אותן פגשו הניצולים שביקשו לשוב לבתיהם לאחר המלחמה.