בסוף שנות השבעים, הזדמן מפגש חד פעמי בין חמישה אנשים: יהונתן גפן, גידי גוב, דיויד ברוזה, יהודית רביץ וגם יוני רכטר.
הם עוד לא פרצו לגמרי למודעות בקריירות האישיות שלהם. הם היו בשיא של יכולת ביצועית אבל עדיין עם מספיק זמן וסבלנות לנסות ולחפש. ילדים.
המפגש הזה הוליד את "הכבש השישה-עשר". אלבום הילדים הגדול בכל הזמנים ואחד הגדולים בכלל.
איך מסתכלים לילדים בעיניים מגובה מטר תשעים ואחת ואיך מייצרים משהו כל כך פשוט ובמקביל כל כך מורכב?