היידה

חבר הכנסת ולדימיר בליאק גדל בסיביר, עבד כרואה חשבון, מתמודד עם גמגום, ויושב בוועדת הכספים. ועם כל זה, הוא עדיין מצליח להיות איש שיחה מרתק. בליאק הכניס אותנו אל נבכי הכנסת - הלוביסטים, המשמעת הקואליציונית, התקציב, ואפילו תנאי ההעסקה. בנוסף, הוא סיפר גם על הפחד מנאומים, ההתלבטות לגבי כניסה לממשלה אחרי 7.10, הגזענות במדינה (וגם בתוך הכנסת), ואפילו על מכבי תל אביב.

אורן יוסיפוביץ' לא ישן, נמנע מעימותים ומנסה לרצות את כולם. הוא חושש מהיום שבו כבר לא ירצו אותו, ואומר שמה שמניע אותו זה יצר ההישרדות.  אז איך הוא מסתדר עם להוביל גוף תקשורת שמעסיק עשרות עובדים? (גילוי נאות: גם אותנו) האמת - לא בטוח שהוא מסתדר עם זה. כן בטוח שהוא רוצה לעשות טוב. שתעשו טוב.

רועי שלו ז"ל שרד את הטבח במסיבת הנובה, וחווה אובדן בלתי נתפס: זוגתו מפל אדם ז״ל וחברתו הילי סולומון ז״ל נרצחו לנגד עיניו, ואימו האהובה נטלה את חייה שבועיים לאחר מכן. ב-10.10.25 שם רועי קץ לחייו. השבוע, במקום פרק חדש של היידה, בחרנו להעלות שוב את הפרק של רועי. לזכרו.

גיא לוזון רק בן 50, אבל הוא כבר בעל 25 שנות ניסיון כמאמן ראשי. הוא העפיל למפעלים אירופיים, אימן באנגליה ובבלגיה, הגיע עם הנבחרת הצעירה לחצי גמר היורו ולאולימפיאדה, ועמד על הקווים של כמעט כל הקבוצות הבכירות בארץ. אבל עם ההצלחות היו גם כישלונות: ירידות ליגה, סכסוכים, פיטורים, והקמפיין הגרוע ביותר בתולדות הנבחרת הצעירה. וכשהכישלון באמת כואב - הוא מביא איתו תהפוכות נפשיות ולופים שקשה לצאת מהם. אז איך אדם שמודה שאין לו סבלנות לתהליכים הופך לאחד המאמנים הבכירים בכדורגל הישראלי? לטענת גיא לוזון, כשאתה מוכן - ההזדמנויות מגיעות.

עופר ינאי הוא בן אדם טוטאלי, ואפשר לראות את זה בטרנספורמציה של הפועל תל אביב, שהפכה תחתיו לקבוצת הכדורסל הבכירה בישראל. זה ניכר גם באופן העבודה שלו מאחורי הקלעים, בשיחות שלו עם האוהדים, ואפילו באיך שהוא ניגש למשימת האבהות. אמנם לא חסרים לעופר ינאי מתנגדים בקהל של הפועל תל אביב, אבל ככה זה, אי אפשר לרצות את כולם - לא בספורט, לא בעסקים, ולא בפוליטיקה. רגע, מישהו אמר פוליטיקה? לטענתו יש עוד זמן עד שהוא יכנס למגרש הפוליטי, אבל דבר אחד ברור - כשזה יקרה, הוא ירצה ללכת על כל הקופה. עד הסוף.

אחרי 30 שנה במוסד בכל תפקיד אפשרי, א' יכול לספר (או לא יכול לספר) על כל מה שקורה במסדרונות הכי חשאיים במדינה. מההישג מול חיזבאללה ועד ניסיון החיסול בקטר - א' יודע להגיד מה היו התהליכים שהובילו לאירועים הגדולים האלה, ומה המשמעות שלהם לעתיד. כמובן שגם ניצלנו את ההזדמנות כדי לשאול: איך בכלל מתגייסים למוסד? איך לומדים לשקר? האם עולם הריגול באמת נראה כמו סרט של ג'יימס בונד, עם נערות פיתוי והכל? והכי חשוב - האם בכלל אפשר להאמין למה שהוא אומר?

במדינה שמחפשת פתרונות ולאו דווקא במסגרות הפוליטיות הקיימות, צצות מדי פעם תנועות שטוענות שאצלן יהיה אחרת. שטוענות לכתר. יואב הלר הוא יושב הראש של הרבעון הרביעי, תנועה גדולה וצומחת שלא מסתירה את שאיפותיה הגדולות, כולל בזירה הפוליטית. שמאמינה בקשת רחבה של הסכמות שמטרתן לטפל בקיטוב הקיים בארץ שסועה. שמאמינה שישראל חייבת שינויים גדולים פינת D9. שהיא חייבת להיות חברת מופת. חברת מופת? הרפרנס הזה מיד מקפיץ את האוזמן הספקן, שמבקש לבדוק עד כמה מדובר כאן בנסיון שקוף להתלבש על המיינסטרים הנוכחי ולרכב עליו כל הדרך אל הכנסת.  השיחה גלשה – איך לא – גם לכדורסל, כולל הסיפור הלא יאמן של הלר על האופן שבו נחפשה פרשת ה"מוקה" של פיני גרשון, שטלטלה את עולם הספורט.   וגם, מה הטיפ של האוזמן לעולם הפוליטי? פרק שמחפש אלטרנטיבה.

היא לא אוהבת במה. גם קהל זה בסימן שאלה. אבל היא שחקנית, כן? כן, שחקנית. ועוד אחת המרגשות, המפתיעות והמדויקות שיש.  גילי איצקוביץ', בין היתר כוכבת הסדרה "מותק בול באמצע", היא הרבה מאוד דברים,  כולל תסמונת האדם הרגיש. רגע, מה? גילי מגיעה לשיחה עם האוזמן היישר מטיפת חלב, עם ילד טרי ובעל מושלם, עם סיפור היכרות מושלם לא פחות.  איך הפכה הילדה שלא רצתה שיראו אותה משחקת לאחת השחקניות המוכרות בישראל? איך התקבלה לתפקידים הראשיים בטלוויזיה ובקולנוע (כולל כשהתפקיד היה בכלל של מישהי אחרת?)   ולמה לא מפסיקים לדבר איתה על כדברא? גילי מספרת על הסצנה המטורפת שהיא חוותה ב-7 באוקטובר, כשהיא בכלל בדרך לכבוש את הוליווד ואת העולם, כשכולם כולל כולם, חוץ ממנה, יודעים על הטבח.  אז איך מסתדרים בתעשייה? איך כותבים תסריט משפחתי? מה זאת בכלל הצלחה? אה רגע... והיא יפה? זה בסדר בכלל לדבר איתה על יופי? ואם כן, היא יודעת שהיא יפה? וכמובן שעם האוזמן הם מגיעים לדבר גם על הקשר בינה לבין אקס בכיר של מכבי תל אביב כדורסל.  פרק על החיים בין אימהות לקריירה, בין מלחמה לשלום עם המון רגישות, חכמה וקסם.

אסף גרניט הוא לא רק שף. הוא דמות. הוא איש טלוויזיה. הוא דוגמן. הוא אחד שלא יודע להפסיד. הוא חי את החיים בלי מסכות. הוא רוקסטאר. כלומר, הוא פאקינג אסף גרניט.  לרגל פרק 40 החגיגי של היידה, בשיחה על בקבוק יין (לא באמת חשבתם שאפשר אחרת, אה? ולא באמת נשארה ממנו טיפה בסוף, כן?) הוא יושב עם האוזמן לשיחה על האימפריה שבנה, על כוכבי מישלן, על הטלוויזיה, על המקצוע (המחורבן), על אהבה, על כסף ואפילו על סקס. כן כן. ולמי שתהה, שמאחורי הדמות הקשוחה והסמכותית מסתתר גבר רגיש, מורכב עם המון כנות ורצון עז (לפעמים עז מדי, לנצח). השניים, שלא מסתירים עד כמה הם מתרגשים מעצם הפגישה, מנהלים שיחה גברית וצפופה על החיים שמאחורי ההצלחות. על הלחץ להיות תמיד הכי טוב, ועל המחירים שגובים חלומות גדולים. על כוח, על אוכל, על חולשה, התמודדויות ופחדים. וברור שגם על כדורסל. הקיצר, על מה שבאמת חשוב בחיים.

ים מדר הוא לא עוד שחקן כדורסל. הוא הרוקסטאר של הספורט הישראלי. ילד/גבר מלא שמחת חיים וחוצפה (בריאה?) שנע בין כדורסל ועבודה בלתי פוסקת לקורקינטים, קריוקי ומסיבות. הרבה רגעים אסף השחקן בקריירה הקצרה שלו. הוא היה חלק בכיר בזכייה של נבחרת העתודה באליפות אירופה עד גיל 20. הוא נבחר בדראפט ה NBA. הוא שיחק בשלוש קבוצות יורוליג שונות וארבעה מאמני על שונים. רגע לפני שהוא תופס רשמית את תפקיד הרכז המוביל של נבחרת ישראל ביורובסקט 2025 ורגע לפני עונה היסטורית של הפועל תל אביב ביורוליג, תופס אותו שי האוזמן לשיחה אישית וצפופה. הפגישה הזאת היא מעבר לשני אנשים שאוהבים מאוד מאוד כדורסל. ים מדר מספר בגילוי לב על ההתמודדות עם הפציעה שמאיימת, על פי הרופאים, לגדוע לו את הקריירה בשלב מוקדם. ובגילוי לב לא פחות, מבהיר את הכללים והעקרונות הפשוטים והחד משמעיים שמנחים אותו בחיים בכלל ובהתמודדות הזאת בפרט. על המסע הקסום שעבר עד כה, על החלומות שטרם הגשים (רמז: זה קשור בבוסטון), על הסיפורים הקטנים עם ז'לקו אוברדוביץ', על החיים בטורקיה אחרי ה 7.10, על מערכת היחסים עם דני אבדיה, על הביף (?) עם תמיר בלאט, על הסיבה שבה בחר לחזור להפועל תל אביב והעדיף אותה על פני מכבי תל אביב והפועל ירושלים. על משפחה. על צניעות. על בטחון עצמי. על שחקן אחד שחייב תמיד ללכת עד הסוף, ולא משנה מה המחיר ועד כמה גדול הסיכון, כי הוא יודע שבסוף, כשהכדור אצלו, הכול יהיה בסדר. שי האוזמן פוגש את ים מדר – לשיחה על החוצפה, התעוזה, החלומות, ההצלחות הבלתי רגילות, ועל מה שמחכה לו בהמשך הדרך. חובה לכל מי שאוהב כדורסל וגם למי שאוהב רוק סטארים.

לפני שנכתוב על, נתחיל באתגר: אנחנו מאתגרים אתכם להאזין לפרק הזה בלי להתאהב בללי דרעי. נסו בעצמכם, ותראו שאין לכם סיכוי. ללי דרעי מכירה את עולמות הפוליטיקה והתקשורת מקרוב, מבפנים. עד לשבעה באוקטובר היא הייתה חלק פעיל במקהלה הקולנית. אחרי השביעי באוקטובר היא הפכה לבנאדם אחר לגמרי. היא, בניגוד לאנשים החשובים, לוקחת אחריות מלאה. היא, בניגוד לאחרים, מדברת אחרת: פחות אגרסיביות, יותר רכות, ומעל הכול יותר אהבה ואחדות. במהלך המלחמה מצאה את עצמה ללי כחלק ממשפחת השכול, אחרי שאיבדה את בנה האהוב סעדיה ז"ל בלחימה בעזה, ו הכאב הפרטי שלה השתלב בכאב הלאומי ובאישיות שלה. בשיחה חשופה ומצמררת היא משתפת במחשבות, בכאב ובמטרות שלה בכל הנוגע לשיח הציבורי, בחיים שלנו כאן ואיך זה בא לידי ביטוי בעשייה שלה בשטח בזמן המלחמה. היא מספרת על האובדן הקשה מנשוא ועל ההבנה שהכאב האישי שלה אינו נפרד מהכאב של עם שלם. היא מספרת על המפגש עם החברה הישראלית ברגעי המשבר, על האור שהיא מבקשת להפיץ, וגם על מציאות יומיומית של כאב שאינו מרפה. מתוך הכאב הזה היא מקדמת סדר יום ציבורי חדש ובראשו חוק גיוס שוויוני לכולם. ללי מתייחסת גם לחטופים, לשאלת ההתיישבות בעזה ולמשמעות האחדות הלאומית. פעם, כשניסתה להתמודד בפריימריז בליכוד, נכתב עליה שהיא "האופציה המזרחית": דוסית מסורתית, בת למשפחה קומוניסטית טוניסאית, ילידת צרפת. והיום... היום היא מבקשת משהו עגול הרבה יותר. היא מבקשת שיהיה לנו טוב.

יועז הנדל מילא הרבה תפקידם בחייו הבוגרים: סופר, פוליטיקאי, מרצה, איש תקשורת, אבל הג'וב האהוב עליו מכל הוא להיות מג"ד גדוד בארי. הנדל, למוד אינספור ימי מילואים וקרבות אמיתיים ופוליטיים, מגיע לשיחת גברים כנה עם שי האוזמן. הנדל מדבר על רגע צלילות הדעת שהביא עימו טבח השבעה באוקטובר. משם, במעבר טבעי, לפלטפורמה הפוליטית הנוכחית שלו, אג'נדת הגיוס ואומנות הפוליטיקה. האם יש לו משנה סדורה לפתרון בעזה? לסכסוך עם הפלשתינאים (סיפוח?)? מהי התשובה לשאלת בנימין נתניהו? איפה טעינו מול איראן וקטאר והיכן הוא עצמו נכשל? פרק עם ניחוח עז של בחירות.

בפרק טעון, חד ומלא בעמדות נחרצות – שי האוזמן מארח את יאיר גולן לשיחה ישירה על כל מה שכואב בביטחון, בפוליטיקה ובחברה הישראלית של אחרי 7.10. יאיר גולן מגדיר את עצמו כאיש שמאל שלא לוקח סיכונים על ביטחון המדינה, מסביר למה לא יהיה טרנספר ומדבר על הסכנה שבסיפוח, על היפרדות מהפלסטינים כצורך ביטחוני ועל החשבון שיש לעשות מול הנהגה שמפחדת מהקיצוניים בממשלה. הוא מסכם את נתניהו באמירה חדה "האיש הזה מסוכן להמשך קיומנו". הוא מסתכל על הממשלה הזאת בביקורת על מחדל ה-7 באוקטובר, על החטופים ומדבר על הצורך במנהיגות שמדברת אמת ואומרת משהו (ומה עם האמירות שלו עצמו? גם בזה נגענו...) יאיר גולן מנסה לתת אלטרנטיבה ולהיות אופוזיציה פרק בלי פילטרים. בלי מריחות.

רונן צור מגיע לראיון עם שי האוזמן ויש לו הרבה מה להגיד ולספר. קודם כל, להסביר מה לעזאזל זה מנהל משברים ואח"כ כדי לצלול עמוק לתוך החדרים הסגורים של הפוליטיקה הישראלית. מי הדליף את הנאום של גנץ יום לפני, ולמה? איך מתמודדים עם איומים על המועמד (רמז: בכח)? איך מרכיבים, מתוך כל הקיימים, את הפוליטיקאי המושלם? וכמובן מה הוא חושב על נתניהו והתנועה הביביסטית כך הוא מגדיר וגם מביע את עמדתו על המניעים שלה. וכמובן, פרטי פרטים על וממטה החטופים, כולל הביקורת. האם היה משנה משהו? האם זאת בעצם תחילתה של מערכת בחירות ורונן צור רוצה לעבור מאחורי הקלעים לפרונט? כל התשובות בפרק שמכסה הפוליטיקה הישראלית מכל צדדיה.

אחרי הפרק הראשון (ואם לא האזנתם – אתם באמת מפסידים), חוזרים לסיבוב שני עם ח"כ שמחה רוטמן. בעולם שלו יש המון תיאוריות, אבל האוזמן – בא לאמת ולעמת. בין קרבות על בג"ץ והפרדת רשויות, פורצת האש האמיתית כשמגיעים לנושא הרגיש מכולם: גיוס החרדים. רוטמן טוען שבג"ץ דופק את החרדים, מסביר למה בעיניו זאת פגיעה במי שכן מנסה להשתלב ולא שוכח להתייחס, למרבה הפלא, דווקא ללפיד. הוויכוח גולש רחוק, כולל למחוזות אידיוטים השימושיים, גזענות של ציפיות נמוכות ומי בכלל העגלה הריקה? זו לא רק שיחה רגילה – זו גם התנגשות רעיונית חזיתית בין חרדים לדתיים, בין משיחיות לחילוניות, בין כוונות טהורות לפוליטיקה בוערת. אפילו השאלה מי פה באמת חילוני לא נשארת רק על הרצפה. זה פרק שלא משאיר אף צד אדיש.

אין כמעט אנשי ציבור שמייצרים אמוציות כמו שמחה רוטמן. ונראה שהוא אוהב את זה. ואוהב את הבלאגן סביב. ובעיקר אוהב להיות צודק - ולהראות לכולם. שי האוזמן הזמין אותו לדיאלוג עם כלל בסיסי אחד. בלי וואטאבאוטיזם. בלי להרחיק ליציע. בלי להאשים אחרים. האם יפעל אקטיבית למנוע כל עסקת חטופים? האם פשוט לא מוכן להודות שהמניע האמיתי הוא התיישבות וכיבוש עזה? האם מסוגל לקחת אחריות ביחס לאווירה שהובילה לטבח אוקטובר? האם מסוגל להודות בטעות כלשהי שלו? רוטמן, פוליטקאי צעיר יחסית, מדבר על המוטיבציה שמאחורי האג'נדה של חייו: הרפורמה/המהפכה המשפטית. האם מונע מנקמה? מרגשות קיפוח? מהרצון להטריל? רוטמן והאוזמן מדברים על היועצת המשפטית, על נשיא (?) בית המשפט העליון, על בנימין נתניהו, על שקרים ואמת ועל החיים עצמם. וכל זה רק חלק א'.

האוזמן בשיחה טעונה עם השר אופיר סופר חבר סיעת הציונות הדתית שלפי הדיווחים מקימה בלוק לעסקת החטופים אז הוא מנסה להבין אם יש אמת בפרסום ומה האמת? שיחה שמתחילה באיבוד אביו בגיל 12 בלבד, בפציעה שלו כחייל באירוע במנהרות הכותל ובפציעת בנו עכשיו במלחמה בעזה. ותכליתה להבין לאן אנחנו הולכים מכאן? בימים מתוחים לפי עסקאות או קריסת הממשלה מגיע חבר סיעת הציונות הדתית לעשות סדר ולענות על השאלות הקשות על מתי המלחמה בעזה? האם יש סיכוי שנראה שם התיישבות? האם בתור זה שהצביע נגד עסקת חטופים בפעם הקודמת יש סיכוי שעכשיו יצביע בעד? אז דרך הפוסט טראומה האישית לטראומה הלאומית האוזמן מנסה להבין מתי ואיך נוכל להתחיל ללקט את הפצעים ולהחלים?

שנה לעזיבה של שי את ערוץ הספורט זה אירוע שקפלן רצה לציין ושי? פחות... הרבה פחות... אז יצא לנו דווקא לדבר על היידה על איך זה לעבור לפוליטיקה והאם יש לשי עתיד בתחום? על המרואיינים שעברנו האם שי בכלל פשיסט? ואת מי שי לא מוכן לראיין? קפלן כמובן החזיר אותנו לספורט כי אי אפשר שלא ושניהם סיפרו איך זה לראיין מישהו שיש לך אליו קצת דם רע? אז היידה? ספורט?היידה לשמוע!

רגע לפני המלחמה עם אירן, הגיע מוקי לשיחה עמוקה, מהלב, עם האוזמן. מימי התום והסקס סמים ורוקנרול של שבק ס' ועד משבר? גיל 50. מראפ הגיטרות של שנות ה 90 ועד ההגדרה של ראפ ישראלי עכשווי שבאמאמא של הקונצנזוס. האם הוא באמת אוהב את הלהיטים הכי גדולים שלו? כמה סבל כרוך בלכתוב שיר? עד כמה אנחנו בכלל מבינים אותו ואת הטקסטים שלו? אחד שירים האייקונים של מוקי מדבר על שלום והוא מורכב כמו מוקי. כמו המצב במדינה שלנו. וספורט, ופוליטיקה. ופופ. ומיצוי פוטנציאל?

האוזמן פוגש את בני גנץ ושואל אותו על היותו העץ הנדיב של הפוליטיקה, בהמשך לממשלת החילופים וממשלת החירום, אליהן הצטרף ועליהן שילם מחיר יקר. אז מי נהנה מהנדיבות הזאת בעצם? מה הייתה המשמעות האמיתית של כניסה לממשלת החירום? מה הוא באמת חושב על נתניהו? ואיך הוא נראה כשפגש אותו בשביעי באוקטובר? מה קרה בתוך הקבינט בשעות הראשונות? ואיפה היה הצבא? האוזמן גם מברר איתו למה בדיוק התכוון בנאום האולטימטום טרם עזיבת הממשלה ומה כתב ביום הראשון של היומן מלחמה? וכמובן שהוא לא התחמק משאלות על האחריות שלו, גיוס חרדים והיום שאחרי. הלאומי, הפוליטי והאישי.