האם אנחנו פועלים באופן רציונלי כשזה מגיע למוות? למה אנחנו מדחיקים את הסוף הבלתי נמנע של כולנו במקום להתכונן אליו? למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים כאשר המוות כן מגיע? למה קוברים? עבור מה או מי מנציחים? ולמה אנשים לא משקיעים יותר בהגנה כל כך פשוטה מפני הדבר שהוא סיבת המוות הראשונה? הייתה לי ההזדמנות לדון בשאלות הללו עם האדם המבריק ששמו השני הוא חשיבה רציונלית, או היעדרה - פרופסור דן אריאלי. וכיצד דן אריאלי עצמו היה רוצה שמותו יראה?

לתרומה לפרויקט הדפיברילטורים לזכר אורן:

https://bit.ly/2MVL2Lq

קרדיט צילום אבישג שאר ישוב ושקד זוסמן סופר