למצוא את הפלוס

רני אורן, מייסד עמותת פטריציו פאולטי בישראל, יו"ר תנועת One, מייסד פרוייקט נערי האור וחוות מרפא ברשפון.   רני אורן מייסד עמותת פטריציו פאולטי בישראל, יו"ר תנועת One ומייסד פרוייקט 'נערי האור', הוא לא רק יזם חברתי, אלא אדם שבחר להפוך רגע של מפגש אנושי עמוק, כמעט בלתי אפשרי, לנקודת מפנה בחייו. כלוחם ביחידת דובדבן, בעצומה של פעולה מבצעית מול אדם שנגדר כאויב, רני מביט בעיניו ורואה דווקא את ההשתקפות של עצמו. ומשם נולדת שאלה: "למה שני בחורים צעירים, שלא מכירים זה את זה, גדלים לתוך מציאות שבהם הם מנסים להרוג אחד את השני?" השאלה הזאת היא גם הזרע שממנו נבט פרויקט נערי האור - מסע חינוכיי-תרפויטי פורץ דרך, שמלווה בני נוער שנפלטו ממערכות רבות ומאפשר להם לחזור לראות את עצמם באור. לא כתוקפנים, לא ככישלון, אלא כבני אדם שיש בתוכם תקווה, כוחות ולב פועם. הסיפור של רני הוא לא רק על נוער - הוא עלינו, ועל האפשרות שלנו - במיוחד כמנהיגים, להנהיג מתוך הלב. לראות את האדם. להדליק אור גם כשיש חושך.

מה לקלפי תדרים ולניהול צוות? כשאנחנו מבקשים טבלת אקסל, האם יש מקום לדבר גם על תדרים, סמלים אנרגטיים ושפת האור? בפרק 66, אורן פוגש את מיכל טוהר לב – הילרית, מלווה תהליכי התעוררות תודעתית, ואישה שמורידה את שפת האור לקרקע המציאות. לפני כ-12 שנה, חייה של מיכל השתנו ביום אחד. היא התיישבה מול המחשב, והידיים התחילו להקליד – מעין שפה חדשה נפתחה מולה. מאז, היא רואה את המציאות כתוכנית מתפתחת, כזו שלא שואפת לחזור למה שהיה, אלא להתקדם לקראת טוב חדש. בפרק הזה, שבו שיחה על תודעה וארגונים משתלבת עם שאלות על ניהול ותקשורת, מיכל מזמינה את אורן לבחור קלף מתוך חפיסת קלפי תדרים. ברגע הזה, משהו עדין נפתח. בהתחלה נשימה ועמה גם תחושה. אולי אפילו תזכורת לשיחה אחרת שאנחנו לא תמיד מרשים לעצמנו לנהל במרחבים הכי רציונליים.

בפרק החדש של הפודקאסט "למצוא את הפלוס", אני מארח את ד"ר דורית רדליך-עמירב – מרפאה בעיסוק, חוקרת תקווה ומרצה לחוסן נפשי ושיקום – לשיחה עמוקה ומרגשת על תקווה בזמנים של קושי. דורית מאמינה שתקווה היא לא רק תחושת בטן – היא יכולת. אפילו שריר שאפשר לאמן. "האדם הוא יצור מקווה", היא אומרת – ומזכירה שדווקא מתוך הייאוש מתחילה להתעורר התקווה. האם תקווה מתקיימת רק כשיש כאב? ומה תפקידם של מנהלים בתקופות של חוסר ודאות? האזינו לשיחה שמחברת בין כאב, חמלה, ואמונה ביכולת האנושית לקום, להתחדש – ולראות אור.

רבים מתקשים לזהות התעמרות במקום העבודה – לפעמים כי היא מתרחשת בטפטופים קטנים, לפעמים כי קשה להודות בכך בפני עצמנו. בפרק הזה אני משוחח עם סמדר צלליכין-סבו, מנהלת בכירה ויועצת, שחוותה את התופעה מקרוב ויודעת לזהות אותה גם כשהיא מסתתרת מאחורי מסכות ארגוניות. נקודת המפנה עבור סמדר הייתה כשהיא נאלצה לפטר עובדים ש"לא באו למנכ"ל טוב בעיניים" – החלטה שלא הייתה קשורה לביצועים מקצועיים, אלא לרצון להפעיל כוח ולהשתיק. בישראל, הנתונים מטרידים: אחד מכל ארבעה עובדים חווה התעמרות בעבודה. התופעה הזו לא רק פוגעת בביטחון העצמי וברווחה הנפשית של העובדים – היא גם גובה מחיר כבד מהארגון דרך טעויות, תחלופת עובדים ואווירה רעילה. אז איך מזהים התעמרות בעבודה? מה עושים כשהפגיעה הופכת לשגרה? ואיך מנהלים יכולים למנוע אותה מלכתחילה? הצטרפו אליי לשיחה חשובה עם סמדר צלליכין-סבו, שבה נבחן את הגבולות בין דרישות מקצועיות להתעמרות, נבין איך לזהות את הנורות האדומות, ונקבל כלים להתמודדות ולהגנה על עצמנו ועל העובדים שלנו. הצטרפו אלינו לריטריט עץ החיים – מחזור 2 ביער הסודי בקפריסין 10עד ה-13 ביולי 2025 למה עכשיו? כי במקום לשחוק את עצמך במרוץ החיים – תוכל למלא את עצמך בכוחות מחודשים. כי בעלות של סופ"ש במלון בישראל – תקבל חוויה עמוקה ומשמעותית שתלווה אותך הרבה אחרי שתחזור. כי לפני שהחיים יכריחו אותך לעצור – עדיף לבחור לעצור בעצמך. וכי בחירה בעצמי – היא גם תרומה לסביבה שלי. לפרטים ולהרשמה >> לחצו כאן    

אנחנו לא ממש אוהבים שינוי, "לחזור לשיגרה" הוא ביטוי שאנחנו אוהבים להגיד בתקופות מסויימות. זהו רצון טבעי ליציבות, אבל השאיפה לשיגרה היא לא רק בעיתות משבר כמו מלחמה או מגיפת הקורונה, אלא גם בהקשרים שאמורים להיות חיוביים. הרי בטח יצא לכם להגיד "אחרי החגים נחזור לשיגרה".   ערן שטרן, מלווה אנשים ועסקים בתהליכי שינוי, יוצר ומגיש את הפודקאסט עושים שינוי חושף את השורשים לחששות. הוא מאיר נקודה חשובה: לעיתים קרובות אנחנו רואים בשינוי הודאה בכישלון העבר, מחשבה שמכבידה עלינו. אבל האם דריכה במקום, במיוחד כשאיננו מאושרים, אינה גובה מחיר יקר יותר מהנפש שלנו?   האזינו לשיחה המרתקת של אורן וערן, בה הם צוללים לעומק של תהליכי שינוי ומגלים מה צריך לעמוד בבסיס החשיבה שלנו כששינוי עומד על הפרק.

אנו שנה וחצי לתוך חירום מתמשך, ורבים בארגונים מרגישים אבודים. השחיקה גוברת, תחושת השייכות נעלמת, והאמון – נסדק. מנהלות ומנהלי HR נותרים בחזית – לעיתים בלי כלים, ובלי כיוון. דווקא עכשיו – לא נוכל להסתפק בעוד ערב גיבוש או הרצאה מעוררת השראה. אנחנו צריכים אסטרטגיה אחרת. אסטרטגיה רב-שכבתית. בפרק החדש אני מארח את שירה אימרגליק, יועצת אסטרטגית בכירה ומומחית לתקשורת פנים ארגונית, שמביאה הסתכלות רעננה: + איך לנהל את הכאוס ולא רק לשרוד אותו + למה העתיד של משאבי האנוש תלוי ביכולת להחזיק מורכבות + ואיך נבנית תקווה מתוך משבר – לא אחריו אם אתם אחראים על אנשים, מובילים שינוי או פשוט מרגישים שהגיע הזמן למשהו אחר – הפרק הזה בשבילכם.  

לפני 17 שנים חזרה ד"ר אילנה טישלר משליחות במקסיקו, בחיפוש אחר תפקיד ניהולי במוסד חינוכי בישראל. כשהגיעה לכפר הנוער בן שמן, היא חשבה שתישאר כחמש שנים – אך התאהבה: במקום, באנשים, ובעיקר במשמעות העמוקה של העשייה החינוכית. מאז היא מנהלת את הכפר – אבל כפי שהיא אומרת, לא רק היא ממלאת את התפקיד, אלא גם התפקיד ממלא אותה. כפר הנוער בן שמן הוא הרבה יותר ממוסד חינוכי. עבור התלמידים שלומדים בו כיום – הוא מרחב לצמיחה, הזדמנות ולמידה. עבור הבוגרים – הוא בית שני, שממשיך ללוות גם אחרי סיום הלימודים. אחת לשלושה חודשים, צוות הכפר יוצר קשר עם הבוגרים כדי לשאול לשלומם, לבדוק איך הם מסתדרים – וחלקם אפילו חוזרים פעם בשבוע, בהתנדבות, כדי לתת בחזרה למקום שנתן להם כל כך הרבה. הכפר קולט תלמידים מכל גוני החברה הישראלית: חלקם מגיעים מתוך בחירה, בגלל ההזדמנויות החינוכיות והחברתיות הייחודיות שהוא מציע. אחרים מופנים על ידי משרד הרווחה, בתקווה לבנות עתיד טוב יותר – למרות הרקע המורכב שממנו באו. לכבוד פרק 61, אורן ישב לשיחה עם ד"ר אילנה טישלר – על הדרך שהביאה אותה לכפר, על המהות הייחודית של בן שמן, ועל הכוח שיש לחינוך חם, אישי וקהילתי בשינוי מסלולי חיים.

רגע לפני שנצלול לפרק, אנחנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו לכנס "מחוסן לתקווה", שאנו בצוות פלוס עורכים לכבוד יום האושר הבינלאומי ב-20 במרץ 2025. הכנס יתקיים בזום, ההשתתפות ללא עלות, וזו הזדמנות עבור כולנו להעמיק על הצעדים לטיפוח התקווה. לפרטים והרשמה – לחצו כאן. אנחנו נוטים לחשוב על תקווה כמשהו שמביא איתו רק אור ושמחה, אבל האמת מורכבת יותר. תקווה לא מופיעה סתם כך – היא נולדת לרוב מתוך כאב, מתוך חוסר ודאות, מתוך ייאוש. כי כשהכל טוב בחיינו, אנחנו לא ממש חושבים על תקווה ולא ממש זקוקים לה. ד"ר עודד אדומי לשם, פסיכולוג פוליטי וחוקר בכיר במעבדה לפסיכולוגיה של סכסוכים ופיוס באוניברסיטה העברית, מסביר שלתקווה יש שני פנים: היא גם כוח מניע שדוחף אותנו קדימה וגם דרך מחשבה שמעצבת את הדרך שבה אנחנו רואים את העולם. אבל יש דבר אחד בטוח – תקווה לא מגיעה לבד. היא דורשת פעולה, עשייה, תנועה. אי אפשר פשוט לחכות שהיא תופיע, צריך לטפח אותה, להשקיע בה, להפוך אותה לכוח שמניע אותנו קדימה. אחרת? זה פשוט חסר תקווה.

יש שיחות שאף אחד לא רוצה לנהל. משוב שלילי לעובד, שימוע לפני פיטורין, או כל שיחה שמוציאה אותנו מאזור הנוחות ומעוררת תחושות קשות כמו לחץ ואשמה. פעמים רבות, אנחנו דוחים את הרגע, מנסים לרכך או אפילו נמנעים מלדבר בכנות – אבל בסוף, זה מתפרץ כמו הר געש. בפרק הזה אני מארח את יפעת בר-קול גרכט, הבעלים של חברת סלטוז ומומחית בפיתוח הנהלות גלובליות, לשיחה פתוחה על איך לנהל שיחות אמיתיות – Real Conversations. כאלה שלא מתחמקים מהן, אלא ניגשים אליהן עם אותנטיות ושקיפות. נדבר על למה חשוב לפעמים פשוט לשהות בתוך הקושי במקום למהר למצוא פתרון, ואיך לזהות כשהבעיה היא לא רק בתוכן השיחה – אלא בדינמיקה שחוזרת על עצמה.

איך נראים האנשים בעולם העבודה של 2025? ד"ר שלומית קמינקא, מייסדת ומנכ"לית עמותת משאבי אנוש ישראל, מציעה מבט מעמיק על השפעות הטראומה הלאומית בעקבות המלחמה, לצד החשש מגל התפטרויות הדומה ל"התפטרות השקטה" של תקופת הקורונה. בתוך חוסר הוודאות, היא מצביעה על דרכים שבהן ארגונים יכולים ליצור יציבות וחוסן – דרך ריטואלים קבועים, פירוק משימות גדולות לצעדים קטנים, ושימור המורשת הארגונית כמקור לכוח וללמידה ממשברים קודמים. עבור שלומית, זה הרבה יותר ממקצוע – זה אישי. נכדה, סגן ינאי קמינקא, נהרג בקרב בזיקים ב-7 באוקטובר 2023. דווקא ההמשכיות – החזרה לדברים שעשו יחד לפני נפילתו – היא זו שמחזיקה אותה ואת המשפחה. את אותו עיקרון היא מציעה גם לארגונים: להיאחז במה שנותן משמעות, במה שמחבר אותנו, ובמה שמאפשר להמשיך קדימה – לא רק כיחידים, אלא כקהילה. זהו פרק שמציע לא רק התמודדות עם חוסן, אלא גם תנועה קדימה – מאתגרי ההווה אל תקווה לעתיד.    

בעולם משתנה ומשובש, היכולת להסתגל ולשלב בין מיומנויות שונות,  הופכת לקריטית. דרך משחק קלפים, אבי רומנו – יועץ אסטרטגי לארגונים ומטרות עסקיות, טאלנטים וארגונים ומעיד על עצמו שהוא גשר בין אנשים – מוביל אותנו לשיחה מרתקת על סלשרים, סטרס, מנהיגות ואמונה. הקו המחבר, הוא האנשים. העולם היה בכאוס גם לפני 100 שנה, עם השפעת הספרדית והשפל הכלכלי הגדול - ולבסוף אנשים וארגונים צלחו את התקופה. המנהיגים של היום צריכים לדעת להסתגל, לגלות גמישות ניהולית ולהתאים את עצמם לשינויים. בתקופה הנוכחית, הסלשרים דווקא מציעים לעולם העבודה המשתנה, סט כישורים ויכולות שמאפשרות גמישות לארגונים. רומנו טוען, שצריך לדעת לזהות, לא רק במה עובד מסויים טוב, אלא גם מה הוא אוהב לעשות. במילים אחרות, לצאת מהגדרות תפקיד מסורתיות משנה את חוקי המשחק בעולם העבודה. אתם מוזמנים לעקוב אחר ערוץ היוטיוב של אבי רומנו

עולם העבודה עבר מהפכה של ממש ב-25 השנים האחרונות. מהימים שבהם מועמדים היו מגיעים פיזית למשרדי החברה ומניחים בדלפק את קורות החיים המודפסים ועד למציאות שבה גיוס עובדים מתבצע ברשתות החברתיות – הדרך למציאת עבודה השתנתה לחלוטין. הפרק הזה מוקדש למחפשי העבודה וגם למגייסים ולמנהלים. אורן ישב לשיחה עם אפרת דגן, מייסדת חברת WORKAROUND, שירותי ייעוץ אסטרטגי בתחום הגיוס. היא הקימה וניהלה את מערך הגיוס ב-Google ישראל וניהלה גיוס במשרדי החברה באירופה וארה״ב במשך כעשור. אפרת נותנת תמונת מצב על עולם העבודה בישראל וכיצד השתנה בשנים האחרונות. לאחרונה היא הוציאה את הספר למה לחפש כשאפשר למצוא, שמספק כלים פרקטיים למחפשי עבודה. בשיחה היא מעניקה טיפים יישומיים, בהם:  לחשוב מחוץ לקופסה – לא רק איך מילאתם את התפקיד בעבר, אלא איך הוא מתנהל בארגונים שונים.  לנהל נוכחות מקצועית בלינקדאין – פרופיל מסודר ומפורט חשוב לא פחות מקורות חיים.  ליצור רשת קשרים פעילה – מי שיעזור לכם למצוא עבודה הם לאו דווקא המגייסים, אלא אנשים מהמעגלים המקצועיים שלכם.  לדעת איך לחפש נכון – חיפוש עבודה הוא הרבה מעבר לשליחת קורות חיים. אם אתם מחפשים עבודה, שוקלים שינוי קריירה, או בכלל עוסקים בגיוס עובדים – הפרק הזה הוא חובה עבורכם!

דנית דברה מנכ״לית עמותת ״מעגלי שמע״ בית חם לילדים ונוער כבדי שמיעה הצטרפה לארגון באמצע הקורונה. בעוד היא שמעה ממי שגייסו אותה סיפור על עמותה מצליחה שעברה מיזוג ויש איתנות כלכלית והעתיד נראה ורוד, דנית פגשה מציאות אחרת לגמרי. עובדי העמותה, היו עצובים וסיפרו על תכניות ופרוייקטים שנסגרו. מהר מאד הבינה שגם ההבטחות על איתנות פיננסית היו רחוקות והעמותה למעשה עמדה על סף סגירה. דנית לא נבהלה מהאתגר והשלב הראשון היה לקחת את קורס האקדמיה לאושר שלנו לאחריו, החלה ליישם ולהטמיע. תחילה במישור הפיזי: החלפת כריכים עם שוקולד, באוכל חם ומזין שהצוות עצמו מבשל, גיוס מתנדבים, הוספת צמחייה, אחר כך החלה לעבוד על המפתח הרגשי ולהתחיל שיח חיובי על הצלחות, או כל דבר אחר שעשה לאנשי הצוות טוב. מאז, לאנשים במעגלי שמע יש הווה שמח וגם עתיד כלכלי טוב. איך? הקשיבו לפרק בו דנית מספרת איך האודר הארגוני שיפר את התרבות הארגונית וגם את האיתנות הכלכלית.

אור לי אשוח, יועצת ארגונית בכירה ומלווה מנהלים בתהליכים של התפתחות אישית בניהול, מאמינה בלב שלם ששייכות אינה רק ערך, אלא היא נשמת הארגון. היא חוותה זאת בעצמה כאשת מכירות עם מנהל, שדאג לקיים איתה שיחות, להאציל עליה סמכויות ועודד אותה לבוא לידי ביטוי ואור לי באמת הרגישה שהיא חלק ממשהו גדול ומשמעותי. אבל, כשהוא עזב הגיע מנהל עם גישה הפוכה לגמרי, תחושת השייכות נעלמה, ואיתה גם הרצון להישאר בחברה. גם היום, אור לי רואה איך מנהלים רבים מפספסים את הכוח הטמון בהקשבה אמיתית, בשיחה כנה ובהכרה בערך של עובדיהם. וכשכן עורכים שיחות, לרוב נוטים להתמקד בשלילי. הקשיבו לפרק לקבלת כלים וטיפים מעשיים לחיזוק תחושת השייכות ולשיפור האווירה בארגון.

בעולם שבו הישגים לימודיים וציונים הם המדד המוביל במערכות החינוך, התקיים השנה בבהוטן, מדינה קטנה בהימלייה כנס "מדמיינים את החינוך מחדש בראי מדד האושר הלאומי". פרופ׳ יולי תמיר, לשעבר שרת החינוך וכיום נשיאת המכללה האקדמית בית-ברל מספרת על מערכת החינוך בבהוטן ואף כלים קטנים שהיה רצוי ליישם כבר עכשיו בכיתות בישראל. למשל, לפתוח את השיעור בדקה אחת של מדיטציה. זה אמנם לא הרבה, אבל זה מוליד איזשהו שקט שאסור להמעיט בחשיבותו. אז נכון, החיים במזרח התיכון, לא שקטים כמו בבהוטן, אבל דווקא במדדי חוסן נפשי ישראל נמצאית במקום טוב. אחד האתגרים, אומרת פרופ׳ תמיר, הוא לדאוג לרווחה ול- well-being של התלמידים, אבל במקביל חשוב מאד לטפח את החוסן הנפשי של המורות והמורים, כי הם אלו שפוגשים את הילדים שלנו כל יום, ומורים שמחים יותר יוכלו לדאוג טוב יותר לרווחה של תלמידיהם.

למנהלים יש השפעה עצומה על העובדים שלהם. משפט אחד של מנהל יכול לשנות את מצב הרוח של עובד למשך יום שלם או אפילו לתקופה, אומר פיני טל, מומחה לניהול ומנהיגות ומייסד תוכנית LeaderZ, שמעניקה כלים ניהוליים באופן יצירתי.   בפרק זה, פיני משתף על האתגרים הייחודיים שמנהלים מתמודדים איתם בשנה האחרונה, במציאות המשובשת של מלחמה ולחץ. לצד הצורך לעמוד במשימות ולוחות זמנים, הם מתמודדים גם עם הקשיים הרגשיים של העובדים – ולעיתים שוכחים את הרגשות שלהם עצמם.   פיני מדגיש עקרונות מפתח בניהול, כמו הקשבה ודוגמה אישית, ומשתף תובנות ששאב משיחה עם סא"ל אור בן יהודה על הובלת אנשים, בשדה הקרב ובשדה הרגשי.   בפרק נבחנים גם סוגיות כמו התמודדות של עובדים שהתקדמו לדרגת מנהלים ומגלים שזה לא בהכרח מתאים להם, הדרכים לשלב בין קידום מטרות ארגוניות לניהול אפקטיבי של אנשים, והשפעת הבינה המלאכותית על עולם הניהול.   מוזמנים להאזין לפרק מרגש ומעורר מחשבה, שבו נוגעים בפן הרגשי של ניהול בעידן של אי ודאות.

בפרק 51 של "למצוא את הפלוס," אירחתי את ד"ר דינה ניר לשיחה מרתקת על המעבר משיחות Feedback ל-Feedforward במקומות עבודה. בסוף השנה הקלנדרית, ארגונים רבים מקיימים שיחות הערכה כדי להציב יעדים לשנה הקרובה ולסכם את ההישגים המקצועיים של השנה שחלפה. אך בפועל, רוב העובדים אינם נהנים משיחות אלה, וגם המנהלים לא תמיד רואים בהן כלי יעיל. השאלה היא – האם בכלל כדאי לקיים שיחות הערכה? ואם כן, איך הופכים אותן לכלי אפקטיבי עבור כל הצדדים? ד"ר דינה ניר, יועצת ארגונית בכירה, ראש תוכנית ה-Executive MBA בקריה האקדמית אונו וחוקרת בתחומי פסיכולוגיה חיובית, מו"מ וקונפליקטים באוניברסיטת רייכמן, מזהירה ששיחות הערכה עלולות לפגוע במערכת היחסים עם העובד. הפער בין ההערכה שלה העובד מצפה לבין מה שהוא מקבל בפועל עלול לעיתים ליצור משבר אמון ולהוביל לתחושת תסכול. אז מה אפשר לעשות אחרת? ד"ר ניר מציעה גישה שונה: לא להמתין לשיחת הערכה שנתית, אלא לקיים שיחות קבועות במהלך השנה. בנוסף, היא ממליצה לקיים כמה שבועות קודם לכן שיחת Feedforward. מטרת ה-Feedforward היא לנתח הצלחות קודמות ורגעי שיא של העובד ולהבין מהם הגורמים שתמכו בהן – כדי ליישם את אותן תובנות בעתיד.  בפרק אנחנו מדגימים יחד, הלכה למעשה, כיצד לקיים שיחת Feedforward ומציעים כלים שיאפשרו גם לכם לאמץ את הגישה הזו בארגון. מוזמנים להאזין!

לפני שנתיים יצאתי למסע הזה עם הפודקאסט למצוא את הפלוס. לכבוד הפרק ה-50 נענתי לאתגר ולהיות בצד שעונה על השאלות במגרש הביתי של ״למצוא את הפלוס״ וכך רועי ווסט, בוגר האקדמיה לאושר והמפיק הוא האורח שתפס את כיסא המארח וישב איתי לשיחה בניסיון להבין מה למדנו מהפודקאסט, איך משתנה עולם האושר הארגוני והפסיכולוגיה החיובית בזמן מלחמה ועמדנו על חשיבות טיפוח המפתח המנטלי, הקוגנטיבי, הרגשי, הפיזי והחברתי שלנו. בנוסף, נגענו בסוגיה חשובה, איך עצמאיים יכולים לדאוג לאושר שלהם. אז אתם מוזמנים להאזין לפרק מעט שונה מהרגיל. שלכם, אורן

כולנו מכירים את הסטיגמות שגברים צריכים להיות אסופים, חזקים, ובמקרים רבים אין להם את הלגיטימציה לשתף ברגשותיהם. בפרק זה צללנו לעומק הקשר בין גברים ורגשות יחד עם תמיר אשמן, העוסק בטיפול פרטני וקבוצתי, מנחה סדנאות, מנהל יחד עם ד״ר אורן גור את התוכנית להכשרת מנחי מעגלי גברים באוניברסיטת תל אביב וביחד עם אשתו מאיה בן יעקב, מנהל את בית הספר ליחסים ללמוד לכעוס נכון. ״זו לא תופעה ביולוגית״, אומר תמיר, ומסביר שהרבה מכך נובע מהסללה חברתית. בהקשר הישראלי, שבו המדינה נוסדה ומתקיימת בין מלחמות וטראומות, המשטור של הגבריות מתעצם עוד יותר. החדשות הטובות הן שיש גברים רבים שהבינו את המחיר של גבריות רעילה – אותה גבריות שמובילה לעיתים להתפרצויות זעם, אלימות, התמכרויות ואפילו אובדנות. האירועים הקשים של 7 באוקטובר העמיקו את תחושת חוסר האונים, אך עבור רבים, העזרה אינה מובנת מאליה, מה שמוביל למחירים כבדים בבריאות הפיזית והנפשית. הפרק הזה אינו מיועד רק לגברים – הוא חשוב גם לנשים, בין אם הן אמהות או בנות זוג, שמעוניינות להבין יותר את המקום הרגשי של הגבר בחייהן. השיחה עם תמיר, מעבר לעיסוק בכאב ובקשיים, מביאה מסר של תקווה ויכולת לשנות ולרפא גברים, משפחות ואת החברה שלנו

אנחנו לקראת ציון שנה לאירועי 7 באוקטובר, כשהמלחמה עדיין נמשכת ומביאה עמה פצעים חדשים, חטופים שנרצחים וחיילים שנופלים, החברה הישראלית מתמודדת עם עומס הולך וגובר של טראומות. איך ניתן להתמודד עם הטראומה? והאם אפשר לצמוח מתוכה? בפרק זה, ד"ר עוז גוטרמן, ד"ר לפסיכולוגיה וראש החטיבה למשאבי אנוש במכללה האקדמית גליל מערבי, מסביר את מושג הצמיחה הפוסט-טראומתית (PTG) ומתאר את הדרכים המובילות לצמיחה בעקבות טראומה​. ניתן להרחיב על כך גם באמצעות את קבוצת אנשי המחר בפייסבוק​ אותה הוא מוביל ו​בנוסף ד״ר גוטרמן מגיש ​את הפודקאסט עולם חדש מופלא. ד"ר גוטרמן מצביע על כך שהפעולות הנדרשות לצמיחה לרוב נוגדות את האינסטינקטים שלנו – למשל, חיילים שחוו טראומה לעיתים מצופים לדבר על כך מיד, אך לעיתים דווקא זו אינה הפעולה הנכונה עבורם. בפרק נדון גם כיצד לזהות סימנים המעידים על הצורך בהתערבות ותמיכה כאשר מישהו קרוב לנו חווה טראומה.​ האזינו לפרק חיוני בימים קשים אלה. הטראומה אינה ניתנת למניעה, אך יש לנו את היכולת לסייע לצמוח מתוכה.