כלוב זהב או מתכון מנצח?

הנהלה ותיקה. 

הפוטנציאל: עוצמה, יציבות, מומחיות. 

הריסק: קיבעון ועודף נוחות. 

מצד אחד הכי כיף לדבר בטלפתיה. 

מצד שני, כמה מקום יש להתחדשות וגמישות? 

יוצא לי להתקל בלא מעט מנכ״לים שגאים בהיותם ראשי להקה ותיקה ומיומנת. עובדים יחד 5, 6 וגם 15 שנה. 

וואלה, נתון שאומר הרבה על התרבות האירגונית ובהתאמה על המנכ״ל. 

העניין היחיד שצריך לבדוק הוא איך האינרציה משפיעה על הצמיחה. 

כי צמיחה דורשת שינוי, ושינוי בהנהלה ותיקה אינו עניין של מה בכך. הרי לא סתם אנשים בחרו שלא לשנות מקום עבודה כ"כ הרבה שנים. 

גם אם מעניין ודינמי וגם אם צומחים תוך כדי תנועה- כנראה שלא מדובר בטייפקאסט של בעלי חיבה יתרה לשינויים ותזוזות. 

איך מתמודדים?

1. Wake up and smell the coffee.

   השינוי חייב לעבור דרך ראש הפירמידה, לא חכמה רק לנהל אחרים ולצפות שיתגמשו, יתרעננו, יתפתחו.

2. אין מנוס משילוב בין עבודה אישית וקבוצתית. אחרת איך בדיוק נגיע ל״השלם גדול מסכום חלקיו״??

3. מראה מראה שעל הקיר. הרי בינכם לבין עצמכם אתם כ"כ מכירים שכמה כבר תוכלו לחדש ולהניע זה את זה? צריך קטליזטור חיצוני, מישהו שיעשה פווווווו על האבק בחדר, שירים גבה כל פעם שישמע ״את זה כבר עשינו, את זה כבר ניסינו, אנחנו כבר יודעים לצפות את התוצאה״ 

הנהלה ותיקה זו מתנה גדולה אבל חובה ללחוץ על כפתור הריפרש באופן קבוע, כדי שלא יעלה עובש. 

אם אתם מבינים שצריך להזיז קצת את הגבינה, דברו איתי.