הצטרפו לסדרה הקצרה של עו״ד ריטה גולשטיין גלפרין, על המשבר בשירות הציבורי בישראל, האתגרים המרכזיים שמאיימים על היעילות והרלוונטיות של השירותים הציבוריים, ופתרונות מעשיים והכרחיים לשינוי כבר ממחר בבוקר.

חלק ב׳ האם שירות הציבורי שלנו מוכן להתמודד עם האתגרים של המחר? ממינויים פוליטיים ועד לתרבות ארגונית מקובעת . והשינוי שחייב לקרות עכשיו.

טקסט הפרק המלא:

שירות ציבורי איכותי מתחיל, וגם נגמר, בטיב ההון האנושי שלו. מחקרים מצביעים על קשר שלילי מובהק בין מינויים פוליטיים לבין תוצר לנפש במדינה ואפקטיביות הביצוע של הממשלה. בסרטון הקודם דיברנו על חולשת המערכת הציבורית. וזה הזמן לצלול לעומק הבעיות ולדבר על מה שצריך לעשות, החל ממחר בבוקר. מפינו כאמור עשרה אתגרים. עלייה בקוטביות ובתפיסות סקטוריאליות, פוליטיזציה ושחיקה ביחסים בין הדרג הנבחר לדרג המקצועי, פירוק, הרכבה וריבוי של משרדי ממשלה, ריכוזיות הממשלה המרכזית מול השלטון המקומי, מנגנוני פיקוח חלשים, פער בסמכות מול אחריות וריכוזיות יחידות המטה, מנגגוני תיאום ותכלול ממשלתי חלשים, היעדר אסטרטגית טווח ארוך וניהול סיכונים, קושי בגיוס, ניהול והשימור האנושי וגם תרבות ארגונית שמרנית ומקובעת. האתגרים הללו לא פועלים בוואקום, אלא משפיעים אחד על השני. השילוב שלהם יחדיו מייצר את הסערה המושלמת של תנאים לקיפאון וקושי בהנעת תהליכים בשירות הציבורי. במציאות בה משרדים נוצרים, מתפרקים ומורכבים מחדש בכל ממשלה, לעיתים כמה פעמים בכהונה אחת, הדרג המקצועי צריך לפעול להטמעת השינוי הארגוני, תוך הצדקת עצם קיום המשרד. הדבר גורם כמובן לבזבוז כספי ציבור, אך גם לחוסר קוהרנטיות בשירותים לאזרח. די להמציא משרדים מיותרים! צריך לייצר מסגרת קבועה ויציבה של המבנה הממשלתי ולעגן אותה בחוק יסוד. ישנו מתח מובנה בין אחריות המשרד שאמון על תכנון וביצוע מדיניות, לבין הסמכות שתלויה פעמים רבות באישור של יחידות מטה, אשר הופכות דה-פקטו לשחקני וטו. היו בעבר ניסיונות לרפורמות של ביזור סמכויות למשרדים בנושאי הון אנושי תקצוב ורכש. חשוב להשלים צעדים אלה ולאפשר יותר שיקול דעת למנהלים בכירים מקצועיים במשרדים. השירות הציבורי בישראל מתאפיין בתרבות ארגונית נוקשה, היעדר שאיפה למצוינות, התנגדות לחדשנות ואתגור פרדיגמות, עיגול פינות ומה שמכונה ״תרבות כסת״ח״. כלשון ועדת החקירה הממלכתית על אסון מירון. "תרבות רעה מצאנו בתוך ביתנו", בתוך גופים ציבוריים, ברשויות שלטוניות בקרב שלחי ציבור, נבחרים וממונים. הציבור הפקיד בידיהם את שלומו ואת ביטחונו. מצאנו תרבות רעה של הצגת דברים למראית עין בלבד. הפוליטיזציה בשירות המדינה הישראלי כיום חריגה בכל קנה מידה. המסקנה, עלינו לחזק את דרישות הסף המקצועיות לבעלי תפקידים בכירים ואת מנגנוני הבקרה לאישור מינויים, גם במשרות אמון, גם בוועדות איתור וגם במכרזים. חשוב לייצר תהליכי גיוס מהירים ונגישים יותר, להגביר גמישות בהעסקה ומסלולי קריירה, כדי למשוך את האנשים האיכותיים והטובים ביותר לשירות הציבורי. בנקודת הזמן שאנחנו נמצאים בה כעת, יש תפקיד אחד שחשוב יותר מכולם. נציב שירות המדינה. מי שאמור להיות אחראי על משאבי האנוש של הממשלה, המעסיק הגדול במשק, שאמור להצעיד אותה קדימה, לעודד גיוס, לבנות הכשרות, וגם להיות עמוד שדרה מול פוליטיקאים ולהגיד, עד פה, לא מאשר. הנציב הנוכחי מסיים בספטמבר השנה. וחשוב לוודא שהמינוי הבא יהיה מקצועי עצמאי ובתהליך שקוף. אין לנו את הפריבילגיה לחכות ליום שאחרי, או לקחת הימורים. חייבים שינוי עכשיו.