הרבה שנים ״גישת קודאי״ היתה עבורי רק ״סימני ידיים״, עד שהכרתי את אסתי הר-גיתי והבנתי שזה הרבה יותר. ניצלתי את ההזדמנות שאסתי הגיעה לביקור בארץ, כדי לשבת ולשוחח איתה בשני קולות על מקהלות, ולשמוע ממנה קצת יותר על הגישה הזו והאופן שהיא משתלבת בעבודת המקהלה. 

הסיפור של אסתי נע בין שלוש מדינות - הונגריה, ישראל ובריטניה, כשגישת קודאי מלווה אותה בכל אחת מהן: ילדות וחינוך מוזיקלי בהונגריה (עם אמא שהיא בעצמה מומחית בגישת קודאי), עלייה לישראל בגיל 16 והשתלבות במגמת מוזיקה בנתניה, שירות צבאי וחזרה להונגריה ללימודים באקדמיה למוזיקה בבודפשט, חזרה לארץ ועבודה כמורה למוזיקה בבתי ספר יסודיים, הקמת מקהלת העפרוני הצעירה, מעבר לאנגליה והשתלבות בעולם האקדמי וגם עבודה ב Guildhall School בלונדון.