"מה המשמעות האמיתית של תפילה שנאמרת בלי כוונה פנימית?

כיצד ניתן לדעת אם תפילה מעוררת את העליונים או לא?

למה חשוב להבין את שורש הדיבור והמעשה בתפילה לפי הזוהר?

האם כל תפילה נושאת אותה עוצמה רוחנית, או שיש הבדל לפי הכוונה?

כיצד משפיעה ידיעת הכוונות על הקשר האישי עם הבורא?

מה זה אומר לקבל שפע 'מאחורי כתפיו' של הקדוש ברוך הוא?

למה רק מעטים יודעים באמת לעורר את העליונים בתפילתם?

איך אפשר ללמוד ולכוון את הלב והרצון בתפילה באופן נכון?

מה מקבלים אלו שיודעים לעורר את השורש הרוחני של התפילה?

מהו תפקידו של המכריז בתפילה לפי מנהגי תלמידי הקבלה?"