Discoverאפרכסת
אפרכסת
Claim Ownership

אפרכסת

Author: אמיר אורן

Subscribed: 123Played: 4,424
Share

Description

אמיר אורן משוחח עם אנשי ביטחון וממשל

154 Episodes
Reverse
בין הרצוי והמצוי, אביגדור פלדמן חצוי. הוא מופיע בתיאטרון המשפט, שחקן אופי הנרתע מתפקידים ראשיים, ובה בעת ובו בעט ובועט הוא גם יושב מול הבמה כמבקר המנסח את טיוטת הטור שישלח לעיתון עם רדת המסך על ההצגה. הוא גם קד לקהל בעודו פושט את הגלימה וגם כותב על ההוא שמגלם.שניות זו איפשרה לפלדמן לחיות עם עצמו בשלום מסויים ובטחון יחסי ביובל של סינגור על חפים וחוטאים. רק לכאורה הוא מתקיים בעולמם המוקפד של כבודו וגברתי. למעשה הוא משוטט ביבשת השחורה של הגלימות כסטנלי וליווינגסטון גם יחד, מגלה הן שבטים פראיים שבאנינותם מוותרים על בישולו בקדרה והן את חוקר-הארצות שנקלע לכפרי היערות והערבות וחזר לתאר את לב המאפליה.עכשיו כינס פלדמן לספר את טורי הפלגותיו למחוזות הדמיון המשפר את המציאות, או מדרדר אותה לתחתיתה העלובה. ״בדלתיים פתוחות״ מזמין את הקוראים לפתוח את דלתות מוחו ונפשו של משפטן החורץ משפט ברצף מסקרן ומאלף של משפטים מחכימים.לשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הגיע פלדמן ממלאכת יומו, ביקור אצל לקוח בבית-הסוהר. זה הצד האפור, המשמים, של מקצוע שפיסגתו בבית המשפט העליון. יש ופלדמן חולם - ואולי הוא רק חולם שהוא חולם - שדלתות הכלא אינן פתוחות בפניו. הליהוק העצמי שלו, בחלומו, שונה מהצפוי. אלא מה.פלדמן הוזה וחוזה ומשתולל כתלמיד בהפסקה, בין צילצולים. הוא מצטט פרקליטה שהחמיאה לו ועקצה אותו, ״אתה מנצח אותנו בעיתונות ואנחנו מנצחים אותך בבתי המשפט״. ואכן, המחבר פלדמן אומר את המילה האחרונה ב-120 הטורים המתקבצים לכדי ספר המניח עובדות שהיו או היו יכולות להיות על תשתית של השקפת עולם, אבל השופטים המאמינים כמעט תמיד לפרקליטות אומרים את המילה הקובעת ומרשיעים את הנאשמים. אלא, כמובן, כשלפניהם ראש ממשלה מסויים, ואז הם מתכנסים בגידרם ובורחים מאחריותם.לקראת סוף השיחה התמנה פלדמן למרכיב שתי נבחרות, של עורכי-דין שהפליאו בייצוג פלילי ושל שופטים שהרשימו אותו. כמו הדמויות המאיישות את ספרו, גם שחקני הנבחרות שלו מעניינים בתיאורו אותם.״דלתיים פתוחות״, מאת עו״ד אביגדור פלדמן, בהוצאת פרדס, ספר שמתבקש לקחת לטיסה, לחופשה או לכלא.הפקה : איתמר אורןאולפן: קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
חיל האוויר אוהב את מלך החיות. כפיר, אריה (כינוי לתוכנית אחד המטוסים, באחד השלבים), לביא - כולם שאגו, ברעם מנועיהם או לפחות על הנייר. ברשימה זו משתלב, טבעית, גם ליש, ומה עוד הדור הבא שלו, גור.מתבקש, לפיכך, שאלוף-משנה במילואים גור ליש, בן קבוצת כנרת, יהיה טייס-קרב, מהבוגרים הצעירים ביותר של קורס-הטיס שהגיעו לטייסת היירוט המובילה והיוקרתית של החיל, 133 בתל נוף, ואחרי שהטיס בה F-15 היה גם מפקד טייסת F-16 ברמת דוד, 117. בין לבין הטיס גם דגמים אחרים והיה מפקד טייסת של כלי-טיס המאיימים לגזול מטייסי-הקרב את פרנסתם.עד כאן הפרק המיבצעי במסלולו של טייס בחיל האוויר הישראלי, אך לליש היה גם תפקיד מרתק במטה - ראש מחלקת תכנון המערכה, יועצו האסטרטגי של מפקד חיל האוויר. מח״א, בזמנו, היה אלוף עדו נחושתן, ולפני כן - אלוף אליעזר שקדי. ליש, כראש ״צוות אדום״ שאיתגר את הנחות המוצא של התוכנית הגדולה לתקיפת הכור הסורי, ראה בסיפוק כיצד השגותיו משפיעות על כיווץ הפקודה לממדים המבטיחים הצלחה בביצוע וסיכוי למניעת מלחמה כאחת.הפגם הקבוע בזיקה בין דרגי העיצוב והביצוע נעוץ בסירובן של הממשלות לנסח מסמך מחייב המתווה את מדיניותן, כדי לגזור ממנו תפיסת בטחון. ליש, שהתעמק בסוגיה גם במחקר באוניברסיטת חיפה ובמכללה לבטחון לאומי, קיווה לסייע לגיבוש גירסה - מעודכנת למאה הנוכחית - של התפיסה הבן גוריונית. הוא התמנה לראש חטיבת תפיסת הבטחון במטה לבטחון לאומי, האמור להכין את תשתית הדיונים בקבינט המדיני-בטחוני, ושם נתקל במציאות הפוליטית.יוצאי חיל האוויר, למעט עזר ויצמן וחריגים מעטים נוספים, התנזרו מפעילות ציבורית עד לתקופת הטילטול האנוכי של המערכת, כולל בחירות סדרתיות, בידי הנאשם בנימין נתניהו. אז, ב-2020, חתמו ליש ועשרות מעמיתיו על קריאה פומבית לנשיא ריבלין, להימנע מהטלת הרכבת הממשלה על נתניהו. בכך הוכיחו אומץ ותבונה יותר מריבלין, היועץ המשפטי מנדלבליט ושופטי בג״ץ.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר ליש על שלוש הקומות של תצפיתו על המערכת הבטחונית - חיל האוויר, צה״ל רבתי והממשלה - ועל מסקנותיו מתיפקוד הרמות השונות ב-7 באוקטובר ובמחצית השנה של המלחמה בעזה. ליש, עוד מעט בן 60, ממשיך להיקרא לשירות מילואים פעיל בחיל-האוויר, כמדריך דור חדש של פרחי-טיס ובתפקידי מטה.הפקה : איתמר אורןאולפן: עדי זקס, קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
אם אחד המדדים להשפעה תקשורתית הוא יחס המערכת הממלכתית - משטרה, פרקליטות, בתי המשפט - לתחקירים הנדפסים או המשודרים לפני שמערכת החוק טיפלה בפרשיות הנחשפות בהם, אחד העיתונאים המשפיעים ביותר בישראל בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה הנוכחית היה מוטי גילת. מותר לומר, מוטי גילה. גילוייו הרעישו מוסדות ארץ ותורגמו בשפת התביעה לכתבי אישום ששלחו מורשעים לכלא.היה, ואמנם עודנו פעיל אך פחות מטלטל, במאמריו ובהופעותיו, שלא באשמתו. גילת נותר רעב לחומר ולתיקון. שתיים, אחרות, הן שהשתנו: התקשורת, המעדיפה גירויים על גילויים, והחברה הישראלית, המפהקת במקומות שלפנים זיעזעו אותה.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר גילת, שהיה רגם בחיל-הרגלים בשירותו הצבאי, את מעוף הפגז העיתונאי שלו: מ״במחנה נח׳ל״ ל״על המשמר״ ל״ידיעות אחרונות״ ל״ישראל היום״ ל״כאן 11״, לא סופי.לא רדיפת הצדק של עורכי ״ידיעות״ אחראית לשנות הזוהר והטוהר של התחקירים שהוביל גילת, אלא התחרות; ולא עובד הציבור המועל בתפקידו וראוי לבוא על עונשו עמד לנגד עיני צהרונו, כי אם היריב הנפוץ יותר. דב יודקובסקי, ששלף את גילת מהיומון הצנום והמשפחתי של מפלגת הפועלים המאוחדת, רצה תפוצה באמצעות פצצה; וגילת הפציץ.אם דרעי היה האריה שרכב על הסוס העדתי, גילת רכב על דרעי, עד לניקוי - הארעי, כמסתבר - של האורווה. לקראת הכרעת הדין במשפטו של שר הפנים שנפל ממרום מעמדו בממשלות שמיר ורבין היה גילת מתוח כמעט כנאשם, כשבגבו מבטי עמיתים הנערכים לשמוח לאידו. אילו ידע שראש ההרכב, השופט צמח, ביקש מקצין המשטרה ברונו שטיין לאבטח היטב את הסביבה המועדת להפגנות, היה נרגע, בהסיקו מכך שדרעי וחסידיו אינם עתידים לחגוג זיכוי.באותו בית-משפט מחוזי עומדים לדין עתה - זה ארבע שנים של ״עתה״ - רה״מ ומו״ל, נתניהו ומוזס, המעסיק שהיה לנוני נמסיס של גילת ושהקריב אותו כשתחקיריו נעשו יקרים מדי, לכאורה בשקלים ולמעשה בשיקולים. צורך הדדי חיבר את גילת למכשיר הפוליטי במסווה שקוף של עיתון, שנולד למען קורא אחד. זה לא היה השלב הכי מוצלח במסלולו של גילת, והוא גם כן דיו להודות בכך, אבל הוא איפשר לו לשמור על מגע עם מלאכת הדיבוב וסריקת החומרים והכתיבה.בשנות ה-70׳ הרחוקות, כשגילת היה לעיתונאי, העיתונות המודפסת היתה מלכת התקשורת. יובל ויותר אחר כך היא ביציע, כבדה יותר ממכובדת, מתקשה להדביק את זריזותה-פזיזותה, של האלקטרוניקה לסוגיה, איטית, איטונות. השינוי לא היטיב עם החברה הישראלית; הוא שיטח אותה. קצב העבודה על תחקירים מעמיקים, חסיני דיבה, מזמיני המרה לחקירות פליליות, שוב אינו משתלם. אבל גילת אינו מוותר, או כפי שהיה כותב אילו חיבר את הפיסקה בסגנונו המתופף, ״אינו מוותר, אינו מרפה, אינו מניח את העט, אינו מוכן להיכנע לרע המאיים לנצח את הטוב״. הפקה: איתמר אורןאולפן: קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
לוחמי חיל הים בדורות הקודמים מפליגים בזה אחר זה לעולמם. ותיק הבכירים ששרדו ועודם פעילים, בגיל 95, הוא תת-אלוף בדימוס הדר קמחי. אבל המתמיד והמסור שבכולם לעניין המרחב הימי של ישראל ולממד הבטחוני שלו הוא שאול חורב, תא״ל-אדמירל, דוקטור ופרופסור ומטיף מתון בדיבורו ונלהב בתוכנו.ואם לא די במומחיותו הימית של חורב, קברניט מכון המוקדש לעניין ושהיה סגן מפקד חיל הים ומש״ט 3 - ספינות הטילים - ומש״ט 7, הצוללות, הוא גם בקי ויודע - אך נשמר מלחלוק את סודותיו עם מי שאינו שותף מוסמך - במסתרי הגרעין, כראש הוועדה לאנרגיה אטומית (2007-15). בשנים שלפני כן היה ראש אגף אמצעים מיוחדים (אמ״ם) במשרד הבטחון, קצין-הים הראשון והיחיד בממלכתו של חיל האוויר.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר חורב על נערותו בבית-הספר לקציני-ים בעכו, על האכזבה מכשלונות חיל הים במלחמת ששת הימים והגאווה בעקבות הצלחותיו במלחמת יום הכיפורים, על אסון הפיצוץ בפריקת אמצעי-הלחימה מהנחתת ״בת שבע״ שבפיקודו באילת, על ההפלגה לחגיגות שנת ה-200 לעצמאות האמריקאית ועל  בדידותו של מפקד צוללת.חורב מתאר את תהפוכות ההצטיידות בצוללות מגרמניה ומסביר את השוני המהותי בין ה״דולפין״ של צה״ל לטיפוס 209 שנמכר למצרים. מדבריו עולה שהתהליך - סירוב נתניהו לגלות את מהלכיו לשר הבטחון, לרמטכ״ל, למפקד חיל הים ולראשי קהילת המודיעין - לא היה תקין, אך שהתוצאה לא בהכרח הזיקה לישראל, כי גם צוללות מתוצרת אחרת עלולות לשמש את הצי המצרי לפעילות עויינת, אם המישטר בקהיר ייפול לידי האיסלאם הקנאי.כראש הוועדה לאנרגיה אטומית, בכפיפות ישירה לראשי הממשלה, אולמרט (שמינה אותו) ונתניהו (שהגיע לאחר שנה וחצי ושהעדיף לראות בחורב מינוי שלו), השתתף חורב בדיוני ועדת ראשי השירותים שעסקו באיראן. הוא הסתייג מלהיטותו של נתניהו לתקוף את מתקני הגרעין המבוזרים והמבוצרים, כי העריך שתועלתה תהיה נמוכה ממחירה. הסכם הגרעין, שנגדו חתר נתניהו, היה בעיני חורב ״לא טוב, אבל יותר טוב מהיעדר הסכם״, ולראייה התקרבות איראן לנשק גרעיני מאז שנתניהו וטראמפ השתטו לאפס את הישגו של אובמה.בהזדמנויות אחרות דיבר חורב על האתגר שבניהול מדענים ומהנדסים המרוכזים בד׳ אמותיהם - או אטומיהם - ובתמרון מול פוליטיקאים המתחרים זה בזה על כוח ויוקרה, כשההישג הנדרש מראש המערכת נמדד במונחי תקציב. לעתים, לשם כך, היה עליו להניח לגלים לחלוף מעליו עד יעבור זעם.ולאחר המסלול הארוך, מ״בת שבע״ לשייטת 7 ומהמים הצבאיים למים הכבדים, הוא עדיין נחרד מזחיחותו הרשלנית של הדרג הפוליטי, שפרחחיו שוברים בהבל-פה מוסכמות עתיקות ומטילים ״פצצת אטום על עזה״.הפקה : איתמר אורןאולפן: קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
אחד מנכסיו של צבי פרקש-פולג, בצבא עד לדרגת תת-אלוף ובפוליטיקה כראש עיריית נתניה (הכנסת לא פיתתה אותו), היה - ועודנו, העידה מישהי שנתקלה בו בבואו לאולפן פרוקאסט - נועם הליכותיו, בלבביות היודעת להקסים. זה רק חצי מהסיפור, ממהרים להדגיש חבריו ופקודיו, הוא גם העניש בקשיחות, חיוך לחוד ואכיפה לחוד. בהקשר זה היה לו כינוי חיילי העלול קצת להעליב, אלא שפולג מצחקק כשהוא מצטט אותו במו פיו.מי שהכיר את פולג בעיקר כגולנצ׳יק, מטירון עד מח״ט, ואולי גם כמפקד אוגדת עזה בתקופת הבראשית של האינתיפאדה, בסוף שנות ה-80׳, כישראלי שלכאורה אין שורשי ממנו, יופתע להיווכח עד כמה חדש בארץ היה כשהתגייס לצה״ל במחזור מאי 1966. ארבע שנים בלבד לפני כן, יתום מאב, השאיר מאחור ילדות מאתגרת ברומניה הקרה והענייה והיגר אל תקופת נערות תובענית לא פחות, אך קולטת ומעכלת. השואה, שמשפחות הוריו וכנראה גם ילדיהם ניספו בה, נכחה בבית בדממה מעיקה. מעולם לא עלה בדעתו שיהיה לחייל מקצועי. בגולני מיהר להתבלט כקצין-לוחם נחוש, קר-רוח וקפדן. בפשיטות מעבר לקווים, בסיורים לאורכם תחת תצפית ואש ובקרבות מדממים, במלחמות ששת הימים, ההתשה ויום הכיפורים, הסתכן והצטיין.אלוף פיקוד הצפון בין 1974 ל-1977, רפול איתן, צנחן שהיה לפטרון של רובאי גולני ושריונאי אוגדה 36, מינה את פולג לקצין המבצעים שלו. על חוויותיו עם רפול, בקרקע - יום האדמה ב-1976 - ובאוויר, הוא מספר לאמיר אורן ב״אפרכסת״.שנותיו בלבנון, בגדה המערבית ובעזה נסכו בפולג תבונה ומתינות. בלי לשגות באשליות של סוף הסיכסוך לנצח-נצחים, הוא חותר להסדר מדיני עם הפלסטינים.כמפקד עתיר נסיון נדהם מהשאננות בקו עזה ב-7 באוקטובר, אך לא היה זה המפגש הראשון שלו עם רשלנות באבטחה. ב-11 באוקטובר 1995, במכון וינגייט, אירח ראש העיר פולג, יחד עם מנהל המכון וד״ר גלעד ויינגרטן, את ראש הממשלה רבין. מפגינים אלימים שיסעו את דברי רבין, שרתח מזעם. האבטחה סביבו היתה דלה וסבילה. פולג, שספג אלימות בנתניה (ובצומת בית ליד, באירוע לזכר קרבנות הפיגוע הכפול שם), נמלא חשש. לאחר עשרות שנות בטחון, ידע היטב שהמיתוס של צה״ל, המוסד והשב״כ אינו תחליף למלאכה האפורה של הקפדה על מימוש התורה, התרגולת והתקנון.הפקה: איתמר אורןאולפן: קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
הצטיינות במשטרה מתגמלת בקידום - אם המצטיין מטפל בסדר ציבורי, בבטחון או בפשיעה רגילה; ולעניין זה, גם פשיעה חמורה או רגילה. אבל הצטיינות בחקירות שחיתות מקפדת את ראשו של המצטיין. כך מושגת הרתעה. לא של המושחתים, אלא של חוקריהם.בנימין נתניהו נבלם במאמציו למנות את הסטטיסטיקאי הממשלתי, כך שלעת-עתה הטבלה עדיין משקפת נתוני אמת, ולפי מחקר אקדמי של ערן קמין, תת-ניצב בדימוס, השיפוע ברור ומשמעותי: ירידה תלולה בפתיחת תיקי שחיתות ציבורית. אין חשק לחקור, ולפיכך אין תיקים, ואם לא פותחים תיק מובטח שלא יהיו המלצות חוקרים, כתבי אישום, משפטים והרשעות.״אהובתי שלי לבנת צוואר,״ התפייט יעקב שבתאי - היוצר, לא המפכ״ל. המשטרה אינה אוהבת את לבני הצווארון. נכון יותר, אינה אוהבת אותם אצלה. יישארו הם במקומם, חופשיים לעיסוקיהם, והיא תתמקד בצווארונים הכחולים והשחורים. רק לא בבכירים, בודאי לא בפוליטיקאים החותמים על מינוי תת-ניצבים, ניצבים ומעל כולם רבי-ניצבים.בשלושה עשורים כקצין משטרה ראה קמין מעברו השני של שולחן החקירות - ביחידה הארצית לחקירות הונאה, בלשכת המפקד (לנוחות הנחקר הבכיר) או בבית ראש הממשלה - ראשי עיריות, שרים ומעלה. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הוא מוכן לנדב לקחים ותובנות, אך לא סודות וזוטות. אף שהתמלילים הנחשפים לעתים מספרים את סיפוריהם, ביובש או עם לחלוחית - משעשעות ומאלפות במיוחד חקירות הזוג נתניהו - נצמד קמין, כחוקרים אחרים בדרגתו ומעלה, לתקנון התנהגות אבירי, כמעט כמו חסיון עו״ד-לקוח (ללא קשר לסיום הקרוב של התמחותו בעריכת דין): מה שקורה בחדר החקירות נשאר שם.אין כמעט בכיר ישראלי במאה הנוכחית, ובסוף הקודמת, שקמין לא השתתף בחקירתו, כחבר צוות או ראשו. אחד הנחקרים שהרשימו אותו לחיוב היה אהוד ברק, שאהוד אולמרט התניע כנגדו תלונת-סרק. מאולמרט התפעל קמין פחות. הוא התנחם בכך שבחקירות הבאות, כשהמתין כנדרש להבעת רצון של חשוד להפליל בכיר ממנו תמורת מעמד של עד מדינה, היה ביכולתו לאזכר את המעשה בשולה זקן, והמבין יבין; ואכן הבינו.קמין היה ממלא-מקום ראש יאח״ה, מהחשובות ביחידות להב 433, ראש  חטיבת החקירות באגף החקירות והמודיעין ונציג המשטרה בצפון אמריקה, בדרגת ייצוג של ניצב. הוא התנסה גם בצד השני של השולחן, כשנחקר - לצד ראש יאח״ה מירי גולן ושתי פרקליטות - על פעולותיו בתיק חקירת חיים רמון. גירסתו לגילגולי תיק רמון מאלפת.את הטענה הביביסטית - אף שזכויות היוצרים לה שייכות לקודמיו של נתניהו - שקציני משטרה, פרקליטי מדינה ויועצים משפטיים לממשלה ״תפרו תיקים״ לאישי שלטון, כדי לחולל תהליך שיביא להדחתם, פוטר קמין כהבלים: אין לכך היתכנות מעשית, כי רבים מדי במסגרות שונות ומתחרות, בדיונים הלוך ושוב לקראת אישורים ובעקבות דיווחים, מעורבים בתיקי בכירים. חפרפרות ומקורות בודאי ישמיעו קול, יסגירו את הסוד ויפרמו את המזימה.ניכר בקמין שלמרות פרישתו וניתוקו מהוויית המשטרה יש בו עוד לפחות תפקיד אחד שעדיין לא מיצה באח״ם/להב. אילו גונב לאוזנו צליל המשרוקית היה חוזר, אבל לא לאותה משטרה שנהרסה עד היסוד בשנה ורבע של בן גביר ושרתיו הסתגלנים בקצונה, אחרי שכורסמה בשנות דור של שרי ליכוד וישראל ביתנו.  כשהוא מייחל ל״דמות אחרת של שר, דמות אחרת של מפכ״ל״, ניתן לאבחן במבעו ובקולו דאגה כנה למשטרה ולאזרחים שהיא אמורה לשרת, גם במחיר חקירת הפרנסים שהציבור העמיד עליו לזמן-מה.הפקה : איתמר אורןאולפן: עדי זקס, קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
תת-אלוף במילואים עמוס בן אברהם, יליד קיבוץ עין שמר, רצה להיות טייס עד שלאוזנו גונב שמע יחידה סודית - סיירת מטכ״ל. ייעוד היחידה, מבצעי מודיעין ולחימה בטרור, הלם את כישוריו והשקפותיו, כנער שהסתייג משיטור בשטחים. ניסה, התקבל, התקדם ולאחר כ-18 שנות שירות, כולל לימודי רפואה, מבצעים חשובים (״עלם חמודות״ - חטיפת שייך עובייד, בתקווה להשגת מידע שיוביל לרון ארד) ופיקוד על גדוד בחטיבת הנחל, זכה באחד התפקידים הנכספים והמאתגרים ביותר בצה״ל - מפקד סיירת מטכ״ל.מפיסגה זו הפיל את עצמו, לא נדחף, כאשר בצו מצפונו התפטר מהפיקוד בקיץ 1992 בעקבות אסון התייבשותם של החיילים ערן עופר וירון בר-דור. בשיחה ב״אפרכסת״ עם אמיר אורן חולק בן אברהם את מניעיו אז ואת עמדותיו היום על החלטה זו, שלא שמה קץ למסלולו הצבאי המוערך, אך מעשית חסמה אותו בטיפוס לתפקידים בדרגת אלוף.בן אברהם, שהיה מהמקדימים להבחין ביכולותיו של ניצן אלון, לימים מפקד היחידה ואלוף, וסייע גם להבאת הרצי הלוי מהצנחנים ליחידה, מספר על סיירת מטכ״ל בתקופת פיקודו של יוני נתניהו, מכשלון צורב במצרים ועד למבצע אנטבה. הוא מתאר את אופיו של נתניהו ואת הספקות שהתעוררו, גם אצל נתניהו עצמו, באשר להתאמתו לצביונו הייחודי של הפיקוד על הסיירת.הקידומת ״דוקטור״ נעדרת משמו של בן אברהם בגלל התעקשות פקידותית שלא להסמיך אותו לרופא בתום שנות לימודיו, שנקטעו שוב ושוב כשנקרא להכין מבצעים מיוחדים ולפקד עליהם. לאחר למעלה משלושה עשורים הוא מתקשה לומר בביטחה האמנם היה ממשיך במסלול רפואי, אך כשהוא מתבקש לחוות דעה על תיפקוד ההנהגה המדינית והצבאית ב-7 באוקטובר הוא בוחר במונח ״שבץ מוחי״.כקצין אמיץ ומתוחכם גרף, בהיותו מח״ט 769 הערכה ממפקדים קמצני שבחים, ביניהם מפקדו השלישי בסיירת מטכ״ל, אלוף פיקוד הצפון עמירם לוין, כשהוביל במו רגליו מבצעים נגד חיזבאללה בגיזרה המזרחית של גבול לבנון. לצערו, לא איבחן אז את דלות התוחלת שבשאיפה לגרוע בהיתקלויות יזומות - ובהכרח גם יקרות בנפגעים לצה״ל - עוד ועוד מתוך ״300 הלוחמים בלבד״ שייחס לוין לאויב. ההצלחות הטקטיות לא היו רק יקרות: הן לא היטו את הכף האסטרטגית.בן אברהם, שהיה גם מפקד בה״ד 1 ואוגדה 720 (שב״חומת מגן״ לחמה במחצית הדרומית של הגדה המערבית), אינו מתיימר להכרות עמוקה עם מהלכי המלחמה בעזה. הוא מסתפק בהתפעלות מתעוזת הלוחמים ובביקורת חריפה על הדרגים הבכירים, ובמיוחד על מי שהוא מייחס לו את האחריות העיקרית למשבר העמוק של החברה הישראלית וצבאה - בנימין נתניהו. ולא, הוא ממהר להתנער, אין להתנהגותו של נתניהו ולהשתמטותו מאחריותו כל קשר לעובדה ששירת בשעתו בסיירת מטכ״ל.הפקה: איתמר אורןאולפן: עדי זקס, קמילה פאס פבסנר, בן קונסלוסנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
שלושה חיילים ששם משפחתם הלוי הותירו חותם בתולדות צה״ל והמדינה. האחרון, הנוכחי, הוא רב-אלוף הרצי הלוי, רמטכ״ל ה-7 באוקטובר ומלחמת עזה. הראשון, משנות ה-50׳ ואילך, היה אלוף-משנה במילואים בנימין הלוי, השופט (אז מחוזי, בהמשך בעליון, לבסוף פוליטיקאי תמהוני למדי בסיעת ״חירות״ בכנסת) שגוייס לשבת בראש ההרכב במשפט טבח כפר קאסם וטבע את המונח ״דגל שחור״.בתווך, ב-1995, היה סמל במודיעין פיקוד המרכז, שלומי הלוי, שהימנעותו מאמירת אמת תרמה - בגלל המחדל שבעקבותיה - לרצח רבין. הלוי לא רצה להסגיר במו פיו את מכרו, יגאל עמיר, והסתפק במסירת רמז על מוצאו וקלסתרו, ארוג בסיפור בדוי על עדות שמיעה בשירותי התחנה המרכזית בירושלים. אילו נחקר הלוי ברצינות ובמקצועיות, היה מוביל אל עמיר; אבל השב״כ זילזל ומיחדל. די היה לו בשיגור קצין משטרה - ומה עוד, משום מה, במשמר הגבול - לדובב שיטחית את הלוי ולקבוע שהאגדה שבפיו אמינה ואין בה קצה חוט לפרימת הפקעת.מפקדו של שלומי הלוי, האיש ששמע מפיו את הסיפור והזדרז כראוי לדווח עליו, היה עומר צנעני, קצין במודיעין פקמ״ז. הוא מתייסר על אזלת-ידן של החוליות הבאות בשרשרת, שהתרשלו במלאכתן.המעשה בשלומי הלוי אינו עומד במרכז שיחתו של צנעני עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, המוקדשת למאמצים לחילוץ העגלה המדינית מהחול הטובעני של עזה, אך יש בו כדי להזכיר שהדברים אינם בהכרח כפי שהם ניראים, או כביכול נשמעים, כי החיים והמוות גם בידי מי שאינם מושכים בלשון. בכוחם של אנשים - רבין, עמיר, חוקרי השב״כ; ערפאת, נתניהו, שרון, אולמרט (וטלנסקי), שרי הממשלה הבאה בירושלים - להטות בהתהגותם תהליכים ומהלכים המשפיעים על אומות.ד״ר צנעני סיים את שירותו הצבאי בנקודת היציאה הראשונה לגימלאות של קציני קבע, כסגן-אלוף, לאחר תפקידים שהתמקדו במדיניות ישראל בזירה הפלסטינית ובליווי המשא-והמתן מאוסלו ואילך, באגפי המודיעין והתכנון. כאזרח יעץ למוסד ולמשרד החוץ. לאחרונה, כראש היחידה המדינית-הבטחונית המשותפת של קרן ברל כצנלסון ומכון מיתווים, ריכז צוות מומחים שהפיק מסמכי מודיעין ומדיניות ועיבד תוכנית מפורטת למוצאי - או למחרת - מלחמת עזה.התוכנית, שהופצה בימים אלה וזמינה לכל מתעניין (עריכה: טל ויינטראוב; ייעוץ ועריכה נוספת: אביתר אורן), היא ״היוזמה הישראלית״, המתוארת בפי הוגיה כ״חלופת המחנה הדמוקרטי למדיניות הממשלה: מפת דרכים מדינית לבטחון ארוך טווח״. לאמור, כתמיד וכדאגתם המוצדקת של הישראלים, בטחון מעל לכל, אך הדרך אליו, שצה״ל חותר לאבטח, מחייבת מדינאות.צנעני ושותפיו אינם פוליטיקאים; הם מומחים השואפים לסייע לדרג הנבחר ולמטה המקצועי שלצידו, שניים שסבלו בשנים האחרונות מפיחות עמוק. ״היוזמה הישראלית״ משקפת סיכוי לשינוי, המוטל מהיציע הציבורי למגרש הפוליטי, מקצה רע״ם והרשימה המשותפת דרך יאיר גולן והעבודה אל יש עתיד ואמצע המחנה הממלכתי. הרי בסוף, אחרי כל הסבל והקטל, ההרס ושבירת החרס, חוזרים ל״שטחים תמורת שלום״ של החלטה 242 מנובמבר 1967, חודש לפני שנולד הרמטכ״ל הלוי. מוקדם כבר לא יהיה, אך מוטב לא מאוחר מדי.הפקה: איתמר אורןאולפן: עדי זקס, קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
לשרון ניר, תת-אלוף במילואים וחברת ועדת החוץ והבטחון בכנסת, יש שתי גיבורות, אף לא אחת מהן מטיפוס אמי הגנרלית, אך שתיהן אמהות של גנרלית וגנרל - גאולה ז״ל של שרון וחיה של בעלה, יריב ניר, גם הוא תא״ל במילואים,  שותפה בהורות לבת ולשני בנים.יריב ושרון נפגשו בחיל הקשר, שם היה הוא מפקד קורס הקצינים והיא מפקדת קורס הקצינות. לזמן קצר, ב-2016, הקדימה שרון את יריב בדרגת תת-אלוף, כיועצת הרמטכ״ל איזנקוט למיגדר, הגילגול העכשווי של התפקיד שנקרא אי-פעם, כשהיה חיל-נשים, קצינת ח״ן ראשית. לבסוף התאזנו ונמנעה בעיית כפיפות בבית. על רזי קפלינסקי, שהיה סא״ל וסמח״ט חברון כשאחיו הבוגר ממנו משה (״קפלן״) כיהן כאלוף פיקוד המרכז, סיפרו שבארוחות משפחתיות התקשה להיפטר מההרגל וביקש, ״האלוף, תעביר את המלח״. מזוג התא״לים ניר נחסך שעשוע זה; הם גם הקפידו שלא להתמודד על תפקידים  בתחומם המשותף.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספרת ניר על התמורות ביחסו של צה״ל לחיילות וקצינות, לוחמות ומפקדות, ב-35 השנים שמאז גיוסה לשירות חובה ועד להשתתפותן המצויינת - וחשוב לא פחות, הטיבעית - במלחמת עזה. השינוי, היא אומרת, היה הדרגתי, צעד אחר צעד, אך השפעתו המצטברת מהפכנית לעומת האירגון הגברי שלתוכו נכנסה כנערה חיפנית דעתנית ופעלתנית ב-1989. מנקודת התצפית שלה, הצבא כיום פחות שוביניסטי ויותר שוויוניסטי.נושאי צבא-חברה מסמיכים לעתים את יועצת הרמטכ״ל למיגדר גם לשולחנו של שר הבטחון. כך התוודעו זה לזו אביגדור ליברמן ותא״ל ניר. לקראת בחירות 2022 הוא ביקש ממנה להצטרף לרשימת מפלגתו, ישראל ביתנו. זאת היתה קליעה מדוייקת למטרה: הסתבר שהשקפת עולמה חופפת לחלוטין את מצע המפלגה ושבפיה רק שבחים לאישיותו של המנהיג. אם ביום מן הימים יתגלה שליברמן אינו כליל השלמות, לא משרון ניר תצא הבשורה.ח״כ ניר חריפה בביקורתה על נתניהו ומייחסת לו חלק מרכזי באסון ה-7 באוקטובר. המלים הנרדפות אוזלות מהמילון לפני שהיא מסיימת למנות את סגולותיו השליליות ולהביע את תמיכתה הנמרצת בהקדמת הבחירות, או לכל הפחות בהרחקת נתניהו ובהצבה ארעית של ח״כ כלשהו מהליכוד בראשות הממשלה.יש לה דעה ברורה, לא כולה חיובית, על המידה הדלה של אחוות נשים בפוליטיקה, כמו בכל מסלול תחרותי המתחדד לקראת פסגותיו.  זה משלח-יד, המתעלה לכלל שליחות ברגעים נדירים; מתנהלת בו מלחמת הכל; ועדיין, למרות ההתקדמות הניכרת, באירגון הצבאי עדיף מיסטר על סיסטר. לכן היא מאמצת ומצטטת את שרת החוץ האמריקאית הראשונה, מפלסת דרכן של קונדוליסה רייס והילרי קלינטון. ״מדלן אולברייט אמרה שלנשים שאינן מקדמות נשים שמור מקום מיוחד בגיהנום,״ צולפת שרון ניר, ״והיא צדקה״.הפקה: איתמר אורןאולפן: קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
קרוב משפחה מדרגה ראשונה של דב (דוביק) תמרי חזר לאחרונה מעזה, מ-60 יום כרופא-לוחם באחת מיחידות חטיבת הקומנדו. תמרי לא אמר על כך מילה בשיחתו עם אמיר אורן ב״אפרכסת״. תת-אלוף במילואים ד״ר תמרי ממעט לנדב מידע אישי ומעדיף לחלוק עם מאזיניו עובדות ותובנות כלליות, מנסיונו ומלימודיו, שילוב נדיר של מבצעים, מודיעין ותורות בטחון, הפעלה ולחימה.הדור שהתוודע לצה״ל בין שנות ה-50׳ ל-80׳ הכיר היטב את המותג ״דוביק״: הצטיינותו כקצין צעיר בצנחנים, כולל בשלושה קרבות - בשניים מהם נפצע - בתוך פחות מחודשיים; פיקודו על היחידה הנבחרת של צה״ל בתחילת שנות ה-60׳, סיירת הצנחנים; מנהיגותו ביחידה הסודית ביותר באמ״ן, סיירת מטכ״ל; הסבתו הממושכת לשריון, בלי לדלג על הכשרה כלשהי, לקראת הפיקוד על חטיבה ואוגדה; הסתכנותו ויעילותו כסגן מפקד אוגדת גייסות השריון 162 במלחמת יום הכיפורים ובמיוחד ביממות הקשות של צליחת התעלה מערבה. מרגש במיוחד תיאור ההסתערות חסרת התכלית של פלוגתו בקרב המיותר במיתלה.הבכור בשלושת האחים-הגנרלים מקיבוץ עין חרוד - תא״ל שי תמרי רואיין כאן על מסלולו, כולל פיקוד הדרום ב-1973 ותכנון מבצע אנטבה; אלוף פיקוד המרכז נחמיה תמרי, שנהרג בהתרסקות מטוסו, היה, כמו דוביק, מפקד סיירת הצנחנים וסיירת מטכ״ל - נשא עליו, שלא בטובתו, את הנטל הכבד של הצטיינותו המסופרת והמעוטרת: הוא היה בולט מדי מוקדם מדי. מפקדיו שהתקנאו בו, או שנטרו לו טינה על מי שהינו או על מי שתחתיו שובץ, בלמו את קידומו, לבל יתממש בו מה שחזו לו רבים - מינוי לרמטכ״ל. לשם כך מנעו ממנו, מי במעשה ומי במחדל, את דרגת האלוף שהובטחה לו ואת המעבר המתבקש מהפיקוד על מכללת פו״ם לראשות מחלקת ההדרכה במטכ״ל.תמרי, 87, מאס בשיחזור עוול זה. עניינו ברבדים השונים של הבטחון, הצבא, האסטרטגיה. בין הסוגיות שהעסיקו אותו, שנים לפני 7 באוקטובר: ״האומה החמושה״, על חיוניות המילואים לצה״ל; שבריריות הכוח הסדיר, האמור להיות מוכן להתקפת אויב; ודאותה של הפתעה.יש בפיו מלים טובות על מאיר הר ציון, יצחק רבין, אהרן יריב, אלי זעירא, אהוד ברק. על תקופתו החלוצית במבצעי סיירת מטכ״ל, מוסקים ואחרים, מאחורי הקווים של השכנות הערביות, הוא אומר שאחד ממפתחות ההצלחה של עשרות הפעולות הסמויות היה היחס אליהן כשהסתיימו, כהיפוכה של הצלחה - לנתח אותן כאילו נכשלו ולתקן את נקודות התורפה לפעם הבאה. הפקה: איתמר אורןאולפן: קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
כשגבי סיבוני, אלוף-משנה במילואים, דוקטור להנדסה ופרופסור לסייבר, מתאר את עצמו בחיוך כ״כנעני״, לא לזרם הרעיוני הוא מתכוון, אלא לילדותו בשיכון כנען בצפת. שם גדל, עוד לפני שפיקוד הצפון קבע את מפקדתו בראש ההר; בתי ההבראה הסמוכים סיפקו לנוער המקומי עבודות קיץ.כדרך הטבע בגליל התגייס לגולני - לא לסיירת, כי פגיעה ברגליו קטעה את השתתפותו בגיבושה. אחרי שירות כרובאי, מ״כ, סמל מחלקה ומ״מ בגדוד 51, תפקידים נוספים בחטיבה ותחילת לימודים הגיע לסיירת, כמפקד. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הוא מספר על השוני בין הסיירת, הנבחרת ביחידות העלית בעיני אנשיה, איכותית בעליל אך גם חדגונית בהרכבה (״ועוד שמו מעליהם סיבוני״), לבין הגדודים, תבנית נוף המולדת.בתקופתו כמפקד סיירת גולני התיידד עם מפקד יחידת ה״עורב״, גדי איזנקוט. ארבעה עשורים אחר כך, ברור שהידידות עמידה בפני הסכמות (על קווים לבניין כוחו של צה״ל והפעלתו) ומחלוקות (על ראיית הסכסוך ודרכי פתרונו; ״אם בכלל״, יוסיף כאן סיבוני).ב-2020 נטל לעצמו האזרח סיבוני רשות לבלדר אל אמנון אברמוביץ בערוץ 12 את המסמך שנחזה אז כגלנט ונחשף במהרה כהרפז. אילו הבליג אז, אפשר שהיה משנה את תולדות ישראל, כולל את מסלולו הפוליטי של מי שנחשב זמן-מה לאיום ממשי על בכורת נתניהו - גבי אשכנזי. סיבוני, כדרכו, לא התאפק. הוא ציית לצו מצפונו, מנועים מלא קדימה. אתה איש ריב ומדון? ״יש מצב״.לצד ביקורתו על דגשים שגויים במבנה צה״ל, בעדיפויות בין הזרועות ובגודל סדר-הכוחות, שבהסכמה לקיצוצו הוא תולה את האחריות בכל הרמטכ״לים האחרונים, ביניהם איזנקוט (אף שהוא רואה בו אחד החשובים והמשפיעים בראשי המטה הכללי של צה״ל בכל שנותיו), מתפעל סיבוני עמוקות מהרוח הנושבת מלוחמי החובה, הקבע והמילואים בעזה. זה דור אדיר, הוא מתמוגג, דור של נפילים. בשנות ה-80׳ וה-90׳, בלבנון, היו אש ומטענים ושחיקה, אבל בהשוואה לאתגרי המלחמה בחמאס, מעל לקרקע העזתית ומתחתיה, האיומים הקטלניים של אז היו כאקדחי צעצוע בפורים.הפקה: איתמר אורןאולפן: קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
עד לפני כשנה היה ערן אורטל תת-אלוף בקבע, מפקד מרכז החשיבה הצבאית על-שם דדו אלעזר באגף המבצעים במטכ״ל. הוא יצא לפרישה ולמילואים יחד עם הרמטכ״ל הקודם אביב כוכבי, שאורטל היה ממקורביו ושותפיו הרעיוניים המובהקים זה עשור ומעלה.כמי שלא היה שם בחודשים הבעייתיים של ההפיכה המשטרית, שהרמטכ״ל הטרי הרצי הלוי הגיב עליה בקול ענות חלושה, ובמיוחד כמי שלא היה בצבא ב-7 באוקטובר, נחסכה מאורטל הבחירה המביכה בין טענה שאינה ניתנת להוכחה או להזמה - לשלטון הקודם במטכ״ל זה לא היה קורה - לבין הכאה מאוחרת, חשודה כמתחסדת, על חטאי אסכולת כוכבי. חלופות רעות, ששומר נפשו ירחק משתיהן.מכך אין להסיק שלאורטל אין דעות נחרצות ומנומקות על תרחישי הייחוס שלקראתם היה על צה״ל להיבנות ברבע המאה שמאז סוף שהייתו בלבנון ועל הגיונם של המבצעים נגד חיזבאללה וחמאס. במאמריו בכתב העת ״בין הקטבים״ ובספרו ״המלחמה שלפני״ הסתייג בעיקביות, לבדו או לעתים עם אלופים שביקשו לאתגר את המוסכמה, מסבבי אשליית ההרתעה ומעדיפות-היתר שהוענקה, גם משום כך, לזרועות האוויר והמודיעין על פני כוחות היבשה.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ סוקר אורטל את השפעתם של קצינים בתפקידי מפתח (סמי תורג׳מן, גבי אשכנזי, גדי איזנקוט ולבסוף כוכבי) על צה״ל בשני העשורים האחרונים, מנתח את הרקע לשרשרת הכשלונות של 7 באוקטובר, מתנחם בהתאוששות הפיקוד הבכיר והקרבי בחודשי הלחימה בעזה ומסמן את כיווני ההתפתחות בחזיתות השונות.אף שהוא מתנער מניבוי, מוכן תא״ל (מיל.) אורטל לספק תחזית מסויימת, שאין בה אף שמץ של התבהרות חלקית. מלחמה עם חיזבאללה, להערכתו, בוא תבוא, ואם כך - מוטב לישראל להיערך לקראתה ולבחור בעיתוי הנוח ביותר לניהולה, לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי, בעוד כשנתיים. היכונו, לפיכך, למלחמת 2026 (לא סופי).הפקה: איתמר אורןאולפן: קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
אלוף-מישנה במילואים קובי מרום אוהב לקנטר את עמיתיו מהצנחנים, כאילו הוא פלא נדיר: ״גולנצ׳יק שיודע לחבר ארבעה משפטים״ (ההמשך המרומז הוא ״בזמן שאתם מתקשים לייצר אמירה רצופה״). מרום, חוקר אסטרטגיה ובטחון לאומי, הוא אכן פרשן רהוט, עמוק מקורות, של המצב הבטחוני; בכלל, ובמיוחד במשבר שנפל על ישראל מאז 7 באוקטובר.והוא גם גולני, מפקד בחטיבה 1 ולצידה - בגדוד שיצא ממנה לבית-הספר למ״כים, בחטיבה 769 שבגיזרה המזרחית בלבנון, כמח״ט החרמון - כל שנותיו בצבא, 1978-2000, שהיו גם בראש ובראשונה שנות הלחימה המפרכת, המוגיעה, עתירת אחוות החיילים אך דלת התכלית המדינית.בדור שלו, משוכנע מרום, זה - 7 באוקטובר 2023 - (כמעט) לא היה יכול לקרות. בדקו, נערכו, מיזערו סיכונים. ולא שחסרו אסונות: בשנה אחת, 1997, גם התנגשות היסעורים (בדרך לגיזרת אחריותו), השריפה בסלוקי (כנ״ל), ״שירת הציפצפה״ של שייטת 13. אבל הוא מעריך שלנוכח הרחשים העמומים לפנות אותו בוקר היו בני דורו מקפיצים את הגיזרה עם שחר, ליתר בטחון.מדרג האוגדה ועד לרמטכ״ל, אומר מרום בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, מובן מאליו שהמפקדים (וקציני-מטה בכירים ורמי-אחריות) יתפטרו כשתוכרז הפוגה ממושכת בלחימה בעזה. הדרג הפוליטי ונתניהו בראשו מוכרח גם הוא להתפטר, הוא מוסיף; הממשלה, האחראית העליונה למחדלים, עוסקת זה ארבעה חודשים רק בהישרדותה.למרום ביקורת מקצועית מנומקת על תוכנית המלחמה בעזה ועל קצב וסדר ההתקדמות בה - לא על איכות הלוחמים, דור הבנים של מפקדי לבנון, על תעוזתם, נחישותם והקרבתם. כאיש הצפון, תושב נווה אטי״ב, לקויה בעיניו גם התמהמהות הממשלה בהחלטה על תוכנית צבאית, תומכת מהלך מדיני, להרחקת חיזבאללה לגדה הצפונית של הליטני. יומרות להשמדת האירגון, אחת ולתמיד, פסולות בעיניו כשאפתניות וזרות למציאות.מתחילת שירותו בגולני התיידד מרום עם איזנקוט ועודנו קרוב אליו. כשהוא קורא לו - ולבני גנץ - להקדים ולנתק מגע מנתניהו, הוא מהדהד רעיונות הממריצים גם את איזנקוט עצמו.הפקה: איתמר אורןאולפן: קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
ביום רביעי, 4 באוקטובר,  חלפה ברועי אלקבץ, ראש מטה פיקוד הדרום בחירום, תחושה מטרידה: משהו עלול לקרות. הוא טילפן לקצין בכיר במפקדה בבאר שבע, להשיח את דאגתו ולברר מה יודעים. ״הכל בסדר, אחי,״ הרגיע אותו עמיתו שבקבע, ״שיגרה, ואחרי החג יהיו אישורי תוכניות מבצעיות לאוגדות״.אוי לאותו חג, אוי לתוכניות האוגדות. לאלקבץ, תת-אלוף במילואים, עד לאחרונה בשירות פעיל, אין הסבר פשוט למפולת של 7 באוקטובר. יש חלקי-הסבר, השערות המחייבות חקירה, והוא משוכנע שאכן יימצאו התשובות לתהיות. בינתיים, לדעתו, במצב הקשה שנוצר ולנוכח זירה מורכבת בהרבה מזאת שאליה התכונן, צה״ל מבצע היטב את משימותיו בעזה.אלקבץ, דוקטור למשפטים, צמח בשריון ולא צנח בחטיבה 35. מי שנכבש לטנקים בעקבות ״עוז 77״ של קהלני והיה כמוהו מח״ט 7 גם סיים שירותו בדרגת הקצה של קהלני. הצנחנים ניהלו את הצבא והעדיפו את האדום על השחור. אחרי שני תפקידי תא״ל - רמ״ט פד״ם ומפקד אוגדה 80, האחראית על הערבה והנגב בגבולות השלום עם ירדן ומצרים, מסלולו הטבעי היה לאוגדה משוריינת סדירה ומשם להתמודדות על דרגת אלוף - תלוי ברמטכ״ל. אלקבץ, בהערכת מצב קרה, הסיק שאביב כוכבי (1) יתמנה לרמטכ״ל אחרי גדי איזנקוט ו(2) לא ירצה בו בין אלופיו. הוא העדיף, לפיכך, לפרוש לדרכו האזרחית.בלימודיו התעמק בנושא המצביאות, בישראל ובעולם, ובין השאר ביחסן של ועדות חקירה לאחר מלחמה לפיקוד בכיר - רמטכ״ל, אלוף פיקוד או חזית, אוגדונר. בעקבות ועדות אגרנט, כהן ואולי במיוחד וינוגרד הוא צופה אמות מידה מסויימות לשיפוט מקצועי של הקצונה הבכירה בוועדת החקירה הממשמשת ובאה. גם הדרג הפוליטי לא יינקה, משוכנע אלקבץ.תא״ל (מיל.) ד״ר אלקבץ, המדריך בקורס מפקדי אוגדות תא״לים ואל״מים - כולל מפקדי חטיבות סדירות הלוחמות בעזה - המקווים להגיע לתפקידים הבכירים ביותר בצבא, אינו מנותק מההוויה הצבאית. כמח״ט במבצע עופרת יצוקה , ואחר כך כקצין האג״ם של פיקוד הדרום, רמ״ט הפיקוד ומאו״ג 80 ראה מקרוב את האלופים גלנט, רוסו ותורג׳מן; הוא בוחר במלים חיוביות לאיפיון כל אחד מהם. כך גם להרצי הלוי, מקבילו כמח״ט - תחת גלנט - לפני עשור וחצי ומפקדו במילואים בדרום. כשאינו מגוייס, לאחרונה יחד עם שלושה בנים שלחמו בחטיבות שונות בעזה, הוא חבר מועצת עיריית תל אביב מטעם יש עתיד ומוביל הסיעה שהמפלגה מקווה להכניס למועצה לצד התמודדות אורנה ברביבאי נגד רון חולדאי על ראשות העיריה. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר אלקבץ על הכרותו עם ברביבאי משירותם הצבאי, על התרשמותו מתיפקוד חולדאי כחלוף רבע-מאה בתפקידו, על שאיפתו להיבחר בבוא היום לראשות העירייה ועל שיקוליו אם ומתי לנסות לעבור מהפוליטיקה המקומית לארצית.הפקה: איתמר אורןאולפן: קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
הנה, חינם אין כסף, תמצית רעיון לסרט, או לסדרה, רק בישראל: ארבעה חברי ילדות, או מכרים מהשירות הצבאי, משרתים בזרועות השונות של המנגנון הממלכתי. אחד נשאר בקצונת הקבע, שני מצטרף למוסד, שלישי לשב״כ, רביעי מתגייס למשטרה. נסיבות החיים שלהם, מאוויי בת-זוג, אילוצים משפחתיים, אופי - כולם נמהלים במתכונת הדומה-שונה של האירגונים; מי שבודאי היה נחסם הרבה מתחת לרמטכ״ל, מסוגל להתמודד על ראשות השב״כ או תפקיד המפכ״ל. כחלוף עשר, עשרים, שלושים שנה הם אנשים אחרים.גונן בן יצחק גדל בביתו של איש צבא, אך לא תיכנן לעצמו מסלול בטחוני. אביו, עוזי בן יצחק, לחם בסיירת מטכ״ל, בצנחנים ובשריון, היה מג״ד בקרבות מלחמת יום הכיפורים ולבסוף ראש מטה פיקוד המרכז ומפקד אוגדה, תת-אלוף. עוזי וגונן בן יצחק הם הצמד הראשון של אב ובן שהתראיינו כאן, בנפרד, ב״אפרכסת״.״הייתי חייל מצ׳וקמק,״ מספר גונן על שירותו הסדיר בחיל-הים. התנדב לקורס חובלים, חבל ונחבל, המשיך קצת להפליג ולהדריך, השתחרר, למד פסיכולוגיה, חש שלא מיצה את החלק התורם באישיותו. רצח רבין, שהפך את 4 בנובמבר לתאריך הנורא ביותר בלוח השנה של השב״כ, עד שהצטרף אליו לאחרונה 7 באוקטובר, התדפק על דלת שירות הבטחון הכללי והתקבל.במהרה היה לרכז מצטיין, מגייס מקורות פלשתינים ומפעילם, לאספקת מודיעין איכותי ולסיכול פיגועים. המצליח במרגלים שטיפח, ״הנסיך הירוק״, נחשף לימים כבנו של בכיר חמאס בגדה המערבית. זאת היתה מדרגה האמורה להוביל לפיסגה, אך בן יצחק נבלם בה והופל ממנה, בגלל רשלנות בתיעוד ובדיווח - הוא אינו משתמט מאחריות לה - וגם על רקע תככים משרדיים ותיפקוד מקומם של גורמי המשפט והמשמעת.מודעות חברתית המריצה אותו, לצד ובאמצעות משלח-ידו החדש כעורך דין, לפעילות מחאה ולייצוג עצוריה, שהזדמן לו הכבוד, אם לא העונג, להיות מהבולטים ציבורית ביניהם. תמונתו - מאבטח שב״כ מסתער עליו למוטטו, מכונית-התזה מעל ידיו הפשוטות כרכבת שסופרמן משתרג להעיף - מפארות את אלבומי המחאה. ציוציו, מפורשים או מרומזים, הם קוצים במותני המימסד הביביסטי.היו לו גם פרקים קצרצרים של מגעים פוליטיים, עם אלדד יניב ומשה יעלון. לא בחירות מיטביות לשותפים לדרך; לא נורא. גונן בן יצחק של 2024 קצת משתאה בהתבוננו בגירסתו מלפני רבע מאה, אבל בעצם רק פשט צורה ולבש צורה, כי ההגנה על המשטר הדמוקרטי היא אחת מהמשימות שהחוק מטיל על השב״כ, וזה מה שבן יצחק מנסה לעשות, בדרכו, גם במחאה נגד עוולות הממשלה והמתעקש לעמוד בראשה.הפקה: איתמר אורןאולפן: קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
״אפרכסת״, הפעם, עם שני היסטוריוניים בטחוניים מוסמכים וממוסמכים, פוריים ומעמיקים:אלוף-מישנה במילואים ד״ר שמעון גולן מספר על לקחיו ממחקרי מלחמות ישראל ותיפקוד הממשלה, המטכ״ל, הזרועות והפיקודים בהן (בדגש על ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ״ל) ועל יחסם של דדו אלעזר ואריק שרון לחקר מלחמת יום הכיפורים.ד״ר ניר מן מחזיר לתודעה הבטחונית את משה סנה, ראש המפקדה הארצית של ההגנה, ממייסדי הפלמ״ח, הדמות המרכזית בהשקת ההעפלה ובהשגת הנשק החיוני מהגוש הסובייטי, שאכזבה מהתמורה הקיצונית בעמדותיו הפוליטיות וקנאה אישית ותנועתית שיכתבו ושינמכו את חלקו בביצור כוח המגן של היישוב העברי שהיה למדינת ישראל.הפקה: איתמר אורןאולפן: קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת/אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
מבעו הנינוח והקשוב של נמרוד שפר אינו מסגיר את מקצועו רוב שנותיו - לוחם אווירי - ואת הגעתו לדרגת אלוף בצה״ל, כראש אגף התכנון במטכ״ל. שפר היה טייס קרב, מפקד טייסות ובסיס, ראש מחלקת המבצעים ולהק אוויר, ולבסוף בחיל האוויר ראש המטה, סגנו הבכיר של מח״א. בריקעו התעופתי-ניהולי גם תפקיד מנכ״ל התעשיה האווירית.כראש אג״ת עסק בתוכניות בניין הכוח וברובד האסטרטגי, בכלל זה בתוכנית ״עצי זית״ לסידורי הבטחון היה ותוקם מדינה פלשתינית. מעבודתו עליה, עם שאר גורמי המערכת (שב״כ, מוסד, משטרה) ועם מימשל אובמה-ביידן, הסיק שפר שניתן לכונן לצד ישראל מדינה מעוקרת מאיומים. אם ישראל רוצה לחוש מאובטחת לצידה, כמו לצד מדינות השלום - והשותפות האסטרטגית מצרים וירדן - מוטב לה, לדעתו, לסייע לה לכונן מימשל חזק, תקיף כלפי פנים באופן שיאפשר לו לדכא טרור.שפר מכה על חטא: בשעתו, בהיותו בעמדת המלצה אם גם לא הכרעה, לא עירער על חתירת ממשלת נתניהו לחיזוק חמאס ולהחלשת הרשות הפלשתינית. הוא נוקב בביקורתו על ההנהגה הפוליטית הכושלת ומציין, כמובן מאליו, שניהול כה כושל מחייב התפטרות.מאז 7 באוקטובר, אירוע שאין לו הסבר לקריסתה המוחלטת של המערכת בו, בולטת נוכחותו המתונה והיודעת באולפני הטלוויזיה, שער הכניסה לפוליטיקה, צדיקים יבואו בו. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ אומר שפר שעדיין לא החליט אם יתמודד בבחירות הבאות, ואם כן - באיזו מסגרת. מותר לנחש שהקיבוצניק מאלונים, המסייע כיום לבארי, יתמקם במרחב שבין מפלגת העבודה הגוססת לבין יואב סגלוביץ ביש עתיד וגדי איזנקוט במחנה הממלכתי. באשר יהיה, ברור שהוא מהאנשים הטובים שהשירות הציבורי, בתפקידי בחירה או מינוי, זקוק להם ויכול להשתפר בזכותם.הפקה: איתמר אורןאולפן: קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast, רשת הסכת של אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
באחד הרגעים הגורליים במלחמת תש״ח, על גבעה בלטרון, סביבו גופות 19 לוחמים שפוצצו את עצמם במשוריין כדי שלא ליפול בשבי, עמד עמוס סוחצ׳בר - חצי שנה לפני ששמו שונה בהוראת יגאל אלון ל״חורב״ - ליד קצין בריטי שנקלע למקום, מלשון המקלעים שהפעיל לטובת כוח הפלמ״ח. ״מצבכם אבוד,״ פסק האנגלי ללא לחלוחית. ״לא אבוד,״ מחה עמוס, ״קשה״.חורב, מראשוני הפלמ״ח ומאחרוני אלופיו - רק שייק׳ה גביש נותר איתו - היה אז מפקד צעיר, בן 24. עכשיו, בשנתו ה-100, הוא סוקר לאחור את המשוכות והמהמורות בדרך מהאיום הנאצי של תחילת שנות ה-40׳ ועד עתה. המצב עדיין - או שוב - קשה, לא אבוד ולא נואש, אך מעולם, אף לא בימים הקודרים של תש״ח, לא חווה מחדל אסוני כב-7 באוקטובר. ראוי היה שכל האחראים לו, איש-איש במקומו ונתניהו בראשם, יגישו את התפטרותם בו-ביום.הנערץ במפקדיו, בפלמ״ח ובחזית הדרום, היה יגאל אלון. קצין המבצעים של אלון - גירסת 1948 לסגן וקצין אג״ם - היה יצחק רבין, ידידו של חורב מאז פגישתם במחלקת כפר גלעדי, המ״מ המסמיק רבין וסגנו חורב, ב-1942. חורב הודף את הביקורת על תיפקוד רבין כמפקד חטיבת הראל בקרבות על הדרך לירושלים. חורב, עוזרו של רבין, התמנה במקומו בעת שיחות שביתת הנשק ברודוס, שסגן-אלוף רבין נשלח להשתתף בהן. כשאלון התבשר בעת שליחות לחו״ל על סיום תפקידו, על רקע פוליטי, זיהויו עם מפ״ם יריבת מפא״י, מינה בן גוריון לאלוף הדרום את משה דיין. חורב נשאר קצין המבצעים של דיין עד לנסיעתו ללימודים בבוסטון. אז התמנה במקומו צבי (צ׳רה) צור. יצא שחורב היה לגשר בין שני רמטכ״לים לעתיד, רבין וצור, אך כשלעצמו העדיף לעבור ממסלול שדה ומבצעים שבקצהו הקרוב אלוף פיקוד למסלול מקצועי של הנדסה, חימוש, פיתוח והצטיידות.לאחר שהקים את מחלקת אמצעי-הלחימה במטכ״ל, התברר שכקצין חימוש ראשי, מפקדם של תומכי הלחימה שבלעדיהם הטנקים לא יזוזו, אין לו תחליף. בתום לימודים לתואר נוסף ב-M.I.T חזר לסבב שני כקחש״ר, בדרגה אישית של אלוף. כראש אגף האפסנאות, לאחר מלחמת ששת הימים ולפני מלחמת יום הכיפורים, היה לזמן-מה מפקדו של דודנו, אברשה טמיר, חברו למשחקי ילדות בשכונת הבוכרים בירושלים.חורב עסק גם בנושאים כמוסים, כסגן המדען הראשי למערכת הבטחון וכחבר בוועדה לאנרגיה אטומית. כשתכפו פיגועים רבי-קטל בגבול לבנון עמד בראש ועדה שהיתוותה את גבולות הגיזרה בין צה״ל למשטרה. אחת מתוצאותיה של ועדת חורב היתה הקמת הימ״מ, היחידה המיוחדת ללחימה בטרור של משמר הגבול, ששיפרה את היכולת להתמודד עם פיגועי מיקוח וקלטה לוחמים וקצינים שהגיעו בהמשך לפיקוד הבכיר של המשטרה.אף שגאוותו גם על תקופותיו כנשיא הטכניון ויו״ר חברת רפאל, הוא מתרפק בעיקר על שנותיו בפלמ״ח. בתום מלחמת תש״ח ופירוק מטה הפלמ״ח - שחורב, במיעוט בין חבריו, הסכים להגיונו - נראה לזמן-מה שהבכורה בצה״ל ניתנה ליוצאי ההגנה והצבא הבריטי; אבל לאחר פרישת בן גוריון והגעת אשכול לתפקידי ראש הממשלה ושר הבטחון, היתה לפלמ״ח עדנה.המטה הכללי בראשות רבין ב-1967 נחשב למטכ״ל הטוב ביותר של צה״ל בכל שנותיו. הפלמ״ח נתן לו את הרמטכ״ל, סגנו בר-לב, שלושת אלופי הפיקודים (גביש, נרקיס ואלעזר), מפקד חיל האוויר הוד, עוזר ראש אג״ם זאבי, ראש אג״א מתי פלד, מפקד המכללה לבטחון לאומי ואוגדה 36 אלעד פלד, חורב, הנספח הצבאי במערב אירופה זמיר - 10 אלופים - וגם אלופי-משנה מרכזיים כרמ״ח מבצעים חופי ושלושת מפקדי החטיבות בירושלים (גור, אמיתי ובן ארי). היתה לכך השפעה על הלוחמנות ועל התמיכה בהתפשטות ובהתנחלות.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ שואב חורב ממעמקי זכרונו בן ה-99, מספר על השתתפותו במחאה נגד ההפיכה המשטרית ואינו חומל על הדור העכשווי של האלופים, שהליקויים בתיפקודם ב-7 באוקטובר הצדיקו לדעתו את העברתם המיידית מתפקידיהם - ״לכל מפקד יש סגן, למקרה של צורך במילוי מקום״ - אך מעל לכל הוא חריף בביקורתו על נתניהו.הפקה: איתמר אורן אולפן: קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני רשת הסכת, ProCast, אור אליעז, שביל המרץ, תל אביב
https://i.imagesup.co/images2/6c16848ce3d14ec593cd5405b14bad92071102d9.jpgהאלוף במילואים ישראל זיו, 66, פורץ בצחוק כאשר מובילים אותו לכותל הגרפיטי של ״שלושת הגיבורים״, בקריית המלאכה בדרום תל אביב. הנה הוא שם, בגודל על טבעי, מאגף את יאיר גולן בעוד נעם תיבון בכנף השנייה, מוכנים לסדרה הבאה של מארוול.מה שלא עשו ארבעה עשורים של שירות מאתגר ומפרך בחובה ובקבע עשתה יממה גורלית אחת של יוזמה עצמית, במדים עם דרגה משונמכת ואקדח. כשהמערכת המדינית והצבאית שותקה והתקשתה לחזור לאיזון, זיו וחבריו, לחוד או ביחד, פעלו, חתרו למגע, לחמו, הצילו והפכו תחת עדשת הטלוויזיה לגיבורי-על, נכסים תקשורתיים ופוליטיים.ההצלחה הציבורית הפתאומית, המאוחרת, פגשה את זיו במיטב שנותיו, סב לשבעה (״וחצי״), רב עסקים ועיסוקים. נותר בו משהו מהדיפלומט הביטחוני שהיה בנספחות צה״ל בוושינגטון ויש בו משהו מהפוליטיקאי העתידי: כשהוא מפליג ללא סייג לציטוט בשבחו של מישהו ונשאל האמנם זאת דעתו, הוא מחייך, ״70 אחוז״.סיפורו על השבעה באוקטובר מרתק עד מדהים. חייו בצנחנים וכמפקד חטיבות, אוגדה וראש אגף המבצעים במטכ״ל מספקים תיאורים ותובנות לרוב. צר לו, ולדעתו חבל לא רק לו, שלאחר פינוי עזה נמנע הרמטכ״ל חלוץ מלמנותו לאלוף פיקוד הצפון; הוא משוכנע שהיה מיטיב לנהל את המערכה בלבנון בקיץ 2006. למפקד אוגדה 91 אז, גל הירש, שאותו - ואת מקביליו - ראה מקרוב, נגרם לדעתו עוול.כ״ועדת חקירה של איש אחד״ הוא מתחבט בשיחה עם אמיר אורן באפרכסת כיצד נקלע צה״ל למדרון שהוביל ל-7 באוקטובר. מסקנותיו קשות: החברה הישראלית, ההנהגה הפוליטית והקצונה הבכירה תרמו כל אחת את חלקה - והוא מפרט, בלי לרכך.לפנים לא עלה בדעתו להיכנס לזירה הפוליטית. עכשיו אינו שולל, אינו פוסל ואף שאינו פוזל, הוא שוקל. היכן? ישר לאמצע. שם, בדיוק באמצע, ייעצר המחוג שלו. בינתיים הוא האיש שבקיר, האיש שיותר ויותר כמעט כל ישראלי מכיר.הפקה: איתמר אורןאולפן: קמילה פאס פבסנרתמיכה גרפית: רועי קינןנוצר באולפני ProCast של אור אליעז, רחוב המרץ, תל אביב
״הקוד האתי של גולני,״ נוהג יובל בזק לומר, ״הוא ה-DNA המקודד בכל טירון המגיע לבסיס האימונים החטיבתי ויוצא מהבא״ח אחרי חצי שנה כשטבוע בו האתוס של גולני - דבקות במשימה, נחישות, התאוששות, אחוות צבא העם״. תת-אלוף במילואים בזק טיפס בהררי גולני ובמשעוליה מטירון עד סמח״ט, היה מפקד חטיבת שומרון תחת שני מח״טים לשעבר מגולני - אלוף הפיקוד קפלינסקי והאוגדונר איזנקוט - ומשרת בחירום כראש מטה אוגדת הגליל (91) שמפקדה הנוכחי, קלפר, גם הוא מח״ט לשעבר של גולני. לקינוח, הגה - יחד עם עוד אקס-מח״ט 1, מפקד זרוע היבשה ידעי - תוכנית להכשרת קצונה יבשתית איכותית, ״ארז״, על שמו של תא״ל גרשטיין, ממפקדי גולני ומסמליה.אם לא די בכך, הגיע ב-7 באוקטובר חיבור מצמרר לגולני: סמל גיא בזק, בן כרמית ויובל, לחם עד מוות להצלת קיבוץ כיסופים מטובחיו. בנופלו היה גיא מלוחמי גדוד 51, שאביו - ולפניו בין השאר גרשטיין - היה מפקדו בשנות ה-90׳, בלבנון.בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ חוזר יובל בזק לאותו יום איום ולארבעת העשורים שקדמו לו, למפקד הכיתה שפתח בפניו דלת לקצונה, לקשיים המוסריים והמבצעיים באינתיפאדה של סוף שנות ה-80׳, ללבנון בעשור וחצי של שירות מפרך ומסוכן. יותר מכל מנסה בזק להשיב על השאלה שאינה נותנת לו מנוח: מה קרה לצה״ל לקראת אותה שבת ובה, ברובד הבכיר שמעל דרגי ההסתערות וההקרבה. עד כדי כך היה הפיקוד הצבאי משוכנע בעליונותו המודיעינית וביכולתו ליזום מערכה ולא לאפשר לאויב להפתיע בפתיחתה, הוא אומר, שלא נערך למצב שהתהווה פתאום באותו בוקר.בזק, רהוט, שכלתני ובהקשר האישי-משפחתי גם מרגש, משוכנע שקרבות התנועה נגד חמאס והאש נגד חיזבאללה הם חוליות בשרשרת מפותלת של מערכה שמובילה איראן. לצערו, אינו רואה איך ההתמודדות עם חיזבאללה, שלאוגדת הקו המשתתפת בה חזר בתום ימי האבל על בנו, יכולה להסתיים בנסיגת האויב מאזור הגבול בלי שיספוג מהלומה. במשתמע, לפיכך, עמדתו קרובה יותר לרמטכ״ל הלוי - שכמפקד 91 לפני עשור ביקש מבזק לשרת במילואים כראש מטהו - ושר הבטחון גלנט מאשר לידידו ושותפו לשכול בעזה, איזנקוט.הפקה: איתמר אורןאולפן: קמילה פאס פבסנרנוצר באולפני ProCast של אור אליעז, רחוב המרץ, תל אביב
loading
Comments 
Download from Google Play
Download from App Store