פרשת כי תצא עמוסה במצוות וביניהן מצות מעקה. המאור ושמש מבאר מצווה זו על דרך הרמז וכהקדמה הוא מבאר בכלל למה משתמשים בדרך רמז... רמז בין אנשים הוא מחווה סמויה שמגלה משהו שעומד מאחוריה, משהו פנימי ועמוק יותר ובמהות שלו הוא שבירה של התקשורת הטבעית - הוא רמוז. בכך כוחו - הוא לא הדבר בעצמו, הוא מאפשר גישה ייחודית ומחווה אחרת אל האדם שמולי. תנאי אחר לקיומו של רמז הוא העובדה שהצד השני קשור אליי, מבין אותי בהבנה אחרת ועמוקה - ולכן הוא בכלל מבין מה שאני רומז לו בלי שאני מפרש... כשאנחנו מפרשים ברמז אנחנו אומרים - הקשר שלנו עם הקב"ה עמוק יותר מהמפורש, אנחנו מבינים אחד את השני ברמז, ולא זו בלבד, אני מסוגל להגיד דברים עמוקים ומורכבים דווקא בגלל שאני לא אומר אותם במפורש.

חז"ל נתנו רמזים רבים בחודש אלול וכנראה שלא במקרה דווקא בחודש אלול. התנועה של התשובה בתחילת החודש היא עוד לא מפורשת, עוד לא ביררנו את התיקונים שעלינו לעשות זה רק בדרך רמז. אבל זה גם מעומק העומקים של הלב, מהשורש של הנפש שמבקש לשוב אל הקב"ה - אנחנו רומזים אבל זה גילוי לשפה פנימית עמוקה ולקשר עמוק עם הקב"ה...