ניתוח מפורט של נבואות ישעיהו חושף מסר מדהים עם הבטחה לישועה. אם משהו בתוככם מייחל לישועה של אלוהים, מכל דבר שהו, המסר הזה נועד עבורכם.
נתבונן תחילה על עשרים ושבעה הפרקים האחרונים בנבואת ישעיהו. פרקים מ'-ס"ו, הם חלק ייחודי במסר הכללי של הנביא. את המסר העיקרי של פרקים אלה ניתן לסכם כמסר של תקווה, גאולה ושיקום, בד בבד עם כמה אזהרות חמורות מפני החטא ותוצאותיו.
עשרים ושבעה הפרקים האחרונים בנבואת ישעיהו מתחלקים באופן טבעי לשלושה חלקים, תשעה פרקים בכל חלק. בחלק הראשון כלולים הפרקים מ'-מ"ח; בחלק השני כלולים הפרקים מ"ט-נ"ז; בחלק השלישי כלולים הפרקים נ"ח-ס"ו. כל אחד משלושת החלקים האלה חותם באזהרה חמורה מפני החטא. בפסוק האחרון של פרק מ"ח כתוב:
"אֵין שָׁלוֹם, אָמַר יְהוָה לָרְשָׁעִים." הצהרה כמעט זהה נמצאת בפסוק האחרון של פרק נ"ז: "אֵין שָׁלוֹם, אָמַר אֱלֹהַי לָרְשָׁעִים."
הפסוק האחרון של פרק ס"ו מתאר את משפטו של מי שחוטא נגד אלוהים:
"וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי; כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר."
פרק נ"ג ממוקם באמצע הקבוצה השנייה, בקבוצת הפרקים האמצעית, במרכזו של החלק האחרון של נבואת ישעיהו. הפרק עצמו מכיל שנים-עשר פסוקים המתחלקים באופן הגיוני לארבע קבוצות של שלושה פסוקים. על-מנת להשלים את הניתוח, חשוב לציין כי שלושת הפסוקים החותמים את פרק נ"ב מהווים הקדמה ומתייחסים ישירות לפרק נ"ג. לפיכך המסר מכיל את שנים-עשר הפסוקים בפרק נ"ג ואת שלושת הפסוקים האחרונים בפרק נ"ב. חמישה-עשר הפסוקים מתחלקים לחמישה חלקי משנה, של שלושה פסוקים כל אחד. בתוך חמשת החלקים האלה נמצא החלק המרכזי, פסוקים 6-4 בישעיהו נ"ג.
המסר העיקרי של חמישה-עשר הפסוקים האלה מתרכז באיש אחד, שייסוריו ונצחונו מתוארים בפרטי פרטים. בפרק נ"ב 13, האל מכנה את האיש "עַבְדִּי". לקראת סוף פרק נ"ג, בפסוק 11, הוא מוזכר שוב באותו הכינוי – "עַבְדִּי". שמו אינו מוזכר, אף לא פרטים מזהים נוספים כגון תקופת חייו או מקום מגוריו. הפרשנים העלו השערות שונות בנוגע לזהות האיש. בין היתר חשבו על אברהם, דוד, משה, ישעיהו עצמו או על העם היהודי כולו. מכל מקום, אף לא אחת מבין הפרשנויות הללו עולה בקנה אחד עם העובדות המפורטות שמופיעות בנבואה עצמה.
במעשי השליחים ח' בברית החדשה, אנו קוראים שפיליפוס, בעת מסעותיו לצורך הפצת הבשורה, נפגש עם סריס כושי שישב במרכבתו בדרכו מירושלים לעזה. הסריס קרא בקול רם מישעיהו נ"ג פרקים 7-6:
"כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ׃ נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח פִּיו."
הסריס הביע בפני פיליפוס את רצונו להבין את הכתוב:
"וַיֹּאמֶר אֶל־פִילִפּוֹס אֶשְׁאֲלָה מִמְּךָ עַל־מִי הַנָּבִיא מְדַבֵּר אֶת־זֹאת עַל־נַפְשׁוֹ אוֹ עַל־אִישׁ אַחֵר"?
הסריס הכושי שאל את השאלה המהותית, שמחייבת מענה הולם על-מנת שנוכל להבין את נבואת ישעיהו נ"ג. על מי הנביא כותב? האם הוא מדבר על עצמו או על אחר? ואם על אחר, אז על מי?