בזבחים נט, הוקשה על שיטת רב הסובר שקרבן שנשחט כאשר המזבח פגום – פסול. הסתירה הייתה מדבריו של רב עצמו, שהתיר להקטיר קטורת גם כאשר המזבח הוסר. התירוץ שניתן הוא שכמו שרבא הסביר שרבי יהודה הבחין בין דם להקטרה (ודרש מזבח שלם לדם), כך גם רב הבחין בין דם להקטרת הקטורת (ודרש מזבח שלם לשחיטה וזריקת הדם).

היכן אמר רבא את דבריו על רבי יהודה? מובאת מחלוקת ארוכה בין רבי יהודה לרבי יוסי כדי לספק רקע. לאחר מכן מובאת ראיה להבנת רבא את דעת רבי יהודה, מתוך דברי רבי יהודה על דם קרבנות הפסח שנשפך על הרצפה – אך הראיה נדחית.

רבי אלעזר מביא מקור שממנו ניתן ללמוד שצריך מזבח שלם כדי להתיר אכילת שיירי מנחות ושאר מאכלי קודשי קודשים.

האם נדרש מזבח שלם לאכילת קודשים קלים? אביי מביא ברייתא עם דרשה של רבי ישמעאל, המוכיחה שאין לאכול מעשר שני בירושלים כשאין מקדש. בתחילה הוא מנסה ללמוד זאת מבכור על פי בניין אב, אך לבסוף לומד זאת מהיקש. הסברו של אביי לדברי רבי ישמעאל מוביל למסקנה שאין לאכול קודשים קלים כשאין מזבח.

רבי ירמיה חולק בתוקף על אביי, וקורא לו 'בבלאי טיפשאי' בשל סתירה בין שתי ברייתות, אותה הוא פותר על ידי הבחנה בין קודשי קודשים לקודשים קלים בהקשר להלכה זו.