ם חלק של קרבן נתבשל יחד עם קרבן אחר במעמד שונה, או עם מאכל חולין, המאכל מקבל את מעמד הקרבן המחמיר יותר, כפי שנאמר בויקרא ו:כ. אף על פי שדין זה מובא בהקשר של קרבן החטאת, דרשה על הפסוק בויקרא ז:לז, שבו מוזכרים סוגי קרבנות שונים, מלמדת שעיקרון זה חל על כל הקרבנות. כל קרבן הנזכר בפסוק משמש ללמד דין מסוים על שאר הקרבנות.

ברייתא בשם רבי עקיבא דורשת את דין המאכלים שנתבשלו יחד מן המילה "מנחה" שבפסוק, שכן אותו דין מופיע גם בהקשר של מנחות בויקרא ו:יא. המילה "חטאת" שבפסוק, לעומת זאת, משמש ללמד דינים אחרים. בעוד שהברייתא דורשת שלושה דינים מן "חטאת" – שאין לקנותה בכספי מעשר שני, שיש להקריבה ביום, ושכל פעולותיה נעשות ביד ימין – הגמרא מצמצמת זאת לשניים, ואולי אף לאחד, שכן שאר הדינים נלמדים במפורש בקרבנות אחרים.

רבא מעלה שתי שאלות בנוגע לדם שעל בגד: האחת נוגעת לדיני הכיבוס דם חטאת בעזרה, והשנייה נוגעת לדפ בבגד כחציצה במקווה. הוא פותר את השאלה הראשונה, אך השנייה נותרת ללא מענה.

המשנה מונה מצבים שבהם כהנים אינם מקבלים חלק מן הבשר. אם אינם יכולים להקריב את הקרבן מחמת טומאה או פסול אחר – אינם זכאים לחלק. אולם כהנים בעלי מום, אף שאינם רשאים לעבוד במקדש ולהקריב קרבנות, זכאים בכל זאת לקבל חלק מן הבשר.