הרב בני לאו וד"ר שרה עברון פותחים את סדרת הפרקים של ההסכת "קריאת כיוון".

שרה עברון, מזכ"לית הקיבוץ הדתי: על הדרך המובילה אל ביתי שבעוטף עזה, והמקיפה אותו מצפון ומערב (כביש 232), אני נוסעת מדי יום. גם אם ארצה, לא אוכל להתעלם מכל מה שזועק אליי בדרך הזו - מצומת הקשתות, מסיבוב מפלסים, מכביש הגישה לקיבוץ כפר־עזה ומהשלט הענק בפניה לנחל־עוז: "עד התלם האחרון".

בשבעה באוקטובר הייתי בממ"ד במשך שעות ארוכות וקשות. בקיבוצי, קיבוץ סעד, נעצרו התוקפים על הגדרות ובשער על ידי כיתת הכוננות, אזרחים וחיילים שנחלצו לעזרתנו, אך שכניי וחבריי מהיישובים הסמוכים איבדו את חייהם ונחטפו באכזריות שאין כמותה, ממש על סף ביתי. נפשנו וליבנו שבורים וכואבים. איבדנו במלחמה בנים, בנות, נכדים ואחים.

עם קהילת סעד גליתי לים המלח, ושבתי משם לבית שלא יכול להיות שלם עד שישובו כולם, השכנים האהובים שהם חלק מרקמת חיים משותפת, הצעירים התמימים שבאו לחגיגת הנובה, וכל החטופים כולם.

בימים אלה, מעצם היותי חברת קיבוץ סעד ומזכ"לית תנועת הקיבוץ הדתי, אני משתתפת בהתיישבות המחודשת בנגב המערבי. כנס סעד הוא יסוד מרגש וחשוב בשיבה הזאת.

בכנס סעד הנפנו את דגל הציונות הדתית, דגל תורה ועבודה, שחלק ממהותו היא הו"ו המחברת. בעיצומה של מלחמה קשה, באנו להפיח רוח. הימים הקשים של שנת תשפ"ד מזכירים את הימים הקשים של תש"ח. עמידתם במלחמה ותקומתם של בארות־יצחק, וגוש עציון אז, נוסכות בנו כוח ותקווה כי אפשר גם היום.

הסיפור המקומי של סעד ועלומים – אז והיום - סיפור של עמידה במלחמה, גלות ושיבה, הוא בעל משמעות גדולה והוא משפיע על מעגלים רחבים.

שיבת היישובים היא מציאות שמתהווה מול העיניים, אבל היא בעיקר סמל, התוויית דרך.

לעיתים לנו, העסוקים בעשייה בבית ובשדה, אין יכולת לראות מה שרואים בנו המתבוננים מבחוץ. אנו יודעים כי בעבור רבים מה שקורה כאן נותן משמעות וכוח וגם תקווה.

לכן חשוב כל כך להמשׂיג ולנסח, בעל פה ובכתב, את המחשבות והרעיונות מכנס זה.

לכן חשוב היה לרבים כל כך לעשות את המאמץ להגיע לסעד, וכאן לכתוב את התורה המתחדשת.

לכתוב ברעיון, בדיבור ובמעש.

בוועידה הזו לא היה "דבר התנועה" שנוסח בקפידה, אלא רוחה, שבוטאה בבהירות ובעוז בקולו ודרכו של ידידיה כהן ז"ל, איש סעד ובני עקיבא, מייסד ישיבת הקיבוץ הדתי, שחי ופעל מכאן. ליבה של הוועידה לא היה הנאומים ושורות שורות של מאזינים, ליבה התרחש במעגלים של שיח, ותוכנם מונח לפניכם כעת - מצע רעיוני להמשך הדרך, קריאת כיוון ליוזמות ופעילות.

בכנס נועדנו על מנת לייצר יחד את השיר החדש ממקהלת דוברות ודוברים רחבה.

באנו לטוות בינינו חוט קשר ותקווה. באנו לעצב ולגבש נתיבים חדשים־ישנים וללבן יחד שורה של נושאים העומדים בליבה של החברה בישראל: התיישבות, דמוקרטיה, התחדשות התורה, מקומן של נשים, חינוך פתוח, משנה כלכלית־חברתית, אחריות חברתית, מעורבות בחברה, יהדות התפוצות.

באנו לעבוד!

לפניכם התוצר הראשון, צידה להמשך הדרך.

רוח הקיבוץ הדתי היא רחבה, זו קהילת קהילות גדולה ומגוונת.

וזו השעה להניף את דגלנו המשותף גבוה ולומר: כאן ביתנו, בשדות ארץ ישראל. כאן נכתבת תורת ישראל במעשה ההתיישבות מחדש, ברוח הלחימה, באחווה ובשכנות, ובעיקר בשותפות וענווה.

ו"ו החיבור אינה סיסמה ריקה, היא מחברת בין תורה ועבודה, בין התיישבות חקלאות וקהילה, בין חלקים שונים בעם. היא מייצרת ציר מאפשר, הנטוע בשדה. מקומו של הכנס היה סוד כוחו. זמנו – יום שיבת עלומים, שבוע למלאת ע"ז שנים לסעד.

נמשיך ונקרא להשבת החטופים והחטופות, בהם שכנות ושכנים, מארג חיינו לא שלם בלעדיהם.

נמשיך לחזק את אנשי כוחות הביטחון שממש כאן מעבר לגדר לוחמים בעוז,

נשלח חיבוק של ניחומים לכל המשפחות השכולות בחברה הישראלית.

מכוחן של אמונה ותורה נחוצה לנו התחדשות, "תורה חדשה", והתורה הזאת נכתבת בשדות הנגב בימים הללו ממש.

*********************************************

עַכְשָׁו כְּמוֹ אֲוִיר לִנְשִׁימָה

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים תּוֹרָה חֲדָשָׁה.

עַכְשָׁו בְּתוֹךְ הָאֲוִיר שֶׁנִּגְמַר וְהַצַּוָּאר שֶׁנִּמְחַק

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים מִשְׁנָה חֲדָשָׁה וּגְמָרָא חֲדָשָׁה

וְקַבָּלָה חֲדָשָׁה וַעֲלִיּוֹת נְשָׁמָה חֲדָשׁוֹת

וּבְתוֹךְ כָּל הַשֶּׁבֶר וְהַמֶּלַח וְהֶחָרָבָה, עַכְשָׁו

(הרב אלחנן ניר)

Music by GP-Music from Pixabay

See omnystudio.com/listener for privacy information.