נורית כהן, ב-30 שנה לרצח יצחק רבין, על רוזה כהן, האם שגידלה באווירת התמסרות מוחלטת לציבור ולבטחון את הפלמ״חניק, הרמטכ״ל וראש הממשלה לעתיד, שהתייתם ממנה בנעוריו
Description
שלושה עשורים לאחר רצח ראש הממשלה ושר הבטחון יצחק רבין, רמטכ״ל צה״ל במלחמת ששת הימים ושגריר בוושינגטון בתקופה מעצבת של יחסי ניקסון-קיסינג׳ר עם ממשלות אשכול וגולדה, דומה שנותרו רק פרטים מעטים בריקעו שחמקו מזכוכית מגדלת של חוקרים וסופרים.
זווית אחת, הניתנת רק לאיזכור תמציתי כאן, בפיסקאות המוקלדות במסע תל-אביבי בין ככר רבין לבית ילדותו ברחוב המגיד, היא אמו-הורתו של רבין, רוזה כהן. אישיות בפני עצמה, ללא קשר לכך שבנה-בכורה היה לרמטכ״ל השביעי של צה״ל ולראש הממשלה החמישי (או הששי, אם מחשיבים את בן גוריון פעמיים, בגלל שובו משדה בוקר, כמו טראמפ 45-47) של מדינת ישראל, שהוקמה עשור לאחר מותה.
ד״ר נורית כהן, ללא קירבת משפחה, חילצה את רוזה כהן משכחת הדורות הבאים ומגוללת את סיפורה של אשה עצמאית, דעתנית, תקיפה ואף מרדנית. בתקופת שלטון גברי ללא יומרת שוויון, היא היתה מהנשים המעטות בצמרת היישוב העברי בארץ-ישראל והבולטת במפקדות הנדירות בהגנה.
כהן, ילידת 1890, צעירה מבן גוריון ומבוגרת משרת, אשכול וגולדה מאיר, ברחה מהמישטר החדש והעויין ברוסיה והתמקמה בידושלים, בחיפה ולבסוף בתל אביב. פעילותה הבטחונית, החברתית והחינוכית, אך בעליל לא הפוליטית, העניקה לה אהדה רחבה, בחייה ובמותה.
בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספרת נורית כהן על רוזה, יחסיה עם בעלה נחמיה רבין והשפעתה על ילדיהם, יצחק ואחותו רחל (בת ה-100). נושאים נוספים, ביום השנה ה-30 לפשע שזיעזע את ישראל ודירדר אותה: מצבו של מרכז רבין בעידן נתניהו וסכנת הרצח הפוליטי הבא - סכנה שלפי מימצאי ד״ר כהן גברה מאד.
אולפן: אמנון האס
עריכה: עופר בדרשי





