"זה מגה אירוע ואין ספר הדרכה".

הבית הראשון שאליו נכנסו מחבלים בבארי בבוקר השבעה באוקטובר, הוא הבית של אייל וכרמית דבורי. המחבלים העלו את הבית באש והוא נשרף כולו.

"אנחנו חמישה אחים, כולנו יחד עם ההורים גרים בבארי ובכל שנה המשפחה המורחבת נוסעת לסופ"ש בצפון. הבת הגדולה שלי התעקשה שנטוס הפעם לקפריסין ושם היינו באותו יום שבת".

שם הם מתחילים לקבל הודעות בקבוצות הווצאפ של הקיבוץ על מה שמתרחש בקיבוץ ומתחילים להבין את גודל האירוע.

אייל הוא איש חינוך וניהול שבעבר היה מנהל הקהילה של הקיבוץ, ריכז ועדות שונות והיה מנהל אגף במפעל הדפוס של הקיבוץ.

לפני כ 7 שנים חיפש יותר משמעות ועבר לתחום החינוך, מתוך מטרה להגיע לניהול בתחום החינוך. הוא עשה הסבה להוראה וחינוך וריכז את שכבת יב' בבית הספר "נופי הבשור".

לאחרונה שודר ברשת 13 סרטה של פז שוורץ "מבחן בגרות - תיכון השבעה באוקטובר". הסרט עוקב אחרי תלמידי השכבה שמתמודדים עם מציאות בלתי נתפסת כאשר רבים מתלמידי ואנשי החינוך בבית הספר נרצחו או נחטפו באותה שבת ועוד תלמידים רבים אחרים איבדו הורים או אחים.

אייל חזר לארץ מקפריסין ומעיד על עצמו שהיה ב"מצב טוב יותר מאחרים", מכיוון שלא חווה את אותה שבת בבארי. הוא פונה יחד עם הקהילה לים המלח וסייע בהקמת מסגרות החינוך לגיל הרך והיסודי של בארי. בהמשך, גויס להקמת שלוחת נופי הבשור בים המלח עבור תלמידי המועצה שפונו מישובי אשכול וניהל את השלוחה. במקביל ולאחר לחץ כבד של תלמידי שכבת יב' מ"נופי הבשור", הוקם בית ספר חלופי בתנאי פנימיה בעין גדי ואייל היה אחראי על סיום הלימודים של השכבה, כולל הכנה והצלחה במבחני הבגרות.

"זו תחושה אישית של סיפוק מאוד מאוד גדול. משהו שהתחיל בצורה כל כך נוראית ונגמר בצורה טובה. אלו ילדים ונערים שעברו את השבעה באוקטובר בממ"ד והמטרה היתה קודם כל להחזיר אותם לשגרה.

יש קשיים ואתגרים גדולים, יש ילדים שעברו דברים קשים וזה לעיתים מתבטא בענייני אלימות ומשמעת. זו התמודדות, אבל יש לנו מערך טיפולי וייעוצי ואנחנו כבר יודעים יותר טוב איך לטפל".

אייל פונה יחד עם משפחתו וקהילת בארי לקיבוץ חצרים, אבל הטראומה נמצאת בכל שביל שבו הוא פוסע ובכל מפגש אישי או קהילתי: "לכל אחד יש סיפור. אי אפשר להתעלם מזה, זה נוכח כל הזמן וזה משהו שכנראה נחיה איתו כל החיים. אולי אני עוד לא באמת התחלתי להתמודד עם האבל האישי שלי. איבדתי חברים ואנשים מאוד קרובים אלי. בשנה הקודמת כשהייתי לבד היו לי המון רגעים שצפו וחזרו. היום זה כבר פחות תוקף אותי בהפתעה".