היסטוריה עם יובל מלחי (קטעים)

בסוף שנות השבעים פרצו מהומות אלימות בטהרן כנגד שלטון השאה (מלך בפרסית). הישראלים ששהו במדינה מיהרו לעזוב אותה יחד עם משפחותיהם. בטהרן נשארו עשרות ישראלים, בעיקר נציגי מדינת ישראל באיראן. בבוקר בהיר בחודש פברואר 1979 חזר חומייני לאיראן ועלה לשלטון. השלטון החדש רצח מאות קציני צבא בכירים ואלפים ששיתפו פעולה עם שלטון השאה. בכל פינת רחוב הוקם עמוד תלייה. היה ברור שחייהם של הישראליים בטהרן בסכנה עצומה. בארץ רבים האמינו ואף אמרו כי הם לא יחזרו לישראל חיים. אבל לישראליים בטהרן היו תכניות אחרות.   האזנה מהנה! תודה לנתן פוזניאק שאסף את עדויותיהם של איציק שגב וחיים שילוח לפרק הזה.       נשים נפגשות עם חומייני, אפריל 1979

יוסף אלזיאדנה, בן ארבעים ושבע ואב לשבעה, מתגורר בפזורה הבדואית. כבר שנים הוא מסיע צעירים מאזור הדרום לבית ספר, טיולים ומסיבות. בשישה באוקטובר הסיע צעירים לפסטיבל נובה. למחרת בשש וחצי בבוקר הטלפון שלו צלצל. מתוך שינה הוא עונה ושומע - "יוסף תציל אותנו"   יוסף יוצא מהבית בריצה ונוסע אל לב התופת.הוא לא שועה לקריאות להסתובב ולחזור ונוסע לחפש את הצעירים שלו.   מה גרם לו לנסוע למסיבה, כיצד הצליח להימלט, הטלפונים שקיבל, השיחה המרגשת עם יעקב ועוד.   פרק נוסף בסדרת הפרקים בשיתוף 'דרך שירה בנקי'.  מתפללים לחזרתם של החטופים במהרה!   הפרק בשיתוף דרך שירה בנקי. הצטרפו אלינו!   בהכנת הפרק השתתפו: עדי הררי, אורי בן דור, יובל מלחי, מיכל כץ ושירה זגורי מנכ"לית דרך שירה בנקי. תודה לאורי ומיקה בנקי, רני שחר וליוסף אלזיאדנה.

המשורר האמריקני קארל סנדברג אמר פעם: "גבורה היא מתנה. אלו שיש להם אותה, אף פעם לא ידעו זאת, עד לשעת המבחן." בחמישה באוקטובר 2023, טלי חדד מאופקים ביקרה במשתלה. היא רצתה לקנות עציצים ולהקים גינת פרחים בחצר הקדמית של ביתה. יומיים אחרי זה היא תמצא את עצמה בסיטואציה בלתי אפשרית, מפנה את בנה הפצוע ופצועים רבים אחרים ברכבה הפרטי. טלי חצתה שוב ושוב את אופקים, תחת אש. והיה לה ברור שזה הדבר הנכון לעשות. במעשיה הצילה רבים. סיפור על אומץ לב, גבורה ומסר לאחדות. הפרק בשיתוף דרך שירה בנקי. הצטרפו אלינו! בהכנת הפרק השתתפו: עדי הררי, אורי בן דור, יובל מלחי, מיכל כץ ושירה זגורי מנכ"לית דרך שירה בנקי. תודה לאורי ומיקה בנקי, רני שחר ולטלי חדד שאירחה אותנו בביתה. עדי הררי וטלי חדד

אחד הפרקים הכי מרגשים שיצא לי לעבוד עליהם אי פעם.   מנחם קלמנזון מעותניאל ודני פוקס מבארי מספרים על החילוץ ההרואי של כח קלמנזון בשבעה באוקטובר. מה הוביל שני אחים לרדת דרומה, על דעת עצמם, ולפנות אזרחים מבארי. סיפור מרגש על גבורה וחיבור ישראלי. לזכרו של אלחנן קלמנזון ז"ל וכל אנשי בארי שחלקם עדיין בשבי. מחכים לכם בבית! בתאריך 19.3.24 נודע כי מנחם ואיתיאל זכו בפרס ישראל, הפרס החשוב והיוקרתי ביותר במדינת ישראל. הפרק בחסות דרך שירה בנקי. הצטרפו אלינו!   בהכנת הפרק השתתפו: עדי הררי, אורי בן דור, נתן פוזניאק, מיכל כץ, מנחם קלמנזון, דני פוקס ושירה זגורי מנכ"לית דרך שירה בנקי. תודה לאורי ומיקה בנקי, רני שחר ולחברי קיבוץ בארי שאפשרו לנו לסייר במקום.

בשנת 1814 התפוצץ מיכל לתסיסת בירה במבשלה לונדונית. המיכל היה עצום בגודלו ולמעלה משלושה מיליון ליטרים של בירה שטפו רחובות בגל עצום של 4.5 מטרים. השטפון הרס בתים והביא לטביעתם של אנשים שהתגוררו סמוך למבשלה. אז איך כל זה קרה, מה זאת בירה פורטר, מה היה שגעון הג'ין ועוד. האזנה מהנה!

דודי רבי חבר כיתת הכוננות של כרם שלום הוא בכלל מורה ומחנך. ב 7.10 הוא יצא עם חולצת השבת לתפוס עמדה. הוא לא תיאר לעצמו שהוא עומד להיות מעורב בקרב קשה שבו יהרגו כמה מחבריו הטובים. משמחת תורה לגיהנום תוך שניות בודדות.   "בשבע ושמונה עשרה דקות אני והצמד שלי, נמצאים במרכז הקיבוץ וקולטים קבוצה של שבעה חיילים, אני אומר חיילים, כי חלקם היו לבושים במדים צבאיים. אנחנו ממש קולטים אותם, במרחק של פחות ממאה מטר, אני רואה את הלבן בעיניים שלהם, של המחבלים הארורים, ואני שומע אותם מדברים בקולניות, בערבית, וככה עם התנועות ידיים, כאילו הם מתכננים לאיפה ללכת, אנחנו עדיין לא קולטים את הסיטואציה, ואנחנו אומרים, בטח זה הגדס"ר הבדואי, שעד לא מזמן היה בקיבוץ, ואנחנו קוראים להם, "צה"ל צה"ל", והם פותחים עלינו באש, ואנחנו רגע חושבים אולי זו טעות בזיהוי, הם לא מבינים מי אנחנו, ושוב אנחנו קוראים "צה"ל צה"ל" ושוב הם יורים עלינו צרור יריות, אז אנחנו מבינים שיש לנו מחבלים בקיבוץ, ומשיבים עליהם באש, מתנהל קרב יריות...."     עמיחי ישראל ויצן וידידיה רזיאל ז"ל התמונה מאתר כרם שלום - https://keremshalom.org.il/battle-of-kerem-shalom/

שידור חוזר של פרק 144 אחרי עריכה קלה*. בפרק היום נחזור לשנת 1815, לפני 200 שנים, הגיעה לא"י הנסיכה קרוליין מברונזוויק, נסיכה אנגליה שעתידה הייתה להפוך למלכת אנגליה. אל קרוליין התלוותה פמליה עצומה בגודלה וסופר שתיעד את מסעה. בפרק תשמעו איך נראתה ארץ ישראל לפני 200 שנה מה קרה באבו-גוש, מדוע קרוליין ובעלה שנאו זה את זה, מה כדאי לשים על עקיצות, מדוע הועמדה למשפט, מדוע גורשה מטקס ההכתרה שלה, מה ביקשה שיכתבו על מצבתה ומדוע טוענים עד היום כי נרצחה. האזנה מהנה! *לגבי פרקים ישנים כרגע מחכה לפדרציה לתקליטים כדי להעלות את כל הפרקים הישנים, עניין של זכויות יוצרים ורישוי.

הרעשה כבדה של הפגזות. חריגה אפילו ביחס לעוטף. אני נכנס לממ"ד ומצטרף למיטה של דרור ביתי בת החמש וחצי. אשתי, אפרת, נכנסת לרכב וטסה בין נפילות טילים כדי להגיע אל הבן הגדול, צור, ששהה בבית של סבא עם אח שלי ומשפחתו. היא הגיעה ללא פגע ומאותו רגע אנחנו מפוצלים. בטוחים שתכף ההפגזה תיגמר ונשוב להיות יחד. תוך מספר דקות אני מתחיל לשמוע ירי מנשק קל ומבין שהסיפור שונה הפעם אבל עדיין לא מבין כמה.תודה לשגיא שפרוני ולהגר דרור שדרכה הגעתי לסיפור. תודה לאורי בן דור שערך את הפרק.

גיא גוב ארי מספר על ערבות הדדית בתקופת השבעה של אופק רוסו ז"ל. "אני הולך לספר לכם כאן משהו אחר, על העם שלנו, עם ישראל. על אנשים שלא הכרנו מעולם והם פשוט הופיעו, הם פשוט התייצבו והגיעו."

סיפורה של ליאת אדמתי מקאי על היום הארור בקיבוץ בארי. *אני תוך כדי מילואים, מבטיח להעלות יותר עדויות כשיהיה זמן...       קוראים לי ליאת אדמתי מקאי ואני ניצולה של הטבח בקיבוץ בארי. יום שבת ה 7.10 השעה 6:30 בבוקר אני מתעוררת לקול פיצוצים ענק, הבית רועד. אני כותבת בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית: מה זה צריך להיות? רעמים? שואלת ברצינות זה העיר אותי!!! באותה הדקה אלה אחותי כותבת: נשמע כמו התקפה רצינית. 6:31 אני כותבת לאביתר השכן שלי: שכן סגרו חלונות ברזל שמעתי שיש מטח לעוטף. הוא מיד עונה: כן, את בסדר? עניתי שכן. בדקות הבאות קיבלנו התראה על חדירת מחבלים לקיבוץ וכי יש להכנס למרחבים מוגנים ולהסתגר שם. בשעה 7:05 גל (השכנה, בת הזוג של אביתר) כותבת: ליאתי בואי אלינו. אני עונה שאני בינתיים בסדר. בשעה 7:13 יאיר אביטל הגיס שלי, בן הזוג של אחותי אלה, לוחם בכתת הכוננות של בארי כותב שהם בקרבות ירי בפנים ולנעול דלתות. משהו בתחושת הבטן שלי לא נתן לי מנוח, תחושה שהפעם זה הולך להיות אחרת. קמתי מהמיטה והתלבשתי. התקשרתי לאביתר וגל ענתה. היא אמרה "ליאתי, בואי לכאן עכשיו!" שאלתי אותה איך אני אצא מהבית? אמרה קומי, צאי דרך הדלת האחורית, אני מחכה לך בכניסה. בהחלטה של שישים שניות לקחתי את הטלפון שלי ורצתי יחפה לביתם. טרקנו את דלת הממ"ד והתבצרנו שם כולנו, כולל שלושת הילדים הקטנים כשאחד מהם תינוק בן ארבעה חודשים ואיתנו גם סשה הכלב. הלב שלי פעם בחוזקה וניסיתי להסדיר את הנשימה שלי. לא עברו יותר מכמה דקות ולפתע, דפיקות על דלת הממ"ד. הסתכלנו אחד על השני ושתקנו. חשבתי ביני לבין עצמי שכבר עברה חצי שעה וזה בטח הצבא. שוב דפיקות על הדלת. בשלב הזה אביתר שאל: "מי זה?" שוב דפיקות, ושוב אביתר שואל מי זה. מבעד לדלת קריאות בערבית. אביתר צעק אליו: "רוח מן הון!!!" שוב קריאות בערבית ושוב אביתר אומר לו ללכת מכאן. והמחבל הלך. בשלב הזה עוד טעיתי לחשוב כי מדובר במחבל אחד או שניים, קיללתי על כך שמכל הבתים הגיע דווקא אלינו. אבל הנה הוא הלך ואני בתמימותי חשבתי שהאירוע לקראת סיום. ובזה הרגע נפתחו עלינו שערי הגיהנום, גיהינום שגם השטן לא ברא....

עדותה של נעמי הירשפלד מכפר עזה. טבח השבעה באוקטובר 2023.     "6:30 שבת בבוקר מטחים כבדים מאוד באיזור קוב ואני קופצים מהמיטה רצים לחלון המטבח רואים את כמות היציאות החריגה, מופתעים. שומעים צליל שונה מוזר קרוב צלפים? לא ברור. קוב מתחיל להכין קפה, יאללה התחלנו סבב נוסף - ככה חשבנו.. אוי כמה טעינו. מביטים מהחלון טנדר לבן עוצר בכניסה לשכונה 10 מחבלים (אולי יותר) לבושים בשחור מסיכות שחורות ונשקים פורקים מהטנדר מתפצלים 5 רצים בדשא לכיוון הבית שלנו 5 רצים לכיוון הבית של השכנה האהובה. לא קולטת עדיין, שואלת את קוב: מה זה? קוב גם לא מבין מה הוא רואה. 7:02 כותבת בווטסאפ של נשות כפר עזה: "יש כאן בשכונה חבורה בשחור רצים עם נשקים ויורים" מישהי עונה: זה חיילים שלנו. אחרת כתבה: להכנס לממד. המחבלים מרחק יריקה מהבית רואה את הסרט הלבן שקשור להם על הראש. חמאס. צעקות איטבח אל יהוד אללה אכבר רצים לממד....."

שלמה רון לא היה בסיירת או משהו. הוא היה אדם מבוגר, חולני למדי. שלמה אהב תיאטרון ומוזיקה וספרים. הוא אהב את חנה, אשתו עימה חי שנים רבות. הוא אהב את בנותיו. ואהב מאד את נכדו. הוא אהב גם את השירה של רחל. וגם את היצירות של נעמי שמר. הוא אהב אמנות. שלמה וחנה גרו בנחל עוז. מעולם לא עזבו את המקום. גם בתקופות מפחידות באמת. שם גרו. שם חיו. שם בחרו לחיות. שם היו גם בבוקר ה-7 באוקטובר 2023. כתיבה - דניאל חקלאי קריינות ועריכה - יובל מלחי

"שבת 7.10. מתאמנים עם הילדים לטריאתלון. התקבצנו נערים ומבוגרים מכל אזור עוטף עזה, בתחנת הדלק שבכניסה לקיבוץ כפר עזה. השעה 6 בבוקר, בחוץ עדיין חושך. עולים על האופניים, מתחברים, מתחילים לרכב. אנחנו עוברים בקושי 500 מ' של רכיבה, פתאום מתחיל מטח מטורף של רקטות. הבנו שהפעם זה משהו אחר..."

قصة لينوي إليزرا، طبيبة في نجمة داود الحمراء كانت تحت الطلب. The story of Linoy, who worked the MDA* telephone lines during the October 7th massacre in Israel. *MDA – Magen David Adom is Israel's national emergency medical service.   Translation and narration - Yuval Tsameret Sounds and mix - Ori Ben Dor תודה גדולה לעידן להב ומיזם מוואל - מנגישים לקהל הישראלי סוגיות אקטואליות, חברתיות, תרבותיות ודתיות מהעולם הערבי והאסלאמי. شكرًا جزيلاً لعيدان لاهاف ومشروع مافال - الذي يجعل القضايا الحالية والاجتماعية والثقافية والدينية من العالم العربي والإسلامي في متناول الجمهور الإسرائيلي.

"October 7th, Shabbat morning. On my way to another shift in Israel’s Magen David Adom, Israel's national emergency medical service. The roads are empty, the calm of Shabbat morning is in the air, and I'm listening to Casi ángeles songs, full blast in the car. That's the last moment I remember before the hell that befell the people of Israel." The story of Linoy, who worked the MDA* telephone lines during the October 7th massacre in Israel. *MDA - Magen David Adom is Israel's national emergency medical service. Voices and Recording -  Shira Gross Sounds and mix - Ori Ben Dor

"יום שבת 6:10 בבוקר 7.10.2023 בדרך לעוד משמרת שבת בוקר, הכבישים ריקים, השקט של שבת באויר. שרה שירים של כמעט מלאכים באוטו בפול וליום. זה הרגע האחרון שזכור לי לפני התופת של עם ישראל." סיפור של לינוי אלעזרה חובשת בכירה במד"א שהייתה בכוננות טלפונית. קריינית - עדי הררי עורך סאונד - אורי בן דור

قصة عائلة واحدة في كيبوتس نيريم مجزرة 7 أكتوبرThe story of one family in Kibutz Nirim October 7th massacre Eldad Hess תורגם והוקלט על ידי מיזם מוואל - מנגישים לקהל הישראלי סוגיות אקטואליות, חברתיות, תרבותיות ודתיות מהעולם הערבי והאסלאמי. תודה לעידן להב.

Testimony of Eldad Hess from Kibutz Nirim October 7th massacre Read by Yuval Malchi "...And I'm holding, holding the handle as if holding my life. “Attallah,” I hear, and realize that there are at least two or three men in the house. I'm sweating, in my underwear, sitting on the kids’ toy bin, grabbing the handle, and they are trying to open it. Goldi, I whisper to my wife, they are here!!! Goldi, they are trying to open the door! She texts the entire kibbutz, please help us! Anyone please come! And no one comes " Translation - Dina Routin Pyle Write me if you want to share your story. Yuval

עדות הדס קריחלי דוד קיבוץ נירים טבח שמחת תורה 7.10.23 קריינות - עדי הררי הקלטה - נתן פוזניאק   שתפו אותי בעדויות נוספות. יובל

עדות אלדד הס קיבוץ נירים טבח שמחת תורה 7.10.23       שתפו אותי בעדויות נוספות. יובל