מושגי יסוד ברפובליקניזם

מהי חירות? האם מספיק שאף אחד לא מפריע לך עכשיו – או שצריך גם שלאף אחד לא תהיה האפשרות להפריע לך מתי שירצה? בפרק הזה, לכבוד חג החירות, אנחנו צוללים לעומק מושג החירות כפי שהוא מובן במסורת הרפובליקנית הנאו-רומית – ורואים למה ההבדל בין שתי התשובות האלה הוא ההבדל שבין ליברליזם לרפובליקניזם.אלי רוטנברג, ראש האגף ההגותי של מרכז ריבוא – הבית המחשבתי של ברית המשרתים – מתחיל בתזכורת להבחנה בין רפובליקנים "נאו-רומים", שמדגישים את מעמדו המשפטי של האדם כבן-חורין, לבין רפובליקנים "נאו-אתונאים", שמדגישים את ההשתתפות הפעילה של האזרח בפוליטיקה. הפרק הזה מתמקד בענף הנאו-רומי ובמושג שעומד בליבו: חירות כאי-אדנות.המסע מתחיל בדיגסטה הרומית – הקודקס המשפטי שנערך בפקודת הקיסר יוסטיניאנוס – ובהבחנה הבסיסית שהיא מציעה בין עבד לבן-חורין. משם עוברים למלחמת האזרחים באנגליה (1642), הרגע שבו המסורת הנאו-רומית נולדת מחדש: הסיעה הרפובליקנית, שצידדה בהדחת המלך צ'ארלס הראשון, שאבה את כוחה מהמסורת הרומית, מהרנסנס האיטלקי ומרעיונות הרפורמציה – ובמיוחד מהרעיון שהחירות היא המצב הטבעי של האדם.בצד השני של הוויכוח עומד תומאס הובס, שמציע מושג חירות מנוגד לחלוטין: חירות שלילית, שלפיה אדם חופשי כל עוד אין מכשול פיזי שעוצר את תנועתו. ההשלכות רדיקליות – לפי הובס, גם מי שמאוימים עליו באקדח פועל "מתוך חירות". מושג החירות הזה, שממנו צמח הליברליזם המודרני, נולד מלכתחילה כדי לעקר את הטענה הרפובליקנית.הפרק מציג שתי דמויות מרכזיות מהסיעה הרפובליקנית: ג'יימס הרינגטון, שמציע את אנלוגיית העוגה – מי שחותך לא בוחר ראשון – כבסיס להפרדת רשויות; וג'ון מילטון, שטוען שעצם קיומה של זכות וטו בידי אדם אחד הופכת את האומה כולה למשועבדת, גם אם הוטו לא מופעל בפועל.מכאן עוברים לפילוסוף בן-זמננו פיליפ פטיט, שמגדיר חירות רפובליקנית כ"אי-אדנות" (non-domination) – מצב שמתקיים כשאין למישהו כוח להתערב בענייניך באופן שרירותי. הפרק סוקר את המחלוקת בין פטיט לסקינר: האם שלטון חוק עקבי עם חירות (כטענת פטיט), או שגם החוק מגביל חירות, רק בצורה פחות חמורה משרירות לב של מלך (כטענת סקינר)?📚 קריאה מומלצת להעמקה:Quentin Skinner – Liberty Before LiberalismPhilip Pettit – Republicanism: A Theory of Freedom and GovernmentJohn Milton – EikonoklastesJames Harrington – The Commonwealth of Oceana🔗 הצטרפו לקבוצת הדיונים שלנו והירשמו לניוזלטר "הפוליטיאה"

הפרק השני בסדרת הפודקאסט "מושגי יסוד ברפובליקניזם" של מרכז ריבוא עוסק באידיאל "האזרח הלוחם" במסורת הרפובליקנית. הפרק פותח בהצגת הנאורות הסקוטית ובמיוחד הגותו של אדם פרגוסון, שזיהה את "פרדוקס הציביליזציה" — הרעיון שאותה קדמה כלכלית ותרבותית שמאפשרת את קיום האזרחות היא גם זו שמערערת אותה, כשהשגשוג מפתה את האזרחים לנטוש את חובותיהם כלפי המדינה ולהעדיף את האינטרס הפרטי.מכאן הפרק עוקב אחרי אתוס האזרח הלוחם מיוון ורומא העתיקות ועד ימינו, דרך מקיאוולי שטען לעליונות צבא האזרחים על שכירי חרב, רונלד קרבס שחקר כיצד שירות צבאי מקדם אזרחות מלאה של מיעוטים (בדגש על המקרה הישראלי), ומייקל סנדל שחשף את הבעיות המוסריות בצבא מקצועי. הפרק מגיע לשיאו בביקורת על "קונספציית הצבא הקטן והחכם" בישראל, שקרסה באירועי ה-7 באוקטובר, ומסיים בהצעה שגם שירות אזרחי (לא רק צבאי) עשוי לחזק לכידות חברתית ואזרחות פעילה — תובנה רפובליקנית שרלוונטית במיוחד לישראל של היום.

השיחה מעמיקה במושג הרפובליקניזם כמסורת פוליטית, ובוחנת את הרלוונטיות שלו בשיח הפוליטי המודרני. היא דנה בהבחנה בין אידיאולוגיה, פילוסופיה פוליטית ומסורת מחשבה בהקשר של הרפובליקניזם, תוך הדגשת מושג החירות ותפקיד ההשתתפות בחיים הפוליטיים. השיחה מעמיקה ב"רגע המקיאווליאני", בחשיבה חדשה על זמן, במושג הרפובליקה והשחיתות, בהשפעתו של מקיאוולי, ביחס שבין ליברליזם לרפובליקניזם, במעלת האזרח ובמודל האנגלי הקלאסי. כל נושא נבחן לעומק, ומספק תובנות חשובות בפילוסופיה פוליטית ובהקשר ההיסטורי. השיחה מעמיקה בשינוי במאזני הכוח, בהשפעת השחיתות על השלטון ובתפקיד האזרח בנוף הפוליטי. היא בוחנת את ההקשר ההיסטורי והמסגרת התיאורטית של נושאים אלה, ומספקת תובנות לגבי היחסים המורכבים שבין כוח, שחיתות ותפקיד האזרח בחברה.נקודות מפתחרפובליקניזם כמסורת פוליטיתאידיאולוגיה, פילוסופיה פוליטית ומסורת מחשבההרגע המקיאווליאניחשיבה חדשה על זמןרפובליקה ושחיתותהשפעתו של מקיאווליליברליזם ורפובליקניזםמעלת האזרחהמודל הקלאסי האנגלישינוי במאזני הכוחשחיתות וכוחתפקיד האזרחפרקים00:00 הבנת הרפובליקניזם06:12 מושג החירות ברפובליקניזם19:15 השתתפות בחיים הפוליטיים24:26 השפעתו של מקיאוולי31:46 ליברליזם ורפובליקניזם37:19 המודל האנגלי הקלאסי44:36 שחיתות וכוח