הרב בני לאו עם הרבנית ד"ר יפה גיסר ושלום ווייל עוסקים בפרק השלישי של "קריאת כיוון" בהתבוננות בדמוקרטיה הנהוגה ברוב מדינות המערב - כזו שמציגה ערכים ליברליים המבוססים על "חירות" ו"שוויון". אבות הליברליזם למדו מהתורה והמסורת היהודית את מושג החירות הלאומית והפרטית, בעקבות הסיפור המכונן של יציאת מצרים וערך היציאה מעבדות לחירות. את מושג השוויון הם למדו מתוך התבוננות מוסרית פורצת דרך על כלל החברה האנושית, התבוננות היונקת מתוך התורה, שבה הפרט כפוף למערכת חוקים של הגבלות ומצוות, אך כל פרט "נברא בצלם אלוקים".

בשל כך התורה דורשת מאיתנו להגן על החלש והשקוף בחברה, כמו הגר היתום והאלמנה. מבין שיטות השלטון הקיימות היום, השיטה הדמוקרטית מצליחה באופן הסביר ביותר לגלם בתוכה (בהיעדר נבואה או מקדש) את מרב האיזונים והבלמים. הדמוקרטיה היא צורת שלטון מדינית המאפשרת לרוב להביא לידי ביטוי את מאפייני תרבותו, רצונו וחירותו הלאומית, תוך התחשבות בחירות הפרט ובזכויותיו, ומתוך שוויון בין כלל האזרחים במדינה.

אנו מאמינים שהערכים הליברליים הם חלק מהותי ויהודי בזהותנו, כיהודים הנאמנים למקורותינו. מדינת ישראל היא יהודית, וממילא היא מבקשת להיות גם דמוקרטית. בעת הקמת המדינה עסקו מנהיגינו הלאומיים והתורניים רבות בעיצוב דמותה הלאומית של המדינה היהודית החדשה והמתהווה. הרב יצחק הרצוג, ממייסדי הרבנות הראשית, והנשיא הראשון חיים ויצמן, ראו הכרח בחיבור שבין היהדות לשיטת השלטון, מפני שהם ראו כיצד הדמוקרטיה והליברליזם הן הדרך הראויה להתגלמות ערכי התורה במדינת ישראל. כך ראו זאת רבים מגדולי ישראל וממנהיגיה בשנות הקמת מדינתנו והתהוותה, כפי שעולה מתוך מגילת העצמאות שנכתבה "על יסודות החירות הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל".

אומנם, ככל הנושאים המרכזיים שבתורה ביהדות ובפילוסופיה המדינית, תחומי הקודש והלאום והתחום האנושי הם מורכבים ורגישים ולעיתים גם מתנגשים. ראוי שהאיזון יתברר מתוך אחריות עמוקה לעתיד המדינה, על ידי לימוד עומק של הצדדים והסוגיות, והולכה אחראית על ידי הנהגה קשובה ועמוקה.

אנו סבורים שהחינוך הוא האופן הנכון ביותר לעסוק ביחסי הגומלין ובאיזונים הראויים לתחומים אלו בתוך הציבור הדתי. העולם היהודי היה הראשון שחרט על דגלו באומץ את ערך עמל הלימוד, חשיבות החינוך וההשכלה, וממילא העם היהודי כונה "עם הספר". אנשי החינוך הם השלוחים והשותפים של הבית והקהילה האמונים על החינוך הערכי, על השפה והכלים, וגם על המורכבות העדינה והדרך שבה פוסעים בין האידיאל הרצוי לבין מציאות החיים. אנשי החינוך יובילו כדרך חיים יהודית וכדוגמה חיה ומכוננת באמצעות כלים דמוקרטיים שיח קשוב, שיש בו כנות ויושר, תווך לקבלת עמדות שונות, עמידה נכוחה מול סתירות, וסבלנות לתהליכים ארוכים ומשמעותיים.

בשנות הקמת מדינתנו ראה הציבור הדתי את תפקידו כגורם אידיאולוגי וחברתי המלכד ומניע לכתיבת חוקה ואתוס יהודי־לאומי, לחיזוק ערכי הלאום ולחיבור שבטי ישראל. ברוח ערכי הציונות הדתית, נבקש לשוב ולהזמין את אחינו בני החברה הישראלית להעמיק אל יסודות היהדות - וממילא הדמוקרטיה, לכבד את הכרעת הרוב ולשאוף להכרעות מהותיות ברוב משמעותי, לשמור ולגונן על זכויות המיעוט והשוויון של כלל האזרחים, לכבד את מוסדות השלטון ונהליו, לפעול להתרחקות מכל כפייה, לשמוח במגוון של שבטי ישראל תוך בירור המחלוקת באופן שהוא לשם שמיים וברוח היהדות. עלינו כדתיים וכישראלים להעמיק את אחיזתנו בחינוך יהודי כן, צנוע, מחובר, ישר ואמיץ, חינוך שיאפשר לנו להיות מחוברים לרשות הרבים, לאומתנו ולמדינתנו, כמדינה יהודית ודמוקרטית.

Music by GP-Music from Pixabay

See omnystudio.com/listener for privacy information.